יושב קרנות

הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון, 'תפילת רבי נחוניה בן הקנה', ספר בנין אב, חלק א, הקדמה, ירושלים: מכון בנין אב, תשס"ב
וביציאתו מהו אומר?
גם התפילה בגמר הלימוד אינה הודאה רגילה, ור' נחוניה בן הקנה הגדיר מהותה במשנה "וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי", ההודאה אינה רק על המצווה, הזכות והידע שבלימוד, אלא בעיקר על חלקו של הלומד שמתעלה עם לימוד התורה. "וביציאתו מהו אומר - מודה אני לפניך ה' אלוהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים, אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת" (ברכות כח:). ההבדל בין יושב בית המדרש ליושב קרנות אינו רק בתוספת מעלה, ההבדל הוא מהותי המשנה את תוכן חיי האדם, את מטרתו ואת השגותיו. עם למוד התורה מתעלה הלומד בעצם מהותו, מטרת השכמתו שונה, עמל חייו מלא תוכן, והשגות עולמו מתרחבים ומתברכים, על כן חיוב ההודאה אינו על עצם לימוד התורה, אלא על מנת חלקו של הלומד, והוא - השינוי המהותי שמתחולל בקרבו. התפילה מוגדרת "כהודאה על חלקו", משום שחלקו של אדם הוא קניין הבא לו מצד מהותו, כירושה הבאה לו בזכות עצמו לא בקניין חיצוני, וזה ההבדל בין חכמת התורה לשאר חכמות...
תפילת ר' נחוניה בן הקנה ביציאתו מבית המדרש מלמדת שחיוב ההודאה של חובש בית המדרש, שזכה להשכים לרוץ ולעמול כבן תורה, ולא שם חלקו בין יושבי קרנות, אינו חיוב חד פעמי ולא נאמר בעתים נדירות, אלא בכל עת שיוצא מבית המדרש, משום שכל ישיבה בבית המדרש משנה מהותו, וכל לימוד תורה קובע קניין בנפש ומשנה מהותו ותכליתו של הלומד, ואינו דומה חלקו שהיה לפני שנכנס לבית המדרש לחלקו בשעת יציאתו. ועל כן נותן ביציאתו הודאה על חלקו... ואני טרם אכלה לדבר, אוחילה לאל אחלה פניו, שיזכני ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, להבין ולהשכיל בדברי תורתו ולעשות נחת רוח לפניו כל הימים.
הצעיר בישראל אליהו בקשי-דורון
© כל הזכויות שמורות למחבר