על פרשת דרכים

דף הלימוד עוסק בהתלבטויות של בני אדם הניצבים בפרשת דרכים בחייהם. מה מכוון את החלטותיהם? כיצד הם שוקלים את האפשרויות השונות בטרם יחליטו באיזו דרך לבחור?

דיון
שאלות

איזה חסד ביקש עבד אברהם מאת ה'?

אילו דילמות עמדו בפניו?

על מה השתאה העבד?

מה עומד מאחורי שתיקתו, בפסוק כא?

תארו את הלך נפשו של עבד אברהם, מפסוק יב' ועד כו'.

האם אתם יכולים להיזכר ולשתף בהלך נפש כזה שחוויתם בחייכם?

דיון
שאלות

בחלקו הראשון של הסיפור, מותקף רבי יהושע על עצם הליכתו בדרך, שהיא הבסיס למסעו. מהו המסר החבוי, לדעתכם, באמירה על היותו חלק מן הליסטים שכבשו את הדרך?

מהי, בעיניכם, הדרך הקרובה-רחוקה, ומהי הדרך הרחוקה-קרובה?

מה, לדעתכם, מכסה התינוק השני מר' יהושע?

התינוק השלישי נשאל על המים, ועונה על השום והבצלים. מהו, בעיניכם, הקשר בין השאלה לבין תשובת התינוק?

מהם, לדעתכם, הלקחים של ר' יהושע מהדרך אותה עשה אל העיר?

גלית חזן-רוקם, רקמת חיים: היצירה העממית בספרות חז"ל, עם עובד 1996, עמ' 207
גלית חזן רוקם על המדרש באיכה רבה:
פתרונותיהם של השיחות החידתיות מושהים. בסיפור הראשון מותקף ר' יהושע – כגילומו של האני הנודד – על ידי אדם, ומערער על תמונת התשתית של המסע כולו, הדרך. אולם כבר בסיפור השני מתייצבת הדרך כישות וודאית וקומוניקטיבית, בדמות פרשת דרכים. כאן החידתיות מתגלמת בעיר שאין אליה גישה קלה.
משאלתו של האני לסיפוק מהיר נחסמת על ידי תשובתו האניגמאטית של התינוק. עיצובה החידתי של העיר עשוי מחומריה הפנטסטיים של המעשייה, היא מוקפת צמחייה המקשה על החדירה אליה, ממש כמו ארמונה של היפהפייה הנמה. אלא שבסיפורי המסע של ר' יהושע אין סיום מעשייתי של זיווג הרמוני באף אחד מן המצבים בהם אפשרות כזו נרמזת. בהיעדר סובייקט בעל גבולות בטוחים, לא מתקיימת השלמת ההרכבה של חלקי התצריף (הפאזל) הארוטי. בזיקה למצב ההיסטורי אפשר שגם העיר עצמה היא ברמה הסמלית נסיכה קסומה הממתינה לנשיקת אוהבה – מעוררה. את שני הסיפורים הבאים אני מבקשת לקרוא על פי הסדר שבכתב היד, אם כי ההשלכות הפרשניות של השינוי אינן מרחיקות לכת.
במפגש עם התינוק השני, החסר בנוסח הבבלי, שואל ר' יהושע על מימי העיר, מעין הדהוד מטרים לדברי הפייטן היהודי בגולה, "אני צמא למימייך ירושלים". תשובתו החידתית של התינוק מעכבת שוב את הסיפוק המיידי ושולחת את ר' יהושע אל הירקות המצמיאים במיוחד, השום והבצלים, כאילו אמר לו: מי שאינו יכול להגיע אל העיר ומימיה, ימלא עצמו צמא, ערגה.
לאחר הצגת הצורך הבסיסי הראשון – צמא, שלא בא על סיפוקו – נרמז הצורך הבסיסי השני – רעב. הכלי המכוסה עשוי, כמובן, להיות ריק. בין כך או כך, איזכורה של האם, מקור התזונה הראשוני ביותר – כאוסרת על חשיפתו, מזכירה שהיא זו שיכלה לספק וגם למנוע את השבעת הרעב בתחילת דרכו ההתפתחותית של האני המתהווה.
תמונת הכלי המכוסה שתוכנו אינו נראה וצריך לנחשו הינו גילום רב עוצמה של חידתיות בלתי ניתנת לפתרון באמצעים הוגנים של הצפנה והרמזה, חידתיות המטילה הכל בידי הגורל או הניחוש הפרוע, דוגמת מעשה שלוש התיבות* בסוחר מוונציה. הסובייקט המבקש לכונן את נוכחותו ניצב בפני ראי אטום, וניסיון נוסף של העמדת דיוקן האני מהשתקפותו באחר יורד לטמיון.
תבנית הפתרון המושהה מתממשת בהכפלה כאשר ר' יהושע נכנס לעיר וגם זוכה לשתות ממימיה. אחרי התינוקות הזכרים, שמנעו ממנו סיפוק צרכים נראה לכאורה שהמפגש עם התינוקת מוביל אותו אל גיבוש האני המשלים את פגימותיו על ידי קשר בין המינים. האני הדיאלוגי הנפתח אל הנערה מכסה על פגיעותו באמצעות השיח התרבותי, הוא מצטט פסוק כדי להחמיא לה על ידי השוואתה לרבקה אמנו. אלא שהיא, מתוך עמדת התלות הפגועה שלה, בסיועו כמי שישלים את זיווגה, חושפת את אי יכולתו לזהות את עצמו כסובייקט פעיל בעלילה המקראית שהוא יודע אותה ידיעה שכלית.

דיון
שאלות

חזן–רוקם מפרשת את המדרש כמשל על מסע שנועד לספק את צרכיו ההיררכיים של האדם, ולאפשר לו להגיע ליעדו כאדם מגובש. מהי העיר, על פי פרשנות זו?

כיצד מתוארת כאן פרשת הדרכים? מה תפקידה בחיי האדם?

מהן הדרכים בהן מקבל האדם החלטות, על פי פרשנותה של חזן–רוקם?

האם אתם מכירים דרכים אלו לקבלת החלטות בחייכם?

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בבית אביה מתוך 'פרויקט בן יהודה' http://benyehuda.org/berdi/aviah.html
בבית אביה היא יושבת באחת מערי ישראל הקטנות, ונפשה שואפת אל שמים חדשים וארץ חדשה.
עושר הוריה מבדיל את אוירה מאוִיר שאר המבואות, והאור החודר בעד חלון חדרה היפה כמו ממרחק הוא בא.
בספר לא למדה ונחלת-אבות שבכתב אינה יודעת, מן המצוות פטורה היא. שם בעיר – החיים בלי חיים הם, בלי געגועים ובלי תנועה; והיא לא תדע מנוח.
ריקים הם כל רגעי החיים, שבהם אין נפשה פועלת, שבהם היא שוכבת בבטלה על מרבדה או יושבת בדומיה על יד חלונה.
את החיים לא תדע, רק מרגשת היא אותם בעיניה, כאילו כל אשר מסביב לה אינו כסדרו... בעיניה לפעמים, כאילו היא אינה מכאן...
כל אשר היא רואה מתמיה אותה כדבר זר ומוזר... היא שונאה את כל השדראות הכפופות והפיאות הארוכות, את הזקָנים הבלתי-מסורקים ואת הבגדים הארוכים. היא מרגשת שאינה שייכת להם כלל. לה עולמות אחרים וחלומות אחרים... לה חלומות שעוד לא תדע אותם, נתיבות שלא ראתה אותן ואליהן היא מתגעגעת...
לרקד היא חפצה לפעמים, לקפץ ולדלג; כל אשר בה סוער, כל אשר בה מתעורר ומשתוקק. ידיה היפות, הדר פניה, הוד שערותיה ימלאו גם אותה פחד נעים, כי תעמוד לפני המראה. ובעלות הבוקר נפשה מתמוגגת; ובבוא צללי הערב היא יושבת דומיה ומחרשת, ואף אינה מחרשת.
היא שואפת להתפשטות ולהתנערות, שואפת למרחוק, שם מעבר לחיי הבתים בעירה, המעשים הללו ומיני החיים הללו.
למרחוק היא שואפת – ובבית אביה היא יושבת...

דיון
שאלות
1. מהי פרשת הדרכים בסיפור זה?
2. מהן הבחירות אותן עושה הנערה?
3. מהו המחיר אותו היא משלמת?
4. האם יש גם רווח באופן התנהלותה?
5. האם אתם מכירים התנהלות זו מעצמכם? האם נהגתם כך בחייכם?

פרנץ קפקא, פרקי התבוננות, שוקן 1967, עמ' 68
כשאנו מטיילים בלילה ברחוב ורואים עוד מרחוק – משום שהרחוב עולה לפנינו והירח מלא – איש רץ לקראתנו, לא ננסה לתפוס אותו, גם אם הוא חלש ומרופט, גם אם מישהו רץ אחריו וצועק, אלא ניתן לו להמשיך לרוץ.
משום שעכשיו לילה, ולא אנחנו אשמים שהרחוב עולה לפנינו באור ירח מלא; ומלבד זאת ייתכן שהרדיפה היא לשניים שעשוע בלבד, אולי שניהם רודפים אחרי שלישי, אולי הראשון נרדף על לא עוול, אולי השני מתכוון לרצוח, ואנו נהפוך לשותפים לרצח, אולי השניים כלל אינם יודעים זה על זה והם רצים אל מיטותיהם, כל אחד על דעת עצמו, אולי הם סהרורים, ואולי הראשון יש לו נשק.
ואחרון אחרון, האם אין אנו רשאים להיות עייפים, וכי לא שתינו יותר מדי יין? אנו מרוצים שאפילו את השני אנו כבר לא רואים.

דיון
שאלות
1. מהי פרשת הדרכים, ההתלבטות, שבפניה ניצב המספר? כיצד הוא מחליט?
2. אילו רגשות מניעים אותו בהחלטתו?
3. כיצד הוא מפרש לעצמו את החלטתו זו?
4. האם היו בחייכם מקרים שבהם נהגתם כפי שנהג המספר?
5. בשני הטקסטים של ברדיצ'בסקי וקפקא נראה שהגיבור, בהגיעו לפרשת דרכים, בוחר להמשיך בנתיב בו פסע עד לאותו הרגע, ולא לעשות שום שינוי בתוכניותיו או בחייו. האם גם זו משמעותה של פרשת דרכים? לראות את הצומת ולהחליט להימנע?

מכתבי יוני, ספריית מעריב, 1978, עמ' 258
אנו בנויים אחרת. אני חי באינטנסיביות את חיי שלי, וטוב לי על פי רוב בעולם זה שלנו. יש הרבה דברים שהייתי רוצה לעשותם, אבל כל דבר שאני עוסק בו ממלא אותי כל כך, שבדרך כלל אין אני זוכר לחשוב על הדברים האחרים.
אין אני מצטער על צומת הדרכים שהשארתי מאחורי. אני עובר את ההצטלבות – ואני בדרכי שלי. ואם יש אולי בדרך שהשארתי בצומת יותר יופי ויותר פרחים, עדיין אין בכך כדי לצער אותי, כיוון שאין זו דרכי שלי. דרכי תעבור בשטחים פוריים ובתוך גינות נוי ובהרים וסלעים ואפילו במדבריות, אבל בכל פיתוליה תהווה אותו נתיב, שהוא ידוע ומסתורי גם יחד. חיינו – עולם ומלואו בתוך הרבה עולמות – שכן לדרכים אין סוף. יש דרכים שמצטלבות, ואילו דרכים אחרות עוברות במישורים שלעולם לא ישיקו. ובכל הנתיבים עוברים אנשים, ולפעמים הם נפגשים בצומת ולפעמים גם ממשיכים יחד, ואפשר גם להתפצל מחדש, ואפשר גם להמשיך יחד, וזה אינו רק עניין של כיוון, אלא גם של זמן. ולמה להתעניין כל כך במישורים האחרים, כשאת שלנו אנו מתקשים להכיל?

דיון
שאלות
1. במה דומה ובמה שונה דמותו של יוני נתניהו, מדמותם של רבי יהושע, ושל המספר של קפקא?