חורבן הבית - האישי והלאומי

מקורות שונים ממשילים את חורבן בית המקדש לפירוק משפחה. בדף זה נשאל מה אפשר ללמוד מהקבלה זו על הפן הלאומי ועל הפן האישי של חורבן הבית.

דיון
תשעה באב מציין את חורבן בית המקדש וירושלים. כאשר אנו מטיילים בירושלים, התחושה איננה של עיר חרבה, אך בית המקדש עדיין עומד בחורבנו. יש האוחזים בציפייה לבניית בית המקדש וחידוש הפולחן כפשוטה. אופציה זו קשה לרבים מבחינה דתית. המחשבה על הקרבת בעלי-חיים לשם פולחן דתי, על כל הכרוך בזה, אינה תואמת את תפיסת המוסר והדת של אנשים רבים, גם דתיים; וכמו כן, השאיפה נראית לא מציאותית משום שבמקום עומדים מסגדים הקדושים לדת אחרת, והם לא ייעלמו מאליהם. אזכור החורבן במועד זה מדי שנה יש לו פוטנציאל לטפח מגמות של קנאות דתית ובדלנות לאומית-לאומנית.
אחת הדרכים להתמודד עם סכנה זו היא להתעלם מתשעה באב ולראותו כעניין שאבד עליו כלח. אולם מעניין לראות שבשלב מוקדם מאוד בתרבותנו, הפך חורבן בית המקדש למטאפורה לחורבן אישי, ובכך הוסט הדגש מהפן הלאומי לפן שיכול להיות רלוונטי לכל אדם. בדף זה נעיין במקורות הקושרים את חורבן בית המקדש לחורבן בית ומשפחה, ונבחן מה אפשר ללמוד מן הקישור הזה.
נעיין תחילה בפסוקים אחדים ממגילת איכה, הקינה הגדולה הנקראת בבתי הכנסת בט' באב.

דיון
בפסוקים אלה ירושלים משולה לאלמנה ועם ישראל ליתומים. מיהו האב הנפטר?
מה יכול להיות הקשר בין חורבן דתי לאומי למוות במשפחה?
מה אומר המשל על המשפחה? ומה הוא אומר על הדת?

הקישור בין חורבן הבית לחורבן משפחה מקבל משנה תוקף בתלמוד הבבלי, שמיקם את אגדות החורבן דווקא במסכת גיטין העוסקת בפירוק המשפחה. כאן החורבן בא לא בשל פטירה אלא כמעשה של בחירה.

נעיין עתה בקטע מספר הזוהר המתיחס למגילת איכה, אשר מפתח את ההקבלה בין חורבן בית המקדש לפירוק המשפחה.

ספר הזוהר בלשון הקודש, יריד הספרים ירושלים תשנ"ח.
ספר הזוהר, זוהר חדש, מדרש הנעלם על מגילת איכה בתרגום לעברית
שלחו להם בני בבל לבני הארץ הקדושה: לנו ראוי לבכות, לנו ראוי לעשות הספד על חורבן בית אלוהינו, על שנתפזרנו בין העמים, ויש לנו לפתוח ההספד, ולפרש האלפא-ביתא, שריבון העולם שלח להספד חורבן ביתו. שלחו להם בני הארץ הקדושה: אמת היא שאתם נתפזרתם בין העמים, ואתם מחוץ לארץ הקדושה, וראוי לכם לבכות עליכם ועל עצמכם שיצאתם מאור לחושך כעבד היוצא מבית אדונו, אבל אנו יש לנו לבכות ולעשות הספד, ולנו שלח הקב"ה ספר ההספד, שאנו בני המלכה, ואנו מבני ביתה ויודעים כבוד אדון העולם. לנו ראוי לבכות ולפרש אלו האלפא-ביתות.
ואנו יתומים בלי אב ואם, והעיניים מסתכלות לכותל ביתה של אמנו, והנה נחרב ולא מצאנו אותה. שהיתה מינקת אותנו בכל יום בימים הראשונים מהמבחר שלה, והיתה מנחמת אותנו ומדברת על לבנו כמו אם לבנה, כמו שנאמר, "כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ" (ישעיהו סו ב). ועתה העיניים מסתכלות לכל צד, ומקום בית מושבה של אמנו נתבלבל והנה נחרב. נטיח ראשינו בכותלי ביתה ומושבה, מי ינחם אותנו, ומי ידבר על לבנו ויגן עלינו לפני המלך. כשהיינו חוטאים לפני אבינו, והרים את השוט להכות אותנו, היא עמדה לפנינו ומקבלת את ההכאה של המלך כדי להגן עלינו, כמו שנאמר, "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ" (ישעיהו נג ה). ועתה אין לנו אֵם, אוי. אוי לנו, אוי לכם. לנו ראוי לבכות, לנו ראוי להספיד, לנו ראוי לבאר אלו הדברים המרים, להודיע להם, לאותם היודעים לבכות, את דברי ההספד. אנו קרבים בכל יום למטתה של אמנו, ואין אנו מוצאים אותה שם. אנו שואלים עליה, ואין מי שיביט עלינו. נשאל את מיטתה, והנה מתבלבלת. נשאל את כסאה, והנה הוא נופל. נשאל את היכלותיה, והם נשבעים שאינם יודעים ממנה. נשאל את העפר ורושם עקבותיה איננו שם. אנו שואלים את הגג, והנה הגג משיב לנו שהיא יושבת שם מבכה ומייללת עלינו, והולכת מגג אל גג, ומבכה וצועקת בקול מר עלינו, כמו שנאמר "מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת" (ישעיהו כב א). אנו שואלים את הדרכים והשבילים, כולם אומרים ששמעו קול מר של בכיה שבוכה על בניה, ואינם יודעים לאן הסתלקה.לנו ראוי לבכות, לנו ראוי להספיד. ננשק עפר רגליה, ננשק מקום בית מושבה, ננשק כותלי ההיכל, ונבכה מרה. אנו נפתח בהספד מפני שאנו רואים את כל זה בכל יום. נבכה תמיד, ומרירות הבכייה לא תישכח מאתנו.

מילים

• אלפא ביתא - מגילת איכה: פרקיה בנויים על פסוקים המתחילים באותיות הא, ב

דיון
מדוע בני בבל סבורים שהם אלה שצריכים להתאבל על החורבן?
מדוע בני הארץ הקדושה סבורים שהם אלה שצריכים להתאבל על החורבן?
מה משמעות התנצחות מוזרה זו?
מיהי האם ומיהו האב של היתומים?
מדוע נעלמה האם? לאן נעלמה? האם היא מתה? האם הם אכן יתומים או שמא הם נטושים?
אילו מין יחסים היו במשפחה זו לפני התפרקותה?
שימו לב לעוצמת הביטוי של אבל היתומים. רצוי להתעכב על פרטי תיאור חיפוש האם ותיאור האובדן ולנסות להבין מה מסמל כל מרכיב בטקסט.

לעיתים קרובות מתואר עם ישראל כבת הזוג של הקדוש ברוך הוא. כך למשל מפרשים את שיר השירים כמטאפורה ליחסים בין האל לעם ישראל. מדוע כאן נמשל עם ישראל דווקא לילדים יתומים או נטושים ולא לבת הזוג?

גט הוא לפעמים דבר הכרחי. גם המשפחה המתוארת כאן במקור איננה בדיוק משפחה מושלמת. ובכל זאת, משהו מאוד טראומטי עובר על הילדים והאובדן שלהם שונה מהאובדן שחווים ההורים. מעניין לראות עד כמה המטאפורה מלמדת כאן הן על חורבן בית המקדש והחוויה הלאומית והן על חורבן בית פרטי והחוויה האישית. חורבן יש כאן.

בעידן שבו לגיטימי לפרק משפחה למען האושר של בני הזוג, חשוב אולי להיזכר גם בערך של המשפחה ובמחירים שילדים משלמים על אושר הוריהם. אין זה אומר שגט הוא בהכרח האופציה הגרועה ביותר, אך יש כאן אולי קריאה לתשומת לב. מנגד, ודווקא משום שלפעמים גט הוא הכרחי ומבריא, מעניין ליישם מחשבה זו גם בהקשר הלאומי: מה לא תפקד? מה הרוויחו בני המשפחה המטאפורית - עם ישראל, השכינה והקדוש ברוך הוא - מן הגט של חורבן הבית?
מובן שאפשר לשאול על כך גם בימינו.