הברית - לימוד לכבוד חג הסיגד
1א
הדף מאת: אדוה הכהן-בומנדיל ופנינה (פלגו) גדאי- אגניהו / אתר מדרשת
2ב
בכ"ט בחשוון, חמישים יום לאחר צום כיפור, עלתה מדי שנה קהילת 'ביתא ישראל' שבאתיופיה לראש הר גבוה, ועליו ניהלו כוהני העדה, הקסים, את טקס הסיגְד. במהלך הטקס הוקראו ברוב עם פסוקים נבחרים מהתורה ('האוּרית'), נערכו תפילות לגאולה והתקיימו טקסי השתחוויה. בין שאר הפסוקים הוקרא גם טקס חידוש הברית בימי שיבת ציון, כפי שמתואר בספר נחמיה. למעשה, טקסט זה לא רק נקרא במהלך הסיגד, אלא הוא גם שימש מודל השראה עיקרי לעיצוב הטקס ולהתנהלותו. מאז עליית הקהילה לישראל נערך חג הסיגד בירושלים, ומשנת 2008 הוא התקבל בחוק כחג רשמי. מבין היבטיו השונים של החג, בולט אפוא מושג ה'ברית' - הן באזכור הבריתות השונות בתנ"ך, הן בראייתן כמודל לטקס המתחדש. הברית משמשת תזכורת חיה כמאפיין לעבר ולהווה, והטקס עצמו מחדש אותה בכל שנה ושנה. דף הלימוד נערך בשיתוף 'הלל' תל אביב
3ג
דיון
בכ"ט בחשוון, חמישים יום לאחר צום כיפור, עלתה מדי שנה קהילת 'ביתא ישראל' שבאתיופיה לראש הר גבוה, ועליו ניהלו כוהני העדה, הקסים, את טקס הסיגְד. בין שאר הפסוקים שהוקראו בטקס הוקרא גם טקס חידוש הברית בימי שיבת ציון, כפי שמתואר בספר נחמיה. למעשה, טקסט זה שימש מודל השראה עיקרי לעיצוב הטקס ולהתנהלותו.

****

'ברית דמים', 'ברית מילה', 'ברית נישואים', 'ברית עולם', 'בני-ברית', 'לכרות ברית'

ביטויים שונים מכילים את המושג 'ברית'. נסו לחשוב מהי הברית? מהם מאפייניה? מי כורת אותה ומדוע יש צורך בה?

4 ד
חג הסיגד בירושלים, צילום: ענת בסר

© כל הזכויות שמורות לענת בסר
5ה
קובי ליברמן, אדם ועולמו. מתוך אתר 'במה חדשה'
אדם ואני. אני ואדם. לא סתם עוד סיפור של חברות. ברית דם כרתנו בינינו. עוד שהיינו בני 11 אמרנו שנהיה חברים לנצח, לא משנה מה יקרה. אדם אמר שאם כל אחד עושה שריטה ביד, עד שיוצא דם, ולוחצים את הידיים ככה שהדם מתערבב, זאת ברית דם. הוא הסביר לי שברית דם זו הברית הכי חזקה ואינסופית, ועכשיו אנחנו חייבים להישאר אחד לצד השני לנצח. ואני האמנתי לו. אמנם קצת כאב לי מהחתך ביד, אבל שלחצנו את הידיים הרגשתי גאה בעצמי. ברית דמים. אין יותר מזה.
© כל הזכויות שמורות ל
stage.co.il
6ו
דיון
  • מהו לדעתכם סוד כוחה של הברית? במה טמון ייחודה של ברית הדמים?
  • האם הרגשתם פעם שותפים לברית? מה היו מאפייניה?
7ז
דיון
בתנ"ך מופיעות כמה בריתות מרכזיות, נתעכב על שלוש מהן:
8ח
ברית לאחר המבול:
אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ [...] וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.
I have set My bow in the cloud, and it shall be for a token of a covenant between Me and the earth.
9ט
הברית עם אברהם:
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת [...] וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.
In that day the LORD made a covenant with Abram, saying: ‘Unto thy seed have I given this land, from the river of Egypt unto the great river, the river Euphrates;
10י
אוסף פסוקים על ברית סיני
מעמד הר סיני:
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה' (שמות פרק כד, פסוקים ז-ח).

ה' אֱלֹהֵינוּ, כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב (דברים פרק ה, פסוק ב).

וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם (שמות פרק לא, פסוק טז).
11יא
דיון
  • נסו לאפיין ולהבדיל את שלוש הבריתות זו מזו. מה רמת ההדדיות בכל אחת מהן? מי יוזם אותן? מה תכליתן?
  • בריתות אלו מהדהדות במרחבי ההיסטוריה באופן שכמעט אין לו אח ורע בתרבות האנושית - מה מקור כוחן לדעתכם?
  • באיזו מידה אתם מרגישים שייכות או הזדהות עם הבריתות הללו? מדוע?
****

ברית חשובה נוספת בתנ"ך מופיעה לקראת סיומה של התקופה המקראית ימי שיבת ציון בהנהגת עזרא ונחמיה.
12יב
מעמד חידוש הברית בספר נחמיה
(א) וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה: (ג) וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה: (ה) וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ לַה' אַפַּיִם אָרְצָה: וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא: וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה וְעֶזְרָא לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: (י) וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם: (יב) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה:

(א) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם: (ב) וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם: (ג) וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱלֹהֵיהֶם:

וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל ה' אֱלֹהֵיהֶם: בָּרֲכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה: (ו) אַתָּה הוּא ה' לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים: (ז) אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם: (ח) וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה:

(ט) וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף: (י) וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה: (יא) וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים: (יב) וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ:

(יג) וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת חֻקִּים וּמִצְוֹת טוֹבִים: (יד) וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעַתָ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: (טו) וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ אֶת יָדְךָ לָתֵת לָהֶם: (טז) וְהֵם וַאֲבֹתֵינוּ הֵזִידוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ: (יז) וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם: (יח) אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת: (יט) וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ: (כ) וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם: (כא) וְאַרְבָּעִים שָׁנָה כִּלְכַּלְתָּם בַּמִּדְבָּר לֹא חָסֵרוּ שַׂלְמֹתֵיהֶם לֹא בָלוּ וְרַגְלֵיהֶם לֹא בָצֵקוּ: (כב) וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים וּבְנֵיהֶם הִרְבִּיתָ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וַתְּבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶם לָבוֹא לָרָשֶׁת: (כד) וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ וַיִּירְשׁוּ בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב בֹּרוֹת חֲצוּבִים כְּרָמִים וְזֵיתִים וְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ וַיִּתְעַדְּנוּ בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל: (כו) וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ בָּךְ וַיַּשְׁלִכוּ אֶת תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גַוָּם וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרָגוּ אֲשֶׁר הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדוֹלֹת:

(כז) וַתִּתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וּבְעֵת צָרָתָם יִצְעֲקוּ אֵלֶיךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמָע וּכְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים וּכְנוֹחַ לָהֶם יָשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת רַע לְפָנֶיךָ וַתַּעַזְבֵם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וַיִּרְדּוּ בָהֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיִּזְעָקוּךָ וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד אַל יִמְעַט לְפָנֶיךָ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְנוּ: (לג) וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ: (לד) וְאֶת מְלָכֵינוּ שָׂרֵינוּ כֹּהֲנֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ לֹא עָשׂוּ תּוֹרָתֶךָ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֶל מִצְוֹתֶיךָ וּלְעֵדְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר הַעִידֹתָ בָּהֶם: (א) וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ: (ב) וְעַל הַחֲתוּמִים נְחֶמְיָה (כהנים, לוויים, ראשי העם, משוררים...) וּשְׁאָר הָעָם וְכָל הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל תּוֹרַת הָאֱלֹהִים: וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹת ה' אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו: (לא) וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ:
all the people gathered themselves together as one man into the broad place that was before the water gate; and they spoke unto Ezra the scribe to bring the book of the Law of Moses, which the LORD had commanded to Israel. And Ezra the priest brought the Law before the congregation, both men and women, and all that could hear with understanding, upon the first day of the seventh month. And he read therein before the broad place that was before the water gate from early morning until midday, in the presence of the men and the women, and of those that could understand; and the ears of all the people were attentive unto the book of the Law. And Ezra the scribe stood upon a pulpit of wood, which they had made for the purpose; and beside him stood Mattithiah, and Shema, and Anaiah, and Uriah, and Hilkiah, and Maaseiah, on his right hand; and on his left hand, Pedaiah, and Mishael, and Malchijah, and Hashum, and Hashbaddanah, Zechariah, and Meshullam. And Ezra opened the book in the sight of all the people—for he was above all the people—and when he opened it, all the people stood up. And Ezra blessed the LORD, the great God. And all the people answered: ‘Amen, Amen’, with the lifting up of their hands; and they bowed their heads, and fell down before the LORD with their faces to the ground. Also Jeshua, and Bani, and Sherebiah, Jamin, Akkub, Shabbethai, Hodiah, Maaseiah, Kelita, Azariah, Jozabad, Hanan, Pelaiah, even the Levites, caused the people to understand the Law; and the people stood in their place. And they read in the book, in the Law of God, distinctly; and they gave the sense, and caused them to understand the reading. And Nehemiah, who was the Tirshatha, and Ezra the priest the scribe, and the Levites that taught the people, said unto all the people: ‘This day is holy unto the LORD your God; mourn not, nor weep.’ For all the people wept, when they heard the words of the Law. Then he said unto them: ‘Go your way, eat the fat, and drink the sweet, and send portions unto him for whom nothing is prepared; for this day is holy unto our Lord; neither be ye grieved; for the joy of the LORD is your strength.’ So the Levites stilled all the people, saying: ‘Hold your peace, for the day is holy; neither be ye grieved.’ And all the people went their way to eat, and to drink, and to send portions, and to make great mirth, because they had understood the words that were declared unto them. And on the second day were gathered together the heads of fathers’houses of all the people, the priests, and the Levites, unto Ezra the scribe, even to give attention to the words of the Law. And they found written in the Law, how that the LORD had commanded by Moses, that the children of Israel should dwell in booths in the feast of the seventh month; and that they should publish and proclaim in all their cities, and in Jerusalem, saying: ‘Go forth unto the mount, and fetch olive branches, and branches of wild olive, and myrtle branches, and palm branches, and branches of thick trees, to make booths, as it is written.’ So the people went forth, and brought them, and made themselves booths, every one upon the roof of his house, and in their courts, and in the courts of the house of God, and in the broad place of the water gate, and in the broad place of the gate of Ephraim. And all the congregation of them that were come back out of the captivity made booths, and dwelt in the booths; for since the days of Joshua the son of Nun unto that day had not the children of Israel done so. And there was very great gladness. Also day by day, from the first day unto the last day, he read in the book of the Law of God. And they kept the feast seven days; Now in the twenty and fourth day of this month the children of Israel were assembled with fasting, and with sackcloth, and earth upon them. And the seed of Israel separated themselves from all foreigners, and stood and confessed their sins, and the iniquities of their fathers. And they stood up in their place, and read in the book of the Law of the LORD their God a fourth part of the day; and another fourth part they confessed, and prostrated themselves before the LORD their God. Then stood up upon the platform of the Levites, Jeshua, and Bani, Kadmiel, Shebaniah, Bunni, Sherebiah, Bani, and Chenani, and cried with a loud voice unto the LORD their God. Then the Levites, Jeshua, and Kadmiel, Bani, Hashabneiah, Sherebiah, Hodiah, Shebaniah, and Pethahiah, said: ‘Stand up and bless the LORD your God from everlasting to everlasting; and let them say: Blessed be Thy glorious Name, that is exalted above all blessing and praise. Thou art the LORD, even Thou alone; Thou hast made heaven, the heaven of heavens, with all their host, the earth and all things that are thereon, the seas and all that is in them, and Thou preservest them all; and the host of heaven worshippeth Thee. Thou art the LORD the God, who didst choose Abram, and broughtest him forth out of Ur of the Chaldees, and gavest him the name of Abraham; and foundest his heart faithful before Thee, and madest a covenant with him to give the land of the Canaanite, the Hittite, the Amorite, and the Perizzite, and the Jebusite, and the Girgashite, even to give it unto his seed, and hast performed Thy words; for Thou art righteous; And Thou sawest the affliction of our fathers in Egypt, and heardest their cry by the Red Sea; and didst show signs and wonders upon Pharaoh, and on all his servants, and on all the people of his land; for Thou knewest that they dealt proudly against them; and didst get Thee a name, as it is this day. And Thou didst divide the sea before them, so that they went through the midst of the sea on the dry land; and their pursuers Thou didst cast into the depths, as a stone into the mighty waters. Moreover in a pillar of cloud Thou didst lead them by day; and in a pillar of fire by night, to give them light in the way wherein they should go. Thou camest down also upon mount Sinai, and spokest with them from heaven, and gavest them right ordinances and laws of truth, good statutes and commandments; and madest known unto them Thy holy sabbath, and didst command them commandments, and statutes, and a law, by the hand of Moses Thy servant; and gavest them bread from heaven for their hunger, and broughtest forth water for them out of the rock for their thirst, and didst command them that they should go in to possess the land which Thou hadst lifted up Thy hand to give them. But they and our fathers dealt proudly, and hardened their neck, and hearkened not to Thy commandments, and refused to hearken, neither were mindful of Thy wonders that Thou didst among them; but hardened their neck, and in their rebellion appointed a captain to return to their bondage; but Thou art a God ready to pardon, gracious and full of compassion, slow to anger, and plenteous in mercy, and forsookest them not. Yea, when they had made them a molten calf, and said: ‘This is thy God that brought thee up out of Egypt, and had wrought great provocations; yet Thou in Thy manifold mercies forsookest them not in the wilderness; the pillar of cloud departed not from over them by day, to lead them in the way; neither the pillar of fire by night, to show them light, and the way wherein they should go. Thou gavest also Thy good spirit to instruct them, and withheldest not Thy manna from their mouth, and gavest them water for their thirst. Yea, forty years didst Thou sustain them in the wilderness, and they lacked nothing; their clothes waxed not old, and their feet swelled not. Moreover Thou gavest them kingdoms and peoples, which Thou didst allot quarter by quarter; so they possessed the land of Sihon, even the land of the king of Heshbon, and the land of Og king of Bashan. Their children also didst Thou multiply as the stars of heaven, and didst bring them into the land, concerning which Thou didst say to their fathers, that they should go in to possess it. So the children went in and possessed the land, and Thou didst subdue before them the inhabitants of the land, the Canaanites, and gavest them into their hands, with their kings, and the peoples of the land, that they might do with them as they would. And they took fortified cities, and a fat land, and possessed houses full of all good things, cisterns hewn out, vineyards, and oliveyards, and fruit-trees in abundance; so they did eat, and were filled, and became fat, and luxuriated in Thy great goodness. Nevertheless they were disobedient, and rebelled against Thee, and cast Thy law behind their back, and slew Thy prophets that did forewarn them to turn them back unto Thee, and they wrought great provocations. Therefore Thou didst deliver them into the hand of their adversaries, who distressed them; and in the time of their trouble, when they cried unto Thee, Thou heardest from heaven; and according to Thy manifold mercies Thou gavest them saviours who might save them out of the hand of their adversaries. But after they had rest, they did evil again before Thee; therefore didst Thou leave them in the hand of their enemies, so that they had the dominion over them; yet when they returned, and cried unto Thee, many times didst Thou hear from heaven, and deliver them according to Thy mercies; and didst forewarn them, that Thou mightest bring them back unto Thy law; yet they dealt proudly, and hearkened not unto Thy commandments, but sinned against Thine ordinances, which if a man do, he shall live by them, and presented a stubborn shoulder, and hardened their neck, and would not hear. Yet many years didst Thou extend mercy unto them, and didst forewarn them by Thy spirit through Thy prophets; yet would they not give ear; therefore gavest Thou them into the hand of the peoples of the lands. Nevertheless in Thy manifold mercies Thou didst not utterly consume them, nor forsake them; for Thou art a gracious and merciful God. Now therefore, our God, the great, the mighty, and the awful God, who keepest covenant and mercy, let not all the travail seem little before Thee, that hath come upon us, on our kings, on our princes, and on our priests, and on our prophets, and on our fathers, and on all Thy people, since the time of the kings of Assyria unto this day. Howbeit Thou art just in all that is come upon us; for Thou hast dealt truly, but we have done wickedly; neither have our kings, our princes, our priests, nor our fathers, kept Thy law, nor hearkened unto Thy commandments and Thy testimonies, wherewith Thou didst testify against them. For they have not served Thee in their kingdom, and in Thy great goodness that Thou gavest them, and in the large and fat land which Thou gavest before them, neither turned they from their wicked works. Behold, we are servants this day, and as for the land that Thou gavest unto our fathers to eat the fruit thereof and the good thereof, behold, we are servants in it. And it yieldeth much increase unto the kings whom Thou hast set over us because of our sins; also they have power over our bodies, and over our cattle, at their pleasure, and we are in great distress.’ And yet for all this we make a sure covenant, and subscribe it; and our princes, our Levites, and our priests, set their seal unto it. Now those that set their seal were: Nehemiah the Tirshatha, the son of Hachaliah, and Zedekiah; Seraiah, Azariah, Jeremiah; Pashhur, Amariah, Malchijah; Hattush, Shebaniah, Malluch; Harim, Meremoth, Obadiah; Daniel, Ginnethon, Baruch; Meshullam, Abijah, Mijamin; Maaziah, Bilgai, Shemaiah. These were the priests. And the Levites: Jeshua the son of Azaniah, Binnui of the sons of Henadad, Kadmiel; and their brethren, Shebaniah, Hodiah, Kelita, Pelaiah, Hanan; Mica, Rehob, Hashabiah; Zaccur, Sherebiah, Shebaniah; Hodiah, Bani, Beninu. . The chiefs of the people: Parosh, Pahath-moab, Elam, Zattu, Bani; Bunni, Azgad, Bebai; Adonijah, Bigvai, Adin; Ater, Hezekiah, Azzur; Hodiah, Hashum, Bezai; Hariph, Anathoth, Nebai; Magpiash, Meshullam, Hezir; Meshezabel, Zadok, Jaddua; Pelatiah, Hanan, Anaiah; Hoshea, Hananiah, Hasshub; Hallohesh, Pilha, Shobek; Rehum, Hashabnah, Maaseiah; and Ahiah, Hanan, Anan; Malluch, Harim, Baanah. And the rest of the people, the priests, the Levites, the porters, the singers, the Nethinim, and all they that had separated themselves from the peoples of the lands unto the law of God, their wives, their sons, and their daughters, every one that had knowledge and understanding; they cleaved to their brethren, their nobles, and entered into a curse, and into an oath, to walk in God’s law, which was given by Moses the servant of God, and to observe and do all the commandments of the LORD our Lord, and His ordinances and His statutes; and that we would not give our daughters unto the peoples of the land, nor take their daughters for our sons;
13יג
דיון
  • אילו מנהגים ממנהגי הסיגד מזכירים את המעמד המתואר בפרקי נחמיה?
  • במהלך חידוש הברית של שבי ציון עם אלוהיהם, מושמע תיאור היסטורי מפורט המכיל גם שתי בריתות שהוזכרו לעיל (ברית בין הבתרים עם אברהם ומעמד הר סיני). מה נעדר מתיאור זה לברית בין ה' ובין עמו, ומה נוסף לו?
  • במה התיאור ההיסטורי תורם לדעתכם למעמד הברית המתחדשת בימי עזרא ונחמיה?
  • נסו לשער את המצב התודעתי שבו היו נתונים שבי ציון במעמד חידוש הברית של ספר נחמיה: מה מצב רוחם? מה מידת הודאות או אי ודאות שבה הם שרויים לגבי עתידם? מה היחס בינם לבין כלל בני ישראל? מה הזיקה בינם לבין הטקסט הנאמר במעמד הברית?
  • נסו להשוות בין מצבם של שבי ציון ובין מצבם של בני העדה האתיופית המציינים את חג הסיגד באתיופיה. במה מוסיף אזכור ברית נחמיה למעמד הסיגד באתיופיה? ובמה הוא מוסיף לחגיגת המעמד בישראל?
14יד
אהוד בנאי, עבודה שחורה, מתוך האלבום אהוד בנאי והפליטים 1987
עבודה שחורה/ מילים ולחן: אהוד בנאי
האחים כהי העור שבאים מאתיופיה

מביאים איתם מסורת מופלאה ועתיקה

הבנים האובדים, אחרי תלאות הדרך

מגלים לאט לאט את הארץ הרחוקה

הם שנים חלמו עליה, ועכשיו זו המציאות

כשאומרים להם לטבול, לשטוף את התמימות.

ואני בעיניהם ראיתי איזה אור

ומי יידע אם אברהם לא היה שחור

האחים כהי העור במרכז קליטה בטבריה

מנסים לקלוט ולהיקלט וזה לא קל

מאצל המדורה, מעבר להרי החושך

אל הרחוב המקומי, הדיגיטאלי, המבולבל.

הם שנים חלמו על בית ועכשיו זו המציאות

גם בבית זה קורה, נמשכת הגלות

ואני בעיניהם ראיתי איזה אור

ומי יידע אם אברהם לא היה שחור

האחים כהי העור יחפים בצד הדרך

מוליכים את עלבונם ברגל אל העיר

הם עומדים מול הבניין, הם עומדים מול לב של אבן

מחכים שתיפתח הדלת מבפנים.

הם היו נאמנים, כן, הם חיכו לה לבשורה

ועכשיו מה שנשאר זו עבודה שחורה.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
15טו
דיון
במהלך חידוש הברית בין הקהילה האתיופית ואלוהים בטקס הסיגד, מתהדק גם הקשר של הקהילה האתיופית לעם היהודי. החברה הישראלית בארץ אינה עשויה מקשה אחת, וגם בני העדה האתיופית לא, ובכל זאת נשאל
  • איזו ברית לדעתכם ראויה להיכרת בין העדה האתיופית לחברה הישראלית? מהם הגורמים המשפיעים על ברית זו? מה מצבה כיום ולאן כדאי שתישא פניה?
  • פתגם אתיופי טוען כי 'מות האם הוא כמו ישיבה על אבן: הכאב משניהם הולך ונעשה יותר גרוע עם הזמן' כיצד לדעתכם משפיע הזמן על אופי היחסים בין העדה האתיופית לחברה בארץ-ישראל?
  • הייתם רוצים לכרות או לחדש ברית כלשהי בחג הסיגד המתקרב?
16טז
דף הנחיות למנחה:
ברית - הסבר למנחה-1.doc