מקורות על השואה
הדף מאת: יאיר מירון / אתר מדרשת
אסתר פרברשטיין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, תשס"ב, פרק ראשון.
הכרעת אדמו"רים בתקופת השואה
הרבי מפסיאסצנה, רבי קלונימוס קלמיש שפירא, נודע גם כאיש חינוך וכדרשן, שספריו ומשנתו החינוכית היקנו לו שם בפולין ומחוצה לה. בחודשים הראשונים לכיבוש הנאצים בקשו חסידיו להוציאו לוילנא. הרבי דחה הצעתם בלשון חד משמעית, ואמר: "אין בדעתי לנטוש את החזית ואיני יכול להיפרד מיהדות פולין". הרבי סרב גם לתכנית אחרת להוציאו מווארשה, המשיך לעודד ולחזק את האמונה ולדאוג לצרכים דתיים. בגטו ניהל את שולחנו (="טיש") בשבת, והמשיך לשאת דברי תורה, אותם רשם והטמין (לימים נמצאו מחברותיו בהריסות הגטו). בחורף 1943 נשלח למחנה עבודה בבודזין ושם נפטר.

הרבי מקומרנא, רבי ברוך ספרין, עסק עד הכיבוש הנאצי בקליטת פליטים שברחו לגליציה בנסיון לברוח דרומה. ידידיו בארה"ב ניסו להוציאו להונגריה, באמצעו פספורט ושליח אישי, אך הוא סרב לעזוב, גם כשנודע לו כי הגרמנים מחפשים אחריו. על פי העדות אמר: "צרה היא לכל לישראל. חלילה לשום יחיד לומר - אני את נפשי אציל. עמם אנחי בצרה, ולא טוב אנכי מהם". הוא עודד את יושבי הגטו, למד ולימד ענייני קידוש ה'. עם חיסול גטו קומרנא הועבר לסמבדור, עודד לברוח ליער, אך השקפתו לגיב יציאתו בעצמו מן הקהילה היתה שונה, והוא עמד על דעתו ש"כל זמן שיישאר יהודי אחד בגטו, אני אשאר עמו".
ראיון עם הרב עמיטל, יד ושם, ראיינו: יעל נובוגרוצקי ובילי שילה.
הרב עמיטל - אמונה לאחר השואה
אני נשארתי במסקנה שאני מאמין, זו מסקנה אישית שלי.
המסקנה שלי היא שאני ממשיך להאמין בקב"ה.
אבל הנושא הזה מעסיק אותי. אני מתפלל ויש לי בעיות [...]
אדם תרבותי לא היה יכול להעלים עין, להתעלם מהשואה...
אנחנו צריכים להעביר את השואה לתודעת האנושות.
הדבר הזה צריך להעסיק אותנו כבני אדם.
אפשר לעבור לסדר היום אחרי כל מה שהיה?! אפשר להמשיך?! קרה משהו!
זה דורש מאדם מהפכה רגשית.
ויקטור פרנקל, השאיפה למשמעות, הוצאת דביר 1985, עמ' 72
האדם מחפש משמעות / ויקטור פרנקל
זמן קצר לפני שהצטרפה ארצות הברית למלחמה נגד הגרמנים במלחמת העולם השנייה, נקראתי אל השגרירות האמריקנית בווינה לבוא ולקבל את אשרת ההגירה שלי. באותו זמן התגוררנו אני והורי הקשישים בווינה. הם כמובן ציפו ממני שאקח את האשרה שלי ואמהר להגר. אולם ברגע האחרון התחלתי מהסס, "האם כך באמת עלי לנהוג? האם אני יכול באמת לעשות דבר כזה?" משום שפתאום הבנתי מה צפוי להורי, כלומר, שבתוך כמה שבועות, כמו שנראה באותה שעה, הם יישלחו למחנה-ריכוז, או ליתר דיוק, למחנה-השמדה. והאם עלי להניח אותם סתם כך לגורלם בווינה? עד אז היה ביכולתי להגן עליהם מפני גורל זה בתוקף תפקידי כראש המחלקה לנאורולוגיה בבית-החולים היהודי. אולם לו נסעתי היה משתנה המצב מיד. בעודי שוקל מה הדבר הנכון לעשותו, חשתי שזהו ממין המצבים שאתה מייחל בו למה שמקובל לכנות 'אות משמים'.
אחר-כך הלכתי הביתה, והבחנתי בחתיכת שיש על השולחן. שאלתי את אבי איך הגיעה לשם, והוא אמר, "או, ויקטור, מצאתי אותה הבוקר באתר שעמד בו לפנים בית-הכנסת" הנאצים שרפו אותו. "ולשם מה לקחת אותה?" שאלתי אותו. "משום שהיא שבר של הלוחות שהכילו את עשרת הדיברות". והוא הראה לי איזו אות עברית מוזהבת החרוטה על חתיכת השיש. "חוץ מזה", המשיך, "אם זה מעניין אותך, האות העברית הזאת היא סימן קיצור לדיבר אחד בלבד מעשרת הדיברות". "איזה מהם?" שאלתי בקוצר-רוח, ותשובתו הייתה: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה..". באותו רגע החלטתי להישאר בווינה עם הורי ולזנוח את עניין האשרה.

© כל הזכויות שמורות להוצאה