הדף מאת: נעמה שקד / בית מדרש אלול
מהלך העוקב אחר התגלגלות המושג 'אור גנוז' - ממדרש חז"ל על בריאת האור דרך התפתחותו בדרשות הזוהר ועד להופעתו בדברי א"ד גורדון. איזו הארה מקבל המושג בכל דור, בכל שכבה תרבותית, ומה משמעותו עבורנו?! כיצד ניתן לגלות ולהצמיח את האור הזרוע בחיינו?
האור בבריאה
(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. (ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. (ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. (ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. (ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
...
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים. (טו) וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. (טז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. (יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ. (יח) וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב. (יט) וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.
(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. (ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. (ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. (ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. (ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
...
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים. (טו) וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. (טז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. (יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ. (יח) וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב. (יט) וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.
In the beginning God created the heaven and the earth. Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters. And God said: ‘Let there be light.’ And there was light. And God saw the light, that it was good; and God divided the light from the darkness. And God called the light Day, and the darkness He called Night. And there was evening and there was morning, one day.
האור הגנוז
אמר רבי יהודה בר סימון:
אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול ומעשה דור הפלגה שהן מקולקלים עמד וגנזוֹ מהם, שנאמר: (איוב לח טו) 'וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם'.
ולמה גנזוֹ? אלא גנזוֹ לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: (בראשית א, ד) 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב',
ואין טוב אלא צדיקים, שנאמר: (ישעיה ג, י) 'אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב'.
ומנין שגנזו לצדיקים? שנאמר: (משלי ד, יח) 'וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ [הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם]'.
וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקים שמח, שנאמר: (משלי יג, ט) 'אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח'.
אמר רבי יהודה בר סימון:
אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו. כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול ומעשה דור הפלגה שהן מקולקלים עמד וגנזוֹ מהם, שנאמר: (איוב לח טו) 'וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם'.
ולמה גנזוֹ? אלא גנזוֹ לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: (בראשית א, ד) 'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב',
ואין טוב אלא צדיקים, שנאמר: (ישעיה ג, י) 'אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב'.
ומנין שגנזו לצדיקים? שנאמר: (משלי ד, יח) 'וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ [הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם]'.
וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקים שמח, שנאמר: (משלי יג, ט) 'אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח'.
... seven things were taken away from Adam Harishon after he ate from the tree of knowing, including among them] his brilliance, his life, and his stature / zivo v’chayyav v’qomato...
זוהר, פרשת תרומה (מתורגם), ח"ב קמח עמוד ב – קמט עמוד א
כתוב: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר' (בראשית א, ג).
אמר רבי יוסי: אותו אור נגנז, והוא מזומן לצדיקים לעולם הבא, כמו שביארוהו,
שכתוב: 'אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק' (תהלים צז, יא) ...
ואותו אור לא שימש בעולם חוץ מביום הראשון,
ולאחר מכן נגנז ולא שימש עוד.
רבי יהודה אומר:
אילו נגנז מכל וכל לא היה עומד העולם אפילו רגע אחד,
אלא נגנז ונזרע כזרע זה העושה תולדות וזרעים ופירות
וממנו מתקיים העולם.
ואין לך יום שלא יוצא ממנו בעולם ומקיים הכל,
שבו זן הקדוש ברוך הוא את העולם.
ובכל מקום שעוסקים בתורה בלילה
חוט אחד יוצא מאותו אור גנוז ונמשך על אותם העוסקים בה...
ומאותו היום הראשון לא נתגלה
אבל שימוש הוא משַמש בעולם
והוא מחדֵש בכל יום מעשה בראשית.
כתוב: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר' (בראשית א, ג).
אמר רבי יוסי: אותו אור נגנז, והוא מזומן לצדיקים לעולם הבא, כמו שביארוהו,
שכתוב: 'אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק' (תהלים צז, יא) ...
ואותו אור לא שימש בעולם חוץ מביום הראשון,
ולאחר מכן נגנז ולא שימש עוד.
רבי יהודה אומר:
אילו נגנז מכל וכל לא היה עומד העולם אפילו רגע אחד,
אלא נגנז ונזרע כזרע זה העושה תולדות וזרעים ופירות
וממנו מתקיים העולם.
ואין לך יום שלא יוצא ממנו בעולם ומקיים הכל,
שבו זן הקדוש ברוך הוא את העולם.
ובכל מקום שעוסקים בתורה בלילה
חוט אחד יוצא מאותו אור גנוז ונמשך על אותם העוסקים בה...
ומאותו היום הראשון לא נתגלה
אבל שימוש הוא משַמש בעולם
והוא מחדֵש בכל יום מעשה בראשית.
זוהר תרומה, ח"ב קסו ע"ב – קסז ע"ב, בתרגום
אור זרוע - וגנן הגן
... האור הראשון הוא עתיד לעשות תולדות לעולם הבא. ואם תאמר, לעולם הבא ולא יותר?
אלא, אפילו בכל יום ויום. שאם לא היה אור זה לא יכול העולם לעמוד,
שכתוב: 'אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה' (תהלים פט).
אור זה זרע אותו הקדוש ברוך הוא בגן-עדנו,
ועשה אותו שורות שורות על ידי צדיק זה, שהוא גנן הגן,
ונוטל אור זה וזורע אותו זרע אמת.
ועושה אותו שורות שורות בגן
ומוליד ומצמח ועושה פירות
ומהם ניזון העולם,
שכתוב: 'אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק' (תהלים צז, יא).
אור זרוע - וגנן הגן
... האור הראשון הוא עתיד לעשות תולדות לעולם הבא. ואם תאמר, לעולם הבא ולא יותר?
אלא, אפילו בכל יום ויום. שאם לא היה אור זה לא יכול העולם לעמוד,
שכתוב: 'אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה' (תהלים פט).
אור זה זרע אותו הקדוש ברוך הוא בגן-עדנו,
ועשה אותו שורות שורות על ידי צדיק זה, שהוא גנן הגן,
ונוטל אור זה וזורע אותו זרע אמת.
ועושה אותו שורות שורות בגן
ומוליד ומצמח ועושה פירות
ומהם ניזון העולם,
שכתוב: 'אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק' (תהלים צז, יא).
אהרן דוד גורדון, ממכתביו הפרטיים של מתיישב ועובד בארץ-ישראל לרעו אשר בגולה. מכתב שלישי
... במשך הדורות האחרונים, מעת שחדרה לתוכנו ההשכלה האירופית, לא חדלו בתוכנו הקולות והקריאות ל"אור" מתוך "החושך" מה שיש באירופה הוא "אור" ומה שיש אצלנו הוא "חושך". וכך הורגלנו אל המחשבה הזאת, והדורות האחרונים גם חונכו עליה. ובתוך המהומה שכחנו דבר אחד. אבותינו מסרו לנו, כי יש לנו "אור גנוז" גדול. אולם אנחנו, בהיותנו בתוך החומות, האמנו, כי "האור הגנוז" הנהו בשמים, בגן עדן, וכאשר "נפקחו עינינו" לראות או מבחוץ, חשבנו כי "האור הגנוז" אינו אלא אגדה, מליצה, או הכוונה היא שוב על "המאור שבתורה". לא עלה כלל על דעתנו, כי האור הזה גנוז בנו בעצמנו, והאור הוא אור ממשי, אם גדול או קטן, אבל בשבילנו אין אור גדול ממנו. ביקשנו את "המאור שבתורה", את "המאור שביהדות" ולא ביקשנו את המאור שביהודים, שביהודים החיים, את האור שכל יהודי חי יכול למצוא רק בעצמו ורק על ידי עצמו. קרוב לאלפיים שנה של גלות נשאנו את האור הזה בגנזי נשמתנו, וכאשר באה שעתנו להביאו לידי גילוי נבהלנו מפני אורם של אחרים ונתבטלנו. קרוב לאלפיים שנה חשבנו את עצמנו לחטיבה בפני עצמה, שמרנו על ה"אני" שלנו מכל משמר, ידענו, כי ה"אני" שלנו הוא בתורתנו, אבל לא ידענו, כי תורתנו היא ב"אני" שלנו, כי היא חיה בקרבנו, חיה ומתחדשת בשעה ובמידה שחיינו מתחדשים; ועל כן, כמעט שראינו חיים חדשים, שכחנו את תורתנו שכחנו את עצמנו. והשכחה הביאה את פריה בעיתו.
[ . . . ]
אני מדבר פה לא על ערכו ההיסטורי של התנ"ך, כי אם על ערכו מצד הדעות והשירה שבו. הן בשבילנו גדול ערך התנ"כ לא כל כך במה שאמר, כמו במה שלא אמר, במה שאנחנו או הדורות הבאים אחרינו עתידים לאמור מתוכו, ורק מתוכו מתוך אותו התנ"כ, הגנוז בנשמתנו בעומק כל כך גדול, עד כי מתוך נטל המשא של כל מה שיקבלנו מאחרים, הלוחץ עליו, אין אנחנו בעצמנו רואים אותו תמיד. על כן אין אנחנו מבינים עתה את התנ"ך הגלוי. חושבים אנחנו, כי בגַלוֹתנו רעיונות חדשים בתנ"כ, הרי אנחנו מפרשים אותו. אבל על פי האמת הדבר הוא להפך: התנ"כ הגלוי הוא פירוש לתנ"כ הנעלם שבתוך נשמתנו. לולא הפירוש הזה, הקצר אמנם, אבל בכל זאת, או דווקא משום זאת, המספיק, לא היינו יודעים כלום מאוצרותינו הגנוזים.
... במשך הדורות האחרונים, מעת שחדרה לתוכנו ההשכלה האירופית, לא חדלו בתוכנו הקולות והקריאות ל"אור" מתוך "החושך" מה שיש באירופה הוא "אור" ומה שיש אצלנו הוא "חושך". וכך הורגלנו אל המחשבה הזאת, והדורות האחרונים גם חונכו עליה. ובתוך המהומה שכחנו דבר אחד. אבותינו מסרו לנו, כי יש לנו "אור גנוז" גדול. אולם אנחנו, בהיותנו בתוך החומות, האמנו, כי "האור הגנוז" הנהו בשמים, בגן עדן, וכאשר "נפקחו עינינו" לראות או מבחוץ, חשבנו כי "האור הגנוז" אינו אלא אגדה, מליצה, או הכוונה היא שוב על "המאור שבתורה". לא עלה כלל על דעתנו, כי האור הזה גנוז בנו בעצמנו, והאור הוא אור ממשי, אם גדול או קטן, אבל בשבילנו אין אור גדול ממנו. ביקשנו את "המאור שבתורה", את "המאור שביהדות" ולא ביקשנו את המאור שביהודים, שביהודים החיים, את האור שכל יהודי חי יכול למצוא רק בעצמו ורק על ידי עצמו. קרוב לאלפיים שנה של גלות נשאנו את האור הזה בגנזי נשמתנו, וכאשר באה שעתנו להביאו לידי גילוי נבהלנו מפני אורם של אחרים ונתבטלנו. קרוב לאלפיים שנה חשבנו את עצמנו לחטיבה בפני עצמה, שמרנו על ה"אני" שלנו מכל משמר, ידענו, כי ה"אני" שלנו הוא בתורתנו, אבל לא ידענו, כי תורתנו היא ב"אני" שלנו, כי היא חיה בקרבנו, חיה ומתחדשת בשעה ובמידה שחיינו מתחדשים; ועל כן, כמעט שראינו חיים חדשים, שכחנו את תורתנו שכחנו את עצמנו. והשכחה הביאה את פריה בעיתו.
[ . . . ]
אני מדבר פה לא על ערכו ההיסטורי של התנ"ך, כי אם על ערכו מצד הדעות והשירה שבו. הן בשבילנו גדול ערך התנ"כ לא כל כך במה שאמר, כמו במה שלא אמר, במה שאנחנו או הדורות הבאים אחרינו עתידים לאמור מתוכו, ורק מתוכו מתוך אותו התנ"כ, הגנוז בנשמתנו בעומק כל כך גדול, עד כי מתוך נטל המשא של כל מה שיקבלנו מאחרים, הלוחץ עליו, אין אנחנו בעצמנו רואים אותו תמיד. על כן אין אנחנו מבינים עתה את התנ"ך הגלוי. חושבים אנחנו, כי בגַלוֹתנו רעיונות חדשים בתנ"כ, הרי אנחנו מפרשים אותו. אבל על פי האמת הדבר הוא להפך: התנ"כ הגלוי הוא פירוש לתנ"כ הנעלם שבתוך נשמתנו. לולא הפירוש הזה, הקצר אמנם, אבל בכל זאת, או דווקא משום זאת, המספיק, לא היינו יודעים כלום מאוצרותינו הגנוזים.
