משל העלמה בהיכל - על אהבה ולימוד תורה
הדף מאת: רות אלסטר / בית מדרש אלול
שיעור זה מציג שתי גישות שונות לתורה וללימודה. לפי הראשונה, התורה היא המקום שבו הקב"ה מסתיר את סודותיו, והיא דומה למנעול שיש לפרוץ כדי לגלות את האמת המסתתרת בתוכה. השניה מתארת את האדם הלומד תורה כאהוב השואף לפגוש את אהובתו. רק בזכות התמדתו, הוא יזכה לגלות את סודותיה ולפגוש אותה.
שיר השירים
עָנָה דוֹדִי, וְאָמַר לִי: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ.
כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ.
My beloved spoke, and said unto me: ‘Rise up, my love, my fair one, and come away. For, lo, the winter is past, The rain is over and gone;
יהושע אנגלמן, ענה דודי, מתוך האלבום: שיר השירים
ענה דודי
למקור השלם
זוהר צח ע"ב (תרגום)
התורה כמנעול
הקדוש ברוך הוא, כל הדברים הסתומים שהוא עושה הוא מכניס אותם לתורה הקדושה, והכל נמצא בתורה. ואותו דבר סתום מגלה אותו התורה, ומיד מתלבש בלבוש אחר ונחבא שם ואינו מתגלה. והחכמים שהם מלאים עיניים, אף על פי שהדבר ההוא סתום בלבוש, רואים הם אותו מתוך הלבוש. ובשעה שהדבר נתגלה, עד שלא נכנס ללבוש הם מטילים בו פקיחת עיניים, ואף על פי שמיד נסתם אינו אובד מעיניהם....
דיון
1. האם בן אדם רציונלי יכול להתחבר לתיאור של הבזקים של אמת, של פרשנות ושל משמעות? האם אתה/את מזדהה עם התיאור הזה?
2. מה תפקיד הפשט של פסוקי התורה לפי התהליך הפרשני המתואר?
3. האם לדעתך, יש טקסטים נוספים שראוי לקרוא בכמה רבדים? האם הדימוי של מנעול שצריך לפרוץ, נשמע לך מתאים לתהליך זה? האם הוא מזמין ומסקרן או דוחה?
שיר השירים
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם! אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי - מַה תַּגִּידוּ לוֹ? שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי!
’I adjure you, O daughters of Jerusalem, If ye find my beloved, what will ye tell him? That I am love-sick.’
השבעתי אתכם
’I adjure you, O daughters of Jerusalem, If ye find my beloved, what will ye tell him? That I am love-sick.’
זוהר צח ע"ב – צט ע"א (תרגום)
משל העלמה בהיכל
משל למה הדבר דומה? לאהובה שהיא יפת מראה ויפת תואר, והיא סגורה ומסוגרת בתוך היכלה, ולה אוהב יחיד שאין בני-אדם מכירים בו, אלא נסתר הוא. אוהב זה, מתוך אהבה שהוא אוהבה, עובר על שער ביתה תמיד ונושא עיניו לכל עבר. והיא יודעת שאוהבה הוא הסובב על שער ביתה תמיד. מה היא עושה? פותחת היא פתח קטן באותו היכל נסתר שהיא שם ומגלה פניה לאוהבה, ומיד היא חוזרת ונעלמת. כל אלו שהיו בקרבת אוהבה לא ראו ולא התבוננו אלא אוהבה בלבד, וקרביו ולבו ונפשו יצאו אליה. והוא ידע שמתוך אהבה שאוהבת אותו נגלתה לו רגע אחד לעורר בו אהבה. כך הוא דבר התורה, היא איננה נגלית אלא לאוהבה. יודעת התורה שאותו חכם-לב סובב על שער ביתה בכל יום, מה היא עושה? מגלה היא את פניה אליו מן ההיכל ורומזת לו רמז, ומיד היא חוזרת למקומה ומסתתרת. כל אלו שהם שם אינם יודעים ואינם מתבוננים אלא הוא בלבד, וקרביו ולבו ונפשו יוצאים אליה. ועל כן התורה נגלית ונכסית, ונוהגת באהבה לגבי אוהבה, לעורר בו אהבה.
דיון
4. האם אתה/את מזדהה עם החוויה המתוארת של לימוד כמפגש עם אהובה? האם תוכל/י לספר על חוויה של גילוי שחווית (אולי) פעם?
5. האם כל לימוד הוא מפגש עם אותה עלמה מוכרת ואהובה? עם זווית לא מוכרת שלה?
6. האם העלמה זהה עבור כל אחד מן הלומדים או בהכרח שונה? מה תפקיד האינטימיות בלימוד תורה, לדעתך?
7. מה תפקידנו כלומדים לפי משל זה? מהן התכונות של הלומד-האוהב?
8. האם את/ה מסכימ/ה שאלו תכונות נדרשות ללימוד? אילו תכונות (נוספות או אחרות) חשובות לדעתך?
9. האם יש לדעתך הבדל בין איש ואישה ביחס לרעיון זה? האם התורה יכולה להיות לחלופין אהוב ואהובה, או שהיא בהכרח אהובה בלבד? אם ניתן להחליף בין המגדר של התורה, האם זה משפיע על היחס אליה?