(יג) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַתְּפִלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ:
(13) Rabbi Shimon said: Be careful with the reading of Shema and the prayer, And when you pray, do not make your prayer something automatic, but a plea for compassion before God, for it is said: “for he is gracious and compassionate, slow to anger, abounding in kindness, and renouncing punishment” (Joel 2:13); And be not wicked in your own esteem.
שירת הפיוט בשעת הלידה:
פרופסור משה בר אשר, חתן פרס ישראל ונשיא האקדמיה ללשון העברית – כותב כי היה מנהג אצל יהודי צפון אפריקה לקרוא פיוט זה בשעה שבה האישה כורעת ללדת, כאשר מרחפת סכנה הן לחייה והן לחיי העובר. ונהגו לומר את הפיוט, כאשר צירי הלידה אחזו את היולדת. היו מזעיקים גברים, ולפעמים אפילו כיתת ילדים עם המלמד, כדי לקרוא את הפיוט, ואִם התקשתה היולדת היו גם תוקעים בשופר, וכך עשו עד שהתינוק נולד. וכך היו נשים שבתודעתן זיהו את הלידה עם סיפור העקדה.
[http://moreshet-morocco.com]
Singing of this piyut during labor and birth process:
Professor Moshe Bar Asher, Israel Prize Laureate and head of the Academy of Hebrew Language - writes that it was a custom among the Jews of North Africa to read this poem [Et Shaarei Ratzon] when a woman was in labor, when her life or the life of the fetus was in danger. They would say this poem when the woman was having contractions. Men and sometimes even a class of children with their teacher were called in so they could chant the poem. And if the woman in labor was experiencing difficulty they would also blow the shofar until the baby was born. And thus women would associate the birthing process with the story of the binding of Isaac.