תפילה על קברי צדיקים
1א
הדף מאת: קובי וייס / בית מדרש אלול
2ב
המנהג לעלות על קברי צדיקים נעשה רווח מאוד בתרבות הישראלית. בל"ג בעומר האחרון עלו למירון כחצי מליון איש. האם זו עבודה זרה או חלק בלתי נפרד מהתרבות היהודית? על כך בדף שלפנינו.
3ג
איסור דרישה אל המתים

(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. (יא) וְחֹבֵר חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. (יב) כִּי תוֹעֲבַת ה’ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה’ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. (יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלֹהֶיךָ. (יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ. (טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.
There shall not be found among you any one that maketh his son or his daughter to pass through the fire, one that useth divination, a soothsayer, or an enchanter, or a sorcerer, or a charmer, or one that consulteth a ghost or a familiar spirit, or a necromancer. For whosoever doeth these things is an abomination unto the LORD; and because of these abominations the LORD thy God is driving them out from before thee.
4ד
הרמב"ם הלכות עבודה-זרה, פרק יא, הלכה יז
איזה הוא דורש אל המתים--זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבית הקברות, כדי שיבוא המת בחלום, ויודיעו מה ישאל עליו. ויש אחרים שהן לובשים מלבושים ידועים, ואומרין דברים, ומקטירין קטורת ידועה, וישנים לבדם--כדי שיבוא מת פלוני, ויספר עימו בחלום.
כללו של דבר: כל העושה מעשה כדי שיבוא המת ויודיעו--לוקה
He who delivers a prayer of charm upon a wound and reads also a verse of the Torah thereon, likewise one who reads a Verse so that a babe shall suffer no fear, or who puts a Sepher Torah or phylacteries upon a child so that he might fall asleep, such are not alone included among the enchanters and charmers but are even included among those who deny the Torah, for they are employing the words of the Torah as a cure for the body, whereas they are not so but only remedies for the soul14New sects, claiming remedial elements for physical ailments in Judaism, calling it “science”, evidently disagree with Maimonides and the Talmud. Yet, let Israel study this text. For physical ailment we have medical science. G. even as it is said: "And they will (shall) be life for thy soul" (Pro. 3.22). But a normally healthy person who reads Verses of the Torah or chapters of the Psalms, so that the righteousness of reading it shield him to escape suffering and accidents, lo, this is permitted.15Ibid. 90a: 101a; Shubu’ot, 16b; Tosefta, Sanhedrin, Chapter, 12; Shabbat, 121b. C. G. Who is a necromancer? He who starves himself and then proceeds to lodge on the cemetery so as to bring the dead up in his dream and make known to him what he would ask him for. And there are others who clothe themselves with certain garments, utter certain words, and burn certain incense, and sleep alone so that a certain deceased person come to converse with him in his dream. As a general rule in this matter: Whosoever commits an overt act in order to have the dead come and give him information is striped, for it is said: "There shall not be found among you…. or a necromancer" (Deut. 18.10–11).16Sanhedrin, 65b; Sifre, Deut. 18. C. G.
5ה
דיון
  • מה מוסיף הרמב"ם על ההבנה הפשוטה של דרישה אל המתים, בייחוד בהגדרת ה"כללו של דבר"?
  • חִשבו על דוגמאות שלפי הרמב"ם אין בהן איסור.
6ו
רמב"ם הלכות אבל פרק ד, הלכה ד
ומציינין את הקברות, ובונין נפש על הקבר; והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן--
דבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות.

מילים
  • נפש - מצבה, אוהל או בניין מעל לקבר
…One should wait a little while, for perhaps [the person who appears to have died has simply swooned or fainted.…
7ז
תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ב, הלכה ה
המקור לדבר הרמב"ם
תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונן...כיון שאומרין דבר הלכה מפיהם של צדיקים שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר.

מילים
  • מרחשות - נעות,זזות
8ח
ליקוטי קדמוניות, נספחים, עמודים 32-31
קריאה כנגד המנהג - המלומד הקראי סהל בן מצליח,ירושלים מאה 10
ואיך אחריש, ודרכי עבודה זרה בין מקצת ישראל.יושבים בקברים ולנים בנצורים ודורשים אל המתים ואמורים: נא ר' יוסי הגלילי רפאני, הביטנני...
ומדליקין הנרות על קברי הצדיקים ומקטירים לפניהם על הלבינים וקושרים עקדים על התמר של הצדיק לכל מיני חלאים וחוגגים על קברי הצדיקים המתים ונודרים להם נדרים

מילים
  • הביטנני - תן לי פרי בטן
9ט
דיון
  • האם המנהגים שמתאר סהל בן מצליח אכן אסורים לפי דעת הרמב"ם?
  • סהל בן מצליח היה קראי, האם זה קשור לקריאתו בגנות המנהג?
10י
רחל מבקשת רחמים
ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת
מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא, צפה יעקב אבינו, שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים.
הה"ד (ירמיהו, לא): "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה"
11יא
כלב משתטח על קברי אבות
"ויעלו בנגב ויבא עד חברון" (במדבר י"ג) – "ויבאו" היה צריך להיות! אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.
יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר: (במדבר יג) "ויקרא משה להושע בן נון יהושע"- יה יושיעך מעצת מרגלים. וזהו מה שכתוב : (במדבר יד) "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" וגו'.
It is also stated with regard to the spies: “And they went up into the south, and he came to Hebron” (Numbers 13:22). Why is the phrase “and he came” written in the singular form? The verse should have said: And they came. Rava says: This teaches that Caleb separated himself from the counsel of the other spies and went and prostrated himself on the graves of the forefathers in Hebron. He said to them: My forefathers, pray for mercy for me so that I will be saved from the counsel of the spies. The Gemara explains: Joshua did not go to the graves of the forefathers because Moses had already prayed for mercy for him, as it is stated: “And Moses called Hoshea son of Nun Joshua [Yehoshua]” (Numbers 13:16), meaning: God will save you [Ya yoshiakha] from the counsel of the spies. And this is the meaning of that which is written: “But My servant Caleb, because he had another spirit with him, and has followed Me fully, him will I bring into the land where into he went” (Numbers 14:24), which implies that Caleb changed his mind over time. Joshua, however, was opposed to the intentions of the other spies from the outset.
12יב
ההסבר לפי התלמוד
למה יוצאין לבית הקברות?
חלוקים בשאלה זו ר' לוי בר חמא ור' חנינא
אחד אמר: הרי אנו חשובין לפניך כמתים
ואחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים
מהו ההבדל למעשה? קברי גוים. [כלומר-גם אם הקבר אינו של צדיק ואפילו לא של יהודי - עדיין יש לכך מקום]
The Gemara asks a question concerning the explanation of Rabbi Yehuda: One who has dependent children and does not have anything with which to support them is apparently the same as one whose house is empty. Why does Rabbi Yehuda list both descriptions? Rav Ḥisda said: This expression means that his house is empty of transgression. And Rabbi Yehuda further said that the prayer leader must be one whose youth was becoming. In explanation of this phrase, Abaye said: This is one who did not have a bad reputation at any time during his youth. The Gemara cites a verse in relation to the prayer leader: “My heritage has become to me as a lion in the forest. She has uttered her voice against me; therefore I have hated her” (Jeremiah 12:8). What is the meaning of the phrase: “She has uttered her voice against me”? Mar Zutra bar Toviyya said that Rav said, and some say Rabbi Ḥama said that Rabbi Elazar said: This is an unworthy prayer leader who descends before the ark. When this person calls out to God, He thinks, so to speak: I hate the sound of his prayer. § The mishna teaches: And the prayer leader recites twenty-four blessings before them: The eighteen blessings of the everyday Amida prayer, to which he adds another six blessings. The Gemara asks: Are these six blessings? In fact, they are seven, as we learned in a mishna: For the seventh he recites, Blessed are You, Lord, Who has mercy on the Land. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What is the meaning of the seventh blessing? This is referring to the seventh for length, i.e., there were actually six new blessings, but as the prayer leader lengthens the sixth weekday blessing it is considered an additional blessing. As it is taught in a baraita: In the blessing of: Redeemer of Israel, the prayer leader lengthens the blessing, and for its conclusion he recites: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel. And the community answers amen after him. And the sexton says to them: Blow a long, unwavering sound, sons of Aaron, blow. And the prayer leader resumes and recites the second blessing, concluding: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who remembers the forgotten. And the community answers amen after him. And the sexton says to them: Blast a wavering sound, sons of Aaron, blast. And similarly, this is the procedure for each and every additional blessing: After one blessing he says: Blow a long, unwavering sound, and after the next one he says: Blast a wavering sound. The Gemara asks: In what case is this statement said? This method applies in the outlying areas, i.e., everywhere except in the Temple. However, in the Temple itself this is not the correct procedure, as one does not answer amen in the Temple. Instead, one responds with a long blessing. The Gemara inquires: And from where is it derived that one does not answer amen in the Temple? The Gemara answers: As it is stated: “Stand up and bless the Lord, your God, from everlasting to everlasting, and let them say: Blessed be Your glorious name, that is exalted above all blessing and praise” (Nehemiah 9:5). One might have thought that for all blessings there should be only one praise, i.e., all blessings are answered with amen. Therefore, the verse states: “That is exalted above all [al kol] blessing and praise,” which indicates that for every [al kol] blessing, you should give it its own praise. But if so, in the Temple, what would the prayer leader recite? He would conclude the blessing: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel. And instead of amen, they answer after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time. And the sexton says to them: Blow, priests, sons of Aaron, blow. And the prayer leader resumes and recites the second blessing, concluding: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed be the Lord, God of Israel, Who remembers the forgotten. And the community answers after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time. And the sexton says to them: Blast, priests, sons of Aaron, blast, etc. And similarly, this is the procedure for each and every additional blessing: After one blessing he says: Blow a long, unwavering sound, and after the next one he says: Blast a wavering sound, until he concludes all the blessings. § The Gemara relates: And this was the custom Rabbi Ḥalafta established in the city of Tzippori, and Rabbi Ḥananya ben Teradyon in the city of Sikhni. And when this matter came before the Sages, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate of the Temple and on the Temple Mount, but not outside the Temple. And some say that they acted as it is taught in a baraita: And he recites twenty-four blessings before them: The eighteen blessings of the everyday Amida prayer, to which he adds another six blessings. And those extra six, where does he recite them? Between the blessings: Redeemer of Israel, and: Healer of the sick. And he lengthens the earlier prayer of redemption, and the congregation answers amen after him, for each and every blessing. And this was the custom in the outlying areas, outside the Temple. However, in the Temple they would recite: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel, and they would not answer amen after him. And why did the practice differ so much? Because one does not answer amen in the Temple. And from where is it derived that one does not answer amen in the Temple? As it is stated: “Stand up and bless the Lord, your God, from everlasting to everlasting, and let them say: Blessed be Your glorious Name, that is exalted above all blessing and praise” (Nehemiah 9:5). As stated above, this verse indicates that for every blessing, you should give it its own praise. The Sages taught: In concluding the first blessing he recites: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel, and they would answer after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time. And the sexton says: Blow, priests, blow. And he resumes the blessings and recites: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. And they blow a long, unwavering sound, and blast a wavering sound, and blow. And for the second blessing he recites: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting, who remembers the forgotten, and they would answer after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time. And the sexton says: Blast, sons of Aaron, blast. And he recites: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. And they blow, and blast, and blow. And similarly, for each and every blessing: After one he says: Blow, and after the next one he says: Blast, until he concludes all of them. And this was the custom Rabbi Ḥalafta established in Tzippori, and Rabbi Ḥananya ben Teradyon in Sikhni. And when this matter came before the Sages, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate and on the Temple Mount. § The mishna taught: Rabbi Yehuda says: The prayer leader did not need to recite the Remembrances and Shofarot passages. Instead, he recited verses dealing with famine and suffering. Rabbi Adda from Jaffa said: What is Rabbi Yehuda’s reason? Rabbi Yehuda maintains that one recites Remembrances and Shofarot
13יג
ספר מהרי"ל (מנהגים)
ספר מהרי"ל (מנהגים)
אמר מהר"י סג"ל מה שרגילין ללכת לבית הקברות בתעניות, יש כמה טעמים בגמ', לומר שאם אין אתה מרחם עלינו לראות בעינוי תעניתנו הרינו מתים ח"ו. ואמר דנראה לו טעם אחר משום דבבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת קדש. והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש מאת השם יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב"ה.
14יד
מן הסידור
תפילה בקברי צדיקים
שלום עליך מורינו ורבינו (...שם הצדיק) תהי נפשך ונפשות תלמידיך צרורה בצרור החיים. שלום עליך ועל משכביך (ויזכיר שם הצדיק), אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, אשריך שזכית ללכת אחרי יוצרך לעבדו בלבב שלם, וזכית והצדקת את הרבים והרית חוק ומשפט בישראל. על כן גדול שכרך וישבת במעלת הצדיקים עם המלאכים הקדושים אשר שם אצל בני עליון. הרחמן יחיש תחייתך ויזכינו לראות פניך, וזוהר יקרך אשר הוא מאיר ומזהיר כזוהר הרקיע, ויעמוד לנו זכותך וצדקתך וזכות תורתך בעת ובעונה הזאת, וזכותך וזכות תומתך וענוותנותך תגן בעדינו ותסייענו, ותעמוד מליץ טוב בינינו לבין אלוהינו, שיפתח לבבנו הערל בסודות תורתו, ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהינו, ויצליחנו בכל דרכינו, ואל ישלטו בנו אויבינו, ואל ייתן למוט רגלינו, ונהיה במחיצת הצדיקים נוחלי שני עולמות, אמן סלה
15טו
ספר הזוהר, פרשת אחרי מות, סעיפים רעא-רעב (מתורגם)
על המנהג בקבלה
אמר רבי ייסא, בשעה שהעולם צריך למטר, למה הולכים אל המתים והרי כתוב "ודורש אל המתים" ואסור?
ענה לו רבי חזקיה: "עד עתה לא ראית הכנף של הצפור בגן עדן!" ודורש אל המתים – יש לדייק שרק אל המתים אסור שהם מעמי ע"ז שהם תמיד מתים, אבל ישראל שהם צדיקי אמת קרא עליהם שלמה בקהלת "ושבח אני את המתים שכבר מתו", שמתו פעם אחת באוהלה של תורה ועכשיו הם חיים.
ועוד,שבשאר העמים כאשר באים למתיהם,
באים בכשפים לעורר המינים הרעים, וכשישראל באים למתים באים בתשובה, בלב שבור ובתענית, הכל כדי שהנשמות הקדושות תבקשנה רחמים לפני הקב"ה עליהם, והקב"ה מרחם על העולם בשבילם.
17 יז
18יח
דף הנחיות למנחה:
דף למנחה קברי צדיקים.rtf