פרשת חיי שרה - טפו טפו טפו, חמסה ושאר אמונות וסימנים
1א
הדף מאת: אברהם יוסקוביץ' / גשר - מפעלים חינוכיים
2ב
מדוע בחר עבד אברהם ברבקה? על סמך מה? האם אנחנו נוטים לייחס לכל מקרה מסביבנו משמעות כאילו האל דבר אלינו בקולו? או שאולי אנחנו מתעלמים מרמזים שאנחנו מקבלים 'מלמעלה' בכך שאנחנו פוטרים אותם כצירוף מקרים?
3ג
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. (ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. (ד) כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק... (י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל-עִיר נָחוֹר. (יא) וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. (יב) וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. (יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. (יד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי. (טו) וַיְהִי-הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ. (טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל. (יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ. (יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ. (יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם-כִּלּוּ לִשְׁתֹּת. (כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל-גְּמַלָּיו. (כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם-לֹא. (כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם. (כג) וַיֹּאמֶר בַּת-מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין. (כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת-בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן-מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר. (כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם-תֶּבֶן גַּם-מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם-מָקוֹם לָלוּן. (כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה'. (כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי.
And Abraham said unto his servant, the elder of his house, that ruled over all that he had: ‘Put, I pray thee, thy hand under my thigh. And I will make thee swear by the LORD, the God of heaven and the God of the earth, that thou shalt not take a wife for my son of the daughters of the Canaanites, among whom I dwell. But thou shalt go unto my country, and to my kindred, and take a wife for my son, even for Isaac.’ And the servant said unto him: ‘Peradventure the woman will not be willing to follow me unto this land; must I needs bring thy son back unto the land from whence thou camest?’ And Abraham said unto him: ‘Beware thou that thou bring not my son back thither. The LORD, the God of heaven, who took me from my father’s house, and from the land of my nativity, and who spoke unto me, and who swore unto me, saying: Unto thy seed will I give this land; He will send His angel before thee, and thou shalt take a wife for my son from thence. And if the woman be not willing to follow thee, then thou shalt be clear from this my oath; only thou shalt not bring my son back thither.’ And the servant put his hand under the thigh of Abraham his master, and swore to him concerning this matter. And the servant took ten camels, of the camels of his master, and departed; having all goodly things of his master’s in his hand; and he arose, and went to Aram-naharaim, unto the city of Nahor. And he made the camels to kneel down without the city by the well of water at the time of evening, the time that women go out to draw water. And he said: ‘O LORD, the God of my master Abraham, send me, I pray Thee, good speed this day, and show kindness unto my master Abraham. Behold, I stand by the fountain of water; and the daughters of the men of the city come out to draw water. So let it come to pass, that the damsel to whom I shall say: Let down thy pitcher, I pray thee, that I may drink; and she shall say: Drink, and I will give thy camels drink also; let the same be she that Thou hast appointed for Thy servant, even for Isaac; and thereby shall I know that Thou hast shown kindness unto my master.’ And it came to pass, before he had done speaking, that, behold, Rebekah came out, who was born to Bethuel the son of Milcah, the wife of Nahor, Abraham’s brother, with her pitcher upon her shoulder. And the damsel was very fair to look upon, a virgin, neither had any man known her; and she went down to the fountain, and filled her pitcher, and came up. And the servant ran to meet her, and said: ‘Give me to drink, I pray thee, a little water of thy pitcher.’ And she said: ‘Drink, my lord’; and she hastened, and let down her pitcher upon her hand, and gave him drink. And when she had done giving him drink, she said: ‘I will draw for thy camels also, until they have done drinking.’ And she hastened, and emptied her pitcher into the trough, and ran again unto the well to draw, and drew for all his camels. And the man looked stedfastly on her; holding his peace, to know whether the LORD had made his journey prosperous or not. And it came to pass, as the camels had done drinking, that the man took a golden ring of half a shekel weight, and two bracelets for her hands of ten shekels weight of gold; and said: ‘Whose daughter art thou? tell me, I pray thee. Is there room in thy father’s house for us to lodge in?’ And she said unto him: ‘I am the daughter of Bethuel the son of Milcah, whom she bore unto Nahor.’ She said moreover unto him: ‘We have both straw and provender enough, and room to lodge in.’ And the man bowed his head, and prostrated himself before the LORD. And he said: ‘Blessed be the LORD, the God of my master Abraham, who hath not forsaken His mercy and His truth toward my master; as for me, the LORD hath led me in the way to the house of my master’s brethren.’
4ד
דיון
  • מה ביקש עבד אברהם לפני שפגש את רבקה (פסוקים יב-יד)?
  • מה בדיוק עשתה רבקה כאשר פגשה את עבד אברהם (יח-כ)?
  • כיצד אתם/ן מבינים/ות את טיב בקשתו של עבד אברהם (האם זהו שיקול רציונאלי, אמונה טפלה, הימור וניחוש או משהו אחר)?
  • האם דברי העבד ואופן קבלת ההחלטות שלו, נראים לכם סבירים?
  • 5ה
    אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן: לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש, ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם - דכתיב [=שכתוב] (בראשית כ"ד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וגו', יכול אפילו חיגרת אפילו סומא? השיבו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה. שאול בן קיש - דכתיב (שמואל א' י"ז) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת-בִּתּוֹ יִתֶּן-לוֹ, יכול אפילו עבד, אפילו ממזר? השיבו כהוגן, ונזדמן לו דוד. יפתח הגלעדי - דכתיב (שופטים י"א) וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי וגו', יכול אפילו דבר טמא? השיבו שלא כהוגן, נזדמנה לו בתו.
    As a preamble to the statement of Rabbi Berekhya, below, the Gemara cites that which Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Three people entreated God in an unreasonable manner, i.e., in situations where their requests might have received an unfavorable answer. To two of them God responded reasonably, with a favorable response to their requests, and to one God responded unreasonably, i.e., unfavorably, in a manner befitting the unreasonable request. And they are: Eliezer, servant of Abraham; Saul, son of Kish; and Jephthah the Gileadite. The Gemara clarifies each of these cases in turn: With regard to Eliezer, servant of Abraham, he made a request when he prayed beside the well, as it is written: “That the maiden to whom I shall say: Please let down your pitcher that I may drink; and she shall say: Drink, and I will also give your camels to drink; that she be the one whom you have appointed for your servant Isaac” (Genesis 24:14). Eliezer entreated God unreasonably, as his request allowed for the possibility that she might even be lame or even blind, and yet he had promised to take her to Isaac. Nevertheless, God responded to him reasonably and the eminently suitable Rebecca happened to come to him. With regard to Saul, son of Kish, he made an offer when Goliath the Philistine challenged the Jews, as it is written: “And it shall be that the man who kills him, the king will enrich him with great riches, and will give him his daughter” (I Samuel 17:25). The man who killed Goliath might even have been a slave or a mamzer, one born from an incestuous or adulterous union, who would be unfit to marry his daughter. Nevertheless, God responded to him reasonably and David happened to come to him. By contrast, there is the case of Jephthah the Gileadite. Upon leaving for battle he issued a statement, as it is written: “Then it shall be that whatever comes forth from the doors of my house to meet me when I return in peace…it shall be to the Lord and I will bring it up for a burnt-offering” (Judges 11:31). This might even have been an impure, non-kosher animal, which he had committed himself to sacrifice. In this instance, God responded to him unreasonably, and his daughter happened to come to him.
    6ו
    דיון
  • כיצד שופט המדרש את מעשהו של אליעזר, עבד אברהם?
  • נסו להבהיר את שני המקרים האחרים המדוברים בבבלי. מה המשותף להם עם מעשהו של עבד אברהם ובמה שונה?
  • מדוע המדרש מעריך כפי שהוא מעריך את שלשת האנשים המוזכרים בו? האם הערכה זו מקובלת עליכם?
  • 7ז
    ורבים יתמהו באמרם שלא שאל כהוגן. ולא ידעתי למה, כי אילו הייתה נערה אחרת שתשקהו ותשקה לגמליו, ומצאה שהיא ממשפחה אחרת, היה עוזב אותה ולא הפסיד כלום, כי ויאמר בת מי את (ברא' כד כג) - פירושו, וכבר אמר לה קודם שייתן לה כלום, וכן אמר ואשאל אותה ואשים הנזם (ברא' כד מז), וכלל הדבר שהתפלל לשם שיוכיח אחת ממשפחת אדוניו. וההוכחה שתעשה דרך מוסר, כמו בת נדיב, והשם שמע תפלתו. ודרך יהונתן אחרת

    מושגים
    • ראב"ע - רבי אברהם אבן עזרא - (1164-1089): משורר, פרשן ומדקדק עברי. נולד בטולדו, ספרד, ובגיל העמידה נדד בארצות הים.
    8ח
    ר' נסים בן ראובן מגירונדי (הר"ן, ספרד מאה 14) 'דרשות הר"ן' דרוש שנים-עשר
    ואם תשאל ותאמר אם כן אלו השנים [עבד אברהם ויונתן בן שאול] היו מנחשים גמורים, ואיך נאמר באלו הצדיקים ככה? והתשובה, כי לא נאסר הנחש אלא במה שאין השכל גוזר ומורה עליו, אבל מה שהשכל מורה, אין זה נחש כי אם מנהגו של עולם. ואין בין זה ובין האומר אם ימטיר מחר נזרע וכדומה. ומה שתלו בו מעשיהם אלו השנים, כבר הורה עליו השכל.

    מושגים
    • רבי נסים בן ראובן מגירונדי - הר"ן (או הרנב"ר), מן הראשונים. גדול פרשני הרי"ף, מגדולי פרשני התלמוד.הר"ן היה בעל השכלה מדעית ופילוסופית, כמו כן היה רופא מובהק והתמחה בכתיבת סת"ם.
    9ט
    דיון
  • על מי חולק ר' אברהם אבן עזרא?
  • מה דומה ומה שונה בהסבריהם של אבן עזרא והר"ן?
  • ערכו רשימה של סימנים ואמונות שאתם מכירים (חתול שחור, מספר 13, לא לעבור מעל תינוק, ימנים בתוך קשרים רומנטיים ועוד ועוד)– האם אתם מקפידים על משהו מזה? מדוע? אם לא, מדוע?
  • קראו את המקור הבא – מה חושב רונן ומה חושב יזהר? עם מי מהם אתם מזדהים ?
  • 10י
    אתגר קרת 'מדרכות' (בתוך 'געגועי לקיסינג'ר'), הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 1994
    כמו תמיד, הגעתי שבוע אחרי. אף פעם אני לא בא בתאריך. להלוויה ולאזכרה הראשונה עוד באתי. אבל כל המבטים האלה, לחיצות הידיים האמיצות, האמא שמחייכת אלי עם עיניים דומעות ושואלת מתי אסיים את התואר – אז הפסקתי לבוא. התאריך הזה ממילא לא אומר לי כלום, למרות שקל לזכור. השתים עשרה לשתים עשרה. אחות של רונן היא רופאה ב"בלינסון". היא הייתה בדיוק בתורנות כשהדופק שלך הפסיק לפעום. שמעתי את רונן אומר ליזהר שמתת בדיוק, אבל בדיוק בשעה שתים עשרה. רונן כל כך התלהב מזה: "בשתים עשרה לשתים עשרה בשעה שתים עשרה, אתה יודע איזה צירוף מקרים זה?" לחש בקול רם כל כך שכולם שמעו, "זה כאילו אות משמים". "ממש מדהים", סינן יזהר. "אם רק היה מחזיק מעמד עוד שתים עשרה דקות ושתים עשרה שניות, היו בטח מוציאים לכבודו בול או משהו".
    12 יב
    13יג
    דף הנחיות למנחה:
    דף למנחה - חיי שרה הדס.doc