הדף מאת: מיכל ברגמן ליאורה אילון / קולות בנגב
לימוד בנושא משמעותה של הסעודה בזיכרונותינו, בזהותנו האישית והכללית, כמוקד הזדהות וזהות.
לסעוד את הלב
סעודת שלושת המלאכים באוהל אברהם: דברי אברהם למלאכים-
וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ--כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. (בראשית, פרק יח,פסוקים ג-ה).
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו אמר רבי יצחק: בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו דהדא פיתא מזוניתא דליבא.[שהלחם הוא מזון הלב] בתורה מנין ? ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. בנביאים? סעד לבך פת לחם. (שופטים יט) בכתובים? ולחם לבב אנוש יסעד. (תהילים קד)
הסברים
סעודת שלושת המלאכים באוהל אברהם: דברי אברהם למלאכים-
וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ--כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. (בראשית, פרק יח,פסוקים ג-ה).
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו אמר רבי יצחק: בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו דהדא פיתא מזוניתא דליבא.[שהלחם הוא מזון הלב] בתורה מנין ? ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. בנביאים? סעד לבך פת לחם. (שופטים יט) בכתובים? ולחם לבב אנוש יסעד. (תהילים קד)
הסברים
- המדרש מתייחס לפסוקים: וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל-חֲתָנוֹ, סְעָד לִבְּךָ פַּת-לֶחֶם--וְאַחַר תֵּלֵכוּ (שופטים, פרק יט,פסוק ד). וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד (תהילים מזמור קד פסוק טו).
דיון
מהו הקשר בין שלושת הפסוקים שמופיעים במדרש?
האם קיים, לדעתכם, הבדל בין סעודה לבין ארוחה? מהו?
האם סעודה היא בעיניכם סעודת הלב, והאם היא קשורה למזון מיוחד, כפי שטוען רבי יצחק במדרש?
מה הופך את האוכל לסעודה?
האם קיים קשר בין סעודה לבין סעד?
מהו הקשר בין שלושת הפסוקים שמופיעים במדרש?
האם קיים, לדעתכם, הבדל בין סעודה לבין ארוחה? מהו?
האם סעודה היא בעיניכם סעודת הלב, והאם היא קשורה למזון מיוחד, כפי שטוען רבי יצחק במדרש?
מה הופך את האוכל לסעודה?
האם קיים קשר בין סעודה לבין סעד?
מי מוזמן לסעודה
כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין: לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן, ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן, ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן:
כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין: לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן, ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן, ולא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהן:
Returning to the matter itself, Rav Yehuda says that Rav says: Witnesses do not sign a document unless they know who is signing with them. That is also taught in a baraita: This is what the scrupulous people of Jerusalem would do: They would not sign a document unless they knew who was signing with them, and they would not sit in judgment unless they knew who was sitting with them, and they would not join a meal unless they knew who was reclining, i.e., eating, with them.
דיון
האם יש בעיניכם קשר בין הפעולות המדוקדקות של "נקיי הדעת" לבין נקיות דעת?
ממה חששו נקיי הדעת?
האם אתם מוצאים בסיס לחששות שלהם?
מהי חשיבות של הסבה לסעודה עם אנשים מוכרים?
האם חשוב לכם מי ישתתף בסעודה שבה תסעדו?
עם מי אתם מעדיפים לסעוד, ומדוע?
האם יש בעיניכם קשר בין הפעולות המדוקדקות של "נקיי הדעת" לבין נקיות דעת?
ממה חששו נקיי הדעת?
האם אתם מוצאים בסיס לחששות שלהם?
מהי חשיבות של הסבה לסעודה עם אנשים מוכרים?
האם חשוב לכם מי ישתתף בסעודה שבה תסעדו?
עם מי אתם מעדיפים לסעוד, ומדוע?
סעודה משפחתית
מאי דכתיב (בראשית כא) ויגדל הילד ויגמל,
עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק:
לאחר שאוכלין ושותין, נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך ואומר להן -
איני מברך שיצא ממני ישמעאל,
אומר לו ליצחק טול וברך, אומר להן - איני מברך שיצא ממני עשו,
אומר לו ליעקב טול וברך, אומר להם - איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי,
אומר לו למשה טול וברך, אומר להם - איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי,
אומר לו ליהושע טול וברך, אומר להן - איני מברך שלא זכיתי לבן דכתיב יהושע בן נון (דברי הימים א ז) נון בנו יהושע בנו,
אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן - אני אברך ולי נאה לברך שנאמר (תהילים קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא:
מאי דכתיב (בראשית כא) ויגדל הילד ויגמל,
עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק:
לאחר שאוכלין ושותין, נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך ואומר להן -
איני מברך שיצא ממני ישמעאל,
אומר לו ליצחק טול וברך, אומר להן - איני מברך שיצא ממני עשו,
אומר לו ליעקב טול וברך, אומר להם - איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי,
אומר לו למשה טול וברך, אומר להם - איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי,
אומר לו ליהושע טול וברך, אומר להן - איני מברך שלא זכיתי לבן דכתיב יהושע בן נון (דברי הימים א ז) נון בנו יהושע בנו,
אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן - אני אברך ולי נאה לברך שנאמר (תהילים קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא:
In connection to its discussion of hallel, the Gemara cites a statement that Rav Avira taught. Sometimes he said this exposition citing Rav Ami, and sometimes he said it citing Rav Asi: What is the meaning of that which is written: “And the child grew and was weaned [vayiggamal], and Abraham made a great feast on the day that Isaac was weaned” (Genesis 21:8)? In the future, the Holy One, Blessed be He, will prepare a feast for the righteous on the day that He extends [sheyigmol] His mercy to the descendants of Isaac. After they eat and drink, the celebrants will give Abraham our father a cup of blessing to recite the blessing, as he is the first of our forefathers. And Abraham will say to them: I will not recite the blessing, as I am blemished, for the wicked Ishmael came from me. Abraham will say to Isaac: Take the cup and recite the blessing. Isaac will say to them: I will not recite the blessing, as the wicked Esau came from me. Isaac will say to Jacob: Take the cup and recite the blessing. Jacob will say to them: I will not recite the blessing, as I married two sisters, Rachel and Leah, in their lifetimes, and in the future the Torah forbade them to me. Although at the time it was not prohibited to wed two sisters, this practice would eventually be considered a serious transgression. Jacob will say to Moses: Take the cup and recite the blessing. Moses will say to them: I will not recite the blessing, as I did not merit to enter Eretz Yisrael, neither in my life nor in my death. Moses will say to Joshua: Take the cup and recite the blessing. Joshua will say to them: I will not recite the blessing, as I did not merit to have a son. The proof for this is that it is written: “Joshua the son of Nun” (Numbers 14:6), and in the genealogical list of Ephraim it states: “Nun his son, Joshua his son” (I Chronicles 7:27). Since the verse does not mention any children of Joshua, evidently he had no sons. Joshua will say to David: Take the cup and recite the blessing. David will say to them: I will recite the blessing, and it is fitting for me to recite the blessing, as it is stated: “I will lift up the cup of salvation, and I will call upon the name of the Lord” (Psalms 116:13).
דיון
מדוע לדעתכם השיחה בין הצדיקים מתנהלת דווקא בשעת סעודה חגיגית?
האם דברי הצדיקים מתאימים לסעודה חגיגית?
האם יש קשר בין דברי הצדיקים לבין העיתוי של דבריהם?
האם, לדעתכם, סעודה מזמנת אווירה נינוחה?
האם יש בה הזדמנות לחשבונות משפחתיים? מדוע, ומדוע דווקא בסעודה?
מדוע לדעתכם השיחה בין הצדיקים מתנהלת דווקא בשעת סעודה חגיגית?
האם דברי הצדיקים מתאימים לסעודה חגיגית?
האם יש קשר בין דברי הצדיקים לבין העיתוי של דבריהם?
האם, לדעתכם, סעודה מזמנת אווירה נינוחה?
האם יש בה הזדמנות לחשבונות משפחתיים? מדוע, ומדוע דווקא בסעודה?
קרין שביט "סרט: חדר-האוכל" וידאו-ארט
סעודה וזהות
בשנת 2009 נערכה בחדר האוכל הנטוש של קיבוץ יפעת תערוכה ששמה "חדר אוכל – זמן קיבוץ חדר אוכל כמשל" בה התייחסו כ-40 אומנים שונים לחדר האוכל, כמושג, כגעגוע וחלק מזהותם.
האומנית קרין שביט יצרה וידאו ארט המתאר את חדר האוכל הנטוש של ילדותה, בקיבוץ מבוא חמה,וכחלק מהתערוכה הציגה את הדברים הבאים:
לאחר סגירתו, נכנסתי לראשונה לחדר האוכל בערב חורפי, לפני חג הפורים בשנת 2007. הייתי לבד. קרניה האחרונות של השמש חדרו מבין החלונות והציפו את החדר באור כתמתם. האבק שהצטבר בכל מקום נראה היטב מכל פינה, צובע את כל הכיסאות וכל השולחנות באותו גוון, צללים ופלחי-אור מסתירים ומגלים את כל מה שקרה כאן. כל צעד שעשיתי נחקק במרצפות. כל מגע השאיר עליי את סימניו. מכאן, הדרך הביתה להביא מצלמה ובחזרה הייתה קצרה. בכל פעם שנפגשנו מאז אותו יום, הוא נתן לי משהו אחר, בכל פעם גיליתי משהו חדש עליו, עליי, עלינו. בגיל עשרה חודשים, התחלתי לצעוד. ילדה בגובה בלטה וחצי, לעתים זקופה, לעתים מתנדנדת, מחפשת את הרגליים של אבא ואימא, מתחת לשולחנות חדר האוכל. הרומן התחיל. כל ערב שישי, עם חולצה לבנה וניצוץ בעיניים. בחגי ישראל - פעם עם דגל המדינה ביד, פעם זר שיבולים מצהיב, פעם ספוגה מגשם לאור נרות החנוכייה, פעם בריצה במדרגות, בחיפושיי הנרחבים אחר האפיקומן, פעם... בכל זיכרונות ילדותי הוא נמצא שם: מבנה לבן, מכוער וגס העומד וניצב על קצה הצוק ונאבק ברוחות הגולן. בית לילדים פרועי-השיער אשר מבקשים מקלט מסערות החורף, בית לדלתות חורקות, לשריקות הרוח, לציפורים, לריחות, קולות, צלילים ומראות. בית לרוח. כשצילמתי את הסרט, נכנסתי שוב מתחת לשולחנות חדר-האוכל. קצת פחות זקופה, קצת יותר מתנדנדת, בלי שום רגליים, רק אני והמצלמה, מחפשת, בין משטחי האבק והכיסאות, רסיסי ילדות אבודים. ילדה עם שיבולים. ילדה פרועת שיער עם ניצוץ. מחפשת איך נפל לו גיבור.
סעודה וזהות
בשנת 2009 נערכה בחדר האוכל הנטוש של קיבוץ יפעת תערוכה ששמה "חדר אוכל – זמן קיבוץ חדר אוכל כמשל" בה התייחסו כ-40 אומנים שונים לחדר האוכל, כמושג, כגעגוע וחלק מזהותם.
האומנית קרין שביט יצרה וידאו ארט המתאר את חדר האוכל הנטוש של ילדותה, בקיבוץ מבוא חמה,וכחלק מהתערוכה הציגה את הדברים הבאים:
לאחר סגירתו, נכנסתי לראשונה לחדר האוכל בערב חורפי, לפני חג הפורים בשנת 2007. הייתי לבד. קרניה האחרונות של השמש חדרו מבין החלונות והציפו את החדר באור כתמתם. האבק שהצטבר בכל מקום נראה היטב מכל פינה, צובע את כל הכיסאות וכל השולחנות באותו גוון, צללים ופלחי-אור מסתירים ומגלים את כל מה שקרה כאן. כל צעד שעשיתי נחקק במרצפות. כל מגע השאיר עליי את סימניו. מכאן, הדרך הביתה להביא מצלמה ובחזרה הייתה קצרה. בכל פעם שנפגשנו מאז אותו יום, הוא נתן לי משהו אחר, בכל פעם גיליתי משהו חדש עליו, עליי, עלינו. בגיל עשרה חודשים, התחלתי לצעוד. ילדה בגובה בלטה וחצי, לעתים זקופה, לעתים מתנדנדת, מחפשת את הרגליים של אבא ואימא, מתחת לשולחנות חדר האוכל. הרומן התחיל. כל ערב שישי, עם חולצה לבנה וניצוץ בעיניים. בחגי ישראל - פעם עם דגל המדינה ביד, פעם זר שיבולים מצהיב, פעם ספוגה מגשם לאור נרות החנוכייה, פעם בריצה במדרגות, בחיפושיי הנרחבים אחר האפיקומן, פעם... בכל זיכרונות ילדותי הוא נמצא שם: מבנה לבן, מכוער וגס העומד וניצב על קצה הצוק ונאבק ברוחות הגולן. בית לילדים פרועי-השיער אשר מבקשים מקלט מסערות החורף, בית לדלתות חורקות, לשריקות הרוח, לציפורים, לריחות, קולות, צלילים ומראות. בית לרוח. כשצילמתי את הסרט, נכנסתי שוב מתחת לשולחנות חדר-האוכל. קצת פחות זקופה, קצת יותר מתנדנדת, בלי שום רגליים, רק אני והמצלמה, מחפשת, בין משטחי האבק והכיסאות, רסיסי ילדות אבודים. ילדה עם שיבולים. ילדה פרועת שיער עם ניצוץ. מחפשת איך נפל לו גיבור.
דיון
האם חדר האוכל המיתולוגי היה מקום לסעודה?
האם סעודה קשורה בהכרח למשפחה? באיזה מובן?
מדוע דווקא חדר האוכל מעורר בכותבת זיכרונות ילדות?
מה מקומה של הסעודה (הטעמים, המיקום, הקולות) בזיכרונותינו? האם היא חלק מאתנו? כיצד?
האם חדר האוכל המיתולוגי היה מקום לסעודה?
האם סעודה קשורה בהכרח למשפחה? באיזה מובן?
מדוע דווקא חדר האוכל מעורר בכותבת זיכרונות ילדות?
מה מקומה של הסעודה (הטעמים, המיקום, הקולות) בזיכרונותינו? האם היא חלק מאתנו? כיצד?
עדי נס, אוסף האומן
עדי נס, ללא שם
© כל הזכויות שמורות לעדי נס
www.adines.com
הסברים
עדי נס, ללא שם
© כל הזכויות שמורות לעדי נס
www.adines.com
הסברים
- באומנות מתוארות סעודות רבות, שאחת הידועות מביניהן היא "הסעודה האחרונה" של ישו ותלמידיו. זוהי כפי הנראה סעודת ליל הסדר בה לקחו חלק ישו ותלמידיו. בסעודה זו מתנבא ישו כי אחד מתלמידיו יבגוד בו וכי הוא ימות. הוא נותן לתלמידים יין ולחם, ומציג אותם כגופו וכדמו. אומן הצילום הישראלי עדי נס יצר סעודה משלו, כחלק מסדרת תצלומים בשם "חיילים". האומן בחר להושיב את החיילים באופן הדומה מאוד ל"סעודה האחרונה" המפורסמת של לאונרדו דה וינצ'י ( איטליה, 1498).
- עדי נס - עדי נס (נ. 1966) הוא אומן צילום ישראלי. התפרסם בסדרת צילומים בנושא חיילי צה"ל וכן בסדרת העוסקת בגיבורי התנ"ך בפרשנות עכשווית.
מוזיאון ראובן רובין
ליל סדר ראשון בירושלים, ראובן רובין
© כל הזכויות שמורות למוזיאון ראובן רובין
www.rubinmuseum.org.il
מושגים
ליל סדר ראשון בירושלים, ראובן רובין
© כל הזכויות שמורות למוזיאון ראובן רובין
www.rubinmuseum.org.il
מושגים
- ראובן רובין - ראובן רובין(1893 - 1974), צייר ישראלי ידוע. צייר בסגנון נאיבי ותאר את הווי הארץ החל משנות ה-20. ראובן צייר ציורים צבעוניים ובהירים המתארים את נופי הארץ ואנשיה.
דיון
נסו להשוות בין ציורו של ראובן לבין הצילום של עדי נס:
האם יש דמיון בין שתי התמונות? איזו אווירה שורה על הדמויות ביצירות השונות? מה מסמל הרקע ? האם קיימת דמות מקבילה ל"מושיע" ביצירות הללו? ומהי הגאולה? מה אוכלים בסעודות השונות? האם יש לכך משמעות? מדוע לדעתכם בחרו שני האומנים דווקא בסעודה (בסעודת ליל הסדר) כמוקד היצירה? האם יש סעודה שהיא סמלית עבורכם, במה מתבטאת הסמליות שלה?
נסו להשוות בין ציורו של ראובן לבין הצילום של עדי נס:
דף הנחיות למנחה:
הצעת הנחיה - סעודה.doc
הצעת הנחיה - סעודה.doc