והשמים יתנו טלם

הפיוט 'שזופת שמש' לשלמה אבן-גבירול מושר בקהילות הנוהגות את מנהג עדות המזרח, כחלק מ"תיקון הטל" המושר בין תפילת שחרית לתפילת מוסף בחג הפסח ומציין את המעבר מחורף לאביב. אבן גבירול מלהטט בין מקורות ורעיונות מקראיים ומדרשיים, ומחבר את הטל עם תחיית הארץ, תחיית העם ותחיית המתים.

דיון
על מקומו של הפיוט בסידור התפילות
הפיוט 'שזופת שמש' לשלמה אבן-גבירול מושר בקהילות הנוהגות את מנהג עדות המזרח, כחלק מ"תיקון הטל" - רצף של פיוטים המושרים בין תפילת שחרית לתפילת מוסף בחג הפסח ומציינים את המעבר מחורף לאביב. בסוף התיקון מבקשים: "לך לשלום גשם ובוא בשלום טל". מאותו רגע מפסיקים לומר בתפילת העמידה "משיב הרוח ומוריד הגשם" ומתחילים לומר " מוריד הטל", עד לשמיני עצרת (חג שני של סוכות) שבו אומרים את "תיקון הגשם" ומבקשים על הגשמים.
ברכת 'מחייה המתים', השנייה בתפילת שמונה-עשרה, היא גם הברכה שבה מתארים את גבורות ה' בהורידו טל.

הרב נתנאל יוסיפון, אביב - קיץ, אתר 'ישיבה'
הטל וכוחות החיים
בקיץ יורד הטל על הארץ. אם נשווה את הדרך בה נוצרים טללי הקיץ לאופן היווצרותם של גשמי החורף, נגלה שההבדל ביניהם מבטא את התפקידים הרוחניים השונים של הקיץ והחורף.

הגשם, כידוע, נוצר מאדי המים שעלו מן האוקיינוסים והימים אשר על פני תבל, אדים אלו התעבו בשמיים לעבים, והוסעו בידי הרוח למקומות השונים בהם חזרו וירדו כמטר על פני כל הארץ (בראשית ב,ו. תענית ט). הטל, לעומתו, נוצר מהלחות (אדי המים) המצויה באוויר, שמתעבה והופכת לטל. התעבות זו מתרחשת רק כאשר יש את 'נקודת הטל', כלומר פער של חום וקור בין שכבות אוויר שונות. לכן אם יש רוח אין טל, מפני ששכבות האוויר הקרות והחמות מתערבבות ולא נוצרת 'נקודת הטל'. חשוב לציין, שלעיתים הטל הוא משמעותי מאוד ומרווה את האדמה (רש"י דברים כח, כג "השמיים מזיעין" ) ובמקומות מסוימים בעולם ישנם נהרות של טל.

נמצא, שההבדל בין הגשם לטל, שטיפות הגשם הם המים הנמצאים מחוץ לאדמה ומוסעים אליה על ידי הרוח, לעומת זאת אגלי הטל הם המים המצויים כבר בארץ והרוח המניעה את האוויר מקלקלת אפשרות זו. זו הסיבה, שלרוב הנוסחים מצרפים בחורף אמירת "משיב הרוח" ל"מוריד הגשם" לעומת הקיץ שאומרים בו "מוריד הטל" ללא אזכור הרוח.

מכאן, שהגשם הוא יניקת כוחות חיים חדשים, ואילו הטל היורד בקיץ מבטא את העובדה שינקנו כבר מספיק כוחות חיים, ועתה מוטל עלינו לממשם ולגלותם החוצה בחיינו. לכן הגשם נעצר לעיתים ואילו הטל יורד בכל השנה (תענית ג) כי אגלי הטל הם כוחות החיים המצויים בעולם תדיר.

לעתיד לבוא, עת כוחות החיים בעולם יגיעו לתיקונם, יתגלה שהמוות הוא שקר (אורות הקודש ב' עמוד שפ') ואין כוח מכוחות החיים אשר אבד לנצח, או אז יוריד הקדוש ברוך הוא טל של חיים לעולם, שנאמר: "יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך "(ישעיהו כו) וכל ישראל יחיו לנצח בתחיית המתים, ובאותה העת "השמחה תהיה שלמה שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" (ילקוט שמעוני ויקרא אות תרנד)

הרב נתנאל יוסיפון, אתר ישיבת בית-אל
© כל הזכויות שמורות לאתר ישיבה
www.yeshiva.org.il

דיון
הטל כמטפורה

בדבריו של הרב יוסיפון יש הבחנה בין מקור הגשם למקור הטל בטבע. אילו משמעויות רוחניות-חינוכיות הוא מוצא בהבחנה זו?

כיצד קושר הרב יוסיפון בין תופעת הטל כמטפורה לבין תחיית המתים לעתיד לבוא?

דיון

נסו לפענח את הפיוט 'שזופת שמש' בעזרת ההסברים והפסוקים המהדהדים בו.

זהו בפיוטו של אבן גבירול את השילוב בין תפילה, הודיה ונבואה.

הטל כתופעת טבע מחייה את האדמה ואת כל הצומח עליה. את מה יחייה הטל העתידי של אחרית הימים? מצאו סימוכין לתשובתכם במילות הפיוט.

ר' צדקיהו בן אברהם הרופא, שיבולי הלקט השלם, סי' יח, דף ט
הטל מחייה את יצחק אבינו
כשנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח ונעשה דשן והיה אפרו מושלך על הר המוריה, מיד הביא עליו הקב"ה טל והחיה אותו, לפיכך אמר דוד 'כטל חרמון שיורד על הררי ציון' וגו' - כטל שהחיה בו יצחק אבינו.

מושגים

• ר' צדקיה בן ר' אברהם הרופא - ממשפחת הענוים (1210, רומא – בערך 1280), חי ופעל באיטליה.

ילקוט שמעוני ליחזקאל א'
טל בערבות
ערבות [הרקיע השביעי] שבו צדק ומשפט צדקה וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכות ונשמתם של צדיקים ורוחות ונשמות העתידים להבראות, וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים.

הסברים

• ילקוט שמעוני הוא לקט מדרשים קדומים על התנ"ך.
  לא ידוע רבות על מחבר הילקוט או על זמן יצירתו. החיד"א כותב כי הרב שמעון אשכנזי מפרנקפורט הוא זה שחיבר את הילקוט הקרוי על שמו.

דיון
לפנינו מקורות ותיקים המזכירים את הטל כמחייה מתים, טל העתיד לרדת באחרית הימים. מקור האמונה הזאת מקראי ומבוסס על הפסוק 'יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך '(ישעיהו כו). גם הספרות התלמודית חוזרת ומעלה רעיון זה.
על מה מעיד הרעיון המחבר את האמונה בתחיית המתים עם תופעות טבע מוכרות?

אהרון דוד גורדון , עבודת-התחייה בארצות-הגולה, נדפס בשבועון 'העברי', שיצא לאור בארצות הברית ע"י 'המזרחי' בעריכת מ. ליפסון, תרפ"א
תחייה לאומית על אדמת ארץ ישראל
עתה, בשאפנו לשוב לתחייה, לתחייה לאומית, אנושית ואישית כאחת, עלינו לתקן כל זה, ובמידה גדולה לברוא את כל זה מחדש. עלינו לשוב אל הטבע, אל העבודה העצמית ואל לשוננו העצמית. קודם כל עלינו, כמובן, לשאוף לשוב לארצנו, להכות שורש בארץ-ישראל על ידי עבודתנו העצמית על אדמתה ולהשיב לתחייה את לשוננו הלאומית. אולם הרי לא נוכל להשיב את כל העם בפעם אחת לארץ-ישראל, ומי יודע, כמה שנים או כמה דורות יעברו, עד שכל העם יעבור שמה.
עלינו אפוא לדאוג, כי גם העם אשר בגולה ישוב לתחייה ובאותם הדרכים אשר בארץ-ישראל: על ידי תשובה אל הטבע, אל העבודה ואל הלשון הלאומית. צריך, שעם ישראל, אשר יכה שורש בארץ-ישראל, ישלח זרם חיים גם לנופו הנוטה לארצות אחרות, כמו שגם נופו ישיב מברכת השמש, הגשם והרוח של ארצות התפשטותו לשרשים, הגזע והענפים אשר בארץ-ישראל. צריכה להיות הפעלה הדדית, החיאה הדדית.

הרב קוק: אגרות ראי"ה א עמ' שנג
תחיית הארץ והמצוות התלויות בה
סוכת שלום וחסדי אל עלי פרושים, והנני מרגישם בכל מלוא נשמתי, בכל עת צעדי עלי שדמות קודש, מדי עָברי לראות את שלום אחי, ושלום כרמי יהודה, וכל המטעים הנחמדים, למטרת העמדת חוק ומשפט, בדבר המצוות התלויות בארץ, מדי שנה בשנה. קרני זיום הולכים ומאירים את כל חדרי לבבי וכליותי, לרומם את רוחי ולהעליז את כליותי, במשוש ארץ חמדה, בכל יום ובכל עת ובכל שעה, בלב מלא צפית ישועה, לשיבת בצרון של אסירי התקוה, עם עם ה' הגדול, אשר אהבתו העליונה תרוממנו על במסתי ארץ.

דיון

איזה תפקיד יש לארץ ישראל בחזון התחייה הלאומית - על פי א"ד גורדון ועל פי הרב קוק?

האם משהו מרעיונות אלה מצוי גם ב'שזופת שמש'?

מהו ההבדל המובהק בין דברי גורדון לקוק בעניין זה?

דיון
האזינו לשני השירים היפים שנכתבו כאן, בארץ ישראל, על ידי בניה של הציונות המתחדשת.
שני השירים, וגם שיריהם של אברהם שלונסקי ושל קובי וינר, המופיעים בדף הבא, הם תוצרים של תרבות יהודית חילונית, שגם אם אינה מוותרת על החיבור למקורות, אין הטקסטים שלה משופעים במילים ובניבים מן המקורות.
מה נשאר בכל זאת בדימוי של הטל בשירים אלה?

יעקב שבתאי, שיר הכרם
שיר הכרם / יעקב שבתאי, אלכסנדר ארגוב
טל צונן על הגפנים
וטל על הפנים
צונן הטל באשכולות
קם הבוקר ורגליו קלות
בוקר, בוקר להאיר
יאיר בכרם

אור עולה על ההרים
ואור על הבוצרים
עולה האור מערפילים
שיר לגפן ירוקת עלים
גפן, גפן להלל
הלל בכרם.

חום כבד נושב באור
וחום ואין ציפור
כבד החום על הפנים
נח היין בענבי כרמים
יין, יין חכלילי
שלי בכרם

רד היום על פני שדות
ירד בגאיות
החום ירד אל הצללים
לילה לילה שועלים קטנים
עד הבוקר כוכבים
כבים בכרם.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

נעמי שמר, נועה
נועה / נעמי שמר
נועה נולדה בשדה בין דשא לאבן
נועה היתה כמו אגל של טל
חרצית היא קטפה בשדה ומן הכותרת
תלשה עלעל עלעל

כן או לא, כן או לא,
אלף שירים ושיר נועה
כן או לא עלעלי
כן או לא או אולי

נועה הובילה אותו בין דשא לאבן
נועה נשקה לו עם רדת הטל
והוא בעיניה שלה הציץ חרש חרש
ובלא מילה שאל:

כן או לא...

נועה הרחיקה נדוד מדשא מאבן
מתלתליה נמחה לו הטל
ומאה חרציות השדה צופות אחריה
וכל עלה ישאל:

כן או לא.....

נועה היא שם בשדה בין דשא לאבן
שיר אחרון מזמר לה הטל
וכל חרציות השדה יפות הכותרת
בוכות עלעל על על

כן או לא, כן או לא
אלף שירים ושיר נועה
כן או לא אללי,
שבה נועה אלי
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il

קובי וינר, 'תן טל', בסדר הזה, שירים, הפקה ודפוס: דפוס עמק יזרעאל
תן טל / קובי וינר
תֵּן טַל.
תֵּן לִי חֶלְקַת שָׂדֶה
עֲלֵי גִּבְעָה,
עֲלֵי אֶרֶץ,
עוֹצֶמֶת עֵינַיִם.
תֵּן לִי
מַצָּע רְגָבִים
יַהֲלוֹמֵי כּוֹכָבִים
בַּשָּׁמַיִם.
תֵּן, וְאֶהְיֶה אַף אֲנִי
נָחָה בֵּין עָלִים רְחָבִים
כְּכַף יָד פְּתוּחָה אֱלֵי מַיִם.
עוֹד טַל,
עוֹד רְבִיבִים,
עוֹד שְׁפָעַיִם,
שִׁבְעָתַיִם.

תֵּן, וְאֶהְיֶה
אַף אֲנִי
עֲגֻלָה,
עֲסִיסִית,
מְתוּקָה
אֲדֻמָּה.
© כל הזכויות שמורות למחבר

אברהם שלונסקי, זמר, "על מלאת" (1947)
זמר / אברהם שלונסקי
לֹא אוֹרְחַת גְּמַלִּים יָרְדָה לִכְרֹעַ,
לֹא דַּבֶּשֶׁת הִיא אֶל מוּל כּוֹכָב.
זֶה הָרִים, הָרִים שֶׁבַּגִּלְבּוֹעַ,
הֲרָרִים צוֹפִים אֱלֵי מֶרְחָב.

הֵם זוֹכְרִים אֶת לֹבֶן אֹהָלֵינוּ,
שֶׁפָּשְׁטוּ בָּעֵמֶק כְּיוֹנִים.
הֵם זוֹכְרִים אֶת מִזְבְּחוֹת לֵילֵינוּ,
שֶׁעָלוּ בְּאֵשׁ הַנִּגּוּנִים.

הֵם זוֹכְרִים,
הֵם זוֹכְרִים
הֵם זוֹכְרִים עוֹד וַאֲנַחְנוּ,
הַאִם שׁוּב נִמְלָא רֹאשֵׁנוּ טַל?
וְלִבֵּנוּ זֶמֶר,
אוֹ שָׁכַחְנוּ,
אֶת אֲשֶׁר לִשְׁכֹּחַ לֹא נוּכַל!

שׁוּב כְּאָז יָקָר הוֹלֵךְ הַסַּהַר
וּמוֹשֵׁךְ כִּבְקֶרֶן הַיּוֹבֵל.
שׁוּב כְּאָז הַלֵּב פּוֹתֵחַ שַׁעַר,
וְנִדְמֶה לָעַד לֹא יִנָּעֵל.

אַך הַיּוֹם קְסוּמִים וְלֹא מִיַּיִן
שַׁבְנוּ הֵנָּה בַּמִּשְׁעוֹל הַלָּז
לְחַדֵּשׁ לֶכְתֵּנוּ אֶל הָעַיִן,
לְהַדְלִיק שִׁירֵנוּ מִנִּי אָז.

שִׁירוּ, שִׁירוּ, שִׁירוּ לִי,
כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִי, טוֹב לִשְׁמֹעַ
שׁוּב כְּאָז אוֹר סַהַר זֶה וּתְכֹל.
שִׁירוּ, שִׁירוּ, שִׁירוּ עַד יָמוּשׁ גַּם הַגִּלְבּוֹעַ
וְיֵצֵא עִמָּנוּ בְּמָחוֹל.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il