שניים אוחזין (א): אברהם ולוט, צדק ופשרה בחלוקת הארץ
1א
הדף מאת: שלומי פרלמוטר / בית מדרש אלול
2ב
הלימוד עוסק ביכולת למצוא פשרה עם שכנינו על הבעלות על הארץ, ובהקשרים אחרים של הפשרה. שני שירים מודרניים וקטע תלמודי עוסקים במתח שבין צדק לפשרה, והם מובילים לדיון בסיפור המקראי על ההיפרדות בין לוט ואברהם, ובמדרשים עליו.
3ג
דיון
  • לפנינו שלושה שירים, של נתן זך, נתן אלתרמן וברטולד ברכט. הם מציעים פרספקטיבות שונות על המונחים 'חסד' ו'צדק' - חמלה, ויתור ונתינה , לצד עמידה קפדנית על זכויות, ותוכחה על עוול. האם יש ניגוד בין השירים?
  • בחרו מהשלושה בשיר הקרוב יותר לליבכם. מה זה מעיד על יחסכם ל'צדק' וכיצד יחס זה בא לביטוי בחייכם, בהקשר אישי או לאומי. חישבו על היתרונות והמחירים של נטייתכם האופיינית.
4ד
ברטולד ברכט, נגד האובייקטיוויים, תרגום: אהרן שבתאי, פורסם במוסף 'תרבות וספרות', 'הארץ', 8.10.2001
נגד האובייקטיוויים / ברטולד ברכט, (עברית: אהרן שבתאי)
1.
כשהלוחמים נגד העוול
מראים את פניהם החבולים,
אלה שנשמרו לנפשם מגיבים
בקצר רוח
2.
למה לכם להתלונן, הם שואלים,
נלחמתם נגד העוול! כעת
הוא ניצח אתכם, אז תשתקו !
3.
מי שנלחם, הם אומרים, שילמד להפסיד.
זה שמחפש מאבק, נקלע לסכנה.
זה שהולך בכח
אל יתלה את האשם בכח.
4.
הא, חברינו הנשמרים לנפשם,
למה הטינה הזאת? האם אנו
אויביכם, אנו- אויבי העוול?
גם אם הלוחמים נגד העוול מנוצחים
עדין העוול אינו מוצדק !!
5.
המפלות שלנו אינן מוכיחות
דבר מחוץ לכךשאנו מעטים מדי -הנלחמים נגד הרשע,
ומאלה המסתכלים מהצד
אנו מצפים שלפחות יתבישו !
© כל הזכויות שמורות למתרגם ולאקו"ם
www.acum.org.il
5ה
נתן אלתרמן, אז אמר השטן
אז אמר השטן / נתן אלתרמן
_ _
אז אמר השטן:
הנצור הזה איך אוכל לו.
איתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
ואמר: לא אטול את כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מורך אביא בתוכו,
ולא ידיו ארפה כמיקדם,
רק זאת אעשה: אכהה מוחו
ושכח שאיתו הצדק .
_ _ _
כך דיבר השטן וכמו
חוורו שמים מאימה
בראותם אותו בקומו
לבצע המזימה.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
6ו
נתן זך, שירים
כולנו זקוקים לחסד/ נתן זך
כולנו זקוקים לחסדו
כולנו זקוקים למגע
לרכוש חום לא בכסף
לרכוש מתוך מגע
לתת בלי לרצות לקחתו
לא מתוך הרגל
כמו שמש שזורחת
כמו צל אשר נופל
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
7ז
איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר זה ביצוע
ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע [=להתפשר] וכל הבוצע ה"ז [=הרי זה] חוטא, וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועל זה נאמר (תהילים י) 'בוצע ברך נאץ ה''. אלא יקוב הדין את ההר, שנאמר (דברים א) 'כי המשפט לאלהים הוא'. וכן משה היה אומר 'יקוב הדין את ההר' אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר(מלאכי ב) 'תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון'.
ר' אליעזר אומר: הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך? אין זה מברך אלא מנאץ. ועל זה נאמר 'ובוצע ברך נאץ ה''. רבי מאיר אומר, לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה שנאמר (בראשית לז) 'ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו', וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ ועל זה נאמר 'ובוצע ברך נאץ ה''.
רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר (זכריה ח) 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם'. והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו שלום, הוי אומר זה ביצוע [=פשרה]. וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ח): 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה' והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע. אתאן לת"ק דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו, זה משפט וצדקה משפט לזה וצדקה לזה; משפט לזה שהחזיר לו ממון וצדקה לזה ששילם לו מתוך ביתו. וכן בדוד הוא אומר 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו'- משפט לזה שהחזיר לו את ממונו וצדקה לזה ששילם לו מתוך ביתו.
קשיא ליה לרבי, האי 'לכל עמו' לעניים מיבעי ליה, אלא [רבי אומר] אע"פ שלא שילם מתוך ביתו זהו משפט וצדקה. משפט לזה וצדקה לזה; משפט לזה שהחזיר לו ממונו וצדקה לזה שהוציא גזילה מתחת ידו.
The Gemara presents a mnemonic device alluding to the names of tanna’im in the coming discussion: Samekh, reish, mem, shin; beit, nun, kuf, shin. The Tosefta cites several statements of tanna’im related to compromise and the term botze’a. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says: It is prohibited to mediate a dispute; and anyone who mediates [habotze’a] a dispute is a sinner; and anyone who blesses the mediator is cursing God. And of this, it is stated: “And the covetous [botze’a] blesses himself, though he despises the Lord” (Psalms 10:3). Rather, the judge must assure that the true judgment will prevail at all costs and metaphorically pierce the mountain, as it is stated: “For the judgment is God’s” (Deuteronomy 1:17). And similarly, Moses would say: Let the judgment pierce the mountain. But by contrast, Aaron, whose role was not that of a judge, was a lover of peace and a pursuer of peace, and he would apply peace between one person and the other, as it is stated: “The law of truth was in his mouth, and unrighteousness was not found in his lips; he walked with Me in peace and uprightness, and turned many away from iniquity” (Malachi 2:6). The Tosefta cites several other interpretations of the above-mentioned verse from Psalms. Rabbi Eliezer says: If one stole a se’a of wheat and ground it and baked it and separated ḥalla from it, i.e., separated the portion of the dough that must be given to the priests, how can he possibly recite the blessing on the mitzva of ḥalla? He is not blessing; rather, he is cursing God. And of this offense it is stated: “And the covetous [uvotze’a] blesses himself, though he despises the Lord,” interpreted homiletically as: And whoever blesses upon breaking [botze’a] the bread despises the Lord. Rabbi Meir says: The term botze’a employed in that verse was stated only with regard to Judah, as it is stated: “And Judah said to his brothers: What profit [betza] is it if we slay our brother and conceal his blood? Come, and let us sell him to the Ishmaelites” (Genesis 37:26–27). And consequently, anyone who blesses Judah for this act is cursing God, and of this it is stated: “And the covetous [uvotze’a] blesses himself, though he despises the Lord,” interpreted homiletically as: “And whoever blesses the profiteer [botze’a] despises the Lord.” Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: It is a mitzva to mediate a dispute, as it is stated: “Execute the judgment of truth and peace in your gates” (Zechariah 8:16). Is it not that in the place where there is strict judgment there is no true peace, and in a place where there is true peace, there is no strict judgment? Rather, which is the judgment that has peace within it? You must say: This is mediation, as both sides are satisfied with the result. And similarly, with regard to David, it says: “And David executed justice and charity to all his people” (II Samuel 8:15). And is it not that wherever there is strict justice, there is no charity, and wherever there is charity, there is no strict justice? Rather, which is the justice that has within it charity? You must say: This is mediation. The Gemara cites an alternative interpretation of David’s method of judgment, in which we come to the opinion of the first tanna, i.e., Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, who says that it is prohibited to mediate a dispute: If a judge adjudicated a case of monetary law, and he correctly exonerated the party who was exempt from payment and deemed liable the party who was liable to pay, if he then saw that due to his ruling a poor person became liable to pay an amount of money that is beyond his means and therefore the judge himself paid for him from his own house, this is justice and also charity. The Gemara continues: It is justice for this one and charity for that one: It is justice for this one, because the judge restored his money to him; and it is charity for that poor person, because the judge paid for him from his own house. And similarly, with regard to David, it says: “And David executed justice and charity to all his people” (II Samuel 8:15). He executed justice for this one, because he restored his money to him, and charity for that one, because he paid for him from his own house. This interpretation of the verse is difficult for Rabbi Yehuda HaNasi. If the word “charity” is meant to demonstrate that David supported the poor defendants, this term: “To all his people,” is incorrect. If the interpretation is correct, it should have stated: Charity to the poor people. Rather, Rabbi Yehuda HaNasi says: Although he did not pay from his own house, it is still justice and charity. It is justice for this one and charity for that one. It is justice for this one, because the judge restored his money to him, and charity for that one, because the judge removed the stolen item from his possession. By adjudicating the case correctly and compelling the liable party to pay his debt, the judge thereby ensures that the liable party does not illegitimately maintain property to which he is not entitled.
8ח
דיון
  • המחלוקת בין ר' יוסי הגלילי ור' יהושע בן קרחה עוסקת בשאלה, האם לשופט היושב בדין אסור 'לבצוע' - כלומר אסור לו לנסות למצוא פשרה בין המתדיינים, כגון עסקת טיעון, כי אז הוא יחטא לאמת - ושמא זוהי דווקא חובתו? האם חובה על השופט לשפוט על פי הצדק בלבד, או שמחובתו לסור מן הצדק המדויק ולנסות להגיע לפשרה? חשבו על דוגמאות המחזקות כל אחת מהדעות.
  • באילו אופנים שונים הבינו החכמים את הפסוק המתאר את דוד 'עושה משפט וצדקה'? מה עדיף בעיניכם?
9ט
אִם-הַשְּׂמאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה: אברהם ולוט
(א) וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה (ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב. (ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית-אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעָי. (ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה' (ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. (ו) וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. (ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט, וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. (ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. (י) וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר (יא) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו. (יב) אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם (יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד. (יד) וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה (טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.
And Abram went up out of Egypt, he, and his wife, and all that he had, and Lot with him, into the South. And Abram was very rich in cattle, in silver, and in gold. And he went on his journeys from the South even to Beth-el, unto the place where his tent had been at the beginning, between Beth-el and Ai; unto the place of the altar, which he had made there at the first; and Abram called there on the name of the LORD. And Lot also, who went with Abram, had flocks, and herds, and tents. And the land was not able to bear them, that they might dwell together; for their substance was great, so that they could not dwell together. And there was a strife between the herdmen of Abram’s cattle and the herdmen of Lot’s cattle. And the Canaanite and the Perizzite dwelt then in the land. And Abram said unto Lot: ‘Let there be no strife, I pray thee, between me and thee, and between my herdmen and thy herdmen; for we are brethren. Is not the whole land before thee? separate thyself, I pray thee, from me; if thou wilt take the left hand, then I will go to the right; or if thou take the right hand, then I will go to the left.’ And Lot lifted up his eyes, and beheld all the plain of the Jordan, that it was well watered every where, before the LORD destroyed Sodom and Gomorrah, like the garden of the LORD, like the land of Egypt, as thou goest unto Zoar. So Lot chose him all the plain of the Jordan; and Lot journeyed east; and they separated themselves the one from the other. Abram dwelt in the land of Canaan, and Lot dwelt in the cities of the Plain, and moved his tent as far as Sodom. Now the men of Sodom were wicked and sinners against the LORD exceedingly. And the LORD said unto Abram, after that Lot was separated from him: ‘Lift up now thine eyes, and look from the place where thou art, northward and southward and eastward and westward; for all the land which thou seest, to thee will I give it, and to thy seed for ever.
10י
דיון
  • האם אתם מכירים דמות כמו אברהם? האם הייתם נוהגים כאברהם בפרקנו?
  • "ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו כי היה רכושם רב..." – דונו ביניכם על ענייני רכוש, ועל סיבות נוספות לריב ולמתחים במשפחה.
  • "את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה"- האם יש להבטחה האלוהית לאברהם משמעות בעבורכם? האם היא מקנה לנו זכות על הארץ?
11יא
בראשית רבה, פרשת לך לך, פסקה ה
הותר הגזל?
“ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט": רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר [=בן רבי] סימון אמר: בֶּהֱמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה [=עם זמם על פיה, שלא תאכל מהשדות] ובהֱמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם 'לזרעך אתן את הארץ הזאת' ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו, ואין אכלין מדידהון אינון אכלין [=ואם אוכלים, מארצם שלהם הם אוכלים]. אמר להם הקדוש ברוך הוא, כך אמרתי לו 'לזרעך נתתי'- אימתי? לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה. 'והכנעני והפרזי אז יושב בארץ' - עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ [=עדיין יש להם זכות בארץ].
12יב
דיון
  • מה אומרים רועי לוט כדי להצדיק את האכילה של בהמותיהם משדות הכנענים?
  • מה משיב להם אלוהים? האם התשובה מקובלת עליכם? האם יש לסיפור תוקף/משמעות אקטואלי?
13יג
בראשית רבה, פרשת לך לך, פסקה ח
מדוע כעס ה' על אברהם?
'וה' אמר אל אברם וגו'': ר' יודה אומר, כעס היה לאבינו אברהם בשעה שפירש לוט בן אחיו מעמו. אמר הקב"ה: לכל הוא מדבק וללוט אחיו אינו מדבק. רבי נחמיה אמר, כעס היה לו להקדוש ברוך הוא בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו. אמר הקב"ה אני אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט בן אחיו כדי לירשו, א"כ [=אם כן] ילך ויביא לו שני פרסתקין [=משרתים] מן השוק, ויורישם את שלו כמו שהוא רוצה בן אחיו, הה"ד [=הדא הוא דכתיב (זהו שכתוב)] 'גרש לץ ויצא מדון'(משלי כב) - גרש לץ זה לוט, ויצא מדון.
14יד
דיון
  • מה ההבדל בין ר' יודה ובין ר' נחמיה ביחס לשאלה "מדוע כעס ה'" ? נסו לשער איך היו שניהם מסבירים את ההבטחה לאברהם (שבאה בפסוק יד, רק "אחרי היפרד לוט מעִמו").
  • ומכאן להשלכות אקטואליות: האם אפשר לאפיין את 'השמאל' ו'הימין' בישראל על פי יחסם לשיקולי צדק? מי מהם רודף צדק, ומי מעדיף ערכים או אינטרסים אחרים? (כגון פשרה, ביטחון, שלום, הלכה, חסד, הבטחה אלוהית...)
16 טז
17יז