אני אוהב אותי

"אני אוהב את סבתא ואת סבא, אני אוהב את אחותי. אבל הכי הכי הרבה אני אוהב אותי!". מהי אהבה עצמית? האם היא חיונית לנו או שמא הרסנית? האם אנו צריכים לאהוב את עצמנו על מנת שנוכל לאהוב אחרים? ננסה לרדת לעומקה של סוגיה זו לאור המקורות היהודיים.

יהונתן גפן, 'הכבש השישה עשר'.
אני אוהב שוקולד
אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה

וארטיק וסוכריות ותות גינה

אני אוהבת ימי הולדת ושקיות עם דברים טובים

ואת השמש ואת הירח וגם כמה כוכבים.

אני אוהב את החורף ואת הקיץ ואת הסתיו

ואת האביב ואת מה שעכשיו

אני אוהב את גלית בעיקר עם צמות

ואת זאת עם הנמשים ואת זאת עם הגומות.

אני אוהב את אמא ואת אבא גם

ואת שולה הגננת ואת הדודה מרים

אני אוהב את סבא ואת סבתא אני אוהב את אחותי

אבל הכי הכי הרבה אני אוהב אותי.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

החברים של נטאשה, לקוח מתוך האלבום "שינויים בהרגלי הצריחה", מילים: מיכה שטרית.
אני אוהב אותך / החברים של נטאשה
אני אוהב אותך בגלל שאני אוהב אותי

אני פותר את בדידותי ואת את בדידותי

אני אוהב אותך ואת אותי

ואם תראי לי את שלך אני אראה לך את שלי.

אני אוהב אותך בגלל שאני אוהב אותי

אני פותר את בדידותך ואת את בדידותי

אני אוהב אותך ואת אותי

ואם תראי לי את שלך אני אראה לך את שלי

העולם הזה מלא באנשים

שלא רואים דבר מלבד עצמם

כמו מועדון ריקודים ענק

נעים לצליל מאוד מיוחד

שאיש אינו שומע מלבדם

אני אוהב אותך בגלל שאני אוהב אותי

וזאת כל האמת אני לא משקר אותי

אני אוהב אותך ואת אותי

ואם תראי לי את שלך אני אראה לך את שלי

העולם הזה מלא באנשים

שלא רואים דבר מלבד עצמם

כמו מועדון ריקודים ענק

נעים לצליל מאוד מיוחד

שאיש אינו שומע מלבדם.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

דיון
דיון בחברותא
האזינו לשני השירים ועיינו במילותיהם.

• מה משמעות המשפט "אני אוהב אותי" בכל שיר? מהן נקודות הדמיון והשוני?
• האם יש הבדל בין הדברים השונים שהילד אוהב בשיר 'אני אוהב שוקולד'?
• האם הילד בשיר "אני אוהב שוקולד" מתואר בצורה חיובית או שלילית? נמקו.
• איזה צורך ממלאת האהבה על פי כל אחד מהשירים?
• האם לדעתכם, יש משמעות לכך שהדמות המרכזית בשיר אחד היא ילד - ובשיר השני מבוגר? האם וכיצד לדעתכם זה יכול להשפיע?
• האם אהבה עצמית היא דבר ילדותי או בוגר?
• האם אהבה עצמית היא דבר חשוב או מיותר? הסבירו.

מרטין בובר, "אור הגנוז", עמ' 178, הוצאת שוקן
"ואהבת לרעך כמוך" - גם כשחברי גורם לי רעה?
הרב שמואל שמלקי מניקלסבורג אומר: "התורה מצווה עלינו, ואהבת לרעך כמוך".

- [שאל אותו אדם אחד] "איך אוכל לקיים מצווה זו בשעה שחברי גורם לי רעה?"

ענה הרב: "עליך להבין את הדבר כראוי: ואהבת לרעך בבחינת עצם שהוא כמוך. כי כל הנשמות הן נשמה אחת, כל אחת היא ניצוץ מן הנשמה הקדמונית, והיא שרויה בתוך כולן, כשם שנשמתך שרויה בתוך האיברים של גופך. פעמים יארע שידך טועה והיא מכה את עצמך; כלום תיקח אז מקל ותייסר את ידך, מפני שלא השכילה ותגדיל עוד יותר את כאבך?

כך הוא הדבר, בשעה שחברך אשר נשמתו היא נשמתך גורם לך רעה מחוסר-דעת; אם תגמול לו רעה הרי אתה עושה רעה לעצמך".

- "אבל אם רואה אני אדם שהוא רשע בפני המקום, כיצד אוכל לאוהבו?"

- "כלום אינך יודע", אמר רבי שמלקי, " שנשמת אדם היא חלק אלוהי ממעל? האם לא תרחם אז על השם יתברך בשעה שאתה רואה שאחד מניצוצותיו הקדושים נלכד בקליפות והוא קרוב להיחנק?"

© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן
www.schocken.co.il

מושגים

• מרדכי מרטין בובר - (וינה, 1878 – ישראל, 1965) חוקר, סופר והוגה דעות. עסק במחקר, בכתיבה ובהוראה של פילוסופיה, הגות ציונית, פרשנות מקרא, חסידות וחקר תרבויות. מפעליו המרכזיים היו איסוף וסיפור מחדש של מעשיות חסידיות, תרגום התנ"ך לשפה הגרמנית ופיתוח משנתו הדיאלוגית. בובר השתייך לציונות הרוחנית והיה פעיל בקהילות יהודיות וחינוכיות בגרמניה ובישראל. היה תומך נלהב בהקמת מדינה דו-לאומית ליהודים ולערבים על אדמת ארץ ישראל.

תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק א, הלכה א.
הנזיר מן הדרום
אמר שמעון הצדיק: ...פעם אחד עלה אלי אדם אחד מדרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים.

ואמרתי לו: "בני מה ראית להשחית את השיער הנאה הזה?"

ונם לי: "רבי, רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש להאבדיני מן העולם. אמרתי לו: רשע, אתה מפחז בדבר שאינו שלך! עלי להקדישך לשמים!"

והרכנתיו בראשי ואמרתי לו: "בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל..."

מושגים

• תלמוד ירושלמי - אוסף פירושים והרחבות על המשנה שחובר בתקופת האמוראים בארץ ישראל, במאות ה-3-5 לספירה. התלמוד הירושלמי חובר במקביל לתלמוד הבבלי, ושניהם כוללים דברי הלכה ואגדה. התלמוד הירושלמי נוצר בעיקר בטבריה, ושיקף את ההלכה והנוהג הארץ-ישראליים. כתוב ארמית גלילית.

מילים

• וקווצותיו מסודרות תילי תילים - בעל תלתלים. כלומר מדובר באדם שהפך לנזיר. אחד האיסורים החלים על הנזיר הוא האיסור להסתפר.
• מה ראית להשחית את השיער הנאה הזה? - בתום תקופת הנזירות - הנזיר גוזז את שיערו. ר' שמעון רואה כי למעשה הנער סיים את תקופת נזירותו, ומבקש לדעת מדוע.
• השאוב - הדלי
• בובייה - בבואה, השתקפות.
• ופחז יצרי עלי - ברגע שהנער ראה את השתקפותו במים - הוא הרגיש שהיצר שלו (כנראה המיני) מתגבר עליו. כלומר הוא נמשך להשתקפות של עצמו.
• עלי להקדישך לשמים! - הנער מחליט לגזוז את שיערו, בתגובה לכך שהרגיש כי יצרו מתגבר עליו.