חזינא לאביי ורבא דמצלו אצלויי. פי' כשנופלים על פניהם היו מטין על צדיהם. אית דאמרי טעמא משום דאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא א"כ נענה כיהושע בן נון ואחרים אומרים דרצפת אבנים היתה שם ואסו' להשתחוות כנגד' דמרבינן לי' מאבן משכית:
אמר ר' חייא בריה דרב הונא חזינא לאביי ורבא דכי נפלי על אנפיהו מצלו אצלויי.
איתא במס' מגילה בפ' הקורא את המגילה עומד יושב :(דף כב) רב איקלע (לבית) [לבבל] בתענית צבור נפל כולי עלמא על אפייהו רב לא נפל מאי טעמא רצפה של אבנים היתה ומשום אבן משכית אית דאמר דמשום האי טעמא הוו אביי ורבא מצלו אצלויי...
The Gemara cited an incident involving Rav, and now it returns to examine the matter itself. Rav once happened to come to Babylonia on a public fast. He stood and read from a Torah scroll. When he began to read, he recited a blessing, but when he concluded, he did not recite a blessing. Everyone else fell on their faces, i.e., bowed down on the floor, during the taḥanun supplication, as was the custom, but Rav did not fall on his face. The Gemara asks: What is the reason that Rav did not fall on his face? The Gemara answers: It was a stone floor, and it was taught in a baraita with regard to the verse: “Nor shall you install any figured stone in your land, to bow down upon it” (Leviticus 26:1), that, upon it, i.e., any type of figured stone, you shall not bow down in your land, i.e., anywhere in your land other than in the Temple; but you shall bow down upon the stones of the Temple. This is in accordance with the opinion of Ulla, as Ulla said: The Torah prohibited bowing down only upon a stone floor.