הדף מאת: נעמה אזולאי
מיכה פופר, על מנהלים כמנהיגים, הוצאת רמות, תל אביב 1994, עמ' 102-103
מנהיגים אפקטיביים מונעים בעצמם ע"י החזון "הספון בעצמותיהם", המעניק להם כוח התמדה והתלהבות להניע אחרים באמצעותו... כאשר מדובר בחזון אין הכוונה למושגים מופשטים. הכוונה היא לתמונה ברורה, תמונה עתידית בהירה של הארגון במיטבו... המנהיגות מתבטאת בראש ובראשונה בניסוחה של אותה תמונה ובתרגומה ל"מערכת החושים" באופן חי. הדבר הנוסף המתלווה לתמונה, שבלעדיו היא נשארת חלום בלבד, הוא היכולת של אותם מנהיגים לתרגם אותה למציאות ארגונית, לתהליכים ארגוניים, ללוחות זמנים, לרעיונות ממשיים, לאבני דרך, וכל זאת תוך החדרת אמונה שהדבר אפשרי.
מנהיגים אפקטיביים מונעים בעצמם ע"י החזון "הספון בעצמותיהם", המעניק להם כוח התמדה והתלהבות להניע אחרים באמצעותו... כאשר מדובר בחזון אין הכוונה למושגים מופשטים. הכוונה היא לתמונה ברורה, תמונה עתידית בהירה של הארגון במיטבו... המנהיגות מתבטאת בראש ובראשונה בניסוחה של אותה תמונה ובתרגומה ל"מערכת החושים" באופן חי. הדבר הנוסף המתלווה לתמונה, שבלעדיו היא נשארת חלום בלבד, הוא היכולת של אותם מנהיגים לתרגם אותה למציאות ארגונית, לתהליכים ארגוניים, ללוחות זמנים, לרעיונות ממשיים, לאבני דרך, וכל זאת תוך החדרת אמונה שהדבר אפשרי.
אבי אלטמן, המנהיג כיוצר משמעות, מתוך האתר: "מנהיגים ברשת"
האירוע המיוחס לאציל הונגרי בשם אלברט סנט-גיורטי ונכתב כפואמה ע"י הולוב (1970), התרחש במהלך אימונים צבאיים בשוויץ. סגן צעיר של יחידה הונגרית קטנה שלח בהרים האלפים כיתת סיור אל שממת הקרח. השלג התחיל לרדת מיד, נמשך יומיים והכיתה לא חזרה. הסגן סבל וחשש ששלח את אנשיו אל מותם. אבל ביום השלישי הכיתה חזרה. איפה היו? איך מצאו את דרכם חזרה? כן, הם אמרו, היינו בטוחים שאנחנו אבודים וחיכינו לסופנו. אך אז, אחד מאתנו מצא מפה בכיסו. הקמנו מחנה, חיכינו עד ששככה הסערה ואז בעזרת המפה זיהינו את מקומנו והנה אנחנו כאן. הסגן שאל את המפה והעיף בה מבט בוחן וגילה לתדהמתו שזו לא הייתה מפה של האלפים אלא של הפירנאים.
ברצוני להתבונן בסיפור הזה ולומר דרכו כמה דברים על תופעת המנהיגות: קבוצת החיילים שבסיפור עברה מהגדרת מציאות אחת לאחרת. מהראשונה: "אנחנו אבודים לא נותר לנו אלא לחכות לסופנו" אל השנייה: "יש לנו מפה בעזרתה נוכל למצוא את דרכנו". המציאות לכאורה לא השתנתה, שכן בנסיבות הללו, המפה לא הייתה שווה יותר מהנייר עליו היא מודפסת, אבל הפרשנות של המציאות השתנתה באופן קיצוני. במקרה הזה ההבדל בין שתי תפיסות המציאות היה כהבדל בין חיים ומוות. רוצה לומר שלאירועים שמסביבנו אין קיום לכשעצמם אלא רק בכפוף לפרשנות או למשמעות שאנחנו נותנים להם, והמשמעות שהענקנו להם היא הקובעת את פעולתנו. זהו בעצם תפקידם החשוב של מנהיגים: הם מעניקים את הפרשנות למציאות ומקנים לה משמעות היכולה להפיח בנו תקווה, להניע אותנו לפעולה, ולגרום לדברים להתרחש... מכאן שיש אפשרות שכאשר אתה אבוד, גם מפה ישנה שאיננה בהכרח מייצגת היטב את המציאות יכולה לעזור, בתנאי שאתה מאמין בה, מתחיל לפעול, יוצר תוצאות מוחשיות, מגלה מה קורה וזה עוזר להבין מה לעשות בצעד הבא.
למאמר המלא
האירוע המיוחס לאציל הונגרי בשם אלברט סנט-גיורטי ונכתב כפואמה ע"י הולוב (1970), התרחש במהלך אימונים צבאיים בשוויץ. סגן צעיר של יחידה הונגרית קטנה שלח בהרים האלפים כיתת סיור אל שממת הקרח. השלג התחיל לרדת מיד, נמשך יומיים והכיתה לא חזרה. הסגן סבל וחשש ששלח את אנשיו אל מותם. אבל ביום השלישי הכיתה חזרה. איפה היו? איך מצאו את דרכם חזרה? כן, הם אמרו, היינו בטוחים שאנחנו אבודים וחיכינו לסופנו. אך אז, אחד מאתנו מצא מפה בכיסו. הקמנו מחנה, חיכינו עד ששככה הסערה ואז בעזרת המפה זיהינו את מקומנו והנה אנחנו כאן. הסגן שאל את המפה והעיף בה מבט בוחן וגילה לתדהמתו שזו לא הייתה מפה של האלפים אלא של הפירנאים.
ברצוני להתבונן בסיפור הזה ולומר דרכו כמה דברים על תופעת המנהיגות: קבוצת החיילים שבסיפור עברה מהגדרת מציאות אחת לאחרת. מהראשונה: "אנחנו אבודים לא נותר לנו אלא לחכות לסופנו" אל השנייה: "יש לנו מפה בעזרתה נוכל למצוא את דרכנו". המציאות לכאורה לא השתנתה, שכן בנסיבות הללו, המפה לא הייתה שווה יותר מהנייר עליו היא מודפסת, אבל הפרשנות של המציאות השתנתה באופן קיצוני. במקרה הזה ההבדל בין שתי תפיסות המציאות היה כהבדל בין חיים ומוות. רוצה לומר שלאירועים שמסביבנו אין קיום לכשעצמם אלא רק בכפוף לפרשנות או למשמעות שאנחנו נותנים להם, והמשמעות שהענקנו להם היא הקובעת את פעולתנו. זהו בעצם תפקידם החשוב של מנהיגים: הם מעניקים את הפרשנות למציאות ומקנים לה משמעות היכולה להפיח בנו תקווה, להניע אותנו לפעולה, ולגרום לדברים להתרחש... מכאן שיש אפשרות שכאשר אתה אבוד, גם מפה ישנה שאיננה בהכרח מייצגת היטב את המציאות יכולה לעזור, בתנאי שאתה מאמין בה, מתחיל לפעול, יוצר תוצאות מוחשיות, מגלה מה קורה וזה עוזר להבין מה לעשות בצעד הבא.
למאמר המלא
עמנואל לוינס, תשע קריאות תלמודיות, הוצאת שוקן, 2001, עמ' 135
אין די בהתנגדות, אלא חובה לעמוד לשירות מטרה מסוימת. נדמה לי, שהפעילות המהפכנית לא ניכרת בתהלוכות ניצחון המוניות ברחובות הערים [...] המעשה המהפכני הוא קודם כול זה של האיש הבודד, המכין את המהפכה תוך סיכון אישי, אבל גם בייסורי המצפון העלולים לשים לאל את סיכויי המהפכה, במחתרת הכפולה של המערות ושל התודעה. המצפון מייסר מפני שצריך לא רק ללכוד את הפושע, אלא גם אסור לייסר את החף מפשע ...
אין די בהתנגדות, אלא חובה לעמוד לשירות מטרה מסוימת. נדמה לי, שהפעילות המהפכנית לא ניכרת בתהלוכות ניצחון המוניות ברחובות הערים [...] המעשה המהפכני הוא קודם כול זה של האיש הבודד, המכין את המהפכה תוך סיכון אישי, אבל גם בייסורי המצפון העלולים לשים לאל את סיכויי המהפכה, במחתרת הכפולה של המערות ושל התודעה. המצפון מייסר מפני שצריך לא רק ללכוד את הפושע, אלא גם אסור לייסר את החף מפשע ...
הרב משה כלפון הכהן, דרכי משה, פרשת שמות
ארבעה פעולות אלה הנזכרים בפרשה זו אשר פעל משה רבינו ע"ה אשר עם היותו בבית המלכות הלך לראות מצב אחינו בית ישראל. והכאתו את המצרי אשר היה מכה את אחד מאחינו העברים. ותוכחתו לעברי הרשע המכה את רעהו והצלתו לשבע בנות כהן מדין מיד רועים חמסנים, מגידים ומודיעים לנו גודל רוממות נפשו של משה רבינו ע"ה ומזה ילמד כל בר לבב ובעל נפש יקרה להיות עומד בפרץ להציל את אחיו מיד עושקיהם נפש. ולעשות כל שצודק שאפשר להקריב את משפטם לפני הממשלה יר"ה (ירום הודה) ואם אי אפשר לו יעמיד להם מורשה מומחה ונאמן. בטרם תטרף השעה על הנעשק והנרדף. ואם אי אפשר זה יעמיד ויעכב את הדבר בכל מה שיש בו מן האפשרות של ההצלה. ובפרט באותם המקומות אשר אחינו שם מדוכאים ומעונים מבני בלי ברית. ומן האמור יש ללמוד ג"כ שגם בהיות האדם בהשקט ובטחה שלום ונחת באהלו ועושר וכבוד סביבו ודבריו נשמעים אצל הממשלה אל יהיה חושב בלבבו לאמר הנה שלום באהלי ומאי איכפת לי בזולתי מן אחי או מן כל העולם כולו. ועוד כי בדבר כזה שהוא כללי לישוב המדיני החוב והמצוה על כל אדם למחות לקיים מה שנאמר ובערת הרע מקרבך.
ארבעה פעולות אלה הנזכרים בפרשה זו אשר פעל משה רבינו ע"ה אשר עם היותו בבית המלכות הלך לראות מצב אחינו בית ישראל. והכאתו את המצרי אשר היה מכה את אחד מאחינו העברים. ותוכחתו לעברי הרשע המכה את רעהו והצלתו לשבע בנות כהן מדין מיד רועים חמסנים, מגידים ומודיעים לנו גודל רוממות נפשו של משה רבינו ע"ה ומזה ילמד כל בר לבב ובעל נפש יקרה להיות עומד בפרץ להציל את אחיו מיד עושקיהם נפש. ולעשות כל שצודק שאפשר להקריב את משפטם לפני הממשלה יר"ה (ירום הודה) ואם אי אפשר לו יעמיד להם מורשה מומחה ונאמן. בטרם תטרף השעה על הנעשק והנרדף. ואם אי אפשר זה יעמיד ויעכב את הדבר בכל מה שיש בו מן האפשרות של ההצלה. ובפרט באותם המקומות אשר אחינו שם מדוכאים ומעונים מבני בלי ברית. ומן האמור יש ללמוד ג"כ שגם בהיות האדם בהשקט ובטחה שלום ונחת באהלו ועושר וכבוד סביבו ודבריו נשמעים אצל הממשלה אל יהיה חושב בלבבו לאמר הנה שלום באהלי ומאי איכפת לי בזולתי מן אחי או מן כל העולם כולו. ועוד כי בדבר כזה שהוא כללי לישוב המדיני החוב והמצוה על כל אדם למחות לקיים מה שנאמר ובערת הרע מקרבך.