הדף מאת: אסף פילה / הלל ישראל
מה בין כהנים, נביאים, וחכמים? מי המנהיג המועדף עליכם לימינו?
דף לימוד על מנהיגות יהודית מאז ועד היום.
דיון
שאלות לפתיחה
שאלות לפתיחה
- מהו כהן ומהו נביא? מה מאפייני המנהיגות שלהם?
- איזה יחס מקיימים ביניהם שני סוגי המנהיגים הללו?
- האם הרגשתם אי פעם נביאים? כהנים?
- מי עדיף בעיניכם כהן או נביא?
אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים.
אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים, מן החכמים - לא ניטלה.
אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא שנאמר 'ונביא לבב חכמה...
מושגים
אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים, מן החכמים - לא ניטלה.
אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא שנאמר 'ונביא לבב חכמה...
מושגים
- רבי אבדימי דמן חיפה - אמורא ארצ-ישראלי מהדור השני והשלישי, מקום מושבו בחיפה והוא נזכר בציון מקום הישוב בו פעל. על קורות חייו אין מידע.
§ In connection with Rabbi Yosei’s statement that Sumakhos’s words are nothing but words of prophecy, the Gemara reports that Rabbi Avdimi from Haifa says: From the day that the Temple was destroyed prophecy was taken from the prophets and given to the Sages. The Gemara expresses astonishment: Is that to say that a Sage is not fit to be a prophet? Rabbi Avdimi seems to say that these are two distinct categories of people. The Gemara explains: This is what Rabbi Avdimi is saying: Even though prophecy was taken from the prophets, it was not taken from the Sages. Ameimar said: And a Sage is greater than a prophet, as it is stated: “And a prophet has a heart of wisdom” (Psalms 90:12), i.e., he is wise. When comparisons are drawn, who is compared to whom? You must say that the lesser is compared to the greater. Here too, prophecy is compared to wisdom, thus indicating that wisdom is greater than prophecy.
אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה
And if you wish, say instead that the Levites were not extraordinarily tall, and this can be derived from the Ark of the Covenant, as the Master said: The Ark itself was nine handbreadths tall as stated in the Torah, and the Ark-cover was one handbreadth, for a total of ten. And they learned through tradition that every burden that is carried with poles, one-third of the burden is above the porter’s height and two-thirds are below his height. It is found, then, that the bottom of the Ark stood ten handbreadths above the ground. The Gemara asks: And let us derive it from Moses, and why was the first proof insufficient? The Gemara answers: Perhaps Moses was different from the other Levites and taller than they were, as the Master said: The Divine Presence only rests upon a person who is wise, mighty, wealthy, and tall. Since the Divine Presence rested on Moses, he had to be tall.
'אלה המצוות' שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה.
The Gemara rejects this: And is that reasonable? Isn’t it written: “These are the commandments that the Lord commanded Moses to tell the children of Israel at Mount Sinai” (Leviticus 27:34). The word “these” underscores that a prophet is not permitted to introduce any new element related to the Torah and its mitzvot from here on. Rather, the prophets did not innovate these forms. Both the open and closed versions existed before then. However, people did not know which form appeared in the middle of a word and which form at the end of a word. And the prophets came and instituted their set positions. The Gemara asks: And still the question remains: Didn’t the Sages derive from the verse: “These are the commandments,” that a prophet is not permitted to introduce any new element from here on? How could they institute the position of the letters? Rather, over the course of time, the people forgot their positions in the words and the prophets then reestablished their positions. Apparently, closed letters are no more significant than the open ones.
דיון
- למה לדעתכם ניטלה הנבואה מנביאים וניתנה לחכמים?
- מיהו חכם? ומיהו נביא?
- מה יתרונו של החכם על הנביא?
- איזה יחס מתקיים בין החכם, הכהן והנביא?
- למה הכהן אינו מוזכר כאפשרות להחלפת הנביא?
- האם גם היום אנו נדרשים לנביאים? לחכמים? לכהנים? נמקו
אחד העם (אשר גינצבורג), תקציר מתוך 'כהן ונביא, בתוך 'על פרשת דרכים' תרנ"ג
כהן ונביא/ אחד העם
המכניקא מלמדת, כי שני כוחות של תנועה שאחד מהם פונה, למשל, למזרח והשני לצפון, כשהם באים כאחד, הם מולידים תנועה בינונית, שאינה פונה לא לכאן ולא לכאן, אלא הולכת באמצע. בזמן שהיו בני אדם רגילים ליחס כל תנועה לרצון מניע, היו אולי מפרשים גם את החזיון הזה כאלו עשׂו שני הכוחות המקוריים פשרה ביניהם ומרצונם הטוב באו לכלל הסכמה, שיסתפק כל אחד במועט, כדי לתת מקום גם לחברו. אבל עכשיו, שאנו מבחינים בין תנועה רצונית למכנית, הרי אנו יודעים, כי לא בדעת ורצון מולידים פה הכוחות המקוריים את 'פשרתם', כי אם, אדרבא, כל אחד מהם עושׂה רק את שלו, משתדל לבלי לזוז ממהלכו אף כמלוא נימה, אלא שמן ההשתדלות הזאת עצמה של שניהם יחד יוצאה ממילא תנועה שלישית, ממוצעת, שאינה מתאימה בשלמוּתה לא לזה ולא לזה.
חכמי ישׂראל הקדמונים שהביטו על הכל באספּקלריה מוסרית, ראו בחיי הנפש רק שני 'כוחות מקוריים' : היצר הטוב והיצר הרע. והמלחמה בין שני אלו הכוחות המתנגדים נמשכת כל ימי האדם, בלי הרף ובלי ליאות, ואין שום אפשרות לעשׂות שלום ביניהם, אחר שכּל אחד רוצה דוקא להשׂיג כל חפצו בשלמוּת, עד הקצה האחרון. וההבדל הזה בין שני מיני העבודה המוסרית לשם רעיון אחד הוא שהפריד בימי קדם בין הכהנים והנביאים.
הנביא הוא 'בעל צד אחד'. רעיון מוסרי ידוע ממלא כל חדרי לבו ובולע אותו כולו, עם כל חושיו ורגשותיו, עד שאין ביכלתו להסיח דעתו ממנו אף רגע ; אינו יכול לראות את העולם אלא דרך אספקלריא של רעיונו, וכל חפצו ועמלו הוא להגשים את האחרון בשלמותו בכל חזיונות החיים. בעד האידיאל הזה נלחם הנביא כל ימיו עד מקום שידו מַגעת, הולך ומפזר כוחותיו בלי חמלה ובלי חשבון ושׂימת־לב לתנאי החיים ולדרישת ההרמוניא הכללית. הוא צופה תמיד רק במה שצריך להיות לפי ההכרה הפרטית שבלבו, לא במה שאפשר להיות לפי המצב הכללי מחוצה לו. הנביא הוא על כן כוח מקורי. פעולתו עושׂה רושם על תכונת ההרמוֹניא הכללית, בעוד שהוא עצמו אינו נגרר אחר הרמוניא זו, אלא נשאר תמיד בפרטיותו, קיצוני, מצומצם, שומר משמרת צד אחד ועינו צרה בכל נטיה לצד אחר. ובאֵין לאֵל ידו לעולם להשׂיג חפצו במלואו, לכן מלא הוא תמיד כעס ומכאובים ונשאר כל ימיו 'איש ריב ואיש מדון לכל הארץ'. ולא עוד אלא שהמון בני חברתו, אותם הגמדים 'מרובי־צדדים', ילידי ההרמוניא הכללית, קוראים אחריו : 'אויל הנביא משוגע איש הרוח', ובגאוה ובוז יביטו על 'צמצומו' וקיצוניותו מבלי שיבינו, כי הם וחייהם עם כל צדדיהם הרבים אינם אלא 'קרקע עולם', שספגה אל תוכה את השפע היוצא מתוך התנגשות פעולותיהם של ענקים מצומצמים כאלו.
לא כך הוא הכהן. הוא עולה על הבמה אחר שכבר הצליחה הנבואה לפלס נתיב לרעיונה, להטות את 'התנועה הבינונית' במדה ידועה אל 'צדה' ולכוֹנן ככה 'הרמוניא כללית' חדשה בין הכוחות הפועלים. ואף על פי שגם הוא, הכהן, משמש את הרעיון וחפץ בקיומו, אבל הוא אינו מבני ענק, ובאין בלבו העוז הדרוש למלחמת עולם נגד ההכרח והמציאוּת, נוטה הוא יותר להרכּין ראשו לפני ההכרח ולכרוֹת ברית עם המציאוּת. תחת להשאר בצמצומו של הנביא ולדרוש מאת החיים מה שלא יוכלו לתת, מרחיב הוא את דעתו והשקפתו על היחס שבינם ובין רעיונו ואינו מבקש 'מה שצריך להיות', כי אם רק 'מה שאפשר להיות'. כלומר, לא עצם הרעיון בכל פרטיותו ושלמותו, כי אם אותה 'ההרמוניא' המורכבת שיצאה אל הפועל מתערובתו עם כוחות אחרים זהו דגלו של הכהן, אותו ישמור ובעדו ילחם, לא עוד נגד המציאוּת, כי אם אדרבא, בשם המציאות נגד כל הקמים עליה. הרעיון הכהני איננו איפוא עוד כוח מקורי, אלא הַרכּבה מקרית מכוחות שונים, שאין בינם שום יחס עצמי, זולת מה שפגשו אלו באלו במקרה והתנגשו יחד על שׂדה החיים בזמן ידוע והיו אנוסים על ידי זה לשתף פעולותיהם בתנועה בינונית אחת. הרעיון החי, המוחלט, השואף לבלוע הכל ולמשול בכּל, המבלה ומחדש צורת החיים החיצונית והוא עצמו בלתי משתנה, הרעיון המקורי הזה עבר ובטל ביחד עם נביאיו, ולא נשאר ממנו אלא כוח מעשׂיו חותָם שטחי אשר הספיקה לו השעה להטביע בצורת החיים המורכבת ששלטה בזמנו ; והכהנים עוטרים את הצורה הזאת הישנה ומשתדלים לשמרה כולה כמו שהיא, בשביל אותו החותם הנבואי שעליה.
מושגים
כהן ונביא/ אחד העם
המכניקא מלמדת, כי שני כוחות של תנועה שאחד מהם פונה, למשל, למזרח והשני לצפון, כשהם באים כאחד, הם מולידים תנועה בינונית, שאינה פונה לא לכאן ולא לכאן, אלא הולכת באמצע. בזמן שהיו בני אדם רגילים ליחס כל תנועה לרצון מניע, היו אולי מפרשים גם את החזיון הזה כאלו עשׂו שני הכוחות המקוריים פשרה ביניהם ומרצונם הטוב באו לכלל הסכמה, שיסתפק כל אחד במועט, כדי לתת מקום גם לחברו. אבל עכשיו, שאנו מבחינים בין תנועה רצונית למכנית, הרי אנו יודעים, כי לא בדעת ורצון מולידים פה הכוחות המקוריים את 'פשרתם', כי אם, אדרבא, כל אחד מהם עושׂה רק את שלו, משתדל לבלי לזוז ממהלכו אף כמלוא נימה, אלא שמן ההשתדלות הזאת עצמה של שניהם יחד יוצאה ממילא תנועה שלישית, ממוצעת, שאינה מתאימה בשלמוּתה לא לזה ולא לזה.
חכמי ישׂראל הקדמונים שהביטו על הכל באספּקלריה מוסרית, ראו בחיי הנפש רק שני 'כוחות מקוריים' : היצר הטוב והיצר הרע. והמלחמה בין שני אלו הכוחות המתנגדים נמשכת כל ימי האדם, בלי הרף ובלי ליאות, ואין שום אפשרות לעשׂות שלום ביניהם, אחר שכּל אחד רוצה דוקא להשׂיג כל חפצו בשלמוּת, עד הקצה האחרון. וההבדל הזה בין שני מיני העבודה המוסרית לשם רעיון אחד הוא שהפריד בימי קדם בין הכהנים והנביאים.
הנביא הוא 'בעל צד אחד'. רעיון מוסרי ידוע ממלא כל חדרי לבו ובולע אותו כולו, עם כל חושיו ורגשותיו, עד שאין ביכלתו להסיח דעתו ממנו אף רגע ; אינו יכול לראות את העולם אלא דרך אספקלריא של רעיונו, וכל חפצו ועמלו הוא להגשים את האחרון בשלמותו בכל חזיונות החיים. בעד האידיאל הזה נלחם הנביא כל ימיו עד מקום שידו מַגעת, הולך ומפזר כוחותיו בלי חמלה ובלי חשבון ושׂימת־לב לתנאי החיים ולדרישת ההרמוניא הכללית. הוא צופה תמיד רק במה שצריך להיות לפי ההכרה הפרטית שבלבו, לא במה שאפשר להיות לפי המצב הכללי מחוצה לו. הנביא הוא על כן כוח מקורי. פעולתו עושׂה רושם על תכונת ההרמוֹניא הכללית, בעוד שהוא עצמו אינו נגרר אחר הרמוניא זו, אלא נשאר תמיד בפרטיותו, קיצוני, מצומצם, שומר משמרת צד אחד ועינו צרה בכל נטיה לצד אחר. ובאֵין לאֵל ידו לעולם להשׂיג חפצו במלואו, לכן מלא הוא תמיד כעס ומכאובים ונשאר כל ימיו 'איש ריב ואיש מדון לכל הארץ'. ולא עוד אלא שהמון בני חברתו, אותם הגמדים 'מרובי־צדדים', ילידי ההרמוניא הכללית, קוראים אחריו : 'אויל הנביא משוגע איש הרוח', ובגאוה ובוז יביטו על 'צמצומו' וקיצוניותו מבלי שיבינו, כי הם וחייהם עם כל צדדיהם הרבים אינם אלא 'קרקע עולם', שספגה אל תוכה את השפע היוצא מתוך התנגשות פעולותיהם של ענקים מצומצמים כאלו.
לא כך הוא הכהן. הוא עולה על הבמה אחר שכבר הצליחה הנבואה לפלס נתיב לרעיונה, להטות את 'התנועה הבינונית' במדה ידועה אל 'צדה' ולכוֹנן ככה 'הרמוניא כללית' חדשה בין הכוחות הפועלים. ואף על פי שגם הוא, הכהן, משמש את הרעיון וחפץ בקיומו, אבל הוא אינו מבני ענק, ובאין בלבו העוז הדרוש למלחמת עולם נגד ההכרח והמציאוּת, נוטה הוא יותר להרכּין ראשו לפני ההכרח ולכרוֹת ברית עם המציאוּת. תחת להשאר בצמצומו של הנביא ולדרוש מאת החיים מה שלא יוכלו לתת, מרחיב הוא את דעתו והשקפתו על היחס שבינם ובין רעיונו ואינו מבקש 'מה שצריך להיות', כי אם רק 'מה שאפשר להיות'. כלומר, לא עצם הרעיון בכל פרטיותו ושלמותו, כי אם אותה 'ההרמוניא' המורכבת שיצאה אל הפועל מתערובתו עם כוחות אחרים זהו דגלו של הכהן, אותו ישמור ובעדו ילחם, לא עוד נגד המציאוּת, כי אם אדרבא, בשם המציאות נגד כל הקמים עליה. הרעיון הכהני איננו איפוא עוד כוח מקורי, אלא הַרכּבה מקרית מכוחות שונים, שאין בינם שום יחס עצמי, זולת מה שפגשו אלו באלו במקרה והתנגשו יחד על שׂדה החיים בזמן ידוע והיו אנוסים על ידי זה לשתף פעולותיהם בתנועה בינונית אחת. הרעיון החי, המוחלט, השואף לבלוע הכל ולמשול בכּל, המבלה ומחדש צורת החיים החיצונית והוא עצמו בלתי משתנה, הרעיון המקורי הזה עבר ובטל ביחד עם נביאיו, ולא נשאר ממנו אלא כוח מעשׂיו חותָם שטחי אשר הספיקה לו השעה להטביע בצורת החיים המורכבת ששלטה בזמנו ; והכהנים עוטרים את הצורה הזאת הישנה ומשתדלים לשמרה כולה כמו שהיא, בשביל אותו החותם הנבואי שעליה.
מושגים
- אחד העם - שם העט של אשר צבי גינצברג (1856–1927). הוגה דעות לאומי ומראשי חובבי ציון. מתנגדו הראשי של הרצל שהטיף לציונות רוחנית ולתחייה מוסרית ופנימית הקודמת לכל מעשה. הוא סבר כי אין אפשרות לחסל את הגלות על ידי שיבת כל עם ישראל לארץ ישראל, ולפיכך העריך כי מדינה יהודית לא תוכל לפתור את בעיית העם כולו (מתוך לקסיקון ציוני, ספרית מעריב, 1982, עמ' 16)
דיון
אסיף: מדרש - שיר
קראו את השירים שנכתבו על יונה הנביא, ובהשראתם בחרו נביא (מהנביאים ההיסטוריים של עם ישראל או מישהו שנתפס בעיניכם כנביא בתחום החברתי וכתבו עליו מדרש שיר שיבטא את עמדתכם על המנהיגות המודרנית.
אסיף: מדרש - שיר
קראו את השירים שנכתבו על יונה הנביא, ובהשראתם בחרו נביא (מהנביאים ההיסטוריים של עם ישראל או מישהו שנתפס בעיניכם כנביא בתחום החברתי וכתבו עליו מדרש שיר שיבטא את עמדתכם על המנהיגות המודרנית.
דן אלמגור, יונה הנביא
יונה הנביא/ דן אלמגור
יונה בן אמיתי, הנביא המפורסם
ביום אחד בהיר התגייס לחיל הים.
עבר קורס ימאים, קיבל דרגת שליש,
עלה על משחתה אוניית אח"י תרשיש.
זה הסיפור על יונה הנביא,
יונה הנביא
שהלך להביא.
פתאום גלים גבוהים והים החל סוער
כל המשחתה חישבה להשבר.
יונה בן אמיתי בפינה שכב נרדם,
הגיע גל גדול ושטף אותו לים.
בקושי הוא ניצל, כי לשחות הוא לא ידע.
ביקש "העברה" ועלה לטרפדה.
רבים הטלטולים על המים כל השמן
החליט יונה: אם כך- אתנדב כצוללן.
צוללת לא היתה אז, לא רהב לא תנין.
לאנגליה נסעו לעשות שם אימונים.
לאנגליה נסעו וקנו שם דג ענק,
וכך נכנס יונה למעיים של הדג.
בפנים היה צפוף, כמו בכל הצוללות.
יונה מתח ערסל בין הטחול והכליות,
שימן את הכבד וניקה את המרה.
משך במעי הגס - וטורפדו חיש ירה.
לדרך אז יצאה הצוללת החיה.
המעי היה עיור ולראות קשה היה.
הציץ בפריסקופ, בצינור של הגרון
ולנמל נינוה הוא ניווט בביטחון.
וכך שנים רבות במעי הדג הוא שט,
וגם קיבל צל"ש - צוללן מספר אחת.
וכשהוא השתחרר הוא עבר לטכניון,
ושם עשה מחקר על צמחי הקיקיון.
זה הסיפור על יונה הנביא...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
מושגים
יונה הנביא/ דן אלמגור
יונה בן אמיתי, הנביא המפורסם
ביום אחד בהיר התגייס לחיל הים.
עבר קורס ימאים, קיבל דרגת שליש,
עלה על משחתה אוניית אח"י תרשיש.
זה הסיפור על יונה הנביא,
יונה הנביא
שהלך להביא.
פתאום גלים גבוהים והים החל סוער
כל המשחתה חישבה להשבר.
יונה בן אמיתי בפינה שכב נרדם,
הגיע גל גדול ושטף אותו לים.
בקושי הוא ניצל, כי לשחות הוא לא ידע.
ביקש "העברה" ועלה לטרפדה.
רבים הטלטולים על המים כל השמן
החליט יונה: אם כך- אתנדב כצוללן.
צוללת לא היתה אז, לא רהב לא תנין.
לאנגליה נסעו לעשות שם אימונים.
לאנגליה נסעו וקנו שם דג ענק,
וכך נכנס יונה למעיים של הדג.
בפנים היה צפוף, כמו בכל הצוללות.
יונה מתח ערסל בין הטחול והכליות,
שימן את הכבד וניקה את המרה.
משך במעי הגס - וטורפדו חיש ירה.
לדרך אז יצאה הצוללת החיה.
המעי היה עיור ולראות קשה היה.
הציץ בפריסקופ, בצינור של הגרון
ולנמל נינוה הוא ניווט בביטחון.
וכך שנים רבות במעי הדג הוא שט,
וגם קיבל צל"ש - צוללן מספר אחת.
וכשהוא השתחרר הוא עבר לטכניון,
ושם עשה מחקר על צמחי הקיקיון.
זה הסיפור על יונה הנביא...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
מושגים
- דן אלמגור - דל אלמגור (אלבלינגר)נולד ב- 1935, פזמונאי ומחזאי ישראלי. תרגם לעברית את המחזות: "כנר על הגג", "גבירתי הנאוה", וכן חיבר מחזות רבים ובהם "איש חסיד היה", "אל תקרא לי שחור". בין השאר חיבר את המילים לשירים "כל הכבוד" (מתוך "קזבלן"), "כשאת אומרת לא", "בלדה לחובש" ועוד. זוכה פרס 'כינור דוד', פרס האקדמיה לתרגום ועוד.
יורם טהרלב, קום לך אל נינווה
קום לך אל נינוה/ יורם טהרלב
הלך לו יונה עם תרמיל על השכם,
הלך לו יונה עם כד מים ולחם,
הלך לו עליז כדרכו במשעול,
לפתע שמע מעליו את הקול:
קום לך אל נינוה, אל נינוה העיר הגדולה,
קום לך אל נינוה, יונה!
קום לך אל נינוה, אל נינוה העיר הגדולה,
קום והנבא, יונה!
ברח אז יונה, את הצעד החיש הוא,
ירד בספינה ההולכת תרשישה,
אך פתע נגעש גם הים הכחול
ומן הסופה אז הבקיע הקול:
קום לך אל נינוה...
שלושה ספנים אדירי כתפיים
כמו אבן זרקו את יונה אל המים,
ושמה בלעהו הדג הגדול,
אך גם בקרבו עוד שמע את הקול:
קום לך אל נינוה...
היתה סערה איזה יום או יומיים
לפתע הדג חש בבני המעיים,
ואז הוא הקיא את יונה על החול
ושוב מעליו הוא שמע את הקול:
קום לך אל נינוה...
הלך אז יונה אל נינוה והודיע:
העיר תחרב! אבל זה לא השפיע
ואז הוא אמר: די, אינני נביא,
זה לא בשבילי, לא, זה לא בשבילי!
קום לך אל נינוה...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
קום לך אל נינוה/ יורם טהרלב
הלך לו יונה עם תרמיל על השכם,
הלך לו יונה עם כד מים ולחם,
הלך לו עליז כדרכו במשעול,
לפתע שמע מעליו את הקול:
קום לך אל נינוה, אל נינוה העיר הגדולה,
קום לך אל נינוה, יונה!
קום לך אל נינוה, אל נינוה העיר הגדולה,
קום והנבא, יונה!
ברח אז יונה, את הצעד החיש הוא,
ירד בספינה ההולכת תרשישה,
אך פתע נגעש גם הים הכחול
ומן הסופה אז הבקיע הקול:
קום לך אל נינוה...
שלושה ספנים אדירי כתפיים
כמו אבן זרקו את יונה אל המים,
ושמה בלעהו הדג הגדול,
אך גם בקרבו עוד שמע את הקול:
קום לך אל נינוה...
היתה סערה איזה יום או יומיים
לפתע הדג חש בבני המעיים,
ואז הוא הקיא את יונה על החול
ושוב מעליו הוא שמע את הקול:
קום לך אל נינוה...
הלך אז יונה אל נינוה והודיע:
העיר תחרב! אבל זה לא השפיע
ואז הוא אמר: די, אינני נביא,
זה לא בשבילי, לא, זה לא בשבילי!
קום לך אל נינוה...
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
