בחצי הלילה
1א
הדף מאת: אדוה הכהן בומנדיל
2ב
הפיוט "ויהי בחצי הלילה", המופיע בהגדת ליל הסדר, לא נכתב במקורו כלל בזיקה להגדה או לחג הפסח. זהו פיוט לשבת שכתב הפייטן יניי במאה השישית בארץ ישראל. דף הלימוד מתמקד בפיוט זה ובוחן אותו דרך סוגיית הזמן: כיצד יש להבין את הזיקה בין הזמן למאורעות המתרחשים בו? מהי תפיסת הזמן המשתקפת בפיוט? ומה צופן בחובו 'זמן חצות' בתרבות בכלל, ובתרבות היהודית בפרט?
3ג
דיון
מרחב הזמן
האם לדעתכם לזמן יש השפעה על המאורעות המתרחשים בו, או שמא המאורעות הם המעצבים את אופיו של הזמן?
4ד
דיון
בחצי הלילה
מה מסמל לדעתכם הזמן הספציפי 'חצות הלילה'? אילו מאורעות כלליים או לאומיים התרחשו בו? האם וכיצד מעידים מאורעות אלה על אופיו?
האם זמן 'חצות הליל' הוא זמן בעל משמעות מיוחדת בעבורכם? אם כן, מהי משמעות זו? האם היא נוצרה מן הדברים שהתרחשו בו, או בשל אופיה המיוחד של השעה?
5ה
מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דפסחא, פר' יג
"'וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה' (שמות יב, כט) למה נאמר?
לפי שנאמר: 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם' וגו' (שמות יא, ד);
שאי אפשר לבשר ודם לעמוד על חציו של לילה,
אבל כאן יוצרו חלקו".
6ו
יניי, קרב יום, מפיוטי ההגדה המושרים במנהג אשכנז
קרב יום / יניי
וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה


אָז רֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה
בְּרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת זֶה הַלַּיְלָה
גֵּר צֶדֶק נִצַּחְתּוֹ כְּנֶחֱלַק לוֹ לַיְלָה
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

דַּנְתָּ מֶלֶךְ גְּרָר בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה
הִפְחַדְתָּ אֲרַמִּי בְּאֶמֶשׁ לַיְלָה
וְיִשְׂרָאֵל יָשַׂר לָאֵל וַיּוּכַל לוֹ לַיְלָה
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

זֶרַע בְּכוֹרֵי פַּתְרֹס מָחַצְתָּ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
חֵילָם לֹא מָצְאוּ בְּקוּמָם בַּלַּיְלָה
טִיסַת נְגִיד חֲרֹשֶׁת סִלִּיתָ בְּכוֹכְבֵי לַיְלָה
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

יָעַץ מְחָרֵף לְנוֹפֵף אִוּוּי הוֹבַשְׁתָּ פְגָרָיו בַּלַּיְלָה
כָּרַע בֵּל וּמַצָּבוֹ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה
לְאִישׁ חֲמוּדוֹת נִגְלָה רָז חֲזוֹת לַיְלָה
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

מִשְׁתַּכֵּר בִּכְלֵי קֹדֶשׁ נֶהֱרַג בּוֹ בַּלַּיְלָה
נוֹשַׁע מִבּוֹר אֲרָיוֹת פּוֹתֵר בִּעֲתוּתֵי לַיְלָה
שִׂנְאָה נָטַר אֲגָגִי וְכָתַב סְפָרִים בַּלַּיְלָה
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

עוֹרַרְתָּ נִצְחֲךָ עָלָיו בְּנֶדֶד שְׁנַת לַיְלָה
פּוּרָה תִדְרֹךְ לְשׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה
צָרַח כַּשּׁוֹמֵר וְשָׂח אָתָא בֹקֶר וְגַם לַיְלָה
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה
רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיּוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה
שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה
תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַת לַיְלָה
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה


להסבר על הפיוט ולשמיעת לחניו באתר 'הזמנה לפיוט'
7ז
דיון
כל 'סטרופה' בפיוט, פרט לאחרונה, מרמזת לאירוע אחר בהיסטוריה היהודית. נסו לפענח את הרמזים לדמויות ולאירועים.
ה'סטרופה' האחרונה אינה עוסקת באירועי העבר, אלא בגאולת העתיד. מדוע לדעתכם עובר השיר מתיאורי המצוקה אל הגאולה? מה משמעות החיבור בין זיכרון היסטורי לתקווה עתידית?
מהו לדעתכם היחס בין ההגדרות 'לילה', 'בחצי הלילה', 'לא יום ולא לילה' המופיעות בפיוט? כיצד ניתן לאפיין את תיאור הזמן בפיוט?
8ח
טור אורח חיים סימן א'
תיקון חצות
ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו... וטוב למי שמקדים... שבאלו הזמנים הקב"ה נזכר לחורבן הבית ופיזור ישראל בין אומות העולם, והתפילה שיתפלל אדם באותה שעה על החורבן והפיזור רצוייה וקרובה להתקבל. ויפיל תחינתו לפני המקום, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו בתחנוניו, כי טוב מעט בכוונה, מהרבות בהם שלא בכוונה...
9ט
דיון
"חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ" (תהלים קיט, סב)
מדוע נקבע תיקון החצות דווקא לזמן זה?
10י
שארית יוסף ח''א תשמ''ה, עמ' ז', ילקו''י הלכות השכמת הבוקר, מהדו' תשס''ד עמ' קסז
זמן נקודת חצות לענין אמירת תיקון חצות וסליחות, מתחיל אך ורק בשעת חצות הלילה של המקום ההוא. ואף בחו''ל שנקודת חצות בארץ ישראל כבר הגיעה, ימתינו עד חצות שלהם...
11יא
דיון
נסו לעמוד על הפער שבין התפיסה המובעת במקור זה, לבין התפיסה העולה מן המקור הקודם.
12יב
כינור דוד
אמר רב אושעיא אמר רבי אחא, הכי קאמר (דוד):
מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה.
רבי זירא אמר: עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס; מכאן ואילך היה מתגבר כארי.
רב אשי אמר: עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה; מכאן ואילך בשירות ותשבחות.
...
ודוד, מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? [=ודוד, האם ידע אימתי חצות הלילה?]
השתא משה רבינו לא הוה ידע [=הרי אף משה רבנו לא ידע], דכתיב: "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים".
מאי "כחצות"? אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא "כחצות" [=אם תאמר שהקב"ה אמר "כחצות"] מי איכא ספיקא קמי שמיא? [האם יש ספק בפני הקב"ה?] אלא דאמר ליה "בחצות" ואתא איהו ואמר "כחצות" [=אלא שהקב"ה אמר בחצות, ומשה אמר כחצות].
אלמא מספקא ליה [=מכאן שמסופק היה. ואם משה, גדול הנביאים, היה מסופק כיצד ייתכן שדוד ידע?]; ודוד הוה ידע?!
דוד סימנא הוה ליה [=ודוד, סימן היה לו], דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא:
...כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו. מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר...
The Gemara suggests several ways to resolve this contradiction. Rabbi Oshaya said that Rabbi Aḥa said: David said as follows: Midnight never passed me by in my sleep. Sometimes I fulfilled the verse, “I rose with the neshef and cried,” but I always, at least, fulfilled the verse, “At midnight I rise to give thanks for Your righteous laws.” Rabbi Zeira said: Until midnight, David would doze like a horse, as a horse dozes, but never sleeps deeply. From midnight on, he would gain the strength of a lion. Rav Ashi said: Until midnight, he would study Torah, as it is written: “I rose with the neshef and cried, I hoped for Your word,” and from midnight on, he would engage in songs and praise, as it is written: “At midnight I rise to give thanks.” To this point, the discussion has been based on the assumption that neshef means evening. The Gemara asks: Does neshef really mean evening? Doesn’t neshef mean morning? As it is written: “And David slew them from the neshef until the evening of the next day” (I Samuel 30:17). Doesn’t this verse mean from the morning until the night, in which case neshef must mean morning? The Gemara responds: No, this verse means that David slew them from one evening until the next evening. The Gemara rejects this response: If so, let the verse be written: From the neshef until the neshef, or from the evening until the evening. Why would the verse employ two different terms for a single concept? Rather, Rava said: There are two times referred to as neshef, and the word can refer to either evening or morning. Neshef must be understood in accordance with its Aramaic root: The night moves past [neshaf ] and the day arrives, and the day moves past [neshaf ] and the night arrives. When King David said: At midnight I rise, the assumption is that he rose precisely at midnight. The Gemara asks: Did David know exactly when it was midnight? Even Moses our teacher did not know exactly when it was midnight. How do we know this about Moses? As it is written that he said to Pharaoh: “Thus said the Lord: About midnight, I will go out into the midst of Egypt” (Exodus 11:4). The word about indicates that it was only an approximation. The Gemara clarifies: What is the meaning of the expression: About midnight? Did Moses say it or did God say it? If we say that the Holy One, Blessed be He, Himself, said: About midnight, to Moses, is there doubt before God in heaven? Rather, this must be understood as follows: God told Moses: At midnight, but from the fact that when Moses came to Pharaoh he said: About midnight; apparently, Moses was uncertain about the exact moment of midnight. Moses, the greatest of all the prophets, was uncertain, and David knew? The Gemara offers several answers to this question:
David had a sign indicating when it was midnight. As Rav Aḥa bar Bizna said that Rabbi Shimon Ḥasida said: A lyre hung over David’s bed, and once midnight arrived, the northern midnight wind would come and cause the lyre to play on its own. David would immediately rise from his bed and study Torah until the first rays of dawn.
Once dawn arrived, the Sages of Israel entered to advise him with regard to the various concerns of the nation and the economy. They said to him: Our master, the king, your nation requires sustenance.
He said: Go and sustain one another, provide each other with whatever is lacking.
The Sages of Israel responded to him with a parable: A single handful of food does not satisfy a lion, and a pit will not be filled merely from the rain that falls directly into its mouth, but other water must be piped in (ge’onim). So too, the nation cannot sustain itself using its own resources.
King David told them: Go and take up arms with the troops in battle in order to expand our borders and provide our people with the opportunity to earn a livelihood.
13יג
דיון
הגמרא תוהה כיצד דוד ידע לדייק בזמן חצות, והרי אפילו משה רבנו לא ידע זאת. מדוע לדעתכם קיימת עמימות סביב הכרעת זמן זה, ומדוע חשוב הדיוק בו?
14יד
ליקוטי מוהר"ן, תורה ח'
כי רוח צפון הוא בחינת הרוח הצפון בלבו של אדם...
כי הרוח הוא בלב, והחסרון הוא הסתלקות הרוח, שמקומו בלב...
15טו
דיון
רבי נחמן מברסלב מפרש את תיאור הגמרא על הרוח המנגנת בחצות הלילה בכינורו של דוד המלך.
נסו להסביר את דברי ר' נחמן. כיצד הוא מבין את תיאור הגמרא?
מדוע לדעתכם הרוח מנגנת דווקא בשעת חצות הליל? איזו מנגינה נשמעת בלבכם בשעה זו?
16טז
דף הנחיות למנחה:
בחצי_הלילה_למנחה_(2).doc