מפגשים סביב הבאר : זה עוטף אותך ברחמים. לימוד ראשון
1א
הדף מאת: עתיד במידבר / עתיד במידבר
2ב
הדף בוחן מדוע זוגות רבים בתנ"ך נפגשו ליד הבאר ומנסה להתחקות על המשמעויות הנוספות של הבאר
3ג
דיון
לפניכם שני סיפורים על הגר, שפחתו של אברהם אבינו, ועל הקשר שלה לבארות:
4ד
(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר. (ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. (ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. (ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. (ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. (ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵך עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. (ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. (ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. (ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ. (י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. (יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ. (יב) וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן. (יג) וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי. (יד) עַל ֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ, וּבֵין בָּרֶד. (טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁםבְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל. (טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.
Now Sarai Abram’s wife bore him no children; and she had a handmaid, an Egyptian, whose name was Hagar. And Sarai said unto Abram: ‘Behold now, the LORD hath restrained me from bearing; go in, I pray thee, unto my handmaid; it may be that I shall be builded up through her.’ And Abram hearkened to the voice of Sarai. And Sarai Abram’s wife took Hagar the Egyptian, her handmaid, after Abram had dwelt ten years in the land of Canaan, and gave her to Abram her husband to be his wife. And he went in unto Hagar, and she conceived; and when she saw that she had conceived, her mistress was despised in her eyes. And Sarai said unto Abram: ‘My wrong be upon thee: I gave my handmaid into thy bosom; and when she saw that she had conceived, I was despised in her eyes: the LORD judge between me and thee.’ But Abram said unto Sarai: ‘Behold, thy maid is in thy hand; do to her that which is good in thine eyes.’ And Sarai dealt harshly with her, and she fled from her face. And the angel of the LORD found her by a fountain of water in the wilderness, by the fountain in the way to Shur. And he said: ‘Hagar, Sarai’s handmaid, whence camest thou? and whither goest thou?’ And she said: ‘I flee from the face of my mistress Sarai.’ And the angel of the LORD said unto her: ‘Return to thy mistress, and submit thyself under her hands.’ And the angel of the LORD said unto her: ‘I will greatly multiply thy seed, that it shall not be numbered for multitude. And the angel of the LORD said unto her: ‘Behold, thou art with child, and shalt bear a son; and thou shalt call his name Ishmael, because the LORD hath heard thy affliction. And he shall be a wild ass of a man: his hand shall be against every man, and every man’s hand against him; and he shall dwell in the face of all his brethren.’ And she called the name of the LORD that spoke unto her, Thou art a God of seeing; for she said: ‘Have I even here seen Him that seeth Me?’ Wherefore the well was called Beer-lahai-roi; behold, it is between Kadesh and Bered. And Hagar bore Abram a son; and Abram called the name of his son, And Abram was fourscore and six years old, when Hagar bore Ishmael to Abram.
5ה
(א) וַה' פָּקַד אֶת-שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. (ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה--יִצְחָק. (ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן-שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים (ה) וְאַבְרָהָם בֶּן-מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ. (ו) וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל-הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק-לִי. (ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי-יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו. (ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק. (ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. (י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת-בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק (יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ. (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. (יג) וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּו כִּי זַרְעֲךָ הוּא. (יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע (טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן-הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם (טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת-קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-לָּךְ הָגָר אַל-תִּירְאִי כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם. (יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ. (יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת-הַנָּעַר. (כ) וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. (כא) וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
And the LORD remembered Sarah as He had said, and the LORD did unto Sarah as He had spoken. And Sarah conceived, and bore Abraham a son in his old age, at the set time of which God had spoken to him. And Abraham called the name of his son that was born unto him, whom Sarah bore to him, Isaac. And Abraham circumcised his son Isaac when he was eight days old, as God had commanded him. And Abraham was a hundred years old, when his son Isaac was born unto him. And Sarah said: ‘God hath made laughter for me; every one that heareth will laugh on account of me.’ And she said: ‘Who would have said unto Abraham, that Sarah should give children suck? for I have borne him a son in his old age.’ And the child grew, and was weaned. And Abraham made a great feast on the day that Isaac was weaned. And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne unto Abraham, making sport. Wherefore she said unto Abraham: ‘Cast out this bondwoman and her son; for the son of this bondwoman shall not be heir with my son, even with Isaac.’ And the thing was very grievous in Abraham’s sight on account of his son. And God said unto Abraham: ‘Let it not be grievous in thy sight because of the lad, and because of thy bondwoman; in all that Sarah saith unto thee, hearken unto her voice; for in Isaac shall seed be called to thee. And also of the son of the bondwoman will I make a nation, because he is thy seed.’ And Abraham arose up early in the morning, and took bread and a bottle of water, and gave it unto Hagar, putting it on her shoulder, and the child, and sent her away; and she departed, and strayed in the wilderness of Beer-sheba. And the water in the bottle was spent, and she cast the child under one of the shrubs. And she went, and sat her down over against him a good way off, as it were a bow-shot; for she said: ‘Let me not look upon the death of the child.’ And she sat over against him, and lifted up her voice, and wept. And God heard the voice of the lad; and the angel of God called to Hagar out of heaven, and said unto her: ‘What aileth thee, Hagar? fear not; for God hath heard the voice of the lad where he is. Arise, lift up the lad, and hold him fast by thy hand; for I will make him a great nation.’ And God opened her eyes, and she saw a well of water; and she went, and filled the bottle with water, and gave the lad drink. And God was with the lad, and he grew; and he dwelt in the wilderness, and became an archer. And he dwelt in the wilderness of Paran; and his mother took him a wife out of the land of Egypt.
6ו
דיון
  • עקבו בשני הסיפורים אחרי כל המילים הקשורות לראייה. מה הן רומזות על המהות של הבאר? האם ישנו קשר לשוני בין המילים?
  • האם יש קשר בין תמונת המשתה לתמונת התעייה במדבר?
7ז
דיון

באר הגר הנמצאת בצומת הכניסה של העיירה ירוחם היא באר הרחמים, ומכאן שמה של העיירה.
"ביר רחמה", כפי שנקראה הבאר בפי הבדווים החיים באזור מאות שנים, הפכה ב- 1951 ל"תל ירוחם" ב- 1953 ל"כפר ירוחם" וב- 1959 ל"ירוחם".
  • מדוע לדעתכם בחרו הבדווים לקרוא לבאר הגר "ביר רחמה"? לאילו רגשות, תכונות, ומאפיינים בסיפור שקראתם השם רומז?
8ח

עקביה בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה--דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון: מאין באת, מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
Akabyah ben Mahalalel said: mark well three things and you will not come into the power of sin: Know from where you come, and where you are going, and before whom you are destined to give an account and reckoning. From where do you come? From a putrid drop. Where are you going? To a place of dust, of worm and of maggot. Before whom you are destined to give an account and reckoning? Before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be he.
9ט
תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, דף יב עמוד ב

תמן תנינן: עקביה בן מהלאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. ר' אבא בריה דרב פפי ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי שלשתן. דרש עקביה מפסוק א' (קוהלת יב) וזכור את בוראך: בארך. בורך. בוראך. בארך- ממקום שבאתה. בורך- למקום שאת הולך. בוראך- לפני מה שאת עתיד ליתן דין וחשבון.

מושגים
  • תלמוד בבלי - חיבור קולקטיבי שבו מסוכמת הגותם של האמוראים במאות 3-5 לספירה כפרשנות והרחבה של המשנה, וכולל דברי הלכה ואגדה. האמוראים פעלו בשני מרכזים עיקריים, בבל וארץ-ישראל, ולפיכך ישנם שני תלמודים - התלמוד הירושלמי (הארץ-ישראלי) והתלמוד הבבלי שנחשב לחשוב מביניהם, ודיוניו ההלכתיים הם הבסיס להלכה הנוהגת עד היום. יש המדגישים כי התלמוד הבבלי מציג לעיתים קרובות נרטיב שונה (לפעמים אף באופן מהותי), מיצירתה של ארץ ישראל המשתקפת בספרות התנאים ובתלמוד הירושלמי, ומשקף את עולמם של יהודי בבל.
10י
דיון
  • מה בין באר לבור? (מנין באים המים? מה מינו של העצם? מה מקומו על ציר החיים?)
  • מדוע עקביא בן מהללאל תולה "בור", "באר" ו"בורא" במילה אחת?
12 יב
13יג
14יד
דף מספר 1 בסדרה מפגשים סביב הבאר : זה עוטף אותך ברחמים, דפים נוספים בסדרה:
2 3