יהושע ד-ח: של נעליך או הכנס לנעליים גדולות
הדף מאת: שלומית קליין / מדרשת תורה ועבודה
דף לימוד זה יעסוק בדמות המנהיג של עם ישראל, ובהתמודדויות המצפות למנהיג חדש המחליף מנהיג היסטורי.
חלק א: משה ויהושע - שוני ודמיון באופן ההנהגה
(ל) וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם:
(לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
Thus the LORD saved Israel that day out of the hand of the Egyptians; and Israel saw the Egyptians dead upon the sea-shore. And Israel saw the great work which the LORD did upon the Egyptians, and the people feared the LORD; and they believed in the LORD, and in His servant Moses.
(יג) כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא עָבְרוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ:
(יד) בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו:
about forty thousand ready armed for war passed on in the presence of the LORD unto battle, to the plains of Jericho. On that day the LORD magnified Joshua in the sight of all Israel; and they feared him, as they feared Moses, all the days of his life.
דיון
- מדוע היה צורך להשוות את יהושע למשה? מה היה מיוחד במשה בעיני העם?
- מה מטרת הדמיון הרב בין שני הקטעים?
- איזו צורת הנהגה משקף כל קטע? איזו צורת הנהגה ראויה יותר לדעתכם?
(א) וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה:
(ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:
(ד) וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
(ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא:
(ו) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים:
Now Moses was keeping the flock of Jethro his father-in-law, the priest of Midian; and he led the flock to the farthest end of the wilderness, and came to the mountain of God, unto Horeb. And the angel of the LORD appeared unto him in a flame of fire out of the midst of a bush; and he looked, and, behold, the bush burned with fire, and the bush was not consumed. And Moses said: ‘I will turn aside now, and see this great sight, why the bush is not burnt.’ And when the LORD saw that he turned aside to see, God called unto him out of the midst of the bush, and said: ‘Moses, Moses.’ And he said: ‘Here am I.’ And He said: ‘Draw not nigh hither; put off thy shoes from off thy feet, for the place whereon thou standest is holy ground.’ Moreover He said: ‘I am the God of thy father, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.’ And Moses hid his face; for he was afraid to look upon God.
(יג) וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ:
(יד) וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ:
(טו) וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן:
And it came to pass, when Joshua was by Jericho, that he lifted up his eyes and looked, and, behold, there stood a man over against him with his sword drawn in his hand; and Joshua went unto him, and said unto him: ‘Art thou for us, or for our adversaries?’ . And he said: ‘Nay, but I am captain of the host of the LORD; I am now come.’ And Joshua fell on his face to the earth, and bowed down, and said unto him: ‘What saith my lord unto his servant?’ And the captain of the LORD’S host said unto Joshua: ‘Put off thy shoe from off thy foot; for the place whereon thou standest is holy.’ And Joshua did so.
(א) וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא:
Now Jericho was straitly shut up because of the children of Israel: none went out, and none came in.—
דיון
- מהם ההבדלים בין שני הנסים? מה הם מבטאים?
- מי פונה למי בכל אחד מהמקרים ומה משמעות פנייה זו?
- מה תפקידה של השלת הנעליים בכל סיפור? כיצד הייתם מתארים את הקשר של משה וה' בהשוואה לקשר של יהושע וה', על בסיס קטעים אלו?
- בקטעים שקראנו מצאנו הבדלים גדולים באופי ההנהגה של משה ושל יהושע ובטיב הקשר שלהם עם ה'. למה בכל זאת קיים דמיון ביניהם? מה הוא בא לרמז לנו?
- האם בדרך שבה הוצגו הסיפורים יש העדפה לאחד המנהיגים? הסבירו.
חלק ב: כיצד יפעל 'המנהיג החדש'?
(ב) בָּעֵת הַהִיא, אָמַר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית.
(ג) וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת.
At that time the LORD said unto Joshua: ‘Make thee knives of flint, and circumcise again the children of Israel the second time.’ And Joshua made him knives of flint, and circumcised the children of Israel at Gibeath-ha-araloth.
דיון
- מדוע מָלים שוב את בני ישראל? למה דווקא עכשיו? מה החשיבות של מילה זו?
(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ, הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה
And the armed men went before the priests that blew the horns, and the rearward went after the ark, [the priests] blowing with the horns continually.
דיון
- למה ה' משתמש בביטוי כה קשה? מה הוא מנסה להגיד לנו?
- האם ההתייחסות לעורלה כאל 'חרפת מצרים' נועדה להרחיק את העם מזיכרון מצרים?
'היום גלותי': כי מה שנתרשלו במצות מילה היה מצד כי עוד לא הטהרו מגלולי מצרים, ששם היו ערלים, כמו שנאמר (פסוק ה) 'בדרך בצאתם ממצרים', ו'היום גלותי חרפה זו מעליכם' והערלה היתה חרפה כמו שנאמר (בראשית לד, יד) 'לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו' ורוצה לומר שנחלתם חרפה זו ממצרים.

מושגים
  • המלבי"ם - מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר (1809-1879), רב ותיאולוג יליד אוקראינה, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים.
דיון
- מדוע, לדעת המלבי"ם, היו בני ישראל צריכים לעשות ברית מילה? איך הוא מתייחס לעורלה של בני ישראל?
- למה חשוב למלבי"ם להדגיש שבני ישראל היו צריכים להיטהר מגילולי מצרים לפני הכניסה לארץ?
דוד שמעוני
אל תשמע בני/ דוד שמעוני
אַל תִּשְׁמַע, בְּנִי, אֶל מוּסַר אָב
וּלְתוֹרַת אֵם אַל אֹזֶן תַּט,
כִּי מוּסַר אָב הוּא: "קַו לָקָו..."
וְתוֹרַת אֵם: "לְאַט, לְאַט..."
וְסוּפַת-אָבִיב דּוֹבְרָה כֵן:
"הַקְשִׁיבָה, אִישׁ, לְשִׁיר הַבֵּן!
[...]
וּדְרֹס לְךָ שְׁבִיל, וְסוּרָה מִן
הַדֶּרֶךְ, הָלַךְ בָּהּ הָאָב,
כִּי לָמָּה תֶּחֱטָא אֶל הַדּוֹר,
דּוֹר עָתִיד רָחוֹק מוּצַף-אוֹר?"

[...]
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
את השיר 'אל תשמע בני' כתב דוד שמעוני בשנת תרע"ט (1919) כביטוי לרוח התקופה שקראה להפנות עורף לדור ההורים הגלותי ולבנות את דמות 'היהודי החדש', הארצישראלי.
מה דעתכם על שיר זה?
- מהם נקודות הדמיון והשוני בינו לבין פירוש המלבי"ם?
- באילו סיטואציות בחיים יש מקום לרמוס את הישן והמסורתי ולהחליפו בחדש ובעדכני? האם בכלל קיימות נקודות כאלו בחייכם?
אוצר המדרשים עמוד שנו, ד"ה 'אמר ר' חלבו':
יצאה בת קול ואמרה למשה, אין לך חיים אלא חמש שעות בלבד. מיד צעק משה ואמר ליהושע שב כמלך בפני העם, ודרשו שניהם כאחד בפני כל ישראל, ונדמה להם פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. משה קורא ויהושע מפרש מקרא שהיה משה קורא ויהושע קורא ומשה מפרש ולא היה עליהם חלוקה זה על זה, ונמצאו דבריהם מכוונים כאחד.

מושגים
  • אוצר המדרשים - אוצר המדרשים, ובשמו המלא 'אוצר מדרשים בית עקד למאתיים מדרשים קטנים אגדות ומעשיות', הוא לקט מדרשים קטנים שליקט וערך יהודה דוד איזנשטיין בשנת תרע"ה (1915). הקובץ מחולק לשני חלקים והוא מכיל מדרשים קטנים, רקע למדרשים ארוכים (כמדרש רבה) וכן מדרשים מלוקטים מדברי רש"י בפירושו לגמרא ומהתוספות.
דיון
- כיצד מצייר המדרש את דמותו של יהושע? האם לדעתכם כך אמורה להיראות דמות המנהיג החדש? האם עליו לנסות להידמות ככל האפשר למנהיג הקודם?
- ציירו לעצמכם סקלה שבה, בקצה האחד, מדרש זה הטוען לזהות מוחלטת בין המנהיג הישן לחדש, ובקצה האחר שירו של דוד שמעוני. בין שני הקצוות שבצו דמויות של מנהיגים שאתם מכירים מתחומים שונים - אנשי רוח, אנשי חינוך, מנהיגים צבאיים, פוליטיים וכדומה.
- איפה לדעתכם מקומו הראוי של המנהיג על הסקלה? האם ייתכן מנהיג שנמצא בשני הקצוות בו-זמנית? האם מנהיג הוא בהכרח ממשיך דרכו של המנהיג שקדם לו או שעליו תמיד ליצור מסורת חדשה?
חלק ג: מוסריות ואתיקה
(א) וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(יב) וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם כִּי הָיוּ לְחֵרֶם לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
(יט) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי:
(כ) וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי:
(כא) וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ:
(כו) וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיָּשָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
But the children of Israel committed a trespass concerning the devoted thing; for Achan, the son of Carmi, the son of Zabdi, the son of Zerah, of the tribe of Judah, took of the devoted thing; and the anger of the LORD was kindled against the children of Israel. And Joshua sent men from Jericho to Ai, which is beside Beth-aven, on the east side of Beth-el, and spoke unto them, saying: ‘Go up and spy out the land.’ And the men went up and spied out Ai. And they returned to Joshua, and said unto him: ‘Let not all the people go up; but let about two or three thousand men go up and smite Ai; make not all the people to toil thither; for they are but few.’ So there went up thither of the people about three thousand men; and they fled before the men of Ai. And the men of Ai smote of them about thirty and six men; and they chased them from before the gate even unto Shebarim, and smote them at the descent; and the hearts of the people melted, and became as water. And Joshua rent his clothes, and fell to the earth upon his face before the ark of the LORD until the evening, he and the elders of Israel; and they put dust upon their heads. And Joshua said: ‘Alas, O Lord GOD, wherefore hast Thou at all brought this people over the Jordan, to deliver us into the hand of the Amorites, to cause us to perish? would that we had been content and dwelt beyond the Jordan! Oh, Lord, what shall I say, after that Israel hath turned their backs before their enemies! For when the Canaanites and all the inhabitants of the land hear of it, they will compass us round, and cut off our name from the earth; and what wilt Thou do for Thy great name?’ And the LORD said unto Joshua: ‘Get thee up; wherefore, now, art thou fallen upon thy face? Israel hath sinned; yea, they have even transgressed My covenant which I commanded them; yea, they have even taken of the devoted thing; and have also stolen, and dissembled also, and they have even put it among their own stuff. Therefore the children of Israel cannot stand before their enemies, they turn their backs before their enemies, because they are become accursed; I will not be with you any more, except ye destroy the accursed from among you. Up, sanctify the people, and say: Sanctify yourselves against tomorrow; for thus saith the LORD, the God of Israel: There is a curse in the midst of thee, O Israel; thou canst not stand before thine enemies, until ye take away the accursed thing from among you. In the morning therefore ye shall draw near by your tribes; and it shall be, that the tribe which the LORD taketh shall come near by families; and the family which the LORD shall take shall come near by households; and the household which the LORD shall take shall come near man by man. And it shall be that he that is taken with the devoted thing shall be burnt with fire, he and all that he hath; because he hath transgressed the covenant of the LORD, and because he hath wrought a wanton deed in Israel.’ So Joshua rose up early in the morning, and brought Israel near by their tribes; and the tribe of Judah was taken. And he brought near the family of Judah; and he took the family of the Zerahites. And he brought near the family of the Zerahites man by man; and Zabdi was taken. And he brought near his household man by man; and Achan, the son of Carmi, the son of Zabdi, the son of Zerah, of the tribe of Judah, was taken. And Joshua said unto Achan: ‘My son, give, I pray thee, glory to the LORD, the God of Israel, and make confession unto Him; and tell me now what thou hast done; hide nothing from me.’ And Achan answered Joshua, and said: ‘Of a truth I have sinned against the LORD, the God of Israel, and thus and thus have I done. When I saw among the spoil a goodly Shinar mantle, and two hundred shekels of silver, and a wedge of gold of fifty shekels weight, then I coveted them, and took them; and, behold, they are hid in the earth in the midst of my tent, and the silver under it.’ So Joshua sent messengers, and they ran unto the tent; and, behold, it was hid in his tent, and the silver under it. And they took them from the midst of the tent, and brought them unto Joshua, and unto all the children of Israel; and they laid them down before the LORD. And Joshua, and all Israel with him, took Achan the son of Zerah, and the silver, and the mantle, and the wedge of gold, and his sons, and his daughters, and his oxen, and his asses, and his sheep, and his tent, and all that he had; and they brought them up unto the valley of Achor. And Joshua said: ‘Why hast thou troubled us? the LORD shall trouble thee this day.’ And all Israel stoned him with stones; and they burned them with fire, and stoned them with stones. And they raised over him a great heap of stones, unto this day; and the LORD turned from the fierceness of His anger. Wherefore the name of that place was called The valley of Achor, unto this day.
דיון
- מהו מוסר ההשכל של סיפור עכן?
- מתי בני ישראל התייחסו לחרם? מתי היה אכפת להם מכך שעכן מעל? למה רק אז?
- כיצד הקב"ה מתייחס לביזה ולמעילה בחרם וכיצד יהושע?
הקוד האתי של צה"ל
בשנת 2004 הקים צה"ל פורום של קצינים ואנשי מקצוע, בהשתתפותו של הפרופ' אסא כשר, אשר ניסח את 'הקוד האתי ללוחמה בטרור' - קוד שנועד לגשר על הפער שבין הקוד האתי של צה"ל (רוח צה"ל) לבין המציאות של הלוחמה בטרור. קוד זה מחייב את כל חיילי צה"ל, במיוחד כאשר הם נלחמים בטרור.
1. פעולה צבאית תתבצע אך ורק נגד מטרות צבאיות;
2. השימוש בכוח חייב להיות מידתי (פרופורציונלי);
3. החיילים יוכלו רק להשתמש בכלי הנשק הצה"ליים;
4. אסור לתקוף את מי שנכנע;
5. רק מי שהוכשר לכך יורשה לחקור אסירים;
6. על החיילים להתנהג בכבוד ובהתחשבות כלפי האוכלוסייה וכלפי העצורים;
7. חיילים חייבים לתת שירותים רפואיים מתאימים, כאשר התנאים מאפשרים זאת, לעצמם ולאויב כאחד;
8. ביזה אינה חוקית לחלוטין;
9. על החיילים לכבד את האתרים ואת החפצים הדתיים והתרבותיים;
10. על החיילים להגן על כוחות העזרה הבינלאומיים, ועל רכושם ורכביהם;
11. על החיילים לדווח על כל הפרה של קוד זה.
http://www.shovrimshtika.org/testimonies/database/92347
לכל החיילים כמעט יש מסבחות / עדות מאתר 'שוברים שתיקה'
כשהגעתי לגדוד 50 בתור מש"קית צעירה ופעורה, הגעתי לקלע (שם של בסיס בגולן), אף אחד בגדוד לא היה, כי הגדוד היה בקלקיליה באיזה מבצע, וכשהגדוד חזר זה היה בעצם הפעם הראשונה שראיתי את כולם. עברתי ככה בין הפלוגות, כולי חייכנית ושמחה, והסתובבתי בין החיילים ודיברתי איתם קצת וראיתי שלכל החיילים כמעט יש 'מסבחות', מעין שרשראות כאלה עם חרוזים של ערבים, וכל מיני 'קוראנים' קטנים. ושאלתי אותם: מאיפה יש לכם את זה? הם אמרו: מה זאת אומרת? היינו בקלקיליה עכשיו, הבאנו מזכרות מהבתים. אז אני, בתור חיילת צעירה פעורה, נכנסת לריאיון עם המג"ד יום למחרת, והוא שאל אותי: איך את מתרשמת מהגדוד בינתיים? אמרתי לו: בסדר, חוץ משראיתי חיילים של הפלחו"ד עם מסבחות וקוראנים מקלקיליה שהם לקחו כמזכרות.
למקור השלם
דיון
- מה הבעייתיות בביזה? מדוע היא נאסרה בקוד האתי של צה"ל?
- איך המנהיגות צריכה לפעול בנוגע לעניין הביזה, ובשאלות מוסר אחרות?
- עד כמה העובדה שאנחנו עם אחד, מחייבת אותנו לקחת אחריות על מעשים הנעשים בשוליים? האם יש לנו אחריות עליהם?
- מדוע הקב"ה העניש את כל עם ישראל בכישלון במלחמת העי, למרות שרק עכן חטא? נסו להשליך זאת על חיינו היום, האם אנחנו רואים מקרים שבהם כלל 'נענש' על חטאי הפרט?
דיון
בפרקים שלמדנו נתקלו יהושע ובני ישראל בקשיים ובנסים במהלך כיבוש הארץ. כקוראים מודרניים, אנו יכולים לקרוא את סיפוריהם ולנתח את ההבדלים שבין משה ויהושע, לדבר על מנהיגות עכשווית לאור דמויותיהם, ולדון בנושאי אתיקה ומוסר בימינו.
לסיכום, נסו לחשוב מה היה קורה אילו יהושע היה ראש ממשלת ישראל כיום. איך הוא היה מנהל את מלחמות ישראל? כיצד הוא היה מגיב למציאות החברתית? האם הייתם בוחרים בו בבחירות הבאות?
דף הנחיות למנחה:
יהושע ד-ח דף למנחה (1).docx