"אינו אלא תבנית נוף מולדתו" (שאול טשרנחובסקי)

דף הלימוד עוסק במושג 'מולדת'. נבחן את המשמעויות השונות הנקשרות למילה זו, נעיין בכתבים שונים העוסקים בקשר שבין מולדתו של העם היהודי לבין ארץ ישראל, ונבחן את האופן שבו נתפסה ישראל כמולדת בגלות, בכתביהם של הוגים, סופרים ומשוררים.

מולדת_אוסף פסוקים המכילים את המילה 'מולדת'
מולדת
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ
(בראשית, פרק יב, פסוק א)

א וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה. ב וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. ג וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ. [...] כה וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת-יַעֲקֹב [...] כו וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב, ל וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיך (בראשית, פרק לט, פסוקים א-ג; כה-כו; ל)

ו וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל [לבניו]: לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח. ז וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל-הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר, הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח, וַנַּגֶּד-לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר, הוֹרִידוּ אֶת-אֲחִיכֶם. (בראשית, פרק מג, פסוקים ו-ז)

ה הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד-בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה - לִי-הֵם: אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ-לִי. ו וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם.
(בראשית, פרק מח, פסוקים ה-ו)

ט עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת-אָבִיךָ אוֹ בַת-אִמֶּךָ, מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ - לֹא תְגַלֶּה, עֶרְוָתָן יא עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ, אֲחוֹתְךָ הִוא - לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.
(ויקרא, פרק יח, פסוקים ט; יא)

י לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד
(אסתר, פרק ב, פסוק י)

דיון

• אילו משמעויות של המילה 'מולדת' עולות מן הפסוקים? (ערכו רשימת הגדרות)
• מה משותף לכולן?

דיון
חלק ב: ישראל כמולדת
חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, כתב בספרו 'מדינת היהודים':

בנימין זאב הרצל, 'מדינת היהודים', מופיע בתוך: א' הרצברג (עורך), הרעיון הציוני, כתר, 1970, עמ' 156, 171
הרעיון שעליו אדבר הוא ישן נושן: לכונן ארץ מושב לבני ישראל. מכל רחבי תבל נשמעות תלונות של היהודים, ולקולן יתעורר הרעיון הנרדם הזה לתחיה [...]
הנבחר בפלשתינה או בארגנטינה? אגודת היהודים תבחר בארץ אשר תוכל ואשר עליה יסכימו רוב בני עמנו. ארגנטינה היא אחת הארצות הדשנות והפוריות שבעולם, ארץ רחבת ידיים ואקלימה ממוצע. ממשלת העם בארגנטינה תתן לנו בחפץ לב כברת ארץ להיאחז בתוכה. ארץ ישראל היא ארץ מולדת אבותינו היקרה לנו ועד נצח לא נשכחה, לזכרה יחרד לב כל איש מאתנו ונפשותינו משתוקקות לשוב אליה...

מושגים

• בנימין זאב (תיאודור) הרצל - 1860–1904. חוזה מדינת היהודים, אבי הציונות המדינית ומייסדה של ההסתדרות הציונית העולמית. נולד בבודפשט בירת הונגריה למשפחה מתבוללת. כשסיקר את פרשת דרייפוס הבין את חומרת האנטישמיות ואת הצורך במדינה לעם היהודי. בשנת 1896 פרסם את ספרו "מדינת היהודים". הרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל ב- 1897, שבו נוסדה ההסתדרות הציונית העולמית. ב- 1903 הציעו הבריטים להקים מדינה יהודית באוגנדה, והרצל תמך ביישום ההצעה כמקלט זמני ליהודים. הרצל נפטר בווינה, ולאחר קום המדינה הועלו עצמותיו להר שנקרא על שמו בירושלים.

דיון

• האם לדעתכם ניתן היה להקים את מדינת היהודים במקום שאינו ישראל? הסבירו דעתכם.
• רוב מנהיגי התנועה הציונית וחבריה לא חשו מחויבים לאורח החיים ולהשקפת העולם הדתית של היהדות – מדוע אם כן ראתה הציונות דווקא את ארץ ישראל כבית הלאומי?

הסופר עמוס עוז כתב:

עמוס עוז, באור התכלת העזה, כתר 1990, עמ' 75
לא יכלה ארץ היהודים לקום ולא יכלה להתקיים אלא במקום הזה. לא באוגנדה, לא באררט ולא בבירוביג'אן מפני שלכאן נשאו היהודים את עיניהם בכל הדורות. ומפני שאל שום כברת ארץ אחרת לא היו היהודים נוהרים להקים בה ארץ יהודית... מדוע דווקא בארץ זו? מפני שלכאן ורק לכאן מסוגלים היו היהודים לבוא ולכונן את עצמאותם. מפני שעצמאות היהודים לא יכלה להתחולל בשום טריטוריה אחרת. מפני שלכאן זרמו התפילות והגעגועים... רגשות דתיים סייעו לתנועה חילונית-פוליטית להגשים מטרה ארצית והיסטורית, לא נִסית ולא משיחית. הכיסופים העתיקים אל ארץ ישראל היו חלק מאמונה שלמה בביאת הגואל. האמונה, לצד שותפות הגורל, קיימה את אחדותו הנמשכת והולכת של עם ישראל. אבל בל נשכח ובל נרשה להשכיח: לא אל ולא משיח ולא נס ולא מלאך קוממו את עצמאות היהודים ארצם. עשתה זאת תנועה חילונית, פוליטית בעלת אידיאולוגיה מודרנית וטקטיקה מודרנית.

דיון

• מדוע רק בארץ ישראל יכולה הייתה לקם מדינה יהודית, לפי עמוס עוז?
• כיצד אתם מבינים את היחס בין אמונה דתית לתנועה חילונית שכוננו לדעתו את מדינת ישראל?

דיון
חלק ג: 'ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב' (יהודה הלוי)
דבורה בונה הברמן, ראש בית המדרש 'מסתברא' שבאוניברסיטת ברנדייס בבוסטון. עלתה לארץ בשנות השמונים ולאחר שנים רבות חזרה לבוסטון. היא כותבת על חוויותיה כילדה יהודייה בקרב רוב נוצרי:

דבורה בונה הברמן, 'קדושת היחסים האנושיים', ארץ אחרת, 23 (2004), עמ' 18
היינו קהילה יהודית קטנה, אי זעיר בתוך ים של פרוטסטנטים וצרפתים-קתולים. נאבקנו כדי לקשור את הזהות היהודית שלנו לפולחנים היהודיים, בעוד זרם התרבויות הנוצריות השליטות שוצף ומרווה את המרחב הציבורי[...] התגברות על השונות היתה העיסוק העיקרי של ילדותי. אחדים מאיתנו הסתירו [את זהותם היהודית]; זו היתה גישה הכרוכה בהכי פחות עימותים. [...]
החגים שלנו מעולם לא התאימו לעונות השנה. פעמים רבות עמדנו בסוכה בכפפות, במעילים מרופדים ובכובעי צמר, התבוננו בהבל פינו הקפוא בזמן הקידוש, ומיהרנו פנימה לברכת המוציא. האדמה היתה קפואה לחלוטין כשהדבקתי בולי ט"ו בשבט על תמונות העצים של הקרן הקיימת. קציר החיטים היה במרחק של חודשים ואלפי קילומטרים מאיתנו, בערבות רחבות הידיים, ואף פעם אי-אפשר היה להגיע אליו בשבועות.
אף על פי שגדלתי מחוץ למימד הפיזי של ישראל, לשון תפילותי והלימוד משכה אותי פנימה. ממרחק צמחו געגועיי. במשך השנים יחסי לישראל הלך ודמה ליחסי לגופי-שלי. הקשר הזה מתקיים לא רק במישור הסימבולי, אלא כמבנה המארגן של זהותי. דימויה של הארץ לגופו של העם היהודי אינו מוגבל בעיניי לרגע מסוים, אלא לרצוני לראות את התהליך שבו נתבגר ונבשיל כעם על אדמתנו.

דיון
הסופר אלי ויזל כותב אף הוא על "חוויית ישראל" שלו בגולה:

לוראן כהן, 'החלום הציוני עוד קיים' שיחה עם אלי ויזל, ארץ אחרת, 23 (2004), עמ' 24
בעיני ובעיני כל אנשי הקהילה שחייתי בתוכה, ישראל היתה חלום שחלמנו ביידיש. ציון הצטיירה בדמיוננו כאלמנה, שקראנו עליה בזוהר בארמית. רק מאוחר יותר קראתי את הרצל, שחלומו עוד היה קשור בחלומנו. אך אני מודה שכאשר למדתי עליו מצאתי אלמנטים שהיו זרים לי – לדוגמא פרשת אוגנדה.

דיון

• מה חיבר את הדוברים לארץ ישראל?
• במה שונה חוויית ה"ארץ ישראל" בעיני יהודי הגולה מחוויית 'ארץ ישראל' בעיני ילידי הארץ?
• האם לדעתכם יכולה להיווצר אצל אנשים שלא נולדו בארץ 'תחושת מולדת' כלפי ארץ ישראל?

דיון
חלק ד: 'את זה הכאב של שתי המולדות' (לאה גולדברג)
הסופר אלי עמיר, יליד עירק, כותב בספרו 'מפריח היונים':

אלי עמיר, מפריח היונים, עם עובד 1992, עמ' 203–204
על איזו מולדת אכתוב? על הרחוקה, שאבא אומר שהיא מולדת הקבע, או על הקרובה, הארעית לדבריו, איזו משתיהן שלי? זו שלא הייתי בה מעולם או זו שגדלתי בה ואני מכיר כל סמטה בה? זו שאיסמעיל אומר שהיא לא שלי והוא רוצה לגרש אותי ממנה, או זו שאבו אדואר אומר ששלנו היא ואסור לעזוב אותה? עלי לדבר שוב עם אבא. יש שנדמה לי שעדיין לא הצלחתי לעמוד על טיבו של החלום הזה על המולדת ההיא, הייתכן שיהיו שתי מולדות לאדם אחד? גשמית ורוחנית, כדברי חיאוי? ומה היא מולדת ואהבת המולדת, לעזאזל? בני-אדם, אדמה. פרחים. נהרות. ריחות. ריחותיה של עיראק שלי. לפעמים נדמה שהם אופפים ומחבקים כמו רחם. מעירים תשוקה להתמכר להם בלי מחשבות, בלי התנגדות, להיטמע, להיבלע, לאהוב אותם בפשטות, בלי סיבוכים מיותרים. אכן נקל לכאורה לפלאח הפשוט והנבער, שנולד על אדמה ומים, והוא חורש וזורע, נקל לו לדעת מהי מולדת, הוא עצמו המולדת עץ נטוע על אדמתו.

מושגים

• אלי עמיר - סופר ישראלי יליד עירק. נולד ב-1938 ועלה לארץ בגיל 13 למעברת "שער עלייה" בחיפה. לאחר מכן עבר ל"שומריה" שבקיבוץ משמר העמק. רומן הביכורים שלו, "תרנגול כפרות" (1983) מתאר את שנותיו הראשונות בארץ ואת המתח החברתי והעדתי בין חברי קבוצת עליית הנוער מעירק ובני הקיבוץ. עמיר החל את דרכו כנער שליח במשרדי הממשלה, והתקדם לתפקידים ציבוריים בכירים, בהם יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים ומנכ"ל עליית הנוער.

דיון
גם לאה גולדברג כותבת על "כאב שתי המולדות":

מתוך: לאה גולדברג, שירים, ב, ספרית פועלים: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1973, עמ' 143.
אורן/ לאה גולדברג
כָּאן לֹא אֶשְׁמַע אֶת קוֹל הַקּוּקִיָּה.
כָּאן לֹא יַחְבֹּשׁ הָעֵץ מִצְנֶפֶת שֶׁלֶג,
אֲבָל בְּצֵל הָאֳרָנִים הָאֵלֶּה
כָּל יַלדוּתִי שֶׁקָּמָה לִתְחִיָּה.

צִלְצוּל הַמְּחָטִים: הָיֹה הָיָה
אֶקְרָא מוֹלֶדֶת לְמֶרְחַב-הַשֶּׁלֶג,
לְקֶרַח יְרַקְרַק כּוֹבֵל הַפֶּלֶג,
לִלְשׁוֹן הַשִּׁיר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.
אוּלַי רַק צִפֳּרֵי-מַסָּע יוֹדְעוֹת-
כְּשֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם -
אֶת זֶה הַכְּאֵב שֶׁל שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת.

אִתְּכֶם אֲנִי נִשְׁתַּלְתִּי פַּעֲמַיִם,
אִתְּכֶם אֲנִי צָמַחְתִּי, אֳרָנִים,
וְשָׁרָשַׁי בִּשְׁנֵי נוֹפִים שׁוֹנִים
© כל הזכויות שמורות לקיבוץ המאוחד / ספרית הפועלים
www.kibutz-poalim.co.il

מושגים

• לאה גולדברג (1911-1970) - משוררת עברית, מתרגמת ומסאית. נולדה בקובנה שבליטא ולמדה בנעוריה בגימנסיה העברית שם. ב-1935 עלתה לארץ. כתבה למבוגרים ולילדים, תרגמה ספרות משפות רבות, לימדה ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים ופרסמה מאמרים בנושאים אלו. בשנת 1970 הוענק לה פרס ישראל.

דיון

• מהי כוונתה של לאה גולדברג במילים 'אקרא מולדת... ללשון השיר בארץ נוכריה' – מי הארץ הנוכרייה ומי המולדת? האם לדעתכם המונח 'מולדת', מתייחס למקום אחד? הייתכנו שתי מולדות?

דיון
הפילוסוף היהודי, פילון האלכסנדרוני שחי במאה הראשונה באלכסנדרייה, מבחין בין עיר-האם (ירושלים) לבין עיר-האב, היא המולדת (אלכסנדרייה).

פילון, נגד פלאקוס, 46, בתוך: מיריי הדס-לבל, פילון האלכסנדרוני: בין יהדות להלניזם, תל אביב 2006, עמ' 40-41.
..ובו בזמן שחושבים הם לעיר-האם [במקור: מטרופוליס] שלהם את עיר קודשם, בה שוכן המקדש הקדוש לאל העליון, הריהם מתייחסים כאל מולדת לכל אחד ממקומות ממושבם, שנפל בחלקם מאבותיהם ומזקניהם ומאבות זקניהם ואפילו מדורות קדומים יותר שבהם נולדו וגדלו

מושגים

• פילון האלכסנדרוני - (20 לפנה"ס עד 50 לספירה; נודע גם בשמו היהודי: ידידיה) פילוסוף יהודי הלניסטי שחי באלכסנדריה שבמצרים. הרבה לעסוק באפולוגטיקה של הדת היהודית, והצגתה כתואמת לעקרונות הפילוסופיה היוונית. כתב ביוונית ורוב חיבוריו אבדו. רוב ספריו של פילון ששרדו עוסקים בפרשנות התורה. על שמו נקרא כיום המושב כפר ידידיה.

דיון
לפי פילון האלכסנדרוני בעיר-האב נולדים אך לעיר-האם מתגעגעים.

• כיצד מסייעת החלוקה בין "עיר אב" ל"עיר אם" להבין את תיאוריהם של הכותבים (בחלק ג' ו-ד' של הדף) על הפערים בין הגולה לנכר ותיאור הכאב של שתי המולדות?