אשת לוט
הדף מאת: סגלית אור / עמותת הגליל לחינוך ערכי-שורשים
דרך סיפורה של אשת לוט נהרהר במשמעות של הסתכלות אחור - כיחידים וכחברה
(א) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. (ב) וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. (ג) וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. (ד) טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן: כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה. (ה)וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם. (ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו. (ז) וַיֹּאמַר: אַל-נָא אַחַי, תָּרֵעוּ. (ח) הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי. (ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ-הָלְאָה, וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם; וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת. (י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת-לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה; וְאֶת-הַדֶּלֶת, סָגָרוּ. (יא) וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא הַפָּתַח. (יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם. (יג) כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי ה', וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ. (יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית ה', אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. (טו) וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר: קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה, בַּעֲוֹן הָעִיר. (טז) וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. (יז) וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה. (יח) וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם: אַל-נָא אֲדֹנָי. (יט) הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי. (כ) הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי. (כא) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ, גַּם לַדָּבָר הַזֶּה: לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת-הָעִיר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. (כב) מַהֵר, הִמָּלֵט שָׁמָּה, כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד-בֹּאֲךָ שָׁמָּה; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הָעִיר, צוֹעַר. (כג) הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל-הָאָרֶץ; וְלוֹט, בָּא צֹעֲרָה. (כד) וַה', הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה', מִן-הַשָּׁמָיִם. (כה) וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה. (כו) וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.
And the two angels came to Sodom at even; and Lot sat in the gate of Sodom; and Lot saw them, and rose up to meet them; and he fell down on his face to the earth; and he said: ‘Behold now, my lords, turn aside, I pray you, into your servant’s house, and tarry all night, and wash your feet, and ye shall rise up early, and go on your way.’ And they said: ‘Nay; but we will abide in the broad place all night.’ And he urged them greatly; and they turned in unto him, and entered into his house; and he made them a feast, and did bake unleavened bread, and they did eat. But before they lay down, the men of the city, even the men of Sodom, compassed the house round, both young and old, all the people from every quarter. And they called unto Lot, and said unto him: ‘Where are the men that came in to thee this night? bring them out unto us, that we may know them.’ And Lot went out unto them to the door, and shut the door after him. And he said: ‘I pray you, my brethren, do not so wickedly. Behold now, I have two daughters that have not known man; let me, I pray you, bring them out unto you, and do ye to them as is good in your eyes; only unto these men do nothing; forasmuch as they are come under the shadow of my roof.’ And they said: ‘Stand back.’ And they said: ‘This one fellow came in to sojourn, and he will needs play the judge; now will we deal worse with thee, than with them.’ And they pressed sore upon the man, even Lot, and drew near to break the door. But the men put forth their hand, and brought Lot into the house to them, and the door they shut. And they smote the men that were at the door of the house with blindness, both small and great; so that they wearied themselves to find the door. And the men said unto Lot: ‘Hast thou here any besides? son-in-law, and thy sons, and thy daughters, and whomsoever thou hast in the city; bring them out of the place; for we will destroy this place, because the cry of them is waxed great before the LORD; and the LORD hath sent us to destroy it.’ And Lot went out, and spoke unto his sons-in-law, who married his daughters, and said: ‘Up, get you out of this place; for the LORD will destroy the city.’ But he seemed unto his sons-in-law as one that jested. And when the morning arose, then the angels hastened Lot, saying: ‘Arise, take thy wife, and thy two daughters that are here; lest thou be swept away in the iniquity of the city.’ But he lingered; and the men laid hold upon his hand, and upon the hand of his wife, and upon the hand of his two daughters; the LORD being merciful unto him. And they brought him forth, and set him without the city. And it came to pass, when they had brought them forth abroad, that he said: ‘Escape for thy life; look not behind thee, neither stay thou in all the Plain; escape to the mountain, lest thou be swept away.’ And Lot said unto them: ‘Oh, not so, my lord; behold now, thy servant hath found grace in thy sight, and thou hast magnified thy mercy, which thou hast shown unto me in saving my life; and I cannot escape to the mountain, lest the evil overtake me, and I die. Behold now, this city is near to flee unto, and it is a little one; oh, let me escape thither—is it not a little one?—and my soul shall live.’ And he said unto him: ‘See, I have accepted thee concerning this thing also, that I will not overthrow the city of which thou hast spoken. Hasten thou, escape thither; for I cannot do any thing till thou be come thither.’—Therefore the name of the city was called Zoar.— The sun was risen upon the earth when Lot came unto Zoar. Then the LORD caused to rain upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the LORD out of heaven; and He overthrow those cities, and all the Plain, and all the inhabitants of the cities, and that which grew upon the ground. But his wife looked back from behind him, and she became a pillar of salt.
דיון
  • מה ניתן לדעת על אשת לוט מן הכתוב במקרא? ואיזה מידע חסר?
  • מדוע לדעתכם הביטה אשת לוט אחור?
התבוננו בשני הציורים המתארים את סצינת הבריחה מסדום.
  • אתרו את אשת לוט בציורים. אם הייתם צריכים לציר חוט בו היא נמשכת לכיוון מסוים - היכן נמצא הקצה השני של החוט?
  • וחוט דומה עבור לוט ובנותיו - היכן נמצא קצהו השני?
  • מה מידת הקשר בין בני משפחת לוט, על פי הציורים?
בנג'מין ווסט, לוט בורח מסדום

© כל הזכויות שמורות ל
www.dia.org


מושגים
  • בנג'מין ווסט - צייר אנגלי-אמריקאי (1738-1820)
אלברכט דורר, לוט בורח עם בנותיו מסדום

מושגים
  • אלברכט דורר - צייר ומתמטיקאי גרמני (1471-1528)
דיון
לפניכם חמש תשובות מן העת העתיקה לשאלה: מדוע הסתכלה אשת לוט אחור? עבור כל מקור, בררו:
  • כיצד עונה המקור על השאלה?
  • האם התשובה נראית לכם הגיונית?
  • האם אתם יכולים לחשוב על מקבילה - מחייכם האישיים או מסיפורים ששמעתם - של "הסתכלות אחור" מסיבות דומות?
  • האם לפי התשובה אפשר להבין מדוע דווקא אשת לוט - ולא לוט עצמו - הסתכלה אחור?
יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, א: 203
ואשתו של לוט הייתה פונה תכופות בשעת הבריחה לצד העיר, תאבה לדעת, מה מתרחש מסביב לה, על אף האיסור שאסר אלוהים לעשות זאת, (ולפיכך) נהפכה לנציב מלח. אני ראיתי את זה והוא קיים עוד כיום.
הברית החדשה, לוקס, יז: 31-32
מִי שֶׁיִּהְיֶה בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַגַּג וַחֲפָצָיו בַּבַּיִת אַל יֵרֵד לָקַחַת אוֹתָם כְּמוֹ כֵן מִי שֶׁבַּשָּׂדֶה אַל יִפְנֶה לְאָחוֹר. זִכְרוּ אֶת אֵשֶׁת לוֹט
מדרש רבה נא ה
ותבט אשתו מאחריו - ר' יצחק אמר שחטאה במלח, באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה היא עושה הולכת אל כל שכינותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים והיא מכוונת שיכירו בהן אנשי העיר על כן - 'ותהי נציב מלח'.
תרגום ירושלמי על בראשית פרק י"ט פסוק כ"ו
אשת לוט, שהיתה מבנות הסדומיים, נסתכלה מאחריה לראות מה היה בסופו של בית אביה ונעשתה נציב מלח
עירית אשתו של לוט נכמרו רחמה על בנותיה הנשואות והביטה לאחריה לראות אם הולכות אחריה אם לא, וראת אחרי השכינה, ונעשית נציב מלח
A certain young man of the people of that city saw them, and he ran and told all the men of that city, and they all gathered together at the door of the house to do according to their wont, even deeds of sodomy, as it is said, "And they called unto Lot, and said unto him, || Where are the men who came to thee to-night? bring them forth unto us that we may know them" (Gen. 19:5). What did Lot do? Just as Moses gave his life for the people, so Lot gave up his two daughters instead of the two angels, as it is said, "Behold, now, I have two daughters" (Gen. 19:8). But the men would not agree (and did not accept them). What did the angels do to them? They smote them with blindness until the dawn of the (next) morning. All were treated with (measure for) measure. Just as he had taken them by the hand without their will and taken them into his house, so they took hold of his hand, and the hand of his wife, and the hand of his two daughters, and took them outside the city, as it is said, "But he lingered; and the men laid hold upon his hand" (Gen. 19:16). And they said to them: Do not look behind you, for verily the Shekhinah of the Holy One, blessed be He, has descended in order to rain upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire. The pity of 'Edith the wife of Lot was stirred for her daughters, who were married in Sodom, and she looked back behind her to see if they were coming after her or not. And she saw behind the Shekhinah, and she became a pillar of salt, as it is said, "And his wife looked back from behind him, and she became a pillar of salt" (Gen. 19:26).
אנדה עמיר פינקרפלד, גדיש, הוצאת דביר 1992
אשת לוט
"צוערה, צוערה!" תיקראני,

אחריך לא תביט,

לשמאל, לימין לא תשעה:

צוערה!

קולך מה אכזר בביטחון הבאות,

נוראה השלווה בעיניך.

לך כל שביל יישר,

כל משעול ישטח לרגליך,

יקרא ויעודדך:

צעד בי ובטח.

אתה כל חייך, עברו, מקרבך מחית

ללא אנחה.

באור המחר טבלת,

בו תטהר.

בהירים וברים השבילים לפניך,

ירוחו לקראתך, הצולח.

מה מאד אושרת,

איש ישר ותם,

בקראך: צוערה.

אך אני

אני לא אוכל;

אל נא, אל תקראני,

אל בי תאיץ, אישי

הן כל דמי נתונים לו, לשחלף,

לו קרבי, לו מעי חמרמרו.

שכורת תמול אנכי,

בכל הלם דמי שמור רחשו,

שמורים רנניו, עצבוניו,

בי, בי יפעמו.

כולי רויתים,

ומתום בי עוד אין, לא נוגע בם.

ואיך אמחם מלבי?

איכה אברח מרחשיהם

והם עמדי יצעדו,

באלף זרועות ידביקוני:

שובי!

לנו את

בנו את

שובי!

....



© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il


מושגים
  • אנדה עמיר פינקרפלד - משוררת וסופרת ילדים ישראלית (1902-1981)
דיון
  • האם לדעתכם אפשר לומר בהכללה שגברים מסתכלים קדימה, ונשים מסתכלות אחור? ואם כן - מדוע?
משה דור, עוברים את הנהר, הוצאת זמורה ביתן, עמוד 93, 1989
אשת לוט
אשת לוט הסתכלה אחורה והפכה

נציב מלח. למה הסתכלה? האם

מפני תשוקת התאבדות בלתי ניתנת

לכיבוש בעל שיכור ללא תקנה ושתי

בנות דעתניות או שמא מפני

הכיסופים למחוז-המולדת הישן, העולה

בלהבות? זאת לא נדע, העוברים

בחוף ים המוות יוכלו גם היום

להבחין אם יתאמצו ואולי רק

ידמו כך בנפשם במשהו כגון

תוי-פנים שחוקים אצל נציב המלח

המהולל ההוא. מכל מקום, הלקח לא

נלמד: מאנשים רבים מדי נבצר להתגבר

על הדחיפה להסתכל אחורה וכיוצא

בזה זרועה ארצנו שדרות של נציבי

מלח, אנדרטאות צחורות, כמו פסלים מעשה

ידי רודֶן, שעל פניהם קפאה ארשת

געגועים, חימה, יאוש, תקוה או קבלת-הדין

אבל תמיד צובטת לשונות במליחותה.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
המשורר ממשיל בשירו את התסכלותה אחור של אשת לוט לנטייתנו כחברה להסתכל כל העת אחורנית, לזכור ולהזכיר את העבר ולהעמיד לו אנדרטאות.
  • האם אתם שותפים לביקורת שמותח המשורר על תופעת האנדרטאות?
  • עד כמה הסתכלות לעבר היא "תכונה יהודית"?
  • ועד כמה היא "תכונה ישראלית"?
גלית חזן-רוקם, 'כמו אשת לוט', מתוך הספר: אשת לוט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989
כמו אשת לוט
כמו אשת לוט
להסתובב אחת ולא עוד אל האש והגפרית
ואחר כך לחזות בחלוף העידנים
בהתחלפות האבנים וההרים
בהתהדק המידבר אל תבניתו
בשוב המים מן הים אל הרקיע
...

כמו אשת לוט
לחדול מן המנוסה
להשתקע בבדידות שבין רקיע ומידבר
אינני מנוסה

© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרית פועלים
www.kibutz-poalim.co.il
קישורים לרקע והרחבה:
קישור לתאוריה פמיניסטית