מכתב הרבנים: האם גזענות היא עניין של גאוגרפיה?

בדצמבר 2010 פרסמה קבוצת רבנים מכתב פומבי המזהיר שאין להשכיר או למכור דירות לערבים וקורא להחרים יהודי שיעשה זאת. המכתב זכה לכינוי "מכתב הרבנים" ועורר סערה ציבורית בין מי שמצדד בתוכנו, לבין מי שרואה בו ביטוי של גזענות. בדף לימוד זה נברר סוגיות הנמצאות ברקע המכתב תוך בחינת מקורות קשורים מארון הספרים היהודי. נוסף על כך נשאל אם גזענות תלויה באיזור מגורים ונבדוק מדוע התמיכה במכתב הייתה בעיקר בפריפריה.

כתבה שהתפרסמה בתאריך 7.12.2010 באתר ynet
50 רבני ערים: לא להשכיר דירות לערבים/ קובי נחשוני
..."עשרות רבני ערים ויישובים חתמו על גילוי דעת שבו נכתב כי חל איסור הלכתי חמור על מכירה או השכרה של דירות וקרקעות בארץ ישראל למי שאינו יהודי. המסמך, שחתום על-ידי למעלה מ-50 רבנים דתיים-לאומים וחרדים המכהנים ביישובים ממטולה ועד אילת צפוי להתפרסם בסוף השבוע בעיתונות הדתית ובעלונים המחולקים בבתי הכנסת. מדובר ברבנים שרובם המוחלט עובדי מדינה. בהודעה מצוטטים שלל פסוקים ומקורות הלכתיים העוסקים בסוגיה. בין היתר נטען כי בחלק מהמקרים - המשכיר למי שאינו יהודי עשוי להיות חייב ב"נידוי". אף שעונש חמור זה אינו ניתן בימינו, מדגישים הרבנים: "חובה על שכניו ומכריו של המוכר והמשכיר הזה להתרות בו ולהזהירו - בתחילה ביחיד, ואחר כך רשות בידם לפרסמו ברבים, להתרחק ממנו, למנוע מסחר איתו, לא להעלותו לתורה וכדומה.

הרבנים מונים כמה נימוקים לאיסור החמור, בהם "החטאת הרבים בנישואי תערובת וחילול השם", וקובעים כי "הכל תלוי בצוואר המוכרים", כלומר: הם הנושאים באחריות לתוצאות הפיזיות והרוחנית של מעשיהם. עוד נכתב במסמך כי מי שעושה כן "גורם נזק גדול לשכניו" משום ש"דרך חייהם של הנוכרים שונה מן היהודים, ומהם יש שצוררים לנו ויורדים לחיינו עד כדי סכנת נפשות". גם גרימת נזק כלכלי לשכנים יש כאן, שהרי "מן המפורסמות הוא שבעקבות מכירה או השכרת דירה אחת יורד מחיר כל דירות השכנים, ואפילו כשהקונים והשוכרים נחמדים בתחילה".

© כל הזכויות שמורות לynet
www.ynet.co.il

משה פייגלין, 'הצטיין בשריפה, נכשל בהר הבית', פורסם בnrg מעריב בתאריך 12.12.2010
תגובת משה פייגלין - למי הזכות לבקר את מכתב הרבנים?
"אני מוכן לשמוע טענות נגד הפסק הזה רק ממי שגר בערים המעורבות. לא ממי שגר ברחביה או בשיכון ל'..."
© כל הזכויות שמורות למחבר
www.nrg.co.il

מסכת גרים, פרק ג', הלכה ד'
היכן מושיבין את הגר?
אין מושיבין אותו בספר , ולא בנוה רע, אלא בנוה יפה, באמצע ארץ-ישראל, במקום שאומנותו יוצאה, שנאמר: " עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ" (דברים, כג, יז).

אריה גלבלום - עיתון 'הארץ' 1948 - מצוטט בתוך ספרו של סמי שלום שטרית - 'המאבק המזרחי בישראל 1948 - 2003', ע"מ 62 - 63
העולים מצפון אפריקה ועתיד המדינה: עיתון הארץ 1948
העיתונאי אריה גלבלום יצא אל מחנות העלייה על מנת לפגוש את העולים החדשים מצפון אפריקה, וכך הוא כותב ב'הארץ' 1948:

"לפנינו עם שהפרימיטיביות שלו היא שיא, דרגת השכלתם גובלת בבורות מוחלטת, וחמור יותר חוסר הכישרון לקלוט כל דבר רוחני. בדרך כלל הם עולים רק במשהו על הדרגה הכללית של התושבים הערבים, הכושים, והברברים שבמקומותיהם. בכל אופן זוהי דרגה נמוכה עוד ממה שידענו אצל ערביי ארץ-ישראל לשעבר. בניגוד לתימנים, הללו נעדרים גם שורשים ביהדות. לעומת זאת הם נתונים לגמרי למשחק האינסטינקטים הפרימיטיביים והפראיים. בכמה תקלות עולה, למשל, חינוכם של האפריקאים, שיעמדו בתור לקבלת המזון בחדר האוכל ולא יקימו מהומה כללית. [...] בפינות מגוריהם של האפריקאים במחנות תמצא את הזוהמה, משחק הקלפים בכסף, שתייה לשוכרה וזנות. [...] צורות חיים אלו מביאים איתם האפריקאים למקומות ישוביהם, ואין פלא שגל הפשעים הכללי במדינה הוא במעלה. בכמה מחלקי ירושלים שוב אין זה בטוח כלל לצעירה ואף לצעיר לצאת לבדו לרחוב לאחר שקיעת החמה. [...] כל מי שמידת אחריות כלשהי בו, צריך לא להתבייש ולא להיות מוג לב ולהסתכל בפרצופה של הבעיה, על כל משמעותה [...] בסך הכל יש בצפון אפריקה למעלה מחצי מיליון יהודים, שכולם מועמדים לעלייה. הנתנו את דעתנו על כך, מה יארע למדינה זו, אם זו תהיה אוכלוסייתה? והרי ביום מן הימים תתווסף עליהם עליית יהדות ארצות ערב! מה יהו פני מדינת ישראל ורמתה עם אוכלוסיות כאלה?"

מתוך ספרו של סמי שלום שטרית, 'המאבק המזרחי בישראל, 1948 - 2003', עמ' 73 - 74.
מדיניות של אי-שוויון כלכלי-חברתי: דיוני הנהלת הסוכנות היהודית
ב-1950, בדיון של חברי הנהלת הסוכנות אשר הופקדה על קליטת כל העולים, הגדיר יצחק רפאל ("הפועל מזרחי") את סדרי העדיפויות:

"עולי פולין אינם דומים לעולי הארצות האחרות. עולי הארצות האחרות (מזרחים. ס.ש.ש.), שבאים היום בתביעות - זמן רב לא רצו לעלות ודחו את עלייתם. משום כך אין לנו התחייבות כזאת כלפיהם, בו בזמן שיהודי פוליןלא יכלו לעלות מפני שלא היתה להם אפשרות. [...] אם נשחרר את יהודי פולין מהמחנות (מחנות העולים. ס.ש.ש.) ונעדיף אותם בתור לשיכון - הם יסתדרו בארץ ביתר קלות מאשר רוב שוכני המחנות של עדות המזרח. [...] יהודי פולין באים מתנאי חיים טובים. בשבילם חיי המחנה הרבה יותר קשים מאשר בשביל יהודי מתימן, שעצם המחנה בשבילו הצלה."

החבר ברגניסקי הציע פתרון מעשי:

"יש סיכוי שיעמוד לרשותנו עוד מחנה אחד. מחנה עתלית, שכרגע משוכנים בו תימנים. נוציא אותם ונדחוף לאן שנדחוף, ואז יהיה מחנה בשביל 3 - 4 אלפים איש. [...] השתדלנו להשאיר רזרבה של 200 - 300 דירות ב-200 לירות. ניקח את הבתים האלה מאותם בחילקו כבר לצפון-אפריקנים ולתימנים וניתן אותם לפולנים."

בישיבה מיוחדת בהשתתפות בן גוריון, סקר ראש מחלקת הקליטה ברגינסקי את פריסת העולים עד 1956, והדברים ברורים וגלויים:

"ב-27 החודשים האחרונים עלו 85,000 מצפון אפריקה ו-85 אחוזים מהם (72,500) הופנו לאיזורי פיתוח שהם מחוץ לרצועת גדרה-נהריה, אלא הופנו למקומות כגון: באר שבע, דימונה, אילת, אופקים, עזתה, קריית-גת, קריית-שמונה, בצת וחצור. לגבי העלייה הפולנית הדבר שונה. בחודשיים האחרונים עלו מפולין יותר מאלפיים איש. חלקם הוכנסו למקומות ריקים שהיו בתוך הרצועה (גדרה-נהריה. ס.ש.ש.) כגון גבעת-אולגה, עכו ונהריה, משום שנשארו דירות פנויות ויכולנו להשתמש בהם (נשארו?! ס.ש.ש.), ואנו נשלח את הפולנים גם לזכרון-יעקב ולבנימינה, כי את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים וצריפונים, להם אנחנו צריכים שיכון המתקבל על הדעת."