הדף מאת: אליזבט גולדוין / המדרשה באורנים
שיעור זה עוסק במי שמלווה אדם הנוטה למות.
דיון
מבוא
כותרת השיעור לקוחה מתוך "ספר המתים והחיים הטיבטי".
השאלה הגדולה העומדת על הפרק היא איך נפרדים מאדם שהולך למות?
אין תשובה טובה על שאלה זו, ולא תמיד ניתן לנו להיפרד מן ההולכים למות - אבל יש פעמים שאפשר לעשות זאת..
נתחיל מהתורה. סיפור מותו של יעקב מפורט יותר מן המקובל במקרא, ונראה כי הוא מסיים את חייו בפרידה וסגירת עניינים.
מבוא
כותרת השיעור לקוחה מתוך "ספר המתים והחיים הטיבטי".
השאלה הגדולה העומדת על הפרק היא איך נפרדים מאדם שהולך למות?
אין תשובה טובה על שאלה זו, ולא תמיד ניתן לנו להיפרד מן ההולכים למות - אבל יש פעמים שאפשר לעשות זאת..
נתחיל מהתורה. סיפור מותו של יעקב מפורט יותר מן המקובל במקרא, ונראה כי הוא מסיים את חייו בפרידה וסגירת עניינים.
בראשית פרקים מז, מח, מט
מותו של יעקב
בראשית מז
כח וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה. כט וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. ל וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. לא וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה.
בראשית מח
א וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם. ב וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה. ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי. ד וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם. ה וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. ו וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם. ז וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם. ח וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. ט וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם. י וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. יא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶליוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ. יב וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה. ... טו וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ...
בראשית מט
א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. ב הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. ...
כח כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם. כט וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. ל בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר. לא שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה. לב מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת. לג וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.
מותו של יעקב
בראשית מז
כח וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה. כט וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. ל וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. לא וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה.
בראשית מח
א וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם. ב וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה. ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי. ד וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם. ה וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. ו וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם. ז וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם. ח וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. ט וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם. י וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. יא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶליוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ. יב וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה. ... טו וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ...
בראשית מט
א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. ב הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. ...
כח כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם. כט וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. ל בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר. לא שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה. לב מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת. לג וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.
דיון
דילגתי כאן על ברכת יעקב לבניו (פרק מח), יש בברכה אמירות סתומות שאולי נועדו לבניו שיכלו להבין מה נאמר להם - ויש בה גם סגירת חשבונות לא קלה ולא מפויסת עם כמה מבניו.
לפי הפסוקים המובאים כאן :
דילגתי כאן על ברכת יעקב לבניו (פרק מח), יש בברכה אמירות סתומות שאולי נועדו לבניו שיכלו להבין מה נאמר להם - ויש בה גם סגירת חשבונות לא קלה ולא מפויסת עם כמה מבניו.
לפי הפסוקים המובאים כאן :
- מהם הדברים שיעקב עושה לפני מותו?
- מהם הדברים שהוא אומר ולמי? שימו לב להופעת המיטה החוזרת כאן, ולמחוות הגופניות של יעקב. אנו מוזמנים לראות את יעקב ולהיות איתו ברגעיו האחרונים...
- פרק מט, פסוק לג: מהו רצף האירועים כאן?
- איך לדעתך מרגיש יעקב בזמן מותו?
לימוד בחברותות
סיפור מותו של רבי יהודה הנשיא
ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי ואמרי: כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב. [אותו היום שבו נחה נפשו של (מת) רבי גזרו חכמים תענית ובקשו רחמים (התפללו) ואמרו: כל מי שיאמר "מת רבי" יידקר בחרב].
סליקא אמתיה דרבי לאיגרא [עלתה אמתו של רבי לגג], אמרה: עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי. יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים.
כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער, [כיוון שראתה כמה פעמים שנכנס לבית הכיסא והוריד את התפילין והניח אותם והיה סובל], אמרה: יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים.
ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי. [ולא היו מפסיקים החכמים מלבקש רחמים].
שקלה כוזא שדייא מאיגרא לארעא. אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי. [נטלה כד והשליכה אותו מן הגג לארץ. שתקו מלבקש רחמים ונחה נפשו של (מת) רבי].
מושגים
ההוא יומא דנח נפשיה דרבי גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי ואמרי: כל מאן דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב. [אותו היום שבו נחה נפשו של (מת) רבי גזרו חכמים תענית ובקשו רחמים (התפללו) ואמרו: כל מי שיאמר "מת רבי" יידקר בחרב].
סליקא אמתיה דרבי לאיגרא [עלתה אמתו של רבי לגג], אמרה: עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי. יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים.
כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער, [כיוון שראתה כמה פעמים שנכנס לבית הכיסא והוריד את התפילין והניח אותם והיה סובל], אמרה: יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים.
ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי. [ולא היו מפסיקים החכמים מלבקש רחמים].
שקלה כוזא שדייא מאיגרא לארעא. אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי. [נטלה כד והשליכה אותו מן הגג לארץ. שתקו מלבקש רחמים ונחה נפשו של (מת) רבי].
מושגים
- רבי יהודה הנשיא - החכם שערך את המשנה בסביבות שנת 200 לספירה. הוא כל כך חשוב שכינויו הוא בפשטות "רבי".
- נח נפשו - מת (האם הנפש אכן נחה במוות? איזו תפיסה של המוות יש בבטוי ארמי זה?)
which is situated at a high altitude and whose air is scented. § It is related that on the day that Rabbi Yehuda HaNasi died, the Sages decreed a fast, and begged for divine mercy so that he would not die. And they said: Anyone who says that Rabbi Yehuda HaNasi has died will be stabbed with a sword. The maidservant of Rabbi Yehuda HaNasi ascended to the roof and said: The upper realms are requesting the presence of Rabbi Yehuda HaNasi, and the lower realms are requesting the presence of Rabbi Yehuda HaNasi. May it be the will of God that the lower worlds should impose their will upon the upper worlds. However, when she saw how many times he would enter the bathroom and remove his phylacteries, and then exit and put them back on, and how he was suffering with his intestinal disease, she said: May it be the will of God that the upper worlds should impose their will upon the lower worlds. And the Sages, meanwhile, would not be silent, i.e., they would not refrain, from begging for mercy so that Rabbi Yehuda HaNasi would not die. So she took a jug [kuza] and threw it from the roof to the ground. Due to the sudden noise, the Sages were momentarily silent and refrained from begging for mercy, and Rabbi Yehuda HaNasi died. The Sages said to bar Kappara: Go and ascertain the condition of Rabbi Yehuda HaNasi. He went and found that Rabbi Yehuda HaNasi had died. He tore his clothing and reversed them so that the tear would be behind him and not be noticed. When he returned to the Sages he opened his remarks and said: The angels [erelim] and righteous mortals [metzukim] both clutched the sacred ark. The angels triumphed over the righteous, and the sacred ark was captured. They said to him: Has he died? He said to them: You have said it and I did not say it, as it had been decided that no one should say that he died. It is further related: At the time of the death of Rabbi Yehuda HaNasi, he raised his ten fingers toward Heaven and said in prayer: Master of the Universe, it is revealed and known before You that I toiled with my ten fingers in the Torah, and I have not derived any benefit from the world even with my small finger. May it be Your will that there be peace in my repose. A Divine Voice emerged and said: “He enters in peace, they rest in their beds” (Isaiah 57:2). The Gemara asks: Why does it say: “They rest in their beds,” in the plural? It should have said: In your bed, in the singular, as the beginning of the verse is phrased in the singular. The Gemara notes: This supports the opinion of Rabbi Ḥiyya bar Gamda. As Rabbi Ḥiyya bar Gamda said that Rabbi Yosei ben Shaul said: At the time when a righteous individual departs from the world, the ministering angels say before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, the righteous individual so-and-so is coming. The Holy One, Blessed be He, then says to them: The righteous should come forth and they should go out toward him. And the righteous say to the newly deceased individual: He enters in peace, and subsequently, the righteous rest in their beds. Rabbi Elazar said: At the time when a righteous individual departs from the world, three contingents of ministering angels go out toward him. One says to him: Enter in peace; and one says to him: Each one that walks in his uprightness; and one says to him: He enters in peace, they rest in their beds. At the time when a wicked person perishes from the world, three contingents of angels of destruction go out toward him. One says to him: “There is no peace, says the Lord concerning the wicked” (Isaiah 48:22); and one says to him: “You shall lie down in sorrow” (Isaiah 50:11); and one says to him: “Go down, and be laid with the uncircumcised” (Ezekiel 32:19). MISHNA: As long as a widow is living in the house of her father and is being supported by her husband’s heirs, she may always collect payment of her marriage contract, even after many years. As long as she is living in the house of her husband, she may collect payment of her marriage contract until twenty-five years later, at which point she may no longer collect the payment. This is because there is enough time in twenty-five years for her to do favors and give to others, thereby spending the resources of the orphans, until what she has spent equals the value of her marriage contract. This is the statement of Rabbi Meir, who said it in the name of Rabban Shimon ben Gamliel. And the Rabbis say the opposite: As long as she is residing in the house of her husband she may always collect payment of her marriage contract, since during this time the heirs are caring for her and she is therefore embarrassed to sue them for payment of her marriage contract. However, as long as she is in the house of her father she may collect payment of her marriage contract until twenty-five years later, and if by then she has not sued for it, it is assumed that she has waived her rights to it. If she died, her heirs mention her marriage contract up until twenty-five years later. GEMARA: The mishna stated that according to Rabbi Meir, over a period of twenty-five years a woman will spend a sum equal to her marriage contract from the resources of the orphans. Abaye said to Rav Yosef: Is it true that the poorest woman among the Jewish people, whose marriage contract is of minimal value, will not spend this amount until twenty-five years have passed, and Marta bat Baitos, who was very wealthy and whose marriage contract was worth a huge sum, will also spend a sum equal to her marriage contract within twenty-five years? He said to him: According to the camel is the load, i.e., a wealthy woman, whose marriage contract is of greater value, will spend more money over a particular period of time than a poor woman, whose marriage contract is of lesser value. A dilemma was raised before the Sages: According to Rabbi Meir, the amount of benefit she gains is determined by the years that have passed. If so, what is the halakha with regard to whether she divides the value of her marriage contract in accordance with the number of years that have gone by, such that if some of the twenty-five years passed, she forfeits the proportionate value of her marriage contract? No answer was found for this dilemma, and the Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved. § We learned in the mishna: And the Rabbis say: As long as she is in her husband’s house she may collect payment of her marriage contract at any time, but while she is in her father’s house she may collect it only within twenty-five years. Abaye said to Rav Yosef: If she came before the setting of the sun at the end of the twenty-five-year period, she collects payment of her marriage contract, but if she came after the setting of the sun she may not collect it? In that slight period of time did she waive her rights to the payment of her marriage contract? He said to him: Yes. All the measures of the Sages that prescribe specific parameters or sizes are such that if one oversteps the fixed limits, he has not accomplished anything as far as the halakha is considered. Consequently, in a ritual bath containing forty se’a of water, one may immerse and become ritually pure. However, in a ritual bath containing forty se’a less one kortov, a small amount, he is unable to immerse therein and become ritually pure. Rav Yehuda said that Rav said: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, testified before Rabbi Yehuda HaNasi and said in the name of his father, Rabbi Yosei: They taught all of the above only in a case where she does not have a marriage contract in her possession, such as in a locale where the custom is not to write a marriage contract, but in a situation where she does have a marriage contract in her possession, she may collect payment of her marriage contract forever. And Rabbi Elazar said: Even if she has a marriage contract in her possession, she still collects payment of her marriage contract only within twenty-five years after the death of her husband. Rav Sheshet raised an objection against the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, based upon the Tosefta (Ketubot 12:3): A creditor may collect the money he is owed even after a long time has passed without his having mentioned the debt. The Gemara clarifies: What are the circumstances? If he does not hold the document that records the debt, with what is he collecting the debt? Rather, it must be that he does hold the document. It can be inferred that even so, it is specifically a creditor, who it could be assumed is not one to have forgiven his debt, who may continue to collect the debt after a long period of time. But a widow is presumed to have waived her rights to the payment of her marriage contract even if she has the marriage contract in her possession. This conclusion contradicts the statement of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei. The Gemara states that Rav Sheshet raised the objection and he resolved it: Actually, the case in the Tosefta is where the creditor does not hold a document that records the debt, and the reason he may collect the debt is because here we are dealing with a case where the debtor admits that he owes the creditor money. Consequently, it cannot be proven from this case that a widow who has a marriage contract in her possession is unable to collect its payment. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ela say: The Sages teach in a baraita: A divorcée is like a creditor and may collect her marriage contract after a long period of time even if she has not made mention of it during the course of that time? The Gemara clarifies: What are the circumstances? If she does not hold a marriage contract in her possession, with what is she collecting payment? Rather, is it not that she holds a marriage contract in her possession, and it is a divorcée who may collect under these circumstances, as she is not one who could be assumed to have waived the rights to the payment owed to her, as she does not maintain a relationship with the family that would prompt her to waive the rights to her claims? But a widow is likely to waive the rights to her claim, even though she is in possession of a contract. The Gemara answers: Here too, the case is one where the debtor, i.e., the husband, admits to owing the divorcée payment for her marriage contract, although she does not have the marriage contract in her possession. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Rav Yehuda bar Kaza teaches in a baraita of the school of bar Kaza: If the widow demanded payment of her marriage contract,
דיון
- מה משמעות הביטוי "כל מי שיאמר 'רבי מת' יידקר בחרב"?
- למי נועדו התענית והתפילה של חכמים? למי הן לא נועדו?
- מדוע האמה עולה לגג?
- מדוע היא משנה את דעתה בין תפילתה הראשונה לשנייה?
- מדוע אין רבי מת כל עוד מתפללים החכמים?
- האם יש בעולמך משהו הדומה בעוצמתו לתפילה זו?
- האם רבי מת באשמת תפילתה של האמה או באשמת ה"תרגיל" שלה?
- האם רבי רצה להמשיך לחיות או שמא רצה כבר למות? כיצד יודעים זאת?
- מה דעתך על הסיפור? כיצד היית נוהג אילו נקלעת למצב דומה לחכמים? לאמה?
- אם תרצו לתקן את הסיפור, כלומר, להציע השתלשלות עניינים אחרת מן המוצע בו. למי תדאגו? מה תשפרו?
חזרה למליאה
סוגיאל רינפוצ'ה, ספר המתים והחיים הטיבטי, הוצאת גל, תל-אביב, 1996
עצה מן הלב בנוגע לנו לעזרה לנוטים למות / ספר המתים והחיים הטיבטי (קטעים נבחרים)
הדבר החשוב ביותר בחיים הוא לכונן תקשורת חמה ונטולת פחד עם הזולת, וזה חשוב עוד יותר לאדם הנוטה למות (177).
להראות שאוהבים ללא תנאים
תכופות גיליתי שאנשים חולים מאוד נכספים למגע, שיתייחסו אליהם כאל אנשים חיים ולא כאל מחלות. נחמה רבה יכולה לצמוח לחולים האנושים מתוך מגע פשוט בידיהם, מבט ישיר בעיניהם, עסוי קל או חיבוק, או פשוט אם נושמים בעדינות בקצב שלהם. לגוף יש שפת אהבה משלו...יש ביכולתכם להביא לנוטים למות הקלה ונחמה" (179).
לומר את האמת
...הכרחי לספר לאדם הנוטה למות את האמת; הוא ראוי לפחות לזה. אם אין מספרים לו את האמת, כיצד יוכל להתכונן לקראת המוות? ...חוסר כנות גורם לו לחוש עוד יותר מבודד וחרד. (181)
הפחדים מן המוות
אינכם יכולים לעזור לאדם הנוטה למות, אם לא הכרתם בעובדה שפחדו מן המוות מפר את שלוותכם ומעלה בכם את הפחדים המטרידים ביותר. (182)
להיפרד לשלום
כאשר אנשים שואלים אותי מהי הדרך הטובה ביותר להתיר למישהו למות, אני מציע להם לדמיין שהם ניצבים ליד מיטת אהובם ואומרים ברוך הגדול ביותר: "אני כאן איתך, ואני אוהב אותך. אתה הולך למות, וזה טבעי לגמרי; זה קורה לכל אחד. הלואי שהיית יכול הישאר כאן אתי, אבל אני לא רוצה שתסבול יותר. הזמן שבילינו יחד היה מספיק, ותמיד אנצור אותו בלבי. עכשיו בבקשה אל תאחז עוד בחיים. הרפה. מעומק הלב אני נותן לך את הסכמתי המלאה שתמות. אינך לבד, עכשיו ולעולם. אהבתי תלווה אותך תמיד." (186)
מושגים
עצה מן הלב בנוגע לנו לעזרה לנוטים למות / ספר המתים והחיים הטיבטי (קטעים נבחרים)
הדבר החשוב ביותר בחיים הוא לכונן תקשורת חמה ונטולת פחד עם הזולת, וזה חשוב עוד יותר לאדם הנוטה למות (177).
להראות שאוהבים ללא תנאים
תכופות גיליתי שאנשים חולים מאוד נכספים למגע, שיתייחסו אליהם כאל אנשים חיים ולא כאל מחלות. נחמה רבה יכולה לצמוח לחולים האנושים מתוך מגע פשוט בידיהם, מבט ישיר בעיניהם, עסוי קל או חיבוק, או פשוט אם נושמים בעדינות בקצב שלהם. לגוף יש שפת אהבה משלו...יש ביכולתכם להביא לנוטים למות הקלה ונחמה" (179).
לומר את האמת
...הכרחי לספר לאדם הנוטה למות את האמת; הוא ראוי לפחות לזה. אם אין מספרים לו את האמת, כיצד יוכל להתכונן לקראת המוות? ...חוסר כנות גורם לו לחוש עוד יותר מבודד וחרד. (181)
הפחדים מן המוות
אינכם יכולים לעזור לאדם הנוטה למות, אם לא הכרתם בעובדה שפחדו מן המוות מפר את שלוותכם ומעלה בכם את הפחדים המטרידים ביותר. (182)
להיפרד לשלום
כאשר אנשים שואלים אותי מהי הדרך הטובה ביותר להתיר למישהו למות, אני מציע להם לדמיין שהם ניצבים ליד מיטת אהובם ואומרים ברוך הגדול ביותר: "אני כאן איתך, ואני אוהב אותך. אתה הולך למות, וזה טבעי לגמרי; זה קורה לכל אחד. הלואי שהיית יכול הישאר כאן אתי, אבל אני לא רוצה שתסבול יותר. הזמן שבילינו יחד היה מספיק, ותמיד אנצור אותו בלבי. עכשיו בבקשה אל תאחז עוד בחיים. הרפה. מעומק הלב אני נותן לך את הסכמתי המלאה שתמות. אינך לבד, עכשיו ולעולם. אהבתי תלווה אותך תמיד." (186)
מושגים
- סוגיאל רינפוצ'ה - נולד בטיבט וגדל עם אחד מהמורים הרוחניים של תקופתנו - ג'מיאנג קיינטסה צ'וקיי לודרו. ייסד את תנועת ריגפה, רשת של מרכזים בודהיסטיים ומרצה ברחבי העולם.
דיון
בחרו את המשפט שאתם הכי מזדהים איתו, ונסו להסביר מדוע דווקא המשפט הזה גורם לכם להרגיש הזדהות..
בחרו את המשפט שאתם הכי מזדהים איתו, ונסו להסביר מדוע דווקא המשפט הזה גורם לכם להרגיש הזדהות..

דף הנחיות למנחה:
עצה מן הלב בנוגע לעזרה לנוטים למות - דף למנחה.doc
עצה מן הלב בנוגע לעזרה לנוטים למות - דף למנחה.doc