הדף מאת: עמית בסקין / בינ"ה
מטרתו של דף לימוד זה היא לבחון את הניצחון של מדינת ישראל וההפסד של העם הפלסטיני במלחמות ביניהם, ולנסות לעמוד על ההשפעה שלהם, הן של הניצחון והן של ההפסד, על כושר ההתמודדות של שני הצדדים במערכת יחסים של מנצחים-מנוצחים ועל הגישה שלהם לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני כיום.
דיון
יום העצמאות מול יום הנכבה. יום של חגיגה וניצחון, מול יום של תבוסה ואסון. היהודים שהקימו מדינה עצמאית ואוטונומית משלהם, ריבעו את השטח שהיה ברשותם בראשית המלחמה והכריזו על מערב עיר הקודש כבירתם שלהם, מול כ-800 אלף פלסטינים שהפכו לפליטים חסרי כול שאיבדו את שטחם ואת בתיהם, ומול כ-156 אלף פלסטינים שנאלצו להיכנע להיותם אזרחי מדינת האויב.
בעקבות מלחמת העצמאות התחילה מערכת היחסים בין העם היהודי לבין העם הפלסטיני כמערכת יחסים של מנצחים-מנוצחים.
איך משפיעים הימים הללו, יום העצמאות בשביל מדינת ישראל, ויום הנכבה בשביל העם הפלסטיני, על עיצוב התודעה הלאומית של שני העמים?
מובן שמאז מלחמת העצמאות מדינת ישראל ניצחה במלחמות נוספות וכבשה שטחים נוספים ושחלו שינויים דמוגרפיים רבים, אבל חשוב לשים דגש על כך שיום העצמאות לא מציין רק את ניצחונותיה ההיסטוריים של מדינת ישראל אלא גם את היותה של מדינת ישראל מדינה ריבונית ועצמאית בימים אלה, מדינה דמוקרטית חזקה ומודרנית שעומדת בזכות עצמה ושהולכת ומתפתחת בקצב מסחרר.
וכך גם לגבי יום הנכבה, שמציין לא רק את הפסדיו ההיסטוריים של העם הפלסטיני, אלא גם את היותו בימים אלה, לאום ללא מדינה (הצד הפלסטיני טוען שיש מדינה פלסטינית אך כבושה). שחלק גדול ממנו חי תחת שלטון אויבו וחלקו השני חי חיי פליטות, ושכולו חי ממשאבים נמוכים בהרבה מאלה של החברה הישראלית.
כלומר, ימים אלו מציינים גם את ההווה של שני העמים, את חייהם כיום.
כיצד הנתונים שלא משאירים ספק לגבי הצד המנצח במערכת היחסים, משפיעים על הצד הישראלי בעמדה שלו לגבי הצורך בפתרון לסכסוך ועל הגישה שלו למשא ומתן וכיצד הם משפיעים על הצד הפלסטיני?
למה ניתן להקביל את הסיטואציה?
אילו מערכות יחסים של מנצחים-מנוצחים אתם מכירים שבהן שני הצדדים צריכים לנהל דיאלוג על מנת להגיע ליחסים של שלום ביניהם?
מה ניתן לומר על שני הצדדים במערכות היחסים הללו לגבי הגישה שלהם להתדיינות ביניהם?
יום העצמאות מול יום הנכבה. יום של חגיגה וניצחון, מול יום של תבוסה ואסון. היהודים שהקימו מדינה עצמאית ואוטונומית משלהם, ריבעו את השטח שהיה ברשותם בראשית המלחמה והכריזו על מערב עיר הקודש כבירתם שלהם, מול כ-800 אלף פלסטינים שהפכו לפליטים חסרי כול שאיבדו את שטחם ואת בתיהם, ומול כ-156 אלף פלסטינים שנאלצו להיכנע להיותם אזרחי מדינת האויב.
בעקבות מלחמת העצמאות התחילה מערכת היחסים בין העם היהודי לבין העם הפלסטיני כמערכת יחסים של מנצחים-מנוצחים.
איך משפיעים הימים הללו, יום העצמאות בשביל מדינת ישראל, ויום הנכבה בשביל העם הפלסטיני, על עיצוב התודעה הלאומית של שני העמים?
מובן שמאז מלחמת העצמאות מדינת ישראל ניצחה במלחמות נוספות וכבשה שטחים נוספים ושחלו שינויים דמוגרפיים רבים, אבל חשוב לשים דגש על כך שיום העצמאות לא מציין רק את ניצחונותיה ההיסטוריים של מדינת ישראל אלא גם את היותה של מדינת ישראל מדינה ריבונית ועצמאית בימים אלה, מדינה דמוקרטית חזקה ומודרנית שעומדת בזכות עצמה ושהולכת ומתפתחת בקצב מסחרר.
וכך גם לגבי יום הנכבה, שמציין לא רק את הפסדיו ההיסטוריים של העם הפלסטיני, אלא גם את היותו בימים אלה, לאום ללא מדינה (הצד הפלסטיני טוען שיש מדינה פלסטינית אך כבושה). שחלק גדול ממנו חי תחת שלטון אויבו וחלקו השני חי חיי פליטות, ושכולו חי ממשאבים נמוכים בהרבה מאלה של החברה הישראלית.
כלומר, ימים אלו מציינים גם את ההווה של שני העמים, את חייהם כיום.
כיצד הנתונים שלא משאירים ספק לגבי הצד המנצח במערכת היחסים, משפיעים על הצד הישראלי בעמדה שלו לגבי הצורך בפתרון לסכסוך ועל הגישה שלו למשא ומתן וכיצד הם משפיעים על הצד הפלסטיני?
למה ניתן להקביל את הסיטואציה?
אילו מערכות יחסים של מנצחים-מנוצחים אתם מכירים שבהן שני הצדדים צריכים לנהל דיאלוג על מנת להגיע ליחסים של שלום ביניהם?
מה ניתן לומר על שני הצדדים במערכות היחסים הללו לגבי הגישה שלהם להתדיינות ביניהם?
דיון
הצגת דעות קצה בשני הצדדים, בצד הפלסטיני ובצד הישראלי
קראו את המקורות הבאים ואת השאלות שאחריהם.
הצגת דעות קצה בשני הצדדים, בצד הפלסטיני ובצד הישראלי
קראו את המקורות הבאים ואת השאלות שאחריהם.
חלקים מתוך מאמר עמדה מאת שיח' חמאד אבו דעאבס, שראה אור באתר www.bokra.net, בתאריך 15.5.2011
חמאד אבו דעאבס / כולם היו שותפים להתרחשותה של הנכבה שלנו
ביסודו של דבר הנכבה הפלסטינית מתבטאת ברצח העם הפלסטיני, בעקירתו ובהוצאתו אל מחוץ
למולדתו, אל מדינות הפזורה ולמחנות הפליטים. בשעה שהפלסטינים המשיכו להיות פליטים
ומפוזרים, כאשר אדמתם נגזלה וכפריהם נהרסו, השתלטו עליה היהודים והקימו בה התנחלויות,
חורשות יער, שטחים צבאיים ועוד. האם השתנה המצב לאחר 63 שנה? האם נפסקו הרס הבתים
והכפרים, הפקעת האדמות וגירוש בעליהן וההצקות כלפי הפלסטינים? הכול יודעים שעברות אלה
מוסיפותת להתקיים, כלומר מרכיבי הנכבה וגורמיה ממשיכים אף הם להתקיים.
מתי באמת נפסיק לציין את הנכבה, אנחנו ואתנו כל בני העם הפלסטיני באשר הם? הדבר לא יקרה כל
עוד לא ייעלמו עקבותיה של הנכבה הזו, כלומר כאשר ישובו הפליטים למולדתם, הפלסטינים
יתגוררו ביישוביהם ובעריהם, יקבלו בחזרה את אדמותיהם ואת בתיהם, ותיעצר מכונת ההרס,
החורבן וההפקעה המופעלת נגד רכושם. אכן, בפלסטין יש מקום לכל הפלסטינים בעולם, זאת
נוסף על הישראלים המתגוררים בה; ושתהיה זו מדינה דו- לאומית שתישא שם חדש, דגל חדש
וחוקה חדשה, אשר יבטאו את רגשותיהם ואת תקוותיהם של שני העמים.
למקור השלם
חמאד אבו דעאבס / כולם היו שותפים להתרחשותה של הנכבה שלנו
ביסודו של דבר הנכבה הפלסטינית מתבטאת ברצח העם הפלסטיני, בעקירתו ובהוצאתו אל מחוץ
למולדתו, אל מדינות הפזורה ולמחנות הפליטים. בשעה שהפלסטינים המשיכו להיות פליטים
ומפוזרים, כאשר אדמתם נגזלה וכפריהם נהרסו, השתלטו עליה היהודים והקימו בה התנחלויות,
חורשות יער, שטחים צבאיים ועוד. האם השתנה המצב לאחר 63 שנה? האם נפסקו הרס הבתים
והכפרים, הפקעת האדמות וגירוש בעליהן וההצקות כלפי הפלסטינים? הכול יודעים שעברות אלה
מוסיפותת להתקיים, כלומר מרכיבי הנכבה וגורמיה ממשיכים אף הם להתקיים.
מתי באמת נפסיק לציין את הנכבה, אנחנו ואתנו כל בני העם הפלסטיני באשר הם? הדבר לא יקרה כל
עוד לא ייעלמו עקבותיה של הנכבה הזו, כלומר כאשר ישובו הפליטים למולדתם, הפלסטינים
יתגוררו ביישוביהם ובעריהם, יקבלו בחזרה את אדמותיהם ואת בתיהם, ותיעצר מכונת ההרס,
החורבן וההפקעה המופעלת נגד רכושם. אכן, בפלסטין יש מקום לכל הפלסטינים בעולם, זאת
נוסף על הישראלים המתגוררים בה; ושתהיה זו מדינה דו- לאומית שתישא שם חדש, דגל חדש
וחוקה חדשה, אשר יבטאו את רגשותיהם ואת תקוותיהם של שני העמים.
למקור השלם
ישי אביעזר, קטעים מתוך מאמרו "'יום הנכבה': לדעת מאין באנו" שפורסם באתר האינטרנט של כתב העת "מקור ראשון" בתאריך 13.5.12
'יום הנכבה': לדעת מאין באנו
הדיבורים והכותרות על 'יום הנכבה' מזהים כשל יהודי ערכי וחינוכי. אקסיומות שהיו ברורות לפני ששים וארבע שנים, הפכו למסופקות במהלך הדורות שנולדו במדינה מאז הקמתה. אתמול פורסם ב'מקור ראשון', שסטודנטים באוניברסיטת תל אביב יציינו את יום הנכבה בדקת דומיה.
לא ברור לעם היושב בציון שאבותינו באו לכאן להקים מדינה יהודית. לא עלה על דעתם להקים מדינה דו לאומית, או מדינה חצי לאומית. היה ברור לכל הפליטים שהגיעו ממחנות ההשמדה באירופה ולכל פליטי מדינות ערב, שבאנו הנה להקים מדינה יהודית ליהודים.
יש לגהץ את הדגל, ולא להניף סמרטוט מקומט. לא די בריקודים ובאומנות-במה ביום העצמאות. כדי להיות עצמאיים באמת, יש לנו שנה תמימה של חינוך לערכים ציוניים, ללמוד וללמד ולעשות ולקיים את האמונה הפנימית שלנו. עלינו לדאוג שהדגל יבטא את אמות המידה המוסריות של חברה צודקת, שיודעת מאין היא באה, מהי מטרתה ולאן היא מתקדמת.
© כל הזכויות שמורות לישי אביעזר
deotmakor.wordpress.com
'יום הנכבה': לדעת מאין באנו
הדיבורים והכותרות על 'יום הנכבה' מזהים כשל יהודי ערכי וחינוכי. אקסיומות שהיו ברורות לפני ששים וארבע שנים, הפכו למסופקות במהלך הדורות שנולדו במדינה מאז הקמתה. אתמול פורסם ב'מקור ראשון', שסטודנטים באוניברסיטת תל אביב יציינו את יום הנכבה בדקת דומיה.
לא ברור לעם היושב בציון שאבותינו באו לכאן להקים מדינה יהודית. לא עלה על דעתם להקים מדינה דו לאומית, או מדינה חצי לאומית. היה ברור לכל הפליטים שהגיעו ממחנות ההשמדה באירופה ולכל פליטי מדינות ערב, שבאנו הנה להקים מדינה יהודית ליהודים.
יש לגהץ את הדגל, ולא להניף סמרטוט מקומט. לא די בריקודים ובאומנות-במה ביום העצמאות. כדי להיות עצמאיים באמת, יש לנו שנה תמימה של חינוך לערכים ציוניים, ללמוד וללמד ולעשות ולקיים את האמונה הפנימית שלנו. עלינו לדאוג שהדגל יבטא את אמות המידה המוסריות של חברה צודקת, שיודעת מאין היא באה, מהי מטרתה ולאן היא מתקדמת.
© כל הזכויות שמורות לישי אביעזר
deotmakor.wordpress.com
דיון
שאלות
הקטעים שבמאמרים שלעיל, מייצגים דעות קצה בחברה הפלסטינית ובחברה הישראלית לגבי יום הנכבה ויום העצמאות.
מדוע לדעתכם, דורש הדובר במאמר הראשון מדינה דו-לאומית: של הלאום הפלסטיני ושל היהודי, ולא מתעקש על מדינה שתהיה של הלאום הפלסטיני בלבד, בעוד שהדובר במאמר השני שולל כל אפשרות של מדינה דו-לאומית ועומד על ההכרח במדינה יהודית בה העם היהודי הוא הריבון?
מה מסמלים ציון הנכבה והאמירה שהיא עדיין מתמשכת?
ממה בעובדה של ציון הנכבה באוניברסיטת תל-אביב, מקומם את הדובר במאמר השני?
מהי עמדתו של הדובר במאמר השני לגבי הנכבה?
מהי עצמאות אמיתית בעיניי הדובר במאמר השני?
איזו השפעה יש לדעתכם למציאות בשטח, כלומר מציאות חיי היום-יום של העם הפלסטיני לצד מציאות חיי היום-יום של אזרחיה היהודים של מדינת ישראל, על עיצוב הדעות הללו?
איך לדעתכם, התפיסות שמוצגות בקטעים אלה משפיעים על תודעתם הן של החברה הישראלית והן של החברה הפלסטינית?
איך לדעתכם, דעות אלו משפיעות על השיח והמשא ומתן בין מדינת ישראל לעם הפלסטיני?
שאלות
הקטעים שבמאמרים שלעיל, מייצגים דעות קצה בחברה הפלסטינית ובחברה הישראלית לגבי יום הנכבה ויום העצמאות.
מדוע לדעתכם, דורש הדובר במאמר הראשון מדינה דו-לאומית: של הלאום הפלסטיני ושל היהודי, ולא מתעקש על מדינה שתהיה של הלאום הפלסטיני בלבד, בעוד שהדובר במאמר השני שולל כל אפשרות של מדינה דו-לאומית ועומד על ההכרח במדינה יהודית בה העם היהודי הוא הריבון?
מה מסמלים ציון הנכבה והאמירה שהיא עדיין מתמשכת?
ממה בעובדה של ציון הנכבה באוניברסיטת תל-אביב, מקומם את הדובר במאמר השני?
מהי עמדתו של הדובר במאמר השני לגבי הנכבה?
מהי עצמאות אמיתית בעיניי הדובר במאמר השני?
איזו השפעה יש לדעתכם למציאות בשטח, כלומר מציאות חיי היום-יום של העם הפלסטיני לצד מציאות חיי היום-יום של אזרחיה היהודים של מדינת ישראל, על עיצוב הדעות הללו?
איך לדעתכם, התפיסות שמוצגות בקטעים אלה משפיעים על תודעתם הן של החברה הישראלית והן של החברה הפלסטינית?
איך לדעתכם, דעות אלו משפיעות על השיח והמשא ומתן בין מדינת ישראל לעם הפלסטיני?
טור ראשון על גירושין בסדרת טורים בנושאי גישור, סכסוכים ופשרות של עו"ד גיא אטיאס
"על מנצחים, מנוצחים וגשר על פני מים סוערים"
לא מעט סיטואציות מגיעות למבוי סתום בגלל ששני הצדדים רוצים לנצח ופוחדים שכל ויתור או הליכה לקראת הצד השני תמצב אותם בעמדה של מנוצחים.
התשוקה הכוחנית להשיג מאה אחוז והפחד לוותר ולו במקצת, מייצרים מצב בו שני הצדדים מופסדים עד לשד עצמותיהם: הם משלמים הון תועפות לעורכי דין שמתחזקים את הקרב עבור לקוחותיהם כי גם הם אוהבים לנצח. הקרב במקרים רבים גובה קורבנות: אנשים יקרים שנמצאים בתווך ונפגעים. ניהול הקרבות המשפטיים בבתי המשפט העמוסים לעייפה ממילא גוזלים זמן רב. ובסוף - הטעם המר.
ולמי שכביכול ניצח - התשלום בעבור הניצחון לא תמיד מצדיק את מה שקרה בדרך.
© כל הזכויות שמורות לעו"ד גיא אטיאס
haipo.co.il
"על מנצחים, מנוצחים וגשר על פני מים סוערים"
לא מעט סיטואציות מגיעות למבוי סתום בגלל ששני הצדדים רוצים לנצח ופוחדים שכל ויתור או הליכה לקראת הצד השני תמצב אותם בעמדה של מנוצחים.
התשוקה הכוחנית להשיג מאה אחוז והפחד לוותר ולו במקצת, מייצרים מצב בו שני הצדדים מופסדים עד לשד עצמותיהם: הם משלמים הון תועפות לעורכי דין שמתחזקים את הקרב עבור לקוחותיהם כי גם הם אוהבים לנצח. הקרב במקרים רבים גובה קורבנות: אנשים יקרים שנמצאים בתווך ונפגעים. ניהול הקרבות המשפטיים בבתי המשפט העמוסים לעייפה ממילא גוזלים זמן רב. ובסוף - הטעם המר.
ולמי שכביכול ניצח - התשלום בעבור הניצחון לא תמיד מצדיק את מה שקרה בדרך.
© כל הזכויות שמורות לעו"ד גיא אטיאס
haipo.co.il
דיון
איזה קווים מקבילים ניתן לזהות בין הדברים שעו"ד אטיאס מתאר, לבין יחסי המנצחים-מנוצחים בסכסוך הישראלי-פלסטיני?
מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהתמוטטות צבאית וכלכלית של גרמניה. חוזה ורסאי, הסכם השלום שנכתב על ידי "מדינות ההסכמה" שניצחו במלחמה, נכתב ברובו על בסיס תכנית ארבע עשרה הנקודות של וודרו וילסון, נשיא ארצות הברית בזמן מלחמת העולם הראשונה, שקרא ל"שלום ללא מנצחים ומנוצחים".
למה אתם חושבים שוילסון התכוון ב"שלום ללא מנצחים ומנוצחים"?
האם יכול להתקיים "שלום ללא מנצחים ומנוצחים" בין מדינות שהיו במצב של מלחמה ביניהן?
האם לדעתכם יכול להתקיים שלום כזה בין העם היהודי לבין העם הפלסטיני?
האם יכול להתקיים שלום שבו שני הצדדים מנצחים?
האם יכול להתקיים איזשהו שלום ביניהם?
כיצד התודעה הלאומית של שני העמים, אשר מתעצבת לפי יום העצמאות ויום הנכבה, משחקת תפקיד בתשובה לשאלה הקודמת?
איזה קווים מקבילים ניתן לזהות בין הדברים שעו"ד אטיאס מתאר, לבין יחסי המנצחים-מנוצחים בסכסוך הישראלי-פלסטיני?
מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהתמוטטות צבאית וכלכלית של גרמניה. חוזה ורסאי, הסכם השלום שנכתב על ידי "מדינות ההסכמה" שניצחו במלחמה, נכתב ברובו על בסיס תכנית ארבע עשרה הנקודות של וודרו וילסון, נשיא ארצות הברית בזמן מלחמת העולם הראשונה, שקרא ל"שלום ללא מנצחים ומנוצחים".
למה אתם חושבים שוילסון התכוון ב"שלום ללא מנצחים ומנוצחים"?
האם יכול להתקיים "שלום ללא מנצחים ומנוצחים" בין מדינות שהיו במצב של מלחמה ביניהן?
האם לדעתכם יכול להתקיים שלום כזה בין העם היהודי לבין העם הפלסטיני?
האם יכול להתקיים שלום שבו שני הצדדים מנצחים?
האם יכול להתקיים איזשהו שלום ביניהם?
כיצד התודעה הלאומית של שני העמים, אשר מתעצבת לפי יום העצמאות ויום הנכבה, משחקת תפקיד בתשובה לשאלה הקודמת?
