רבי ישראל נג'ארה, פייטן ומהפכן

ר' ישראל נג'ארה חי בצפת במאה ה-16, ונחשב לגדול הפייטנים שלאחר גירוש ספרד. הוא חולל מהפכה בשירה העברית ובפיוט, בחיבור ההדוק שיצר בין טקסט ומוזיקה, ובשימוש במושגי האהבה של שירת החול בשירת הקודש. פיוטיו של נג'ארה חדרו לרוב קהילות ישראל; דמותו, שבימי חייו הייתה שנויה במחלוקת, הפכה לאחר מותו לנערצת ושירתו הפכה מודל לשירת הקודש.

דיון
ממולץ לפתוח בהאזנה לאחד מפיוטיו המוכרים של רבי ישראל נג'ארה באתרי 'קהילות שרות' ו'הזמנה לפיוט':
הפיוט "יה ריבון עולם" באתר קהילות שרות , הפיוט "יה ריבון עולם" באתר הפיוט
הפיוט "יערת דבש" באתר קהילות שרות, הפיוט "יערת דבש" באתר הפיוט

ר' חיים ויטאל, ספר החזיונות, מהדורת פיירשטיין, מכון בן-צבי, ירושלים תשס"ו, עמ' 68
דמותו של ר' ישראל נג'ארה בעיני ר' חיים ויטאל:
והנה רבי ישראל נג'ארה. אמת הוא שהפזמונים שחיבר הם בעצמן טובים, אבל אסור מי שידבר עמו ומי שיוציא מפיו הפזמונים שחיבר, כי תמיד פיו דובר נבלה וכל ימיו שיכור. והנה ביום פלוני, שהיה בין המצרים, קבע סעודתו בשעה פלונים בבית יעקב מונידאש והניח כובעו בקרקע וזימר שירות בקול רם ואכל בשר ושתה יין, גם נשתכר... ואני חיים ספרתי לו הענין והודה לי שכן היה. גם עתה, בהיותו בורח מפני המגפה, עשה משכב זכור מרוב שכרותו. וביום שבת עשה שתי עבירות: הא' כי שנתקוטט עם אשתו וגירשה מביתו והב' כי אח"כ נכנסה גויה א' בביתו והקטירה בכו"ר על האש בשבת ואחר כך שכב עמה. ולכן אסור ליהנות לו ואסור לתת לו כתובה או גט לכתוב, וכמעט שראוי לפוסלן. גם בנו הקטן בעל הגויה, והוא רשע גמור, ישחקו עצמותיו. אבל בנו הגדול אינו חוטא.

מושגים

• רבי חיים ויטאל - מקובל, 1620-1543, נולד בצפת, היה מתלמידי הרמ"ק והאר"י, ערך את ספרי קבלת האר"י, החשוב שבהם: "עץ חיים"
• ספר החזיונות - יומן אוטוביוגרפי של רבי חיים ויטאל, המתאר את חוויותיו המיסטיות, והרצוף בתיאורי חלומות וחזיונות על אישים שונים (וכן חלומות שחלמו אחרים אודותיו); 'ספר החזיונות' לא נועד לקהל הרחב אלא שימש את ויטאל לתיעוד אישי של חזיונות שראה ופרטים על אודות אנשים שונים. אין לדעת מה מן הכתוב היה אמת, ומה נכתב לאור חיזיון.

חמדת ימים, א, איזמיר תצ"א [1731], דף ק"א, עמוד א
דמותו של ר' ישראל נג'ארה בעיני האר"י
צא ולמד ממעשה שהיה בימי האר"י זלה"ה [=זיכרונו לחיי העולם הבא], שהיה בזמנו הרב ישראל נאג'ארה ז"ל והיה נעים זמירות ישראל, וי"א [=ויש אומרים] שהגיד עליו האר"י זלה"ה שהיה ניצוץ דוד הע"ה [=המלך עליו השלום]. ופעם אחת בליל ש"ק [=שבת קודש] היה החכם הנז' [=הנזכר] שורר על שולחנו כמנהגו הטוב וראה האר"י זלה"ה מלאכים לאלפים ורבבות עולים ויורדים בביתו לשמוע אל הרינה, כי כל שיריו היו ברוח הקודש. ותכף ומיד הסתכל הרב האר"י ז"ל שבא מלאך אחד וסילק לכל מחנה המלאכים השרויים שם, על דבר שהיה משורר על השולחן אשר לפני ה' בזרועות מגולים וגם על דבר שלא היה הכובע על ראשו. וכשהרגיש האר"י ז"ל בדבר שלח אליו ב' תלמידים מתלמידיו הקדושים לגלות את אזנו לאמר, כי מלאכי אלוקים היו משתעשעים אל שיריו ורינותיו ובעבור שלא היה בכבוד על השולחן ונסתלקו למעלה. וכשומעו החכם הנז' את הדבר אחזתו רעדה ופיק ברכיים וחלחלה בכל מתניים ועמד מרעיד וישב בכבוד גדול על שולחנו וחזר לשירו שהיה משמח בדברותיו אלוהים ואנשים. ותכף ומיד חזרו מלאכי שמים לבוא כבראשונה שׂשׂים ושמחים משתעשעים שעשוע רב כבמזמוטי חתן וכלה, והרב האר"י ותלמידו הגדול ז"ל רואים ומפליא לעשות.

מושגים

• האר"י - רבי יצחק לוריא, 1572-1534, כונה האר"י הקדוש, גדול מקובלי צפת במאה ה-16, נחשב להוגה שיטה חדשה בקבלה, הקבלה הלוריאנית, שזכתה להשפעה רבה בכל העולם היהודי
• הספר 'חמדת ימים' - ספר העוסק במוסר קבלי, במנהגים ובנוסחי תפילות שהתפרסם בעילום שם. בדורות האחרונים הוא משמש כאחד המקורות לחידוש המנהג הקבלי של סדר ט"ו בשבט, לאחר שמנהגי החג מתקופת הגאונים השתכחו. לדעת רבים זהו ספר השייך לחוגי השבתאות. לאחר צאתו התעורר פולמוס באשר לזהות מחברו. היו שטענו כי המחבר היה תלמיד חכם וירא שמים, הבקי בתורת הקבלה; ואחרים טענו כי מחבר הספר היה נתן העזתי, תלמידו ונביאו של שבתי צבי.

דיון
שאלות למחשבה
כיצד ניתן להסביר את קיומן של דעות כה מנוגדות על אותו אדם בקרב בני דורו?
מה לדעתכם יכול היה לעורר דעות כה חלוקות על נג'ארה?
איך ניתן להסביר את העובדה שלאחר מותו התקדשה דמותו של ר' ישראל נג'ארה, על אף ההתנגדות הנחרצת שבה נתקל בימיו?

המאמר "שירתנו הצעירה", אודסה, כסליו תרפ"ז, בתוך ח.נ. ביאליק, ספורים ודברי ספרות
דמותו של ר' ישראל נג'ארה בעיני ביאליק
דווקא המשורר העברי החילוני בן המאה העשרים, חיים נחמן ביאליק, כתב במאמרו 'שירתנו הצעירה' דברים חריפים נגד נג'ארה ופתיחותו לתרבויות הגויים. הוא התלונן על: "האנחה הגלותית, המשונה והמיוחדת, שטבעה ליהד במגע אפילו שירי עגבים איטלקים וניגוניהם", והסביר:
רוב פזמוניו הדתיים של ר' ישראל נג'ארה, הפזמונים עם ניגוניהם, הם מיני סירוסים ושנויים מסוג זה; ומה שה'דון ז'ואן' האיטלקי עם צרור הפרחים שבידו מזמר לסיניורא שלו באיטלקית מאחורי החלון בליל אביב - ר' ישראל נג'ארה עם האפר שעל ראשו מזמר באותו ניגון עצמו ובלשון הקדש כלפי קודשא-בריך-הוא ושכינתיה אצל ארון הקדש בשעת תיקון חצות...

מושגים

• חיים נחמן ביאליק - (ראדי, רוסיה, 1873 - וינה, 1934) - הוכתר בשם 'המשורר העברי הלאומי'. למד בישיבת וולוז'ין, שם החל לכתוב שירה. השתקע בארץ בשנת 1924. כתב שירי ילדים, שירי אהבה וטבע, פזמון עממי, פרוזה, ואף עסק בעריכה ובתרגום. ערך ביחד עם י"ח רבניצקי את 'ספר האגדה'.

דיון
שאלות למחשבה
איך ניתן להסביר את עמדתו ה"חסודה" של ביאליק החילוני, הלועג לנועזותו הדתית של הרב נג'ארה?
במה קשורה התנגדותו של ביאליק לעמדתו בשאלת מעמדה של השפה העברית והלאומיות, מול העמדה הרב-לשונית והרב-תרבותית של נג'ארה?

יוסף יהלום, 'ר' ישראל נג'ארה והתחדשות השירה העברית במזרח לאחר גרוש ספרד', פעמים, 13 (1982), עמ' 124.
דמותו של ר' ישראל נג'ארה בעיני חוקר פיוט בן זמננו
כמה מסממניה החשובים ביותר של התחייה העברית משוקעים בשירתו החדשנית של נג'ארה. היה זה רגע גדול בתולדות הספרות העברית, של פגישה מרעננת בין היצירה העממית והאומנותית, בין שירת ישראל ושירת העמים בין הקודש והחול. המיזוג המקורי נתן תנופה לפריצתן של מסגרות ישנות הן בצורות והן בתכנים.

דיון
מה מקור ההבדל ביחס אל נג'ארה, בין תפיסתו של יהלום, הרואה ביצירתו "פגישה מרעננת בין היצירה העממית והאומנותית, בין שירת ישראל ושירת העמים בין הקודש והחול", לבין תפיסתו של ביאליק הרואה בה חקיינות ו"סירוסים"?
מה דעתכם על יצירתו של נג'ארה? אילו יתרונות טמונים בה ומהם המחירים שגובה שילוב התרבויות שהציע?

ר' מנחם די לוזאנו, שתי ידות, ונציה, ה'שע"ח (1618), דף קמב עמוד א
הגאון מנחם די לונזאנו על הפיוט בלחן ערבי
לפי שהשיר והשבח להשם יתברך ראוי שיהיה בתכלית השלמות, שכך נאמר בנבל עשור זמרו לו, כלומר, בכל מאמצי הכח, זאת היתה לי לחבר רוב השירים שלי על פי ניגוני הערבים, לפי שהם מגביהים קולם ומנעימים את שירתם יותר מזולתם. ואמנם ראיתי קצת חכמים שמתאוננים רע על המחברים שירות ותשבחות לה' יתברך על פי ניגונים אשר לא מבני ישראל המה, אולם אין הדין עמם, כי אין בכך כלום. אל אלהים יודע כי לא חברתי לנועם זמירות הישמעאלי כדי שיתעללו בהם תעלולים ואנשי לצון בתוף בחליל וביין משתיהם כנגינות שותי שכר אבל בחרתי בלחן הישמעאלים לפי שראיתי לחן לב נשבר ונדכה ואמרתי אולי בם ייכנע לבבי הערל ואז ארצה את עווני, ולזו הסיבה יש הרבה מהם שאין לומר בשבתו וימים טובים.

הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחווה דעת, (חלק ב, סימן ה)
הרב עובדיה יוסף על הפיוט והמוזיקה הערבית
וידוע מה שכתב רבינו הגדול הרמב"ם שהשמחה בעבודת השם יתברך ובאהבתו בעשיית מצותיו עבודה גדולה היא... ועל זה סמכו גדולי הדורות של עדות המזרח לחבר שירים ופזמונים בלחן של שירי ערבים לשורר ולזמר להשם יתברך במסיבות של חתן ובר מצוה ובמילה, ובשבתות וימים טובים, בשירים המיוסדים על פי לחן של שירים ערביים. ויש להמליץ על זה: על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו.

זמירות ישראל, צפת, 1587
ר' ישראל נג'ארה על פיוט ומוזיקה
מחזור מפיוטים ושירים, כולם ברורים, מיוסדים על אדני אופני ניגוני ערב ותוגרמה [=תורכיה]...", והסביר כי מטרתו היא: "ולהפיק רצון המשתוקקים ולשבור צמא המבקשים אשר ישוטטו לבקש את דבר השם ונפשם בחלה לבטא בשפתיים לשון נכריה... הנה הם ישישו כי ימצאו חן במדבר..." (ולהציל את ה"דובבים שירי עגבים... בלשון זר" שיוכלו עתה לשיר לאותן מנגינות את שיריו).

דיון
שאלות למחשבה
מדוע נפוצה תופעת כתיבת פיוטים ללחנים ערביים קיימים, על פי המקורות הנ"ל?
איזו בעיה הלכתית עשויה להתעורר משימוש בלחני חול (כולל שירי עגבים) לשירת הקודש בבית-הכנסת?
האם עשויה להתעורר בעיה דומה גם בשימוש בלחנים של שירי קודש מוסלמיים ליצירת שירי קודש יהודיים?