החשק המוזר לשנוא

"מעטים יכולים להיות מאושרים בלי לשנוא מישהו, אדם, עַם, אמונה – מישהו" (ברטראנד ראסל). דף לימוד זה עוסק בשנאת-חינם. על מנת לעמוד על מאפייניה ולהבין את גורמיה, נברר את היחס בינה לבין רגשות אחרים ובפרט לשנאה.

מילים: חיים חפר, לחן: סשה ארגוב
שיר הצהובים
"...
דבר אחד עוד לא אבד חִינו
החשק המוזר הזה לשנוא
לשנוא הרבה חזק וטוב
לשנוא עד שתהיה צהוב
...
לא אין אנו שונאים כך סתם
...
אנו שונאים שנאת חינם
זה בא זה עולה מתוכנו"
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

דיון
'החשק המוזר הזה לשנוא'
מהם, לדעתכם, מקורות השנאה? מהיכן היא נובעת? איזה רגשות מטעינים אותה? איזה רגשות נגרמים בעטייה?

רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, עמ' 870
שנאת חינם - שנאה שאין לה צידוק ומטרה

מילון אבן שושן, ערך שנאת חינם
שנאת חינם - משטמה למישהו ללא כל יסוד

ויסלבה שימבורסקה, שנאה, תרגום מפולנית: רפי וייכרט. מתוך: שלהי המאה, הוצאת קשב לשירה, עמ' 15-14.
שנאה / ויסלבה שימבורסקה

רְאוּ, מָה רַבַּת-פְּעָלִים עוֹדֶנָּה, כַּמָּה טוֹב שׂוֹרֶדֶת בְּמֵאָתֵנוּ הַשִּׂנְאָה. בְּאֵיזוֹ קַלוּת הִיא מְדַלֶּגֶת מֵעַל מְשׂוּכוֹת גְּבוֹהוֹת. כַּמָּה קַל לָהּ לְזַנֵּק, לִלְכֹּד. אֵין הִיא דּוֹמָה לִרְגָשׁוֹת אֲחֵרִים. מְבֻגֶּרֶת וּצְעִירָה מֵהֶם בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת. בְּעַצְמָהּ יוֹלֶדֶת עִלּוֹת, הַמְּפִיחוֹת בָּהּ חַיִּים. אִם הִיא נִרְדֶּמֶת, שְׁנָתָהּ אֵינָה שְנַת-עַד. חֹסֶר-שֵׁנָה אֵינוֹ גּוֹרֵעַ מֵאוֹנָהּ, אֶלָּא מוֹסִיף. דָּת לֹא דָּת - הָעִקָּר לִרְכֹּן לַזִּנּוּק. מוֹלֶדֶת לֹא מוֹלֶדֶת - הָעִקָּר לְזַנֵּק לָרִיצָה. צֶדֶק טוֹב בְּתוֹר הַתְחָלָה. אַחַר-כָּךְ הִיא כְּבָר דּוֹהֶרֶת מֵעַצְמָהּ. שִׂנְאָה. שִׂנְאָה. אֶת פָּנֶיהָ מְעַקֶּמֶת הַעֲוָיָה שֶׁל אֶקְסְטָזַת אַהֲבָה. אָח, הָרְגָשׁוֹת הָאֲחֵרִים חוֹלָנִיִּים וְנִרְפִּים. מִמָּתַי יְכוֹלָה אַחֲוָה לְקַוּוֹת לַהֲמוֹנִים? הַאִם חֶמְלָה הִגִּיעָה אֵי-פַּעַם רִאשׁוֹנָה לַמַּטָּרָה? סַפְקָנוּת, כַּמָּה בַּעֲלֵי רָצוֹן הִיא סוֹחֶפֶת אַחֲרֶיהָ? סוֹחֶפֶת רַק הִיא, שֶׁבּוֹטַחַת בְּעַצְמָהּ.

מֻכְשֶׁרֶת, מְהִירַת-תְּפִיסָה, חָרוּצָה עַד מְאֹד. הַאִם הֶכְרֵחִי לְסַפֵּר כַּמָּה שִׁירִים חִבְּרָה. כַּמָּה דַּפֵּי הִיסְטוֹרְיָה סִפְרְרָה. כַּמָּה שְׁטִיחֵי-אָדָם פָּרְשָׂה. בְּכַמָּה מִגְרָשִׁים, בְּכַמָּה אִצְטַדְיוֹנִים. בַּל נְרַמֶּה אֶת עַצְמֵנוּ: הִיא מְסֻגֶּלֶת לִיצֹר יֹפִי. נִפְלָאִים הֶבְזֵקָיהָ בְּלַיְלָה אָפֵל. נֶהְדָּרִים עַנְנֵי הַפִּצּוּצִים בְּשַׁחַר וָרֹד. קָשֶׁה לְהִתְכַּחֵשׁ לְפָּתוֹס שֶׁל חֳרָבוֹת וּלְהוּמוֹר גַּס שֶׁל עַמּוּד הַמִּזְדַּקֵּר מֵהֶן בְּאוֹן. הִיא אַלּוּפַת הַנִּגּוּדִים בֵּין הַשָּׁאוֹן לַשֶׁקֶט, בֵּין הַדָּם הָאָדֹם לַשֶּׁלֶג הַלָּבָן. וּמֵעַל לַכֹּל, לְעוֹלָם לֹא מְשַׁעֲמֵם אוֹתָהּ הַמּוֹטִיב שֶׁל רַב-טַבָּחִים לְלֹא רְבָב הָרוֹכֵן מֵעַל קָרְבָּנוֹ הַמְּגֹאָל. בְּכֹל עֵת נְכוֹנָה הִיא לִמְשִׂימוֹת חֲדָשׁוֹת. אִם חַיֶּבֶת הִיא לְחַכּוֹת, תְּחַכֶּה. אוֹמְרִים שֶׁהִיא עִוֶּרֶת. עִוֶּרֶת? עֵינֶיהָּ חַדּוֹת כְּעֵינֵי צַלָּף וְהִיא מַבִּיטָה בֶּעָתִיד בְּאֹמֶץ - הִיא לְבַדָּהּ.

© כל הזכויות שמורות למחברת, לרפי וייכרט (תרגום) ולהוצאת קשב לשירה
www.poetry.org.il

מארק טווין, האקלברי פין, מצוטט כ'מוטו הפתיחה' בספר מביירות לירושלים / תומאס פרידמן
"אתה רצית להרוג אותו, באק?"
"מה השאלה?"
"מה הוא עשה לך?"
"הוא? הוא אף פעם לא עשה לי כלום."
"אז בשביל מה רצית להרוג אותו?"
"בשביל כלום רק שזה בגלל גאולת הדם"
"מה זה גאולת הדם?"
"מה זאת אומרת איפה אתה גדלת? אתה לא יודע מה זה גאולת דם?"
"אף פעם עוד לא שמעתי על זה ספר לי אתה."
"אז טוב," אמר באק, "גאולת דם זה ככה. איש אחד יש לו ריב עם איש אחר, והוא הורג אותו; אחר-כך האח של האיש האחר ההוא הורג אותו; אחר-כך האחים האחרים, משני הצדדים, מחפשים זה את זה; אחר-כך הדודנים נכנסים לעסק ובמשך הזמן כולם נהרגים, ואין עוד גאולת דם. אבל זה עסק איטי כזה, ונמשך הרבה זמן"
"הזאתי נמשכת הרבה זמן, באק?"
"הייתי אומר שכן! היא התחילה לפני שלושים שנה, או משהו כזה. היה סכסוך על משהו, ואחר-כך היה משפט בשביל להסדיר את זה; והמשפט יצא נגד אחד האנשים, אז הוא קם וירה באיש שזכה במשפט וכך הוא היה צריך לעשות, כמובן. כל אחד היה עושה כך."
"על מה היה הסכסוך, באק? אדמות?"
"אולי, אני מתאר לי אני לא יודע"
"אז טוב, מי זה שיָרה? ..."
"אלוהים, מניִן לי לדעת? זה היה כל-כך מזמן."
"אף אחד לא יודע?"
"הו, כן, בּאבּא יודע, אני מתאר לי, ואחדים מהזקנים האחרים; אבל הם לא יודעים עכשיו בגלל מה הסִכסוך התחיל".

דיון
בין הרחוק לקרוב
בתיאור גאולת הדם של האקלברי פין, נראה שאנונימיות ומרחק מלבים שנאת-חינם.
האם הם תנאי הכרחי להגדרת שנאה כשנאת-חינם? מהי הזיקה, לדעתכם, בין שנאה לבין מרחק וקרבה? תוכלו להיעזר בציטוטים הבאים:

רפי פוירשטין, המתכון לחורבן: שנאת חינם,ynet 20.07.07
"שנאת חינם היא שנאה מיותרת, אטומה, שחצנית. 'שנאת חינם' היא השחרת פני היריב הפוליטי במקום לנהל דו שיח מורכב ואינטליגנטי [...] היא מובילה לקנאות והסטת אנרגיה נגד השותף הפוטנציאלי במקום לתעל אותה נגד האויב האמיתי. 'שנאת חינם' היא הרוע הפנימי המחלחל, היא הבוז השקט והארסי, היא ממלכת הדעה הקדומה, ושלטון הסטריאוטיפ"
© כל הזכויות שמורות לynet
www.ynet.co.il

שמואל, פרק ב' פסוקים יג-טו
וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ

הרמן הסה, מתוך 'ציטטות לכל עת', דוד שחם, עמ' 273
"כשאנחנו שונאים מישהו, אנחנו שונאים בו דבר-מה שהוא חלק מאיתנו"