למה מתעוררים בלילה? - 'בזכרי על משכבי', 'יעירוני רעיוניי'
1א
הדף מאת: אור מרגלית
2ב
מפגש זה הוא המשך ללימוד על 'פיוטי התעוררות ובכלל... להתעורר' בהקשר הסליחות של חודש אלול וימים נוראים. הלימוד מתמקד בדחפים פנימיים שונים הגורמים לאדם להתעורר ובייחודו של הלילה, וזאת דרך הפיוטים 'בזכרי על משכבי', 'יעירוני רעיוני' ועוד. הלימוד מבוסס על השיעור הקודם (יש להביא את דפי הלימוד מהמפגש הקודם - לינק בצד שמאל).
3ג
א. "בזכרי על משכבי" - לא מצליחים לישון
4ד
דיון
(מפגש המשך למפגש 'פיוטי התעוררות')
בפיוט 'בזכרי על משכבי' מאת ר' יהודה אבן בלעם (ספרד המאה 11) מוצגת היקיצה מנקודת מבט שונה מאלה שראינו במפגש הקודם:
5ה
רבי יהודה אבן בלעם, מתוך: בזכרי על משכבי (בית ראשון ובית אחרון)
בזכרי על משכבי / ר' יהודה אבן בַּלְעָם
בְּזָכְרִי עַל מִשְׁכָּבִי זְדוֹן לִבִּי וַאֲשָׁמָיו
אָקוּמָה וְאָבוֹאָה אֶל בֵּית אֱלֹהַי וַהֲדוֹמָיו
וָאֹמַר בְּנָשְׂאִי עַיִן בְּתַחֲנוּנַי אֱלֵי שָׁמָיו
נִפְּלָה נָא בְּיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו
...

חֲצוֹת לַיְלָה לְךָ קָמוּ עֲבָדֶיךָ בְּמַהֲלָלָם
זְכוּת אָבוֹת לָהֶם תִזְכּוֹר וְאַל תֵּפֶן לְמַעֲלָלָם
קְנֵה עֲדָתְךָ כִּימֵי קֶדֶם קְדוֹשׁ יַעֲקֹב גֹּאֲלָם
וְהִנָּשֵׂא הָאֵל עוֹשֶׂה הַשָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו

נִפְּלָה נָא בְּיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו

להסבר על הפיוט ולשמיעת לחניו באתר הפיוט
6ו
דיון
  • השוו בין נקודת המבט בפיוט זה לבין נקודות המבט בפיוטים הקודמים. מי הוא הדובר בכל אחד מהפיוטים? מה מעיר את האדם בכל אחד מהם? האם בפיוט האחרון האדם מתקשה לקום?
  • האם גם אתם לפעמים מתעוררים בדרך המתוארת בפיוט? מה אתם עושים במצב כזה?
  • כיצד דברי דוד "נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו" (שמואל ב' פרק כד), המשמשים כפזמון לפיוט, נותנים מענה לנדודי השינה של המחבר?
ב. לא רוצים לישון, רוצים ל...


בעשורים האחרונים התפשט המנהג להישאר ערים כל הלילה ל"תיקון" ליל שבועות. אך כפי שראינו במפגש הקודם, ר' יעקב בר אשר, בעל הטור, מייעץ לקום מוקדם בכל בוקר ולהתפלל על החורבן. לחכמי התלמוד היו מסורות שונות לגבי נוהגי השינה של דוד המלך:
7ז
כְּתִיב: (תהלים קיט) "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ"... אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הָכִי קָאָמַר [=כך אמר] דָּוִד: מֵעוֹלָם לֹא עָבַר עָלַי חֲצוֹת לַיְלָה בְּשֵׁנָה. רַבִּי זֵירָא אָמַר: עַד חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה מִתְנַמְנֵם כְּסוּס, מִכָּאן וָאֵילָךְ הָיָה מִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי. רַב אַשִּׁי אָמַר: עַד חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, מִכָּאן וָאֵילָךְ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. ...אָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה, [בָּא] רוּחַ צְפוֹנִית [וְנוֹשֶׁבֶת] בּוֹ, [וּ]מְנַגֵּן מֵאֵלָיו, [מִיָּד הָיָה עוֹמֵד] וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה עַד [שֶׁעָלָה] עַמּוּד הַשַּׁחַר.
What is Rabbi Yehuda HaNasi’s reasoning? Rabbi Zerika said that Rabbi Ami said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion is based on a comparison of two verses. One verse says: “At midnight I rise to give thanks for Your righteous laws” (Psalms 119:62), and the other verse says: “My eyes forestall the watches, that I will speak of Your word” (Psalms 119:148). Taken together, these verses indicate that their author, King David, rose at midnight, two watches before dawn, in order to study Torah. How is it possible to reconcile these two verses? Only if there are four watches in the night does one who rises two watches before dawn rise at midnight. And how does Rabbi Natan reconcile these two verses? He holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, for we learned in a mishna that Rabbi Yehoshua says: One is permitted to recite the morning Shema during the time when people rise, until the third hour of the day, as it is the custom of kings to rise during the third hour. Since it is customary for kings to rise during the third hour of the day, if David rose at midnight, he would be awake for six hours of the night and two hours of the day, which amounts to two watches. Therefore King David could say that he “forestalls the watches,” as he rose two watches before the rest of the kings in the world. Rav Ashi said that the verses can be reconciled in accordance with Rabbi Natan’s opinion in another way: One and one-half watches are still called watches in plural. Therefore King David could rise at midnight yet maintain that he “forestalls the watches.” Following this discussion, another halakha that Rabbi Zerika said that Rabbi Ami said that Rabbi Yehoshua ben Levi said is cited: Before the dead, one may speak only of matters relating to the dead, as speaking of other matters appears to be contemptuous of the deceased, underscoring that he is unable to talk while those around him can. Therefore, one must remain fully engaged in matters relating to him. Two traditions exist with regard to the details of this halakha in the name of Rabbi Abba bar Kahana. According to one version, Rabbi Abba bar Kahana said: This halakha was only said with regard to matters of Torah. Speaking of other matters, however, is not prohibited, since no contempt is expressed for the deceased by the fact that he is unable to speak of such topics. Others say another version of this halakha in the name of Rabbi Abba bar Kahana: This halakha was said even with regard to matters of Torah, and all the more so with regard to other matters. If one must refrain from speaking of matters of Torah, regarding which one is commanded to speak, and limit himself to matters concerning the deceased, all the more so should he refrain from speaking of other matters, regarding which one is not commanded to speak. Incidental to the Gemara’s mention of King David, other sources are cited that describe his actions. Regarding that which was cited above, that he would rise in the middle of the night in order to serve his Creator, the Gemara asks: Did David rise at midnight? He rose in the evening. As it is written: “I rose with the neshef and cried, I hoped for Your word” (Psalms 119:147). And how do we know that this neshef is the evening? As it is written: “In the neshef, in the evening of the day, in the blackness of night and the darkness” (Proverbs 7:9). Apparently, King David did indeed rise when it was still evening. The Gemara suggests several ways to resolve this contradiction. Rabbi Oshaya said that Rabbi Aḥa said: David said as follows: Midnight never passed me by in my sleep. Sometimes I fulfilled the verse, “I rose with the neshef and cried,” but I always, at least, fulfilled the verse, “At midnight I rise to give thanks for Your righteous laws.” Rabbi Zeira said: Until midnight, David would doze like a horse, as a horse dozes, but never sleeps deeply. From midnight on, he would gain the strength of a lion. Rav Ashi said: Until midnight, he would study Torah, as it is written: “I rose with the neshef and cried, I hoped for Your word,” and from midnight on, he would engage in songs and praise, as it is written: “At midnight I rise to give thanks.” To this point, the discussion has been based on the assumption that neshef means evening. The Gemara asks: Does neshef really mean evening? Doesn’t neshef mean morning? As it is written: “And David slew them from the neshef until the evening of the next day” (I Samuel 30:17). Doesn’t this verse mean from the morning until the night, in which case neshef must mean morning? The Gemara responds: No, this verse means that David slew them from one evening until the next evening. The Gemara rejects this response: If so, let the verse be written: From the neshef until the neshef, or from the evening until the evening. Why would the verse employ two different terms for a single concept? Rather, Rava said: There are two times referred to as neshef, and the word can refer to either evening or morning. Neshef must be understood in accordance with its Aramaic root: The night moves past [neshaf ] and the day arrives, and the day moves past [neshaf ] and the night arrives. When King David said: At midnight I rise, the assumption is that he rose precisely at midnight. The Gemara asks: Did David know exactly when it was midnight? Even Moses our teacher did not know exactly when it was midnight. How do we know this about Moses? As it is written that he said to Pharaoh: “Thus said the Lord: About midnight, I will go out into the midst of Egypt” (Exodus 11:4). The word about indicates that it was only an approximation. The Gemara clarifies: What is the meaning of the expression: About midnight? Did Moses say it or did God say it? If we say that the Holy One, Blessed be He, Himself, said: About midnight, to Moses, is there doubt before God in heaven? Rather, this must be understood as follows: God told Moses: At midnight, but from the fact that when Moses came to Pharaoh he said: About midnight; apparently, Moses was uncertain about the exact moment of midnight. Moses, the greatest of all the prophets, was uncertain, and David knew? The Gemara offers several answers to this question:
David had a sign indicating when it was midnight. As Rav Aḥa bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: A lyre hung over David’s bed, and once midnight arrived, the northern midnight wind would come and cause the lyre to play on its own. David would immediately rise from his bed and study Torah until the first rays of dawn.
Once dawn arrived, the Sages of Israel entered to advise him with regard to the various concerns of the nation and the economy. They said to him: Our master, the king, your nation requires sustenance.
He said: Go and sustain one another, provide each other with whatever is lacking.
The Sages of Israel responded to him with a parable: A single handful of food does not satisfy a lion, and a pit will not be filled merely from the rain that falls directly into its mouth, but other water must be piped in (ge’onim). So too, the nation cannot sustain itself using its own resources.
King David told them: Go and take up arms with the troops in battle in order to expand our borders and provide our people with the opportunity to earn a livelihood.
8ח
דיון
  • מהן התפיסות השונות באשר לדרך שבה בילה דוד בחלקי הלילה השונים? האם גם אתם מרגישים כמו "חיות" כאשר אינכם ישנים?
  • האם הלילה גורם לכם להיות דווקא יצירתיים, פוריים או ממוקדים יותר?
  • מדוע דוד לא ישן?
יש הטוענים כי שינוי בהרגלי השינה עשוי לחסוך שעות יקרות המתבזבזות בשינה. לטענתם, שינה מרובה חלקים (שינה פוליפאזית) עשויה לצמצם את הצורך בשינה לכדי שעתיים ביממה בלבד. אולי דוד פשוט רצה לחסוך שעות שינה כדי שיוכל לעסוק בעניינים חשובים יותר? אפשרות אחרת עולה מהסיפור על מייסד תיקון ליל שבועות, ר' שלמה אלקבץ, מחבר 'לכה דודי', המספר על ערב שבועות שבו בילה עם רבי יוסף קארו, בטרם הגיעו לצפת:
9ט
ספר חמדת ימים, חלק ב' – שבועות, הוצאת מכון חמדת ימים, בני ברק, 2011, תקסב ע"ב – תקסה ע"א.
תיקון ליל שבועות של רבי יוסף קארו ורבי שלמה אלקבץ
דעו לכם כי הסכמנו הרב החסיד נר״ו [נטריה רחמנא ופרקיה = ישמור אותו הרחמן ויציליהו (הכוונה לרבי יוסף קארו א.מ.)] ואני עבדו ועבדיכם והחברים לעמוד על נפשינו ליל שבועות ולנדד שינה מעינינו, ושבח לאל יתברך, כן עלה בידינו כי לא הפסקנו רגע רק אשר תשמעון ותחי נפשיכם, וזה הסדר שסידרתי ותקנתי בלילה ההיא: תורה, פרשת בראשית עד ויכולו בנעימה ובקול גדול, ואחר כך בחדש השלישי עד סוף סידרא...
[כאן מונה רבי שלמה אלקבץ את המקורות אותם למדו]
...ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות זיכנו בוראינו ונשמע את הקול מדבר בפי החסיד נר״ו [נטריה רחמנא ופרקיה = ישמור אותו הרחמן ויציליהו (הכוונה לרבי יוסף קארו א.מ.)], קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים שומעים ולא מבינים, והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק ונפלנו על פנינו ולא קמה עוד רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל לאמר....
ואשריכם ואשרי יולדכם אשר נדדתם שינה מעיניכם ועל ידכם נתעליתי הלילה הזה ועל ידי החברים אשר בארץ המה, ואין אתם כאותם השוכבים על מטות שן שינה שהיא אחד משישים במיתה וסרוחים על ערסותם ואתם נדבקתם בה' והוא שמח בכם....
למקור השלם
10י
דיון
  • מה ה'חברים' מנסים להשיג בזה שהם לא הולכים לישון?
  • מהו הקול היוצא מגרונו של רבי יוסף קארו?
  • מדוע העובדה שהשכנים שומעים את הקול חשובה?
  • על מה משבח הקול את החברים בקטע המצוטט ולמה הם מונגדים?
  • אם גם אתם חוויתם "לילה לבן" בשל לימוד, עבודה, או חגיגות, תארו את החוויה.
11יא
דיון
תופעה דומה מתגלה דווקא בפיוט לברית מילה מפרי עטו של ר' דוד חסין הנסב על דמותו של אליהו הנביא. על פי המסורת, אליהו הנביא משתתף בכל ברית מילה ומושיבים את התינוק על "כיסא של אליהו ". השורות המצוטטות מתייחסות ל"גילוי אליהו":
12יב
רבי דוד חסין, קטעים מתוך: אערוך מהלל ניבי, נוסח השיר לפי 'תהלה לדוד' לר' דוד חסין, מהד' אפרים חזן ואליהו אלבאז
אערוך מהלל ניבי / ר' דוד חסין
...
נַפְשִׁי לַיְלָה אִוַּתְהוּ
מִי יִתֵּן אֶמְצָאֵהוּ
פֶּתַח בֵּיתִי אֶרְאֵהוּ
יַשְׁקִיף בְּעַד אֶשְׁנַבִּי

חֲסִין קָדוֹשׁ אֶקְרָאָה

אִישׁ אֲשֶׁר פָּנָיו רָאָה
הֵן כַּבִּיר יָדוֹ מָצְאָה

תְּשׁוּרָה אֵלָיו אָבִיא

חֵן חֵן לוֹ אִישׁ לוֹ נִגְלָה

בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיְלָה
וּבִבְרִית דַּם הַמִּילָה

בֹּא יָבֹא רָץ כַּצְּבִי
...

להסבר על הפיוט ולשמיעת לחניו באתר 'הזמנה לפיוט'
למקור השלם
13יג
דיון
בדומה לרבי יוסף קארו, רבי שלמה אלקבץ וחבורתם שרצו לזכות לגילוי קול השכינה, כך גם ר' דוד חסין מייחל לגילוי אליהו. 'חן חן' אמנם למי שרואה אותו בחלון בלילה, אך הוא מתאווה לראות אותו "פתח ביתו".
  • מדוע רבי דוד חסין רוצה לראות את אליהו? מה הקשר בין גילוי אליהו לבין שעת הלילה המאוחרת?
  • חשבו על שעות השינה / היקיצה של תינוקות - אם חוויית הטיפול הלילי בתינוק מוכרת לכם, שתפו את חבריכם.
14יד
אני ישנה ולבי ער -- לא מצליחים לישון (שוב!)
15טו
דיון
פיוט הסליחה של רבי יהודה הלוי מתאר גם הוא כיצד הפייטן מתעורר כביכול מעצמו בחצות הלילה, אבל תחושתו של הדובר רחוקה מתחושת החרדה שראינו בפיוט 'בזכרי על משכבי':
16טז
רבי יהודה הלוי, יעירוני רעיוני, נוסח הפיוט על פי דב ירדן, שירי הקודש לרבי יהודה הלוי
יעירוני רעיוני / רבי יהודה הלוי
יְעִירוּנִי רַעְיוֹנָי וְסוֹד לִבִּי וּמִשְׁאָלוֹ
הֲגוֹת דִּבְרֵי תַחֲנוּנָי בְּזִמְרַת אֵל וּמַהֲלָלוֹ
וְלֹא אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי חֲצוֹת לַיְלָה בִּגְלָלוֹ
לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ
...
הֱקִיצוֹתִי וַאֲחַשֵּׁב מִי הוּא אֲשֶׁר הֱקִיצָנִי
וְהִנֵּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹתָיו הֱאִיצָנִי
וְנָתַן בְּאָזְנַי קֶשֶׁב וְחִזְקַנִי וְאִמְּצָנִי
וְכָל עוֹד רוּחִי הָשֵׁבאֲבָרֵךְ אֲשֶׁר יְעָצָנִי
צוּר אֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה לוֹ וְהַגְּוִיָה מִפְעָלוֹ

...

להסבר על הפיוט ולשמיעת לחניו באתר 'הזמנה לפיוט'
למקור השלם
17יז
דיון
  • מדוע מתעורר הדובר בפיוט זה בחצות הלילה?
  • מהי התחושה שהוא מתאר? האם חוויתם אי-פעם תחושה דומה?
18יח
ד. ייחודו של הלילה
19יט
דיון
רבינו בחיי אבן פקודה מונה את הסימנים לכך שאדם אוהב א-לוהים. אחד הסימנים הוא תפילה בלילה:
20כ
רבינו בחיי אבן פקודה, חובות הלבבות, שער י' -- אהבת ה', פרק ו'
...וייחדתי את התפילה בלילה, ואם היא משובחה גם ביום, כי תפילת הלילה היא זכה יותר מתפילת היום לכמה פנים:
מהם כי האדם בלילה יותר פנוי ממה שהוא ביום.
ומהם שתאוות הגוף מהמאכל והמשתה יותר נחות בלילה ממה שהם נחות ביום.
ומהם כי בלילה יפנה מטרדות העולם, כמשא ומתן בגביית ממון ותשלומו, בבניין, בחרישה וזריעה, והדומה לזה מעסקי בני אדם ביום.
ומהם הפסק חברה בינו ובין בני אדם, כאוהב יבקרהו וחבר ידבר עמו, ובעל חוב יתבעהו במה שיש לו עליו.
ומהם נוח חושיו מרוב מוחשיו בלילה, מפני שאינו רואה מה שיטרידהו, ולא שומע מה שיפסיק עליו.
ומהם הימלטו מן החנופה ורחקו ממנה, מפני מעוט היושבים עמו בלילה. ואפשר שלא יוכל להתבודד ביום.
ומהם שיתייחד בזכר האלוהים ויתבודד בו בעת התייחד כל אוהב באוהבו, והתבודד כל חושק עם חשוקו.
כמו שכתוב (ישעיה כז) נפשי אויתיך בלילה וגו'
אומר (שיר השירים ג) על משכבי בלילות.
וכבר נזכר יתרון תפלת הלילה בספרי הקודש הרבה.
מהם מה שאמר דוד עליו השלום (תהלים קט) זכרתי בלילה שמך ה'.
(שם) חצות לילה אקום להודות לך.
(שם) קדמתי בנשף ואשועה.
(שם) קדמו עיני אשמורות.
(שם פח) יום צעקתי בלילה.
ונאמר (איכה ב) קומי רוני בלילה.
והרבה כזה.
© כל הזכויות שמורות ל
www.daat.ac.il
21כא
דיון
השוו את דבריו של בעל חובות הלבבות עם המקורות שראינו במהלך הלימוד כולו:
  • האם הסיבות שמונה רבינו בחיי תואמות את כל המקורות? הסבירו.
  • האם הדרך שבה הוא מאפיין את הלילה תואמת את הדרך שבה אתם חווים את הלילה? כיצד אתם מאפיינים את הלילה בחווייתכם האישית?
לסיום: אמנם ריש לקיש אמר ש"כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום" (חגיגה יב ע"א), אבל גם בשבח השינה ניתן לומר דבר או שניים. כפי שהעיר מחבר ספר מקבים ג': "תרדמה - הוא הדבר הטוב אשר ברא מאז מעולם ואשר אצל בחסדו -- גם יומם גם לילה -- לכל בחיריו"! (מקבים ג' ה:יא)

שינה מתוקה וחלומות פז!
22כב
קישורים לרקע והרחבה:
דף לימוד מהמפגש הקודם