אדם ואדמה בעידן וירטואלי

השנה מלאו שבע שנים לתהליך היציאה החד צדדית מחבל עזה. 'הינתקות', 'גירוש', 'פינוי', 'עקירה' – המילים השונות שבהן אנו בוחרים לציין את האירוע הזה חושפות מעט ממורכבות הרגשות כלפיו, ומבקשות לבטא את אופי הקשר למקום, לאדמה, לבית של חלק מאיתנו. הלימוד שלפנינו יעסוק בשאלת הזיקה בין האדם לאדמה, ובעיקר בהשלכות שיש לעידן המודרני-הווירטואלי-הגלובלי על הקשר הזה. אגב כך נוכל לבחון בפרספקטיבה רחבה את שאלת ההינתקות ואת משמעותם של עזיבת המקום והפרידה (הכפויה?) מהקרקע.

פרקי דרבי אליעזר, פרק י'
התחיל מקבץ עפרו של אדם הראשון מארבע פנות העולם אמר הב"ה שאם יבא אדם מן המזרח למערב או מן המערב למזרח ויגיע קצו להפטר מן העולם שלא תאמר הארץ אין עפר גופך משלי חזור למקום שנבראת אלא ללמדך שבכ"מ ומקום שאדם הולך ובא והגיע קצו להפטר מן העולם משם הוא עפר גופו לשם הוא חוזר לעפר שנ' כי עפר אתה ואל עפר תשוב...

'עבודתנו מעתה' (1919), מובא מתוך- א"ד גורדון (1957), האומה והעבודה, מועצת פועלי חיפה- הספרייה הציונית, עמ' 244
באים אנחנו אל ארצנו להיקלט בקרקענו הטבעי, שנעקרנו מתוכו. לינוק בשרשינו מן המזון אשר באדמה ולשאוף בעלינו מן המזון אשר ברוח... אנחנו, שנעקרנו משרשנו, מוכרחים להכיר את הקרקע ולהכשיר את הקרקע, שאנחנו באים להיקלט בו, לדעת ולהבין את תנאי האקלים, שאנחנו באים לצמוח ולפרוח בו... אנחנו, הקרועים מהטבע, אנחנו, ששכחנו כבר את טעמם של חיים טבעיים, אנחנו מוכרחים, אם חפצי חיים אנחנו, לבקש יחס חדש אל הטבע, להתחיל חשבון חדש עמו.

דניאל שליט, ספר הקניון, ספריית בית אל, עמ' 21 (2004),
הקניון הוא עולם סגור בפני עצמו. מלמטה הוא חתום ותחום בבטון בקומות על גבי קומות של מרתפים וחניונים, ומלמעלה הוא סגור במעטה פלסטי מוצק. ובין זה לזה: עולם של מעשה ידי אדם. עולם מתוכנן, עולם נשלט, עולם מבריק, עולם מצליח. ולכן הקניון הוא סמל ומשל לכל עולמו של האדם כיום. סגור מן הטבע שמתחתיו האדמה, הנחלים, הימים, הצומח והחי, איתם נפגש האדם רק כמשאבים לניצול או בסרטי טבע, או בגני חיות. וכן הוא סגור מכל מציאות שמעליו, מכל מציאות שמעבר לו, ובוודאי מן המציאות הרוחנית, הבוראת, האלוהית, שאותה אין הוא יודע כלל.

שמעון גלבץ על משנתו של ז'אן בודריארד, מתוך אתר "האייל הקורא"
החיים על מפה מדומיינת (חלק א), שמעון גלבץ, 12.2.02
הדמיה היא תהליך שבו ייצוגים של דברים מחליפים את הדברים המיוצגים. בודריאר מתאר בביקורתו תהליך שבו הייצוגים בחברה הפוסט מודרנית הופכים לחשובים יותר מהמציאות שהם מייצגים. הוא ממחיש את הרעיון בעזרת "משל המפה" של בורחס. בסיפור, שרטטו הכרטוגרפים של הקיסרות מפה מפורטת ש"מידותיה כמידות הקיסרות". מפה זו מכסה את כל שטח הקיסרות כך שהיא מסתירה מתחתיה את הטריטוריה האמיתית, המציאותית, ולמעשה מעלימה אותה. תושבי הקיסרות נקשרו למפה עד כדי כך שאבד להם הקשר עם הטריטוריה המקורית, הם חיים על המפה, עובדים שם, משחקים וכו'.

הם נקשרו אליה כשם שאנחנו קשורים להדמיות שמייצרים למעננו האינטרנט, הטלוויזיה ושאר כלי התקשורת. ואמנם, רוב הזמן אנו חשים בנוח בסביבה המדומיינת שלנו, ורק לעיתים נדירות ביותר אנחנו מתנתקים לחלוטין מהמדיה (לשם כך צריך ככל הנראה לצאת למסע לאפריקה או לאי בודד, והקורא מוזמן לשאול כאן את עצמו למשך כמה זמן הוא מסוגל להתנתק מהרשת ומהדואר האלקטרוני לפני שיתפתחו אצלו תסמיני גמילה קשים ביותר).

© כל הזכויות שמורות למחבר
www.haayal.co.il

מתוך כתבה באתר ערוץ 7
נפתח עולם וירטואלי חדש בשם "פגוש אותי", ציפי בלום, 1.10.07
נפתח עולם וירטואלי חדש בשם "פגוש אותי". עולם וירטואלי חדש עומד להיפתח לקהל הרחב. שמו "פגוש אותי", והוא נקי מכל תכנים מיניים ומתאים גם לילדים. המשתתפים יוכלו לרכוש חלקות אדמה וירטואליות, לבנות בתים ולרהט ברהיטים. המשתתפים גם יוכלו לבחור איזו דמות לשחק (בן או בת) ולבחור פריטי לבוש וסגנון שיער לדמות שלהם.

לכתבה באתר ערוץ 7


© כל הזכויות שמורות למחברת ולערוץ 7
www.inn.co.il

דורון זיסו, מתוך הבלוג bLAWg אתר תפוז
תביעה שהיא כנראה ראשונה מסוגה, הוגשה ע"י גיימר באמצעות עו"ד מפנסילבניה, נגד חברה מקליפורניה בשם לינדן לב, המארגנת ומנהלת את משחק התפקידים המקוון סקנד לייף ("חיים שנִיִים"). התביעה מעוררת התעניינות אדירה ונחשבת לבאזז הגדול ביותר בעולם המשחקים והעולמות הוירטואליים.

בראג טוען שהחברה המארגנת הטעתה אותו וגרמה לו להשקיע סכום כסף גדול 32,000 בקניית "שטח אדמה בתוך העולם הוירטואלי" בעוד גלומה במשחק אפשרות לרכוש את השטח הרבה יותר בזול. היועץ המשפטי של החברה טוען שהתביעה חסרת עילה.

© כל הזכויות שמורות למחבר
www.tapuz.co.il

יונה וולך, שיר
שִׁיר/ יוֹנָה ווֹלָך
בְּנָקִיק נִסְתָּר בְּצוּקִים

אַיָּלָה שׁוֹתָה מַיִם

מַה לִי וְלָהּ

אֶלָּא צוּקֵי לִבִּי

אֶלָּא מַעְיָן חַיֵּי

אֶלָּא נִסְתָּר

אַיָּלָה

מַה לִי וְלָהּ

אֶלָּא אַהֲבָתִי
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il

תומס ל' פרידמן, (2000), ה"לקסוס" ועץ הזית, הד ארצי, עמ' 45, 50
[...] במערכת של המלחמה הקרה, האיום הצפוי ביותר לעץ הזית שלכם נשקף מעץ זית אחר. מדובר בחשש שעץ הזית של השכן יופיע בשטח, יעקור את הזית שלכם משורשיו ויינטע במקומו. ... כרגע הוא חלש בהרבה משהיה... האיום הגדול ביותר לעץ הזית שלכם נשקף עתה מה"לקסוס"- מכל כוחות השוק האנונימיים, העל לאומיים, מחוללי ההומוגניזציה והסטנדרטיזציה, שיוצרים את המערכת מחוללת הגלובליזציה של ימינו. במערכת הזאת מצויים כמה וכמה דברים שיש בהם כדי להאדיר את הלקסוס עד שתשתלט על כל עץ זית הנראה לעין ותדבירו כליל.

[...] האתגר בעידן זה של גלובליזציה- לארצות ולפרטים כאחד- הוא למצוא איזון בריא בין שימור תודעה של זהות, של בית ושל קהילה ובין עשיית מה שנחוץ כדי לשרוד בתוך מערכת הגלובליזציה. כל חברה המבקשת לשגשג כיום מבחינה כלכלית חייבת לא לחדול מניסיונותיה לבנות לקסוס טובה יותר ולצאת בה למסעות בעולם. אבל אל לנו לשגות באשליות, כי די בעצם ההשתתפות של חברה בכלכלה הגלובלית הזאת לעשותה בריאה. אם ההשתתפות הזאת נעשית במחיר זהות של ארץ, אם פרטים חשים כי המערכת הגלובלית הזאת מרסקת את שורשי עץ הזית או מסלקת אותם, שורשי עץ הזית האמורים ימרדו. הם יתקוממו ויחנקו את התהליך.

הסברים

• המקור מתמצת את עיקרי התזה של תומס פרידמן בנוגע לעידן של "פרוֹץ" הגלובליזציה. בהקשר זה הגלובליזציה מתוארת כמכלול של כוחות ותופעות כלכליות על-לאומיות ועל-ארציות, מכלול אותו הוא מגלם ב"לקסוס"- מכונית יוקרה המיוצרת כמעט ללא מגע יד אדם בתהליך אוטומטי לחלוטין - כמשל. מנגד ניצבים כוחות "שורשיים" ולאומיים יותר המזוהים יותר עם העולם הישן- כוחות אותם מייצג פרידמן באמצעות עץ הזית.

נתן אלתרמן, שיר בוקר
שיר בוקר / נתן אלתרמן
בהרים כבר השמש מלהטת
ובעמק עוד נוצץ הטל,
אנו אוהבים אותך, מולדת,
בשמחה, בשיר ובעמל.

ממורדות הלבנון עד ים המלח
נעבור אותך במחרשות,
אנו עוד ניטע לך ונבנה לך,
אנו ניפה אותך מאד.

נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים,
על אדמת שדותיך הנגאלת
הדגן ירנין פעמונים.

המדבר, אנו דרך בו נחצובה,
הביצות, אנחנו ניבשן,
מה ניתן לך עוד להוד ושובע,
מה עוד לא נתנו וניתן.

בֶּהָרִים, בֶּהָרִים זָרַח אוֹרֵנוּ,
אָנוּ נַעְפִּילָה אֶל הָהָר.
הָאֶתְמוֹל נִשְׁאַר מֵאֲחוֹרֵינוּ,
אַךְ רַבָּה הַדֶּרֶךְ לַמָּחָר.

אִם קָשָׁה הִיא הַדֶּרֶךְ וּבוֹגֶדֶת,
אִם גַּם לֹא אֶחָד יִפֹּל חָלָל,
עַד עוֹלָם נֹאהַב אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
אָנוּ לָךְ בַּקְּרָב וּבֶעָמָל!
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

שלמה קאלו, כלת מלך
כַּלַת מֶלֶך/ שלמה קאלו
אוֹר חָדָשׁ מַזְהִיר בִּשְׁמִי הַתְּכֵלֶת

רוּחַ יָם דוהרת בַּמֶּרְחָב

אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָך מוֹלֶדֶת

בְּשָׁלוֹם בְּשֶּׁבֶר וּבִקְרָב.

מִצָּפוֹן, הָרִים וְהַכִּנֶּרֶת

נעפיל בְּדֶרֶך הָאָבוֹת

לְךָ נִבְנֶה, לְךָ נִבְנֶה מוֹלֶדֶת

בִּתְפִלָּה בְּלֵב עֱזוּז וְהוֹד

אוֹיֵב אוֹ יַד בּוֹגֶדֶת

גִּבּוֹר עַל הַגִּלְעָד

נֶאֱהַב אוֹתָך מוֹלֶדֶת

לָנוּ אַת בַּקֹּדֶשׁ וְלָעַד.

נַקִימֵך, פּוֹרַחַת, כְּלִיל תִּפְאֶרֶת

כַּלַת מֶלֶך, אֵם הַנְּבִיאִים

מִיַּם-סוּף, קִדְמַת הַגָּן, מוֹלֶדֶת

נְקַדֵּשׁ זְמִירוֹת וְתְּהִלִּים

אִם יָקוּם אוֹיֵב אוֹ יַד בּוֹגֶדֶת

אִם יִפּוֹל גִּבּוֹר עַל הַגִּלְעָד

עַד עוֹלָם נֶאֱהַב אוֹתָך מוֹלֶדֶת

לָנוּ אַת בַּקֹּדֶשׁ וְלָעַד.

אוֹר חָדָשׁ מַזְהִיר בִּשְׁמִי הַתְּכֵלֶת

רוּחַ יָם דוהרת בַּמֶּרְחָב

אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָך מוֹלֶדֶת

בְּשָׁלוֹם בְּשֶּׁבֶר וּבִקְרָב
© כל הזכויות שמורות למחבר