כירי רם - בין הוללות לשמחה
הדף מאת: אור מרגלית
הפיוט 'כירי רם' נכתב על ידי רבי יוסף חיים מבגדד לשמחת תורה. שמו המיוחד של הפיוט לקוח ממדרש המתאר את כרכורי דוד סביב ארון הברית, והוא מזמן דיון בשאלה מהו קו הגבול שבין הוללות לשמחה. נשאל, האם דוד המלך חצה את קו זה, האם הגבול הוא רק בעיני המתבונן והאם גם אנו יודעים היכן הוא עובר במסיבות ובחגיגות שבהן אנו נוטלים חלק.
דיון
הקשיבו לפיוט 'כירי רם' של רבי יוסף חיים מבגדד (ה'בן איש חי') בביצועו של יעקב דוד חורי. בהמשך נעסוק במנגינה, במילים ובשמו המוזר של הפיוט. בינתיים נפנה את תשומת לבנו לאווירת המסיבה השמחה שמועברת במחיאות הכפיים, וליתר דיוק: לרגע מסוים שבו מסיבות שמחות נסחפות.
לאחרונה עבר בכנסת 'חוק הרעש', לפיו מותר למשטרה להיכנס בכוח למקום שבו מנגנים מוזיקה רועשת ומסרבים לפתוח את הדלת. הדיון הציבורי לקראת ההצבעה בכנסת זכה ללא מעט התייחסות בתקשורת והועלו טיעונים שונים בעד ונגד. אנו נבקש לרגע להתעלם מהדיון הלגיטימי ולהתחבר למציאות של מסיבות שמחות, חיוניות, וכן... לפעמים אפילו קצת פרועות ורועשות. נתמקד במיוחד ברגע של חציית הגבול בין מסיבה רגילה ושמחה לבין היסחפות, התלהבות ואולי אף יותר מכך.
האם הייתם פעם במסיבה שבה רוח השמחה נחה עליכם עד כדי כך שפתאום הייתם במוקד מעגל הרוקדים? ואולי אף אזרתם אומץ, תפסתם את המקרופון ושרתם בפני כולם? ולחלופין, האם נכחתם במסיבה שבה הרגשתם שהחוגגים סביבכם מגזימים. אולי מישהי או מישהו קרוב אליכם עשו משהו שגרם לכם להתבייש בו?
  • נסו לתאר את החווייה, את התחושה שלכם באותו רגע. את ההתלבטות אם הייתה.
  • איך הגיבו האנשים מסביב?
  • איך היו אנשים מבחוץ מגיבים להתנהגות כזו? בני משפחה, מכרים, עמיתים לעבודה.
ייתכן שרגעים כאלה של היסחפות הם לא בדיוק הרגעים שאותם הייתם רוצים להנציח ולהראות לעולם, אבל זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. בפעם הראשונה שהוא ניסה להביא את ארון הברית אליו לירושלים, התהלוכה הסתיימה באסון מותו של עוזה ודוד החליט שהארון יישאר אצל בית עובד אדום. אך לאחר זמן קצר הוא שינה את דעתו והחליט להעלות את ארון הברית מבית עובד בתהלוכה חגיגית שתועדה לפרטים בספר שמואל ב:
(יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. (יג) וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. (יד) וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד. (טו) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר. (טז) וְהָיָה אֲרוֹן ה' בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה' וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ. (יז) וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי ה' וּשְׁלָמִים. (יח) וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת. (יט) וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ. (כ) וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. (כא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהוָה. (כב) וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. (כג) וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ.
And it was told king David, saying, The Lord has blessed the house of ῾Oved-edom, and all that he has, because of the ark of God. So David went and brought up the ark of God from the house of ῾Oved-edom into the city of David with gladness. And when they that bore the ark of the Lord had gone six paces, he sacrificed an ox and a fatling. And David leaped about before the Lord with all his might; and David was girded with a linen efod. So David and all the house of Yisra᾽el brought up the ark of the Lord with shouting, and with the sound of the shofar. And as the ark of the Lord came into the city of David, Mikhal, Sha᾽ul’s daughter looked through a window, and saw king David dancing and leaping before the Lord; and she despised him in her heart. And they brought in the ark of the Lord, and set it in its place, in the midst of the tent that David had pitched for it: and David offered burnt offerings and peace offerings before the Lord. And as soon as David had made an end of offering burnt offerings and peace offerings, he blessed the people in the name of the Lord of hosts. And he made a distribution among all the people, among the whole multitude of Yisra᾽el, both men and women, to everyone a cake of bread, and a good piece of meat, and a cake of raisins. So all the people departed everyone to his house. Then David returned to bless his household. And Mikhal the daughter of Sha᾽ul came out to meet David, and said, How glorious was the king of Yisra᾽el today, in that he uncovered himself today in the eyes of the handmaids of his servants, as one of the low fellows shamelessly uncovers himself! And David said to Mikhal, It was before the Lord, who chose me before thy father, and before all his house, to appoint me prince over the people of the Lord, over Yisra᾽el. Therefore will I play before the Lord, and I will yet be more lightly esteemed than this, holding myself lowly: and of the maidservants of whom thou hast spoken, of them shall I be had in honour. And Mikhal the daughter of Sha᾽ul had no child to the day of her death.
דיון
  • על מה מתלוננת מיכל ומה עונה לה דוד?
  • האם לדעתכם דוד "נסחף" או שהתנהגותו הייתה מתוכננת?
  • לצד מי המספר בוויכוח בין מיכל ודוד?
היעזרו בספרו של אבא בנדויד, מקבילות במקרא, עמ' 41 על מנת להשוות את הסיפור בגרסת ספר שמואל ב לסיפור בגרסת דברי הימים (למקפידים על גניזת שם ה', קטע חלופי להדפסה להלן):
אבא בנדויד, מקבילות המקרא, הוצאת כרטא, תשל"ב, עמ' 41
העלאת ארון ברית ה' לירושלים בשמואל ובדברי הימים
דיון
העלאת ארון ברית ה' בשמואל ובדברי הימים
לחלופין תוכלו להיעזר בטבלה הבאה:
העלאת ארון ברית ה' בשמואל ובדברי הימים
שמואל ב' פרק ו' דברי הימים א' פרק טו'
(יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. (יג) וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. (יד) וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד. (טו) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר.

(טז) וְהָיָה אֲרוֹן ה' בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה' וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ.

(יז) וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי ה' וּשְׁלָמִים. (יח) וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת. (יט) וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ.

(כ) וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. (כא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'. (כב) וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. (כג) וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ.

(כה) וַיְהִי דָוִיד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים הַהֹלְכִים לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מִן בֵּית עֹבֵד אֱדֹם בְּשִׂמְחָה. (כו) וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים.
(כז) וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וְהַמְשֹׁרְרִים וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים וְעַל דָּוִיד אֵפוֹד בָּד. (כח) וְכָל יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתָּיִם מַשְׁמִעִים בִּנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת. (כט) וַיְהִי אֲרוֹן בְּרִית ה' בָּא עַד עִיר דָּוִיד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ.

(א) וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. (ב) וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם ה'. (ג) וַיְחַלֵּק לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה. (ד) וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן ה' מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

Again, David gathered together all the chosen men of Yisra᾽el, thirty thousand. And David arose, and went with all the people that were with him from Ba῾ale-yehuda, to bring up from there the ark of God, whose name is called by the name of the Lord of hosts who dwells upon the keruvim. And they set the ark of God upon a new cart, and brought it out of the house of Avinadav who was in Giv῾a: and ῾Uzza and Aĥyo, the sons of Avinadav, drove the new cart. And they brought it out of the house of Avinadav which was at Giv῾a, accompanying the ark of God: and Aĥyo went before the ark. And David and all the house of Yisra᾽el played before the Lord on all manner of instruments made of cypress wood, on lyres, and on lutes, and on timbrels, and on rattles, and on cymbals. And when they came to Nakhon’s threshingfloor, ῾Uzza put out his hand to the ark of God, and took hold of it; for the oxen shook it. And the anger of the Lord burned against ῾Uzza; and God smote him there for his error; and there he died by the ark of God. And David was displeased, because the Lord had burst out against ῾Uzza: and he called the name of the place Pereż-῾uzza to this day. And David was afraid of the Lord that day, and said, How shall the ark of the Lord come to me? So David would not remove the ark of the Lord to him into the city of David: but David carried it aside into the house of ῾Oved-edom the Gitti. And the ark of the Lord continued in the house of ῾Oved-edom the Gitti three months: and the Lord blessed ῾Oved-edom, and all his household. And it was told king David, saying, The Lord has blessed the house of ῾Oved-edom, and all that he has, because of the ark of God. So David went and brought up the ark of God from the house of ῾Oved-edom into the city of David with gladness. And when they that bore the ark of the Lord had gone six paces, he sacrificed an ox and a fatling. And David leaped about before the Lord with all his might; and David was girded with a linen efod. So David and all the house of Yisra᾽el brought up the ark of the Lord with shouting, and with the sound of the shofar. And as the ark of the Lord came into the city of David, Mikhal, Sha᾽ul’s daughter looked through a window, and saw king David dancing and leaping before the Lord; and she despised him in her heart. And they brought in the ark of the Lord, and set it in its place, in the midst of the tent that David had pitched for it: and David offered burnt offerings and peace offerings before the Lord. And as soon as David had made an end of offering burnt offerings and peace offerings, he blessed the people in the name of the Lord of hosts. And he made a distribution among all the people, among the whole multitude of Yisra᾽el, both men and women, to everyone a cake of bread, and a good piece of meat, and a cake of raisins. So all the people departed everyone to his house. Then David returned to bless his household. And Mikhal the daughter of Sha᾽ul came out to meet David, and said, How glorious was the king of Yisra᾽el today, in that he uncovered himself today in the eyes of the handmaids of his servants, as one of the low fellows shamelessly uncovers himself! And David said to Mikhal, It was before the Lord, who chose me before thy father, and before all his house, to appoint me prince over the people of the Lord, over Yisra᾽el. Therefore will I play before the Lord, and I will yet be more lightly esteemed than this, holding myself lowly: and of the maidservants of whom thou hast spoken, of them shall I be had in honour. And Mikhal the daughter of Sha᾽ul had no child to the day of her death.
דיון
  • האם יש הבדלים משמעותיים בין שתי הגרסאות?
  • האם לדעתכם נוקט כל אחד מהמספרים הזדהות עם דמות אחרת?
  • אם מיכל הייתה מספרת את הסיפור - האם הוא היה נשמע אחרת?
  • מה בדיוק דוד עשה על פי כל אחד מהמספרים?
  • מה לבש דוד בשעת מעשה?
  • מה פירוש המילה 'מכרכר'?
מעניין שהשורש 'כרכר' מופיע בתנ"ך רק בפרק זה. חז"ל אמנם השתמשו בו, אבל גם הם שמו לב לכך שהשורש איננו מופיע בהקשרים אחרים במקרא, ואולי, כמו מחבר ספר דברי הימים, גם הם חשו חוסר נוחות מתיאור התנהגותו של דוד:
במדבר רבה פרשת במדבר, פ"ד סי' כ
מהו מכרכר?
מהו מכרכר? שהיה מקיש ידיו זו על זו וטופח ואומר כירי רם והיו ישראל מריעים ותוקעים בשופרות ובחצוצרות וכל כלי שיר והיו כל הנשים מציצות עליו מן הגגות ומן החלונות ולא איכפת לו...יצאת מיכל לקראתו וביזתהו על שבזה עצמו לכבוד הארון לעיני הנשים לא הניחתו ליכנס לתוך הבית, אלא יצאת לחוץ. והיתה מקפחתו בדברים, ותאמר: 'מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו' מכאן את למד שהיה הופך אספירס ומשוייר, שכן היא אומרת לו 'אשר נגלה היום'. התחילה עושה מריבה כנגדו, מבקשת לאכול פניו, אמרה לו: אם ראיתי כבודך, מה נכבד היום מלך ישראל, עכשיו הודעת שאת מלך אשר נגלה היום -- הלווי בצניעות! -- אלא לעיני אמהות עבדיו.
דיון
הנה הגענו לשמו של הפיוט "כירי רם". המדרש דורש את הפועל 'כרכר' כאדם האומר 'כירי רם'. אבל מה משמעות המילים? הפרשנים המסורתיים הסבירו את הצירוף במילים: 'אדוני רם' וככל הנראה מקור פירושם הוא במילה היוונית 'כירי' ( ύ) שפירושה 'אדון' (בהטייה ווקטיבית), והכוונה, שדוד היה משבח את ה' וקורא לו 'אדון רם'. מעניין שמרקוס יאסטרוב במילון הארמי, דווקא סבור שמדובר בחיקוי של צליל מוזיקלי המסמן לרקדנים את הקצב.
יהא אשר יהא פירושו המדויק של הביטוי, רבי יוסף חיים מבגדד הכיר את המדרש ועשה בו שימוש מרכזי בפיוט לשמחת תורה. האומנם יש מקום להשוואה בין שמחתו של דוד לפני ארון הברית לשמחת החוגגים בשמחת תורה? מקור מעניין בהקשר זה מתאר את שמחת התורה אצל יהודי הקווקאז:
יו"ט לוינסקי, ספר המועדים, כרך ד' -- סוכות, הוצאת אגודת עונג שבת, תשי"א, עמ' 243
יהודי קאווקאז, שהיו עניים בתורה, היו להם ההקפות ענין של שעשועים והוללות. וזה היה סדר ההקפות שלהם: כל האנשים עמדו בבית־הכנסת על ספסלים ארוכים. בראשונה הלכו הילדים ונרות דולקים בידיהם ורקדו כעזים ושרו בקול רם ובלי סדר. אחריהם הלכו בחורים צעירים וסידורים בידיהם ואמרו פזמונים. ואחרי הבחורים הלכו נושאי ספרי־התורה. ובאחרונה הלכו סתם אנשים, מהם רקדו, מהם שרו שירים מוזרים בקול צעקה. ובסוף ההקפות לקחו שני אנשים איש אחד על ידיהם ונשאוהו כעין ספר־תורה. וכך יצאו ב״הקפות״ חדשות. והמהומה והמבוכה למעלה ראש. לאחר זמן נתבטל המנהג של נשיאת אנשים בבחינת ״הקפות".
למקור השלם
דיון
  • מה דעתכם על התיאור? האם הוא נראה לכם תיאור אובייקטיבי של יהודים בורים ועמי ארצות?
  • על סמך מה החליט המחבר כי ההקפות מתבצעות כשעשועים והוללות?
  • האם אתם מכירים תופעה דומה של חגיגות שמחת תורה ב'שעשועים והוללות'?
  • חזרו כעת לסיפור האישי שלכם מתחילת הלימוד והשוו אותו עם סיפורו של דוד ועם שמחת תורה. האם יש מקום להשוואה? אם כן, האם תמיד יש לכל סיפור שני צדדים?
אין ספק שהבן איש חי קיבל השראה לא רק מהמדרש על דוד, אלא גם מדרך השמחה שלו וראה בה דגם לחיקוי בשמחת תורה:
בן איש חי, חלק א, פרשת וזאת הברכה סימן י"ח
שמחה בלי קלות ראש ו'הגברת' חסד על גבורה
מה שמרבים בשמחה לכבוד התורה היא מצוה גדולה ובכל דבר יכוין האדם לשם שמים. ויזהר מלערב בתוך שמחתה של התורה שחוק וקלות ראש חס ושלום. ומופיע במדרש: "ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה'" - מהו 'בכל עוז? בכל כוחו. מהו מכרכר? שהיה מכה ידיו זו על גב זו וטופח ואומר וכו'
ופירש ב'אור שבעת הימים' שהיה מכוין להגביר הימין על השמאל, וחסד על גבורה, ורחמים על הדין, והיה מכוין למתק על ידי זה חמישה גבורות הרמוזים בחמש אצבעות הימין וחמש פעמים חמש בהכאה הם כ"ה. סימן לדבר כה תברכו את בני ישראל ומכאן סמך למנהג ישראל בשמחת התורה:
דיון
  • כיצד מבחין רבי יוסף חיים מבגדד בין שמחה לגיטימית לבין שמחה שאיננה לגיטימית בשמחת תורה?
  • חזרו לחוויה שתיארתם בתחילת המפגש, או לחלופין - לסיטואציה שבה חוויתם שמחה/מסיבה ש'יצאה מכלל שליטה'.
  • היכן לדעתכם עובר קו הגבול בין שמחה לגיטימית וחיובית לבין שמחה שנסחפה למשהו שאינו ראוי ואף שלילי?
  • האם הוללות שלילית תמיד כרוכה באובדן שליטה עצמית? ושמא אובדן שליטה עצמית במהלך חגיגה הוא בהכרח חיובי?
  • האם קו הגבול משתנה על פי סוג המסיבה או לפי מטרת השמחה?
שימו לב: התנהגות דוד לפני ארון הברית שתוארה תחילה כהתהוללות, הייתה לדעת רבי יוסף חיים מכוונת לגמרי. אפילו מחיאות הכפיים שלו היו בגדר מעשה מסטי מחושב שנועד ל'הגביר חסד על גבורה'.

האזינו שוב לפיוט, הפעם בביצוע של יהודה פתיה ואנסמבל היונה, ושימו לב גם לתוכן הבתים וגם לאקרוסטיכון:
ר' יוסף חיים, כירי רם, פיוטי הבן איש חי
כירי רם / ר' יוסף חיים (הבן איש חי)
כִּירִי רָם כִּירִי רָם עַל יַד מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם זֶה אֲרוֹן הַבְּרִית הַכָּתוּב אֲשׁוּרִית
אֶת אוֹיְבֵינוּ יַכְרִית בִּזְכוּת מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם

זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ מָצוּי לְכָל דּוֹרְשׁוֹ
חִישׁ נִשְׁמַע פֵּרוּשׁוֹ מִפִּי מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם

זֶה בָּהִיר כַּחַמָּה אֲמִירָה נְעִימָה
נִתָּן מִשָּׁמַיְמָה לְיַד מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם

זֶה הָאוֹר הַבָּהִיר לְיִשְׂרָאֵל הִזְהִיר
וְאוֹר זֶה הוּא הִנְהִיר פְּנֵי מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם



זֶה חֶמְדָּה יְקָרָה חָכְמָה מְפֹאָרָה
וְהִנֵה הוּא נִקְרָא עַל שֵׁם מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם
זֶה מְאוֹר הָעוֹלָם הַמְחַיֶּה אֶת כֻּלָם
מִשֵּׂכֶל הַנֶּעְלָם קִבֵּל מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם

זֶה לֶחֶם חֲכָמִים אֲשֶׁר בּוֹ לוֹחֲמִים
דְבָרָיו חֲתוּמִים בְּיַד מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם

זֶה הוּא אוֹר עֵינֵינוּ יְדִידוּת נַפְשֵׁנוּ
וְהוּא נִתַּן לָנוּ עַל יַד מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם.


להסבר על הפיוט ולשמיעת לחניו באתר 'הזמנה לפיוט'
דיון
  • מהו התוכן החוזר של הפיוט?
  • האם התחושה שהפיוט עורר בכם השתנתה בין הפעם הראשונה לשנייה? אם כן, במה?
ניתן לסיים את המפגש בשירת הפיוט או הפזמון (עם או בלי הביצוע האחרון ברקע), בליווי מחיאות כפיים, קפיצות, כרכורים וריקודים.

ניפרד בברכת 'אהבה' ו'חמלה' - על פי האקרוסטיכון בשיר (ללא המילה 'זה').