ניסיון

חוה פנחס כהן, תפילה לאם בטרם שחרית, מתוך: מסע איילה
תפילה לאם בטרם שחרית/ חוה פנחס-כהן
בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת לְבַשֵׁל דַיְסַת סֹלֶת
הַסֶר מִמֶנִי כָּל מִינֵי מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת
וּכְשֶׁאֲנִי נוֹגַעַת בְּגֵו הַתִינוֹק וַמַדָּה חֻמּוֹ
שֶׁיֵלְכוּ מִמֶנִי כָּל מִינֵי טְרָדוֹת
שֶׁלֹא יְבַלְבְּלוּ מַחְשְׁבוֹתַי.
וְתֵן לִי אֹמֶץ לְזַכֵּךְ פָּנַי
שֶׁיוּכַל כָּל אֶחָד מִיְלָדַי
לִרְאוֹת פָּנָיו בְּתוֹךְ פָּנַי
כְּמוֹ בְּמַרְאָה רְחוּצָה לִקְרַאת חַג
וְאֶת הַחֹשֶׁךְ הַמְשֻׁקָע מִפְּנִים
פָּנַי - כַּסֵה בְּאוֹר.
שֶׁלֹא תִפְקַע סַבְלָנוּתִי וְלֹא יֵחַר גְרוֹנִי
מִצְעָקָה מִתְחַבֶּטֶת וּמִתְעַבָּה
שֶׁלֹא יִהְיֶה לִי רִפְיוֹן יָדַיִם
מוּל הַבִּלְתִי נוֹדַע
וְשֶׁלֹא יִפָּסֵק אַף לֹא לְרֶגַע
מַגַע בָּשָׂר בְּבָשָׂר בֵּינִי לְבֵין יְלָדַי
תֵן בִּי אַהֲבָתְךָ שֶׁיְהֵא בִּי דַי לַעֲמוֹד בְּפֶתַח הַבַּיִת וּלְחַלְקָה
בַּפַּשְׁטוּת בָּה פּוֹרְסִים לֶחֶם וּמוֹרְחִים חֶמְאָה כָּל בֹּקֶר
מֵחָדָשׁ נִיחוֹחַ חָלָב רוֹתֵחַ וְגוֹלֵשׁ וְרֵיחַ הַקָפֶה מְכַסִּים
עַל קָרְבַּן תוֹדָה וְקָרְבָּן תָמִיד
שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ נוֹתְנִים.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il

נאוה סמל, הטייס האוטומטי של התפילה, מתוך הספר "פרקי אמהות" - נשים ישראליות מגיבות לפרקי אבות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002
הטייס האוטומטי של התפילה/ נאוה סמל
ממלמלת לתוך הכר.
הגבר לצידה אינו שואל שאלות.
יש נשים שאחרי ההתעלסות מפריחות דברים לתוך החושך
זה לא מחייב אותו. מה זה חשוב מה היא לוחשת שם
לעצמה
או למי שהוא.
*
ריסיה זוכרים, העפעפיים, אפילו הארובות
היא מכסה את פתחי הראייה בכף ידה הימנית
והמלים נושרות ממנה, נזרעות במצעים
בשבריר שלפני איבוד עצמה, היא אומרת
קריאת שמע על המיטה.
*
החליפה מאהבים ובכל זאת מתפללת
מיטות זרות, סדינים מרובבים
לפעמים אפילו על הרצפה.
כשהתשוקה מתחלפת פתאום בכאב
מופעל אצלה
הטייס האוטומטי של התפילה.
*
איש זקן לימד אותה
היא מסרבת לחשב מתי.
זקנים מסמנים את הפחד שילדים בוחרים לשתוק.
*
סבא, אמרה לו, תגיד לי איך להגיד
עדיין לא ידעה קרוא וכתוב
הוא אמר: ה"שמע" יגן עלייך.
לא נדרש להצביע היכן המזיקים.
*
נשים ועבדים קטנים פטורים מקריאת שמע
את זה חסך ממנה, אולי מפני שהייתה ילדה
או שפחה קטנה, מבלי דעת מי אדונֵיה.
היא חזרה אחריו: אדונַי
תוכית קטנה, סידרה חלוקים על גדת הזיכרון
עד שנחה דעתו של הזקן.
*

המלאך הגואל אותי מכל רע.
שאלה: וגם מהרע שבתוכי?
*
יברך אותי ואת הנערים.
והרי אין זה ראוי לדאוג קודם לעצמך
אמר לה הזקן:
הנערים הם אלה שייוולדו ממך, לפיכך את הראשונה.
*
שאלה את הזקן: ואם אי פעם אשכח?
אמר: לפעמים התפילה סוררת.
*
ורִגזו ואל תחטאו, על זה התעכב הזקן
הכעס מוצדק. גם הוא - מי שהוא, ניגף בחרון
וכאשר שאלה על חטאיו, שתק הזקן
התחנן שלא תמהר לגדול.
*
ודומו סלה
עכשיו הסי, עוד מעט דוּמָה
הזקן הסיר את כף ידה מעל פתחי הראייה החסומים
והיא נשבה את נשימתה בין הנקבים.
וכל השאר לא לימד אותה
בכוונה פסח הזקן על והאר עיני פן אישן המוות.
*
לפני הסוף היא קמה, מיטה חטופה
הגבר לצידה מחייך בשנתו
זהו? כבר נגמר הלילה? ושוב מתהפך.
*
הווי זהירה בתפילה
שלא תהיי האחרונה לעצום את העיניים.
*
אמן

© כל הזכויות שמורות למחברת

פרנק מק'קורט, המורה, מטר הוצאה לאור, 2007, עמ' 280-279
קטע מס' 5
אחרי הארוחה שאלתי את קלרנס אם הוא יהיה מוכן להקריא באחד הימים. לא, אין לו שום דבר להגיד.
שום דבר?
בדיוק, אני לא יכול להיות כמו דיוויד.
זה לא היה מוצא חן בעיניך. הסיפורים היחידים שאני מכיר זה סיפורים מהרחוב. ברחוב שלי קורים כל מיני דברים.
אז תכתוב משהו על הרחוב שלך.
לא יכול. מילים גסות וכל זה.
קלרנס, תגיד לי מילה אחת שאתה יודע ושאני עוד לא שמעתי. מילה אחת, קלרנס.
אבל חשבתי שאנחנו צריכים להשתמש באנגלית טובה.
אתה יכול להשתמש באיזו אנגלית שאתה רוצה, העיקר שתעלה אותם על הנייר.
ביום שישי שלאחר מכן, הוא היה מוכן. קוראים אחרים קמו כשהקריאו, אבל הוא רצה לשבת. הוא הזכיר לי שהוא השתמש בשפת רחוב. ואני לא מתנגד?
אמרתי, שום דבר אנושי לא זר לי, ואחר-כך אמרתי לו שאני לא זוכר איזה סופר רוסי ציטטתי. הוא אמר, טוב, והתחיל להקריא את התיאור שכתב על איך האמהות ברחוב שלו טיפלו בסוחר סמים אחד. הן החזירו אותו להסתלק מן הרחוב אבל הוא אמר להן שהוא צריך להתפרנס ושילכו לעזאזל. לילה אחד תפסו אותו שש אמהות ולקחו אותו למגרש ריק. קלרנס לא יודע להגיד מה הן עשו לו שם אבל היו כל מיני שמועות. הוא לא יכול לחזור על השמועות אפילו אם מותר לו והשפה היא גסה מדי בשביל תלמידים בסטאיווסנט. הוא יכול להגיד רק שאחת האמהות הזמינה אמבולנס כדי שהבן אדם לא ימות במגרש הריק. באו שוטרים כמובן, אבל אף אחד לא ידע כלום והשוטרים הבינו. ככה זה ברחוב של קלרנס.
שתיקה. ואו, תרועות פרועות, תשואות. קלרנס התרווח בכיסאו והביט בדיוויד, אשר מחיאות הכפיים שלו היו הנלהבות מכולן [...]