המאבק בין ארץ ישראל לבבל - ר' חנניה
1א
הדף מאת: מני גל / תמורה – יהדות ישראלית
2ב
אחרי חורבן העיר ביתר, מות ר' עקיבא ור' יהודה בן בבא, מתפורר היישוב היהודי ביהודה. תלמידי החכמים nתפזרים, ירושלים הופכת להיות 'איליה קפיטולינה' - עיר של נוכרים הסגורה בפני יהודים. ר' חנניה, אחד מגדולי הדור, מחליט להעביר את מרכז התורה לגולה. חולפות שנים, היישוב היהודי בארץ שב ומתחזק, וחכמי ארץ ישראל רוצים לשוב ולקבל אליהם את הסמכות לקדש את המועדים. הם דורשים מר' חנניה, אשר ייסד את ישיבתו המרכזית בבבל על נהר פקוד, להפסיק לחדש חודשים בבבל. הלימוד שלנו יעסוק הפעם במאבק של חכמי ארץ ישראל על הבכורה בהנהגת החיים היהודיים בכלל, ועל עיבור השנים בפרט.
3ג
אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל מי שהוא רוצה לידע שימות החמה יתירין על ימות הלבנה י"א יום, יסרוט לו סרטה בכותל באחד בתקופת תמוז, ולשנה הבאה באותו הזמן אין השמש מגעת לשם עד י"א יום, ומזה תדע שימות החמה יתרים על ימות הלבנה י"א יום.

הסברים
  • אומר רשב"ג, ששנת השמש ארוכה ב-11 ימים משנת 12 חודשי הירח. הוא מציע לנו בדיקה פשוטה: ביום הראשון בחודש תמוז יש לסרוט בקיר בדיוק במקום אליו מגיעה השמש. בשנה הבאה תגיע השמש לסריטה זו בי"ב בתמוז.
4ד
עיבור השנה, בשלושה, דברי רבי מאיר. רבן שמעון בן גמליאל אומר, בשלושה מתחילין, בחמישה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה; ואם גמרו בשלושה, מעוברת.

הסברים
  • ר' מאיר ורשב"ג דנים על הרכב בית הדין שבסמכותו לקבוע שיש לעבר את השנה. אם שלושה דיינים מסכימים על העיבור - השנה מעוברת, אך אם יש אי-הסכמה, על בית הדין להרחיב את גודלו לחמישה, ואפילו לשבעה דיינים. בשבעה יש להגיע להחלטה סופית (וכנראה זו תהיה הכרעת רוב, גם אם לא פה אחד).
[Cases concerning offenses punishable by] beating [are decided] by three. In the name of Rabbi Yishmael they said twenty-three. The intercalation of the month and intercalation of the year [are decided] by three, according to Rabbi Meir. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “The matter is begun by three, discussed by five, and decided upon by seven. But if they decided upon it with three, the intercalation is valid.”
5ה
ת"ר: אין מעברין את השנה, אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים ומפני תנורי פסחים ומפני גלויות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו, אבל לא מפני השלג ולא מפני הצינה ולא מפני גלויות ישראל שלא נעקרו ממקומן.
ת"ר: אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים ולא מפני הגוזלות שלא פירחו, אבל עושין אותן סעד לשנה.

הסברים
  • תנורי פסחים - תנורים מיוחדים שהיו בונים בירושלים לקראת חג הפסח, עבור התושבים ועולי הרגל, לשם צליית הכבש השלם, הוא קרבן הפסח.
The Sages taught: The year may be intercalated only if it is necessary due to damage to the roads, if the rain has damaged them in such a way that they are inaccessible for those ascending to Jerusalem for Passover; or due to the bridges that are likewise in disrepair; or due to the ovens for the Paschal offerings that are damaged and unfit for roasting the offerings; or due to the Diaspora Jews who have left their homes and still have not arrived due to delays in travel. But the year may not be intercalated due to the snow, and not due to the cold, and not due to the Diaspora Jews who have not yet left from their homes, even if they no longer have enough time to reach Jerusalem for the Festival. The Sages taught: The year may not be intercalated due to the young goats and not due to the lambs, to allow them to grow larger before they are to be sacrificed as Paschal offerings; and not due to the fledgling doves who have not yet developed sufficiently to fly, so that there won’t be enough of them to supply all those who wish to bring bird offerings at the Festival. But all these considerations may be made supporting factors in the decision to intercalate the year. The Gemara asks: How so? Rabbi Yannai says in the name of Rabban Shimon ben Gamliel, i.e., this is the language Rabban Shimon ben Gamliel used in his declaration of the intercalation: We are notifying you that the fledglings are tender, and that the lambs are thin [de’arkin], and time for the spring has not yet arrived. And consequently, the matter is good in my eyes, and I have therefore added thirty days onto this year.
6ו
דיון
שלושת המקורות שקראנו מלמדים אותנו על:
1. הסיבה ה'אסטרונומית' לצורך בעיבור השנה.
2. הסיבות המעשיות, שכן ללא עיבור השנה מפעם לפעם תיווצרנה בעיות.
3. החשיבות של קביעת אנשים בעלי סמכות, המחליטים מתי מעברים ומתי לא.

בדקו אם הבינותם את שלושת הסעיפים האלה.
7ז
עיבור השנה, מתוך ויקיפדיה
עיבור השנה
עיבור השנה, כלומר הוספת חודש כשנוצר פער של מחזור ירח שלם בין לוח השנה לבין ציוני הזמן החקלאיים, היה מקובל בקרב העמים שהשתמשו בלוח הירחי, בפרט בבבל. הבבלים הכירו שיטה לחישוב העיבור מראש כבר במאה ה-6 לפנה"ס, שבה קבעו שלוש שנים מעוברות בכל מחזור של שמונה שנים. במאה ה-4 התפתחה שיטה מדויקת יותר שעל-פיה מעברים 7 שנים בכל מחזור של 19 שנה. נראה שהשיטה האחרונה הייתה ידועה גם בארץ ישראל, ובאמצעותה אפשר היה לחזות את השנים המעוברות, אולם על-פי עדויות בתלמוד ובמקורות אחרים, עד המאה ה-4 לספירה היו נסמכים בעיקר על תנאי מזג האוויר כדי להחליט על עיבור השנה, ופחות על חישובים אסטרונומיים. בלוח השנה הרומי שלפני התקנת הלוח היוליאני על ידי יוליוס קיסר, נהגו להוסיף אחת לשנתיים בערך חודש פברואר נוסף, בן 20 יום, בין פברואר למרץ.
בימי בית שני ובשנים הראשונות לאחר החורבן כל זמן שהייתה סמכות הלכתית אחת לעם היהודי הייתה הסנהדרין מחליטה מדי שנה אם לעבר את אותה שנה על פי שיקולים שונים. עקב קשיי הגלות הוחלט על קבלת הלוח העברי הקבוע שפרסם הלל נשיאה בשנת 359 לספה"נ, והופסק הדיון השנתי בנושא והונהג מחזור קבוע של 7 שנים מעוברות בכל 19 שנים. שנה היא מעוברת אם בחלוקה ל-19 היא נותנת שארית 3, 6, 8, 11, 14, 17 או 0 (גו"ח אדז"ט) - בממוצע כל 2.86 שנים.
© כל הזכויות שמורות ל
he.wikipedia.org
8ח
דיון
האם שנת לידתך היתה מעוברת?
השתמשו באלגוריתם המוצע כאן (גו"ח אדז"ט) וחשבו אם שנת לידתכם היתה שנה מעוברת.
כדי להמיר את תאריך הלידה הלועזי שלכם לעברי - השתמשו באחר מהאתרים המתאימים, כמו:
https://www.shoresh.org.il/dates/

לאחר שהשנה העברית בידיכם, המירו אותה למספר (זכרו להוסיף את חמשת האלפים, לדוגמה: ה'תשע"ב היא 5000+400+300+70+2, כלומר 5772.

כעת חלקו את המספר ב-19 ובדקו איזו שארית מתקבלת.
לדוגמה :
5772 מחולק ב-19 נותן 303 ושארית 15. 15 אינו אחד מהמספרים של גו"ח אדז"ט (3,6,8,11,14,17,19) - מכאן ששנת תשע"ב אינה שנה מעוברת
9ט
דיון
שני התלמודים מספרים לנו על פרשה אחת שהסעירה בזמנו את יהדות ארץ ישראל ואת יהדות בבל. קראו, ועמדו על ההבדלים בין הגרסאות.
10י
כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה, היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוצה לארץ. שיגרו אחריו שני תלמידי חכמים: רבי יוסי בן כיפר, ובן בנו של זכריה בן קבוטל.
כיון שראה אותם, אמר להם: למה באתם?
אמרו לו: ללמוד תורה באנו.
הכריז [עליהם]: אנשים הללו גדולי הדור הם, ואבותיהם שימשו בבית המקדש.
התחיל הוא [חנינא] מטמא, והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים.
הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תוהו הם.
אמרו לו: כבר בנית [הכרזת עלינו כמכובדים] - ואי אתה יכול לסתור; כבר גדרת, ואי אתה יכול לפרוץ.
אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים?
אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חודשים בחוץ לארץ.
אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף [ר' עקיבא] היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוץ לארץ?
אמרו לו: הנח רבי עקיבא, שלא הניח כמותו בארץ ישראל [לא היו בדורו אנשים מתאימים, בשיעור קומה, בארץ ישראל].
אמר להם: אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל.
אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תיישים בעלי קרניים, והם שיגרונו אצלך, וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע - מוטב, ואם לאו - יהא בנידוי. ואמרו לאַחֵינו שבגולה: אם שומעין - מוטב, ואם לאו - יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכינור, ויכפרו כולם ויאמרו: אין להם חלק באלוהי ישראל.
מיד געו כל העם בבכייה ואמרו: חס ושלום! יש לנו חלק באלוהי ישראל. וכל כך למה? משום שנאמר (ישעיהו ב,ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

הסברים
  • ר' יהושע - הוא ר' יהושע בן חנניה מיבנה. ר' חנניה הוא אחיינו. עקיבא בן יוסף - הוא ר' עקיבא האחד והיחיד. גם הוא עסק, לתקופה קצרה, בעיבור שנים מחוץ לארץ ישראל. יעלה להר וגו' - 'ירים את הכפפה', יקים מקדש ומזבח... ויכריז על פרישה מדת ישראל
and say as follows: With regard to the Temple Mount, where one is prohibited from wearing shoes, let us derive the prohibition of spitting from the case of shoes. However, with regard to a synagogue, where one is permitted to wear shoes, instead of deriving the law with regard to spitting from the case of shoes and permitting it, derive it from the case of a shortcut, and prohibit it. Rather, Rava said a different reason: The synagogue is like one’s house. Just as one objects to a person using his house as a shortcut, but does not mind spitting and wearing shoes therein, so too in the case of a synagogue, a shortcut is prohibited while spitting and wearing shoes are permitted. We learned in the mishna: At the conclusion of all blessings recited in the Temple, the one reciting the blessing would say: Blessed are You Lord, God of Israel, until everlasting. The Gemara explains: Why were they insistent upon this formula to that extent? Because one does not answer amen in the Temple. Because there is a unique response to the blessings in the Temple, a unique formula for their conclusion was instituted. From where is it derived that one does not answer amen in the Temple? As it is stated: “Stand up and bless the Lord, your God, from everlasting to everlasting” (Nehemiah 9:5), which refers to the conclusion. The verse in Nehemiah continues: “And let them say: Blessed be Your glorious name, that is exalted above all blessing and praise” (Nehemiah 9:5). The response is exalted above other blessings. From the beginning of the verse, I might have thought that all of the blessings there will have only a single expression of praise, amen. Therefore, the verse teaches: “That is exalted above all blessing and praise”; for every blessing, a unique praise is offered. Therefore, the appropriate response to a blessing in the Temple is: Blessed are You Lord, God of Israel, from everlasting until everlasting. We learned in the mishna that the Sages instituted that a person will greet another with the name of God, and several biblical sources were cited. The Gemara asks: Why is it necessary for the mishna to cite all of those sources, introduced with the phrase: And it says? Why was the proof from Boaz’s statement to the harvesters: The Lord is with you, insufficient? The Gemara explains: And if you say: Boaz said this on his own, and it proves nothing with regard to normative practice, come and hear a proof from the verse: “The Lord is with you, mighty man of valor” (Judges 6:12). And if you say that it was an angel who said this to Gideon, that perhaps this verse was the angel informing Gideon that the Lord is with him, but it is not the standard formula of a greeting, come and hear proof from the verse: “And despise not your mother when she is old” (Proverbs 23:22); the customs of the nation’s elders are an adequate source from which to derive halakha. And the verse states: “It is time to work for the Lord; they have made void Your Torah” (Psalms 119:126). Of this, Rava said: This verse can be interpreted from beginning to end, and can be interpreted from end to beginning. The Gemara elaborates: This verse can be interpreted from beginning to end: It is time to work for the Lord; what is the reason? Because they have made void Your Torah, so it must be remedied. Conversely, it can be interpreted from end to beginning as follows: They have made void Your Torah; what is the reason? Because it is time to work for the Lord. By means of violating the Torah, it is possible to fundamentally rectify the situation. With regard to this verse, it was taught in a baraita that Hillel the Elder says: At the time of gathering, if the Sages of the generation see to it that the Torah remains the purview of the few, disseminate it to the public at large. At the time of dissemination, gather, and leave it to others to disseminate the Torah. And if you see a generation for whom Torah is beloved, disseminate, as it is stated: “There is who scatters, and yet increases” (Proverbs 11:24). However, if you see a generation for whom Torah is not beloved, gather; do not cause the Torah to be disgraced, as it is stated: “It is time to work for the Lord; they have made void Your Torah.” Preventing Torah study in that situation is a manifestation of work for the Lord. On a similar note, bar Kappara taught: If the price of the merchandise has declined, jump and purchase from it; and where there is no man, there be a man; where there is no one to fill a particular role, accept that role upon yourself. Abaye said: Infer from this that where there is a man, there do not be a man. The Gemara asks: Isn’t Abaye’s conclusion obvious? The Gemara explains: This statement is only necessary in a case where there are two who are equal. Although you, too, are suited to fill that role, since another qualified person is already filling that role, allow him to succeed. Bar Kappara taught: Which is a brief passage upon which all fundamental principles of Torah are dependent? “In all your ways acknowledge Him, and He will direct your paths” (Proverbs 3:6). Rava said: One must apply this principle even to acts of transgression, as even then one must adhere to God and refrain from sinning excessively. Bar Kappara taught: A person should always teach his child a clean and simple craft. The Gemara asks: What craft is considered clean and simple? Rav Ḥisda said: Cutting precious stones. Several ethical tenets and guidelines for life were taught in a baraita. Rabbi Yehuda HaNasi says: One should never have too many friends in his house, i.e., people should not become accustomed to being overly intimate in his house, as it is stated: “There are friends that one has to his own hurt” (Proverbs 18:24); one with friends of that kind will ultimately come to quarrel. It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Do not appoint an administrator [apitropos] within your house, as had Potiphar not appointed Joseph as administrator within his house, Joseph would not have come to that incident involving him in allegations of sexual impropriety. It was taught in a baraita, Rabbi Yehuda HaNasi says: Why is the portion of the Nazirite (Numbers ch. 6) juxtaposed with the portion of the sota (Numbers ch. 5)? They are juxtaposed to tell you that anyone who sees a sota in her disgrace, her transgression, should renounce wine, as wine is one of the causes of that transgression. Ḥizkiya, son of Rabbi Parnakh, said that Rabbi Yoḥanan said: Why is the portion of sota juxtaposed with the portion of terumot and tithes (Numbers ch. 5)? They are juxtaposed to tell you: Anyone who has terumot and tithes and does not give them to a priest, will ultimately require the services of a priest by means of his wife, as it is stated: “And every man’s hallowed things shall be his” (Numbers 5:10). This refers to one who keeps those hallowed items for himself. To this the Torah juxtaposed: “If any man’s wife go aside and act unfaithfully against him” (Numbers 5:12). And it is written: “Then shall the man bring his wife unto the priest” (Numbers 5:15). Moreover, ultimately that man will require assistance from the tithe given to the poor, as it is stated: “And every man’s hallowed things shall be his” (Numbers 5:10). He will himself need those very hallowed items that he was unwilling to give to others. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And if he gave them, ultimately he will become wealthy, as it is said: “Whatsoever any man gives the priest, it shall be his” (Numbers 5:10); much property shall be his. Rav Huna bar Berekhya said in the name of Rabbi Elazar HaKappar: Anyone who includes the name of heaven in his distress, i.e., who turns and prays to God in his time of trouble, his livelihood will ultimately be doubled, as it is stated: “And the Almighty be your treasure, and precious [toafot] silver unto you” (Job 22:25). If you include God in your trouble, your silver will be doubled. Eif, which in Aramaic means double, is etymologically similar to toafot. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said a different explanation: This means that his sustenance flies [meofefet] to him like a bird, as it is stated: “And precious silver [toafot] unto you.” Rabbi Tavi said in the name of Rabbi Yoshiya: Anyone who is lax in his study of matters of Torah will ultimately lack the strength to stand on a day of adversity, as it is stated: “If you faint in the day of adversity, your strength is small indeed” (Proverbs 24:10). Rav Ami bar Mattana said that Shmuel said: And even if he was lax in the performance of a single mitzva, as it is stated: If you faint; this applies in any case, even in the case of a single mitzva. Rav Safra said: Rabbi Abbahu would relate: When Ḥanina, son of Rabbi Yehoshua’s brother, went to the Diaspora, Babylonia, he would intercalate years and establish months outside of Eretz Yisrael. Because Judaism in Eretz Yisrael had declined in the wake of the bar Kokheva rebellion, he considered it necessary to cultivate the Jewish community in Babylonia as the center of the Jewish people. Among other things, he intercalated the years and established the months even though the halakha restricts those activities to Eretz Yisrael. Eventually, the Sages of Eretz Yisrael sent two Torah scholars after him, Rabbi Yosei ben Keifar and the grandson of Zekharya ben Kevutal. When Ḥanina saw them, he asked them: Why did you come? They responded: We came to study Torah. Since he saw his standing enhanced by the Sages of Eretz Yisrael coming to study Torah from him, he proclaimed about them: These people are eminent scholars of our generation, and their fathers served in the Temple. As we learned in tractate Yoma: Zekharya ben Kevutal says: Many times I read before the High Priest from the book of Daniel on the eve of Yom Kippur. These two scholars, however, began to dispute every decision Ḥanina rendered in response to questions raised in the study hall. He ruled it impure and they ruled it pure; he prohibited it and they permitted it. Eventually, he proclaimed about them: These people are worthless. They are good for nothing and they know nothing. They said to him: You have already built up our names and glorified us; you cannot now demolish. You have already built a fence and you cannot break through it. He said to them: Why is it that when I rule something impure, you rule it pure; when I prohibit it, you permit it? They said to him: We do this because you intercalate the years and establish the months outside of Eretz Yisrael. He said to them: Didn’t Rabbi Akiva ben Yosef also intercalate years and establish months outside of Eretz Yisrael? They replied to him: Leave the case of Rabbi Akiva, as, when he left, he did not leave behind anyone as great in Torah as he in Eretz Yisrael. Rabbi Ḥanina said to them: I also did not leave behind anyone as great as me in Eretz Yisrael. They said to him: The kids who you left behind have grown into goats with horns; they are greater than you are. And they sent us to you, and this is what they said to us: Go and tell him in our name: If he obeys, fine; and if he does not obey, he will be ostracized.
11יא
תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו' הלכה ח' (דף כ"ג א') מתורגם לעברית
חנניה בן אחי ר' יהושע עיבר (את השנה) בחוצה לארץ [בבבל].
שלח לו רבי [ ר' יהודה הנשיא] שלוש איגרות על ידי ר' יצחק ור' נתן. באחת כתוב: לקדושת חנניה. ואחת [בשניה] כתוב: גדיים שהנחת נעשו תיישים. ובאחת [בשלישית] כתוב: אם אין אתה מקבל עליך [את מרות המרכז הישראלי] - צא לך למדבר האטד ותהי שוחט [מקריב קרבנות] ונחוניון [ראש הגולה] זורק [מזה מים על המזבח].
קרא [איגרת] ראשונה והוקירם [נתן להם כבוד]. שנייה - והוקירם. שלישית - ורצה לבזותם [כפר בסמכותם].
אמרו לו: אין אתה יכול שכבר הוקירתנו.
קם ר' יצחק וקרא בתורה. ''אלה מועדי חנניה בן אחי ר' יהושע''.
אמרו לו [אנשי המקום]: "אלה מועדי ה'".
אמר להם: אצלנו [בארץ ישראל, אבל לא אצלכם].
קם ר' נתן והשלים: ''כי מבבל תצא תורה ודבר י'י מנהר-פקוד''.
אמרו לו: "כי מציון תצא תורה ודבר י'י מירושלים".
אמר להם: אצלנו [בארץ ישראל].
הלך [ר' חנניה] להתלונן עליהם לפני ר' יהודה בן בתירה לנציבין.
אמר לו [ר' יהודה]: אחריהם, אחריהם [הם קובעים].
אמר לו: איני יודע מה שם. מי מודיע לי שהם חכמים לחשב כמוני? מכיוון שלא יודעים לחשב כמוני ישמעון לו, ומכיוון שהם חכמים לחשב כמותו ישמע להם [הם אינם חכמים בחישובים כמוני, ועל כן יש להישמע לי].
קם [ר' יהודה בן בתירה] ורכב על הסוס [להודיע לבבלים שהלכה כאנשי ארץ ישראל]. להיכן שהגיע הגיע [ועדכן] ולהיכן שלא הגיע נהגו בקילקול.

הסברים
  • נציבין - עיר על גבול טורקיה-סוריה. ר' יהודה ישב בה, והיה חשוב ומכובד על אנשי בבל וארץ ישראל.
12יב
דיון
א. מדוע חשוב כל כך לאנשי ארץ ישראל שעיבור השנה ייעשה על ידי הדיינים שלהם דווקא? חשבו על יותר מתשובה אפשרית אחת.
ב. מהו אותו 'קלקול', עליו מדבר הירושלמי?
ג. מהו הרקע ההיסטורי לכך, שבעת עזיבתו של ר' חנניה לבבל לא היו בארץ ישראל אלא 'גדיים'?
14 יד
15טו
דף הנחיות למנחה:
הנחיות למנחה הלימוד.rtf