לרבי עקיבא הייתה בת חלק שני
1א
הדף מאת: אריה בודנהיימר / בינ"ה
2ב
דף לימוד זה הינו דף המשך למערך הקודם בו הכרנו את עולמו של הסיפור והעלנו אסוציאציות מעולמנו שלנו. כעת ניכנס עמוק אל תוך ארון הספרים היהודי ומחוצה לו דרך ביטויים ונושאים שונים בסיפור וניראה לאן הם לוקחים אותנו.
3ג
דיון
דף לימוד זה הינו דף המשך למערך הקודם בו הכרנו את עולמו של הסיפור והעלנו אסוציאציות מעולמנו שלנו. כעת נכנס עמוק אל תוך ארון הספרים היהודי ומחוצה לו דרך ביטויים ונושאים שונים בסיפור ונראה לאן הם לוקחים אותנו.
4ד
בין השורות וחומרים מלווים:
5ה
דיון
לפניכם קטעים שמתייחסים לאלמנטים ומשפטים שונים בסיפור קיראו וחישבו על הנדבכים שהם מוסיפים לנו לקריאת הסיפור ולאן הם לוקחים אותנו.
6ו
1. "לרבי עקיבא הייתה בת":
7ז
דיון
לר' עקיבא חמישה בנים, לכולם יש שם. לר' עקיבא היתה בת, ושם אין לה. לכל איש יש שם, לרוב רובן של הנשים אין. האם ר' עקיבא חש בזמן לידת ביתו כפי שחש ר' שמעון בנו של רבי?
8ח
"ר' שמעון ברבי נולדה לו בת. חלשה דעתו. אמר לו אביו: רביה באה לעולם. אמר לו בר קפרא: תנחומין של הבל ניחמך אביך, ששנינו: אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות."
It is reported that a daughter was born to Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, and he was upset that he did not have a son. His father said to him: Propagation has come to the world through the birth of a daughter. Bar Kappara said to Rabbi Shimon: Your father has consoled you with meaningless consolation, as it is taught in a baraita: The world cannot endure without males and females, as both are needed for the perpetuation of humanity. But fortunate is he whose children are males and woe to him whose children are females. Similarly, the world cannot endure without either a spice dealer whose wares are sweet-smelling, or a tanner [bursi], who is engaged in a foul-smelling occupation. Fortunate is he whose occupation is a spice seller, and woe to him whose occupation is a tanner.
9ט
"על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד"
Therefore shall a man leave his father and his mother, and shall cleave unto his wife, and they shall be one flesh.
10י
דיון
מחשבה: על כן תעזוב אישה את אביה

ועוד תחושה אפשרית, קח את בתך, יחידתך, אשר אהבת והובילה אל החופה.
11יא
נתן אלתרמן, כוכבים בחוץ, עמ' 49-50, הוצאת מחברות לספרות, תש"ה
שדרות בגשם
באור ובגשם העיר מסרקת.
היפה באמת – היא תמיד ביישנית.
אלך נא היום, עם בתי הצוחקת,
בין כל הדברים שנולדו.
הנה הזגוגית – שמה צלול משמותינו
ומי בקיפאון הרהורה יעבור?
על קו מפתנה, בעל סף נשמתנו,
הרעש נפרד מן האור.
הנה הברזל, האליל והעבד,
נפח הימים הנושא בעלם.
הנה, בת שלי, אחותנו האבן,
הזו שאיננה בוכה לעולם.
גבהו בימינו האש והמים.
אנחנו עוברים בשערים ומראות.
נדמה – גם הלילה הוא נהר היומיים,
אשר על חופיו ארצות מוארות.
נדמה – גם אנחנו הבקר נגיע
אל בית אחרון בנתיב הרחב
ושם עוד ניצב לבדד הרקיע
וילד משליך כדורו לרגליו.
באור ומטר השדרה מסרקת,
דברי, ירוקה, רעשי!
ראה, אלוהי, עם בתי הצוחקת,
אני מטייל ברחובך הראשי.
עירי הפרומה שמלתה מרכסת,
חיוך הברזל והאבן עוד שט.
הללו אינם שוכחים את החסד
של מילת אהבה אחת.
© כל הזכויות שמורות למחבר ואקו"ם
www.acum.org.il
12יב
2. "אמרו לו הכלדיים":
13יג
דיון
מהו יחס היהדות לחוזים בכוכבים ולמעוננים? בעניין זה נקרא את המקורות הבאים:
14יד
ידיעות אחרונות, גליון סוף השבוע, 2001
"מעבר הירח בין המזלות, כשאין לו היבטים לכוכבים, מכונה ירח שחור. השפעתו באותו זמן כל כך חלשה, שלא כדאי להתחיל בדבר חדש, לא לחתום על חוזה, לא לקבוע פגישה חשובה או כל דבר אחר, שממנו מצפים לתוצאות חיוביות, על פי רב מה שייעשה בזמן כזה, יגרום אכזבות חוזרות ונשנות או שיתפרק."
15טו
הברית החדשה, הבשורה על פי מתי, פרק ב.
ויהי כאשר נולד ישוע בבית-לחם יהודה בימי המלך הורדוס והנה חוזי הכוכבים באו מארץ קדם ירושלימה לאמר: איה המלך היולד ליהודים כי ראינו כוכבו בקדם ונבוא להשתחוות לו: וישמע המלך הורדוס וינע ללבו ולבב כל ירושלים עמו: ויקהל את-כל-ראשי הכהנים והסופרים בעם וישאל את פיהם לאמר איה יוולד המשיח: ויאמרו אליו בבית-לחם יהודה כי כה כתוב ביד הנביא:

ואתה בית-לחם ארץ יהודה
אינך צעיר באלפי יהודה
כי ממך יצא מושל
אשר יראה את עמי-ישראל

ויקרא הורדוס אל חוזי הכוכבים בסתר ויחקר אותם לדעת את העת אשר נראה הכוכב: וישלח אותם בית-לחם ויאמרו לכו ודרשו היטב על הילד וכאשר תמצאון אותו שובו והגידו לי ואבואה להשתחוות לו גם אני: וישמעו אל המלך וילכו והנה הכוכב אשר ראו בקדם עלה לפניהם עד-אשר בא ויעמוד ממעל לאשר היה שם הילד: והם חזו בכוכב וישמחו שמחה גדולה עד-מאד: ויבואו הביתה ויראו את הילד עם מרים אמו ויפלו וישתחוו לו ויפתחו את אוצרותיהם ויקריבו לו מנחה זהב ולבונה ומור: והם צוו בחלום לבלתי-שוב אל הורדוס ויפנו וילכו בדרך אחר לארצם:
16טז
"לא תנחשו ולא תעוננו"
Ye shall not eat with the blood; neither shall ye practise divination nor soothsaying.
17יז
"כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך לא תלמד לעשות בתועבות הגויים ההם. לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים ועונן ומנחש ומכשף"
When thou art come into the land which the LORD thy God giveth thee, thou shalt not learn to do after the abominations of those nations. There shall not be found among you any one that maketh his son or his daughter to pass through the fire, one that useth divination, a soothsayer, or an enchanter, or a sorcerer,
18יח
"ואיזהו מעונן? אלו נותני עיתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע. יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית."
Who is an observer of times? They that point at times, saying astrologically: "That day is a good one, that day is a bad one; that day is fit to do that particular work, but that year, or that month, is bad for that particular thing.11Ibid. G.
19יט
יונה פרנקל, עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה, עמ' 14. ספריית "הילל בן חיים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981
המספר לא רק צייר את דמות ר' עקיבא כמאמין באסטרולוגיה, אלא שגם הוא עצמו האמין בה.
20כ
איתמר רבי חנניא אומר: מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל.
It was stated that Rabbi Ḥanina says: A constellation makes one wise and a constellation makes one wealthy, and there is a constellation for the Jewish people that influences them. Rabbi Yoḥanan said: There is no constellation for the Jewish people that influences them. The Jewish people are not subject to the influence of astrology. And Rabbi Yoḥanan follows his own reasoning, as Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that there is no constellation for the Jewish people? As it is stated: “Thus said the Lord: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of heaven; for the nations are dismayed at them” (Jeremiah 10:2). The nations will be dismayed by them, but not the Jewish people.
21כא
3. "אותו היום שנכנסת לבית החופה מכיש אותה נחש ומתה":
22כב
דיון
מהן הסכנות הטמונות בימי הכלולות? בהקשר זה יובאו המקורות הבאים:
23כג
הארוסה אסורה לבעלה... כל זמן שהיא בבית אביה. והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכות מרדות, ואפילו אם קדשה בביאה אסור לו לבוא עליה ביאה שניה בבית אביה, עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו. וייחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נישואין בכל מקום.
24כד
ש"י עגנון, הרופא וגרושתו, בתוך: על כפות המנעול, עמ' תעה, הוצאת שוקן, 1998
בין כך ובין כך בחר לו השמש ארבעה ממזומניו ונתן בידיהם ארבעה כלונסאות ותלה עליהם חופה ודחף מתוך כך לאדם אחד שהכין עצמו ונתמוטטה החופה על ידו.
25כה
עיתון הארץ, 11.9.2003.
הכלה ואביה נרצחו בשיחה האחרונה לפני החתונה נאוה אפלבאום(20) – שנרצחה אתמול יחד עם אביה, ד"ר דוד אפלבאום(50), בפיגוע בקפה הלל – הכירה את חנן סנד(19) לפני כשלוש שנים, כשהדריכו בתנועת הנוער "עזרא" בשכונת קרית מנחם בירושלים. חנן התגורר ברחוב שאולזון בשכונת הרנוף; נאוה, תלמידת בית ספר חורב, התגוררה ברחוב הרב חן ברחביה. אהבה גדולה ניצתה בין השניים. "אהבת נעורים, זוג יונים", אמר אתמול אביו של חנן, צבי. לפני כחצי שנה, בפורים, נפגשו המשפחות למסיבת האירוסין. לפני כחודש נשלחו ההזמנות לחתונה. "בתודה ושבח ליוצר האדם על כל הטוב והחסד", נכתב על ההזמנה.
בקיבוץ רמת רחל, שם הייתה אמורה להיערך אתמול החופה, כבר הוכן הכל. הרב מרדכי אליהו היה אמור לערוך את החופה. גם הכתובה הייתה מוכנה, ושמלת הכלה המהודרת חיכתה לנאוה בארון. כנהוג בין משפחות דתיות, הקפידו חנן ונאוה שלא להיפגש בימים האחרונים שלפני החופה. את הדירה שבה תיכננו השניים לגור ברחוב רמב"ן קישט חנן בימים האחרונים העציצים ופרחים, ופיזר עליהם פתקים לארוסתו-כלתו. שלשום מעט אחרי 23:15 השתנה הכל.
בערב סיימה נאוה בילוי עם חברותיה בקפה הלל, מעין מסיבת רווקות. אביה, מנהל חדר המיון של בית החולים שערי צדק, בא למקום. השניים קיימו שיחה אחרונה קודם החתונה; שיחה בין אב, שהיה גם רב ומורה לילדיו, לבין ביתו, אף היא דמות מיוחדת במינה, שבשנתיים האחרונות טיפלה במסגרת השירות הלאומי בילדים חולי סרטן ואף ליוותה אחדים מהם למנוחות. ב-11:30 נכנס המחבל לקפה הלל והתפוצץ. נאוה ואביה נהרגו במקום.
26כו
ש"י עגנון, הרופא וגרושתו, בתוך: על כפות המנעול, עמ' תפז, תפט, הוצאת שוקן, 1998
"אמרה היא למה לנו לחזור על דברים שלא לצורך. נעשה את שרשום עלינו מלמעלה. ליגלגתי ואמרתי מתוך כעס, אף השמים גלויים לפניך ואת יודעת מה כתוב שם. רופא אני ואין לפני אלא מה שעיני רואות, ואת גבירתי, את יודעת מה שכתוב ברקיע. מי לימד אותך חוכמה זו, שמא אותו מנוול? ... אבל צדקה דינה שאמרה שעלינו לעשות את שרשום עלינו מלמעלה."
27כז
4. האישה והנחש:
28כח
דיון
הקשר בין האישה והנחש מופיע בתרבויות רבות, ומשמש מוטיב של 'החטא הקדמון': המושג 'חטא קדמון' מופיע בספרות, באמנות ובתודעת תרבות המערב, ונקשר לאישה הראשונה בעולם - חוה. מוצאו האטימולוגי של השם 'חוה' הוא בבראשית פרק ג, פסוק כ: השורש חי"ה: 'כי היא היתה אם כל חי'. ולפי זה היה צריך להיות שמה 'חיה'. אבל בעלי האגדה והמדרשים קשרו את שמה בנחש, שנקרא בארמית 'חוויא'.

בעניין זה ישמשו אותנו המקורות הבאים:
29כט
"והנחש היה ערום מכל חיית השדה אשר עשה ה' אלוהים ויאמר אל האישה אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן ותאמר האישה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל."
Now the serpent was more subtle than any beast of the field which the LORD God had made. And he said unto the woman: ‘Yea, hath God said: Ye shall not eat of any tree of the garden?’ And the woman said unto the serpent: ‘Of the fruit of the trees of the garden we may eat;
30ל
ילקוט שמעוני, בראשית, כה
הנחש בינו לבין עצמו: אם הולך אני ואומר לאדם-יודע אני שאינו שומע לי, שהאיש לעולם קשה להוציאו מדעתו. אלא הולך אני ואומר לחוה, שאני יודע שהיא שומעת לי, שהנשים נשמעות לכל הבריות.
31לא
אובדיוס, מטמורפוזות, עמ' 168, מוסד ביאליק, 1965
עף מכרתים הימנאוס, אדרת כרכם תכסנו, חיש את האיתר יצלח, לגבולות קיקונים הוא מגיע, כי הזמינהו אורפיאוס. לשווא לחגו יקראנו, בא בן הנצח אומנם, אך שירי חתונה לא השמיע. אין לו פנים צוהלות, לא בשרו הצלחה אותותיהו. ... הכלה, בדרכה על הדשא. (מעבריה השנים עדת הנידות לותה) פתע פגע בה נחש – וינעץ את שינו בה ותמת.
32לב
כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש.
As if a man did flee from a lion, And a bear met him; And went into the house and leaned his hand on the wall, And a serpent bit him.
33לג
5. "היה דואג על הדבר הרבה":
34לד
דיון
דאגת האב לבתו מופיעה במקורות הבאים:
35לה
מתוך: נתן אלתרמן, שיר משמר (קטעים)בתוך חגיגת קיץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 32,34,35, 1965
שיר משמר

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, כּוֹחֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
מִקִּיר נוֹפֵל, מִגַּג נִדְלָק, מִצֵּל חָשֵׁךְ,
מֵאֶבֶן קֶלַע, מִסַּכִּין, מִצִּפָּרְנַיִם
שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵך
מִן הַסָּמוּךְ כְּמוֹ עָפָר כְּמוֹ שָׁמַיִם
מִן הַדּוֹמֵם, מִן הַמְּחַכֶּה וְהַמּוֹשֵׁךְ
וְהַמֵּמִית כְּמֵי בְּאֵר וְאֵשׁ כִּירַיִם.
נַפְשֵׁךְ שִׁמְרִי וּבִינָתֵךְ, שְׂעַר רֹאשֵׁךְ,
עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ.
[...]

הַסַּכָּנוֹת רַבּוֹת וּמִסְפָּרָן מֵאָה
וְהֵן רוֹבְצוֹת אוּלַי בְּמַעְגָּל אוֹרֵב
אַךְ לֹא אוֹתָן, אַךְ לֹא אוֹתָן אַתְּ יְרֵאָה,
רַק אֶת נַפְשֵׁךְ הַמְאֹהָבָה וְהַמְּלֵאָה,
הַמִּתְחַלְחֶלֶת לְקוֹל צַעַד מִתְקָרֵב,
אוֹתָהּ יָרֵאת, אֶת הָרַכָּה, אֶת הַשֵּיָה,
אֶת הָרָעָה, אֶת הָרוֹחֶצֶת בִּדְמֵי לֵב.

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, לִבֵּךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
אוּלַי הָאשֶׁר בָּךְ שׁוֹכֵן וְהוּא דִבְשֵׁךְ,
דִּבְשֵׁךְ הֶחָם כִּדְמֵי לִבֵּךְ וְדִמְעוֹתַיִךְ.
דִּבְשֵׁךְ הֶחָם וְהַכָּבֵד וְהֶחָשֵׁךְ.
הָעֶרֶב בָּא. יָפֶה מִמֶּנּוּ אֵין בֵּינְתַיִם.
הָעֶרֶב בָּא. הוּא כְּבָר הֶחֱלִיף אֶת הַשָּׁמַיִם.

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, הֲלֹא טוֹבוֹת צוֹפֵן הָעֶרֶב
וְרַק עוֹד אֵין לָדַעַת בְּיַד מִי וְאֵיךְ.
הֲלֹא הָרוּחַ, שֶׁאֵינֶנָּה מְדַבֶּרֶת,
לֹא לְחִנָּם רַכּוֹת נוֹגַעַת בִּכְתֵפֵךְ.
בְּאוֹר יָרֵחַ וְחַשְׁמַל הָעִיר מוּאֶרֶת.
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ.
© כל הזכויות שמורות למחבר ואקו"ם
www.acum.org.il
36לו
"כתוב (בספר בן-סירא): בת לאביה מטמונת-שווא, מפחדה לא יישן בלילה: בקטנותה – שמא תתפתה, בנערותה – שמא תזנה, בגרה – שמא לא תינשא, נישאת שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה – שמא תעשה כשפים."
Rather, perhaps the book poses a difficulty because it is written there: A daughter is for her father false treasure; due to fear for her he will not sleep at night: During her minority, lest she be seduced; during her young womanhood lest she engage in licentiousness; once she has reached her majority, lest she not marry; once she marries, lest she have no children; once she grows old, lest she engage in witchcraft (Ben Sira 42:11–14). Perhaps you believe that one should not say this to the father of daughters. Didn’t the Sages also say it with regard to women? They said: It is impossible for the world to exist without males and without females; nevertheless, happy is one whose children are males and woe unto him whose children are females.
37לז
6. איפה החתן?:
38לח
דיון
בולטים בהיעדרם בסיפור התלמודי - החתן והאם. על תפקידו של החתן באגדות נקרא במקורות הבאים:
39לט
ברונו בטלהיים, קסמן של אגדות, עמ' 221, הוצאת רשפים, 1980
רבות ואהובות הרבה יותר הן האגדות אשר – בלא להתייחס להרחקה, הגורמת ליחס שלילי למין – מלמדות בפשטות, כי למען אהבה חשוב ביותר לחולל שינוי יסודי בעמדות הקודמות לגבי נושא המין. הדבר שאמור להתחולל מוצא ביטויו כדרך האגדות, בדימוי מרשים ביותר: חיה, ההופכת לאישיות נפלאה. סיפורים אלה שונים מאד זה מזה, אך הקו המשותף לכולם הוא בן-הזוג המיני, המוכר לראשונה כבעל חיים; לכן, בספרות הדנה באגדות נודע מחזור זה בשם "החתן-חיה". הידועה באגדות אלו כיום היא "היפיפיה והמפלצת". נושא זה כה חביב וכה נפוץ בעולם כולו, עד כי נראה שאין נושא אגדות אחר בעל גרסאות כה רבות.

... אין אנו למדים מדוע אולץ החתן להפוך לבעל-חיים מנוער או מדוע לא נענש גורם הרעה הזאת. יש בכך רמז, כי המעבר מן החזות ה"טבעית" או היפה התרחש בעבר הרחוק לאין עיור, שבו לא ידענו מדוע קרה לנו דבר-מה, אפילו היו תוצאותיו מרחיקות לכת ביותר. כלום אפשר לומר, כי הדחקת נושא המין ארעה בשלב כה מוקדם עד כדי אי-אפשר להיזכר בה? איש מאיתנו אינו יכול לזכור באיזה רגע בחיינו נראה המין בעינינו לראשונה כמשהו חייתי, דבר מעורר פחד שיש להסתירו, להתרחק ממנו. .... אין זה מפתיע כלל, שה"יפיפיה והמפלצת" אומר המפלצת-לשעבר ליפיפיה: "פיה רעה קיללה אותי, שאשאר בדמות זו עד שבתולה יפיפיה תסכים להינשא לי". רק הנישואין התירו את המין, רק הם הפכו אותו מדבר חייתי לקשר מקודש בברית הנישואין.

אהבת אמת, עליה להיות מסוגלת להעביר אליו את הקשר הילדותי המוקדם אל אביה. היא יכולה להיטיב לעשות זאת, אם הוא, למרות היסוסיו, יסכים לכך – שכשם שהאב ב"היפיפיה והמפלצת", מסרב תחילה לכך שבתו תצטרף לחיה, כדי שהאחרונה תוכל לחיות, אך מתיר לעצמו להשתכנע כי כן עליה לעשות. ילדה יכולה להעביר – ולשנות – אהבה אדיפלית זאת מאביה לאהובה באורח חופשי ומאושר ביותר, אם נראה שאהבה זו מסוגלת להציע לה בצורה מעודנת סיפוק מאוחר של אהבתה הילדותית לאביה, ובו בזמן גם לספק את אהבתה הבוגרת לבן-זוג בגיל המתאים. אגדות מדברות אל הבלתי מודע שלנו ואנו מתייחסים אליהן כנושאות בשורה חשובה, שאינה קשורה במינו של גיבור הסיפור, אף על פי כן, מן הראוי לציין, כי ברב האגדות המערביות המפלצת היא הגבר, שניתן להסיר מעליו את קללת הקסם רק באמצעות אהבת האישה.
40מ
האחים גרים, מלך צפרדע, בתוך: קסמן של אגדות, עמ' 224, הוצאת רשפים, 1980
מלך צפרדע או היינריך ברזל
קרפד אכל בתיאבון אבל לבת המלך נתקעו כמעט כל נתחי האוכל בגרון. לבסוף אמר: "אכלתי לשובע ואני עייף. שאי אותי אל קיטונך והציעי לי את מיטת המשי שלך, שם נשכב שנינו לישון." בת המלך החלה לבכות ופחדה מהקרפד הקר שאפילו לא העזה לגעת בו, ואשר עתה היה אמור לישון במיטתה היפה והנקיה, אבל המלך התכעס ואמר: "אל לך לבוז למי שעזר לך בשעת מצוקה." היא אחזה בקרפד בשתי אצבעות, נשאה אותו למעלה, והושיבה אותו בפינה.
אבל כששכבה במיטה, בא בזחילה ואמר לה: "אני עייף, אני רוצה לישון היטב כמוך, הרימי אותי או שאספר לאביך." אז התרגזה מאוד, הרימה אותו מעלה וזרקה אותו בכל הכח אל הקיר. "עכשיו תנוח קרפד מגעיל."
אך כשנפל למטה, לא היה עוד קרפד אלא בן מלך ידידותי ויפה עיניים, שעל פי רצון אביה היה לה חבר יקר ולבן זוג. אז סיפר לה שמכשפה רעה כישפה אותו, ואיש לא יכול לגאול אותו מן הבאר מלבדה.
42 מב
43מג
דף הנחיות למנחה:
דף למנחה עקיבא.doc
44מד
דף מספר 2 בסדרה לרבי עקיבא הייתה בת, דפים נוספים בסדרה:
1