הדף מאת: אביטל אנגלברג- 'עמיתי ברונפמן'
במציאות הפוסט מודרניסטית שלנו היום, כאשר לכל אחד יש את ה'אמת' שלו, האם יש מקום למצוות תוכחה?
מתוך מה היא נוצרה ומה מקומה היום?
הנס כריסטיאן אנדרסן, בגדי המלך החדשים, אגדות וסיפורי ילדים
בגדי המלך החדשים/ הנס כריסטיאן אנדרסן
פעם אחת , לפני הרבה שנים, חי מלך שאהב מאוד בגדים יפים. ארון הבגדים שלו היה כה חשוב בעיניו , שהיו לו יותר חייטים מחיילים. בכל יום היה עורך טקס חגיגי , רק כדי להתפאר בבגדיו המגונדרים. ולכל שעה משעות היום היה לו בגד מיוחד. בירת הממלכה הייתה גדולה ויפה. תיירים באו מרחוק כדי להתפעל ממנה - והמלך ניצל זאת כדי לערוך עוד ועוד טקסים ומסיבות. החייטים שלו נאלצו לעבוד מסביב לשעון , כדי לעמוד בדרישותיו למחלצות חדשות. חדר ההלבשה של המלך היה ענקי , כמו אולם ריקודים. כל בוקר התבונן המלך בשפע הגלימות , המעילים והכתרים , כדי לבחור תלבושת לאותו היום. משרתיו המתינו בדאגה מחוץ לדלת , עד שיחליט. יום אחד הופיעו בעיר שני זרים: שועל בשם "מחט" , וקוף שקרא לעצמו "חוט". הם התיימרו להיות חייטים מומחים מארץ רחוקה , אשר באו לארוג למלך מערכת בגדים , שאין יפה ממנה בעולם כולו. כשהגיעו לארמון , השתחוו חוט ומחט לפני המלך ואמרו:"הוד מלכותך , הבד שלנו לא רק מקסים ונהדר , יש לו גם תכונה מופלאה: טיפשים לא יוכלו לראותו." "מצוין!" חשב המלך , "שילוב של יופי וחוכמה!" ומיד ציוה על החייטים להתחיל במלכה. חוטי הכסף והזהב שהם הזמינו היו מוסתרים בחדרם , אבל רחש הנול הריק שלהם נשמע בארמון עד מאוחר בלילה. כולם התרשמו מחריצותם הרבה. המלך היה מאד סקרן בקשר לבגדיו החדשים. לבסוף שלח את יועצו הבכיר ביותר לראות איך מתקדמת העבודה. היועץ המסכן נדהם: הוא לא ראה את הבד , שהאורגים הציגו לפניו בגאווה! "האומנם אני טיפש כזה?"חשב בדאגה. "אעמיד פנים שראיתי" "העבודה מתקדמת להפליא , מלכי. אילו דוגמאות , אילו צבעים! עין לא ראתה" המלך היה מאושר. "תנו לחייטים כל מה שיבקשו" , ציוה , "אל תחסכו פרוטה!" וכך זרמה לחדר עבודתם של החיטים תהלוכה אינסופית של משרתים , ובידיהם חוטים יקרים מפז. ושמועה חלפה בעיר: חג לאומי יוכרז לכבוד בגדי המלך החדשים , והמלך יציג אותם לציבור במצעד מיוחד! לבסוף לא התאפק המלך ונכנס בעצמו לחדר האריגה. כמה הופתע כשלא ראה את הבד הנהדר , שהחיטים "הראו" לו! "אוי לי!" חשב , "האומנם אני טיפש? מדוע אינני רואה דבר?" אבל מיד קרא בקול: "נפלא! מקסים! איזו עבודה נהדרת!" ליתר ביטחון , כינס ועדה מיוחדת והעניק לצמד הנוכלים ברב טקס את אות הכבוד הממלכתי של מסדר החייטים. אנשי העיר התגודדו מחוץ לחלונם של החייטים , כדי להתפעל מיפים של הבגדים החדשים , שהיו "כמעט מוכנים". איש לא העז להודות שאינו רואה דבר , פן יחשבו אותו שכניו לטיפש. מדי פעם קראו הרמאים הפיקחים למלך , ל"מדידות אחרונות". המלך , בכותנתו לעורו , ניסה לשווא לגלות במראה ולו שמץ מבגדיו החדשים , בעוד חוט ומחט מחמיאים לו על הופעתו. בסוף הגיע היום הגדול. בראש, מתחת לחופה מיוחדת , צעד המלך עירום , פרט לכותנתו. אחריו צעדו החייטים המומחים , שהעמידו פנים כאילו הם נושאים את השובל הארוך של גלימתו החדשה. אנשי העיר הנרגשים הצטופפו בצידי הדרך , והריעו בראותם את התהלוכה המתקרבת. כולם פרצו בתשואות למראה המלך , הצועד מולם בחגיגיות , וצעקו: "איזה גלימה מרהיבה! והשובל! מעולם לא נראה מלכינו הדור כל כך!" אבל לפתע נשמע קול קטן וצלול מעל רחש ההמון. "אבא ," אמר הקול בפליאה , ,המלך לא לובש שום דבר!" האב נבוך ניסה להשקיט את ילדו. אבל הילד חזר על דבריו בכל רם , והקהל הצטרף אליו: המלך עירום!!!" מרוב שמחה כי אין עוד צורך להעמיד פנים , פרץ הקהל כולו בצחוק גדול. לבסוף , אפילו המלך התחיל לצחוק! הוא צחק על טיפשותו ועל פיקחותם של חוט ומחט. הוא צחק על טיפשותם של כל אלה שפחדו להראות טיפשים , והעמידו פנים כאילו הם רואים דבר שאינו קיים :כי עדיף להודות בטיפשות , מאשר להתחזות כחכם.
בגדי המלך החדשים/ הנס כריסטיאן אנדרסן
פעם אחת , לפני הרבה שנים, חי מלך שאהב מאוד בגדים יפים. ארון הבגדים שלו היה כה חשוב בעיניו , שהיו לו יותר חייטים מחיילים. בכל יום היה עורך טקס חגיגי , רק כדי להתפאר בבגדיו המגונדרים. ולכל שעה משעות היום היה לו בגד מיוחד. בירת הממלכה הייתה גדולה ויפה. תיירים באו מרחוק כדי להתפעל ממנה - והמלך ניצל זאת כדי לערוך עוד ועוד טקסים ומסיבות. החייטים שלו נאלצו לעבוד מסביב לשעון , כדי לעמוד בדרישותיו למחלצות חדשות. חדר ההלבשה של המלך היה ענקי , כמו אולם ריקודים. כל בוקר התבונן המלך בשפע הגלימות , המעילים והכתרים , כדי לבחור תלבושת לאותו היום. משרתיו המתינו בדאגה מחוץ לדלת , עד שיחליט. יום אחד הופיעו בעיר שני זרים: שועל בשם "מחט" , וקוף שקרא לעצמו "חוט". הם התיימרו להיות חייטים מומחים מארץ רחוקה , אשר באו לארוג למלך מערכת בגדים , שאין יפה ממנה בעולם כולו. כשהגיעו לארמון , השתחוו חוט ומחט לפני המלך ואמרו:"הוד מלכותך , הבד שלנו לא רק מקסים ונהדר , יש לו גם תכונה מופלאה: טיפשים לא יוכלו לראותו." "מצוין!" חשב המלך , "שילוב של יופי וחוכמה!" ומיד ציוה על החייטים להתחיל במלכה. חוטי הכסף והזהב שהם הזמינו היו מוסתרים בחדרם , אבל רחש הנול הריק שלהם נשמע בארמון עד מאוחר בלילה. כולם התרשמו מחריצותם הרבה. המלך היה מאד סקרן בקשר לבגדיו החדשים. לבסוף שלח את יועצו הבכיר ביותר לראות איך מתקדמת העבודה. היועץ המסכן נדהם: הוא לא ראה את הבד , שהאורגים הציגו לפניו בגאווה! "האומנם אני טיפש כזה?"חשב בדאגה. "אעמיד פנים שראיתי" "העבודה מתקדמת להפליא , מלכי. אילו דוגמאות , אילו צבעים! עין לא ראתה" המלך היה מאושר. "תנו לחייטים כל מה שיבקשו" , ציוה , "אל תחסכו פרוטה!" וכך זרמה לחדר עבודתם של החיטים תהלוכה אינסופית של משרתים , ובידיהם חוטים יקרים מפז. ושמועה חלפה בעיר: חג לאומי יוכרז לכבוד בגדי המלך החדשים , והמלך יציג אותם לציבור במצעד מיוחד! לבסוף לא התאפק המלך ונכנס בעצמו לחדר האריגה. כמה הופתע כשלא ראה את הבד הנהדר , שהחיטים "הראו" לו! "אוי לי!" חשב , "האומנם אני טיפש? מדוע אינני רואה דבר?" אבל מיד קרא בקול: "נפלא! מקסים! איזו עבודה נהדרת!" ליתר ביטחון , כינס ועדה מיוחדת והעניק לצמד הנוכלים ברב טקס את אות הכבוד הממלכתי של מסדר החייטים. אנשי העיר התגודדו מחוץ לחלונם של החייטים , כדי להתפעל מיפים של הבגדים החדשים , שהיו "כמעט מוכנים". איש לא העז להודות שאינו רואה דבר , פן יחשבו אותו שכניו לטיפש. מדי פעם קראו הרמאים הפיקחים למלך , ל"מדידות אחרונות". המלך , בכותנתו לעורו , ניסה לשווא לגלות במראה ולו שמץ מבגדיו החדשים , בעוד חוט ומחט מחמיאים לו על הופעתו. בסוף הגיע היום הגדול. בראש, מתחת לחופה מיוחדת , צעד המלך עירום , פרט לכותנתו. אחריו צעדו החייטים המומחים , שהעמידו פנים כאילו הם נושאים את השובל הארוך של גלימתו החדשה. אנשי העיר הנרגשים הצטופפו בצידי הדרך , והריעו בראותם את התהלוכה המתקרבת. כולם פרצו בתשואות למראה המלך , הצועד מולם בחגיגיות , וצעקו: "איזה גלימה מרהיבה! והשובל! מעולם לא נראה מלכינו הדור כל כך!" אבל לפתע נשמע קול קטן וצלול מעל רחש ההמון. "אבא ," אמר הקול בפליאה , ,המלך לא לובש שום דבר!" האב נבוך ניסה להשקיט את ילדו. אבל הילד חזר על דבריו בכל רם , והקהל הצטרף אליו: המלך עירום!!!" מרוב שמחה כי אין עוד צורך להעמיד פנים , פרץ הקהל כולו בצחוק גדול. לבסוף , אפילו המלך התחיל לצחוק! הוא צחק על טיפשותו ועל פיקחותם של חוט ומחט. הוא צחק על טיפשותם של כל אלה שפחדו להראות טיפשים , והעמידו פנים כאילו הם רואים דבר שאינו קיים :כי עדיף להודות בטיפשות , מאשר להתחזות כחכם.
דיון
האם במציאות של היום נתווכח לגבי האם 'המלך הוא עירום'?
מה המקום של אותו הילד במציאות שלנו היום?
האם במציאות של היום נתווכח לגבי האם 'המלך הוא עירום'?
מה המקום של אותו הילד במציאות שלנו היום?
הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ
ויקרא, פרק י"ט. פס' א'-י"ט
פרשת קדושים
א וַיְדַבֵּר ה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה אֱלֹהֵיכֶם ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה אֱלֹהֵיכֶם ד אַל-תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם א אֲנִי ה אֱלֹהֵיכֶם ה וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ ו בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף ז וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה ח וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי-אֶת קֹדֶשׁ ה חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ ט וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט י וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה אֱלֹהֵיכֶם יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ יב וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה יג לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר יד לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, ְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה טו לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ טז לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל ַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה יז לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא יח לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה.
פרשת קדושים
א וַיְדַבֵּר ה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה אֱלֹהֵיכֶם ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה אֱלֹהֵיכֶם ד אַל-תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם א אֲנִי ה אֱלֹהֵיכֶם ה וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ ו בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף ז וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה ח וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי-אֶת קֹדֶשׁ ה חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ ט וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט י וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה אֱלֹהֵיכֶם יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ יב וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה יג לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר יד לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ, ְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה טו לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ טז לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל ַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה יז לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא יח לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה.
[יז] לא תשנא את אחיך בלבבך, אם שמעת שהעוה לך לא תהיה לו נוטר שנאה בלבבך מוסתרת, אלא הוכח תוכיח את עמיתך: מדוע עשית לי כך, ושמא מתוך כך יתברר הדבר כי הכל שקר, ולא נתכוון למה שאתה סבור, או יתקן את מה שהעוה, ומתוך כך לא תשא עליו חטא לחשדו בדבר שאינו.
דבר אחר: הוכח תוכיח את עמיתך, אם ראית בו ערות דבר תוכיחנו אפילו ידעת שאינו עומד בתוכחה, אבל אם לא תוכיחנו תשא עליו חטא. עליו, בשבילו, כמו: 'כי עליך הורגנו כל היום' (תהילים מד כג), 'כי עליך נשאתי חרפה (שם סט ח).
דבר אחר: הוכח תוכיח את עמיתך, אם ראית בו ערות דבר תוכיחנו אפילו ידעת שאינו עומד בתוכחה, אבל אם לא תוכיחנו תשא עליו חטא. עליו, בשבילו, כמו: 'כי עליך הורגנו כל היום' (תהילים מד כג), 'כי עליך נשאתי חרפה (שם סט ח).
לא תשנא את אחיך בלבבך, “do not hate your brother (fellow Jew) in your heart.” If it has come to your attention that that Jew made negative comments about you, accused you falsely behind your back of wrongdoing, do not bottle your resentment up in your heart by hating him.” You should rather הוכח תוכיח את עמיתך, “remonstrate with your colleague about having wrongly accused you,” asking him what prompted him to badmouth you. Perhaps, once matters are in the open you can demonstrate to your colleague that he completely misinterpreted one of your actions. Alternately, you will become aware that what had been reported to you as having said by him about you was misrepresented, and not meant detrimentally at all. (B’chor Shor) You are to act in this manner even if you are convinced that your remonstrations will not help at all. In fact, your failure to make an attempt at reconciliation will be held against you by the heavenly tribunal. This is why the verse concludes with the words: ולא תשא עליו חטא, “so that you will not burden him with a sin.” עליו “on his account;” this would be parallel to Psalms 44,23: כי עליך הורגנו כל היום, “for it is for Your sake that we are being killed every day.” Compare also: Psalms 69,8: כי עליך נשאתי חרפה, “for I have been reviled for Your sake.”
דיון
מה נושא הפרשה?
מדוע יש מצווה להוכיח?
'ולא תשא עליו חטא'- על מי מוסב פסוק זה?
מה נושא הפרשה?
מדוע יש מצווה להוכיח?
'ולא תשא עליו חטא'- על מי מוסב פסוק זה?
כל ישראל ערבים זה לזה
'וכשלו איש באחיו' - איש בעון אחיו, מלמד שכולן ערבים זה בזה
'וכשלו איש באחיו' - איש בעון אחיו, מלמד שכולן ערבים זה בזה
The Gemara asks: And are descendants not punished for the sins of their ancestors unless they adopt their behavior? But isn’t it written: “And they shall stumble one upon another” (Leviticus 26:37)? This verse is homiletically interpreted to mean that the Jewish people shall stumble, one due to the iniquity of another, i.e., they are punished for each other’s sins, which teaches that all Jews are considered guarantors, i.e., responsible, for one another.
דיון
מה הקשר בין מצוות 'הוכח תוכיח' לאמירה כי כל ישראל ערבים זה לזה?
מה המשמעות שלנו לערבות היום?
מה היום תחשב מצוות ההוכחה? האם אנו מעוניינים לשמר אותה?
מה הקשר בין מצוות 'הוכח תוכיח' לאמירה כי כל ישראל ערבים זה לזה?
מה המשמעות שלנו לערבות היום?
מה היום תחשב מצוות ההוכחה? האם אנו מעוניינים לשמר אותה?