אש ואישה
1א
הדף מאת: דפנה קרטס-הרדוף / המדרשה באורנים
2ב
לימוד זה מתמקד בקשר בינינו לבין מדורת ל"ג בעומר, שמעוררת בנו בו זמנית פחד ושמחה קמאיים, ששימרו את החג החריג הזה בלוח השנה. מה יכולות להיות הסיבות והמשמעויות השונות של ל"ג בעומר, של האש, לנו, כיהודים? במטרה לעמוד על הקשר בין האש לאישה, נברר את האמירה ממסכת סוטה: "איש ואישה, זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן" . נמקד את תשומת לב הלומדים לתפקידן של הנשים ולמקומן המרכזי ביחסים שיש בהם "שכינה", כלומר יחסים של הרמוניה ואמת, ומנגד - ביחסים שבהם "אש אוכלתן" – כלומר, שיש בהם קושי ומכשול.
3ג
ר' עקיבא: "איש ואישה, זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן".
§ Rabbi Akiva taught: If a man [ish] and woman [isha] merit reward through a faithful marriage, the Divine Presence rests between them. The words ish and isha are almost identical; the difference between them is the middle letter yod in ish, and the final letter heh in isha. These two letters can be joined to form the name of God spelled yod, heh. But if due to licentiousness they do not merit reward, the Divine Presence departs, leaving in each word only the letters alef and shin, which spell esh, fire. Therefore, fire consumes them.
4ד
דיון
  • לְמה התכוונו חז"ל באומרם 'זכו'? מה פשר הזכייה? האם היא כזכייה בפיס, יד הגורל? או שיש לנו שליטה על אש זו, ואנו יכולים לווסת אותה כפי שאנו מווסתים את להבת הגז בכיריים?
5ה
משנה, מסכת אבות, פרק ג, משנה ב
"שכינה ביניהם":
ר' חנניה בן תרדיון אומר: שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים שנאמר (תהלים א', א') ובמושב לצים לא ישב. אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה ביניהם שנאמר (מלאכי ג' ט"ז ) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו.
6ו
דיון
  • איך אתם מבינים את טענתו של ר' חנניה?
  • מהי אותה שכינה וכיצד היא מגיעה ללימוד בין שני אנשים הלומדים תורה?
  • כיצד ניתן לקשור אמירה זו למשנה בסוטה?
  • האם אפשר לצפות מראש מתי בני זוג "יזכו"?
7ז
"אש אוכלתם":
(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה: בְּיוֹם, דִּבֶּר ה' אֶת-מֹשֶׁה--בְּהַר סִינָי. (ב) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-אַהֲרֹן, הַבְּכֹר נָדָב, וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. (ג) אֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן, הַכֹּהֲנִים, הַמְּשֻׁחִים--אֲשֶׁר-מִלֵּא יָדָם, לְכַהֵן. (ד) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה', בְּמִדְבַּר סִינַי, וּבָנִים, לֹא הָיוּ לָהֶם; וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, עַל-פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם.
Now these are the generations of Aaron and Moses in the day that the LORD spoke with Moses in mount Sinai. And these are the names of the sons of Aaron: Nadab the first-born, and Abihu, Eleazar, and Ithamar. These are the names of the sons of Aaron, the priests that were anointed, whom he consecrated to minister in the priest’s office. And Nadab and Abihu died before the LORD, when they offered strange fire before the LORD, in the wilderness of Sinai, and they had no children; and Eleazar and Ithamar ministered in the priest’s office in the presence of Aaron their father.
8ח
דיון
  • מה היה חטאם של בני אהרן, על פי ר' חנין ור' לוי?
  • האם העובדה שלא נישאו הייתה גזרת גורל, או בחירה?
9ט
מדרש רבה, פרשה כ, ט
אבא חנין אומר: ע"י שלא היה להם נשים דכתיב: 'וכפר בעדו ובעד ביתו'. ביתו זו אשתו.
10י
מדרש רבה, פרשה כ, י
ר' לוי אמר: "שחצים היו". הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם. מה היו אומרים, אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא אבינו כהן גדול ואנו שני סגני כהונה אי זו אשה הוגנת לנו.
11יא
מעובד מתוך ויקיפדיה
מקור האש במיתולוגיה היוונית - סיפור בריאת האישה (פנדורה)
פרומתאוס (ביוונית עתיקה: פירוש: "החושב מראש") - הוא דמות מיתולוגית השייכת לקבוצת הטיטאנים. ככזה הוא אמנם בן אלמוות אך מקורב לאלים.
לאחר ניצחון האלים במלחמה, ביקש זאוס מפרומתאוס ומאפימתאוס לאכלס את העולם תחת מרותו, והעניק להם לצורך כך מתנות רבות: פרווה, טלפיים, כנפיים מהירות, ועוד.
אפימתאוס, אחיו של פרומתאוס, השכיל לברוא בידיו המגושמות רק חיות והעניק להן את כל המתנות שמאפיינות את היצורים החיים בעולם. פרומתאוס לעומתו עמל זמן רב, לש אדמה ומים, ויצר את האדם בדמות האלים. אך עד שסיים פרומתאוס את יצירת האדם לא נותרו עוד מתנות לחלק. כדי להגן על האדם חסר-הישע, העניק לו פרומתאוס את האש.
פרומתאוס - החושב מראש וצופה את הנולד - לא חנן את האדם בתכונה זו, כדי שהאדם לא יידע את יום מותו, וכדי שלא תימנע ממנו התקווה.
תביעותיו של זאוס מהאדם להקריב לו קורבנות הביאו אותו אל סף רעב. בסעודה שבסִיקִיוֹן פרץ ויכוח בין האדם והאלים לגבי חלוקת בשר הקורבן. פרומתאוס, שחש חמלה כלפי יציר כפיו, נתבקש לשמש כבורר בין הצדדים. הוא שחט שור גדול והכין שתי מנחות לזאוס, כדי שיבחר את המנה הראויה לאלים. באחת הניח את מנות הבשר עטופות בקיבה ובמעיים, ובשנייה הניח עצמות, אך עטף אותן בשכבת שומן מבריקה. זאוס בחר במנה השנייה, הטעימה למראה, והאדם זכה בבשר.
לאחר שגילה את התרמית זעם זאוס על פרומתאוס, וכעונש שלל מבני האדם את האש. פרומתאוס שוב חמל על האדם, התגנב אל האולימפוס וגנב ניצוץ אש מגלגליה של מרכבת השמש. הוא הסתיר את האש בתוך קנה חלול של שוּמר, ירד לארץ והחזירהּ לבני האדם.
כעונש לפרומתאוס, ובמטרה להחליש את בני האדם, ציווה זאוס על היפסטוס ליצור אישה מחומר וממים, ושמה פנדורה ('בעלת כל הדורונות'). על פי המיתולוגיה היוונית, פנדורה היא האישה הראשונה בעולם שעד אז אכלס גברים בלבד.
האלים לימדו את פנדורה יופי ואמנויות, וכן את הכישרון להוליך שולל כמו גם חוסר הבושה. בנוסף, ניתנה לפנדורה תיבה סגורה ובה מיני חולי וכאב, קשיים ופגעים, ובתחתיתה הונחה התקווה. פנדורה נמסרה לאפימתאוס, שנשא אותה לאישה. למרות אזהרותיו של אפימתאוס, פתחה פנדורה בפזיזותה וחמדנותה את התיבה ושחררה מתוכה את כל האסונות שניחתו על בני האדם. אך למזלם של בני האדם, היא שחררה גם את התקווה, שעומדת כמשקל-נגד לכל הפגעים והאסונות בעולם.
מהשתלשלות הסיפור נראה שבריאת פנדורה, האישה הראשונה, באה כמשקל-נגד לאש המבורכת שקיבל האדם מפרומתאוס. כיוון שהאלים חששו שבן דמותם בעל האש יסכן את מעמדם בעולם, הם טמנו לו מלכודת בדמות אישה, המביאה עליו את אסונותיו ואת תקוותיו.
אם כן, האישה במיתולוגיה היוונית היא אנטיתזה לאש. כמוה כמים צוננים המכבים את האש המבורכת. היא הגורם המצמצם את האדם, ומרחיק אותו ממעלת אל.
12יב
דיון
  • מה לדעתכם הקשר בין האישה והאש?
  • האם האש היא היצר שמעוררת האישה?
  • מהי האש הקיימת באישה - על סכנותיה ותקוותיה?
  • מהי האש שלכם?
14 יד
15טו
דף הנחיות למנחה:
אש ואישה.rtf