Shabbat lunch in Egypt

ד אמר לו קיסר לר' יהושע בן חנניא: מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף וערב? אמר לו: תבלין אחד יש לנו ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף. אמר לו: תן לנו הימנו. אמר לו: כל המשמר את השבת — מועיל לו תבלין זה, ושאינו משמר את השבת — אינו מועיל לו.

ענין סעודת שבת נרמז בפר' זו אצל יוסף דכ' וטבוח טבח והכן וא' בב"ר (פ' צב) אין הכן אלא שבת המד"א והיה ביום הששי והכינו. ולכאורה ההכנה הוא מערב שבת לפי שאינו יכול לאפות ולבשל בשבת אבל ביוסף נאמר והכן באותו יום עצמו ע"י משרתיו שלא שמרו שבת. וכמש"נ כי אתי יאכלו האנשים בצהרים. ומיהו בתנחומ' (פ' נשא כח) מבואר דהך הכנה דיוסף היה בע"ש והסעודה היה למחר אבל לשון הב"ר לא משמע כן. רק כפשטיה דקרא דלשון בצהרים משמע באותו יום.

אמנם כי עיקר ההכנה הוא על עצם קדושת הסעודה שנשתנה לשבח בריח כמ"ש (שבת קיט.) תבשיל של שבת ריחו נודף כו' ובטעם. וכמ"ש במדרש (ב"ר פר' יא) שהרגישו ריח משונה וטעם משונה בתבשיל של שבת ובודאי היה העיקר הטעם והריח על ידי המכוון של ריב"ח ורבי בהכנת הסעודת שבת.

וכן הפי' במש"נ והיה ביום הששי והכינו וגו' דיקשה דהו"ל למימר והיה ביום הששי והיה משנה וגו' והכינו וגו' שהרי ההכנה היה אחר שנמצא המן משנה בע"ש. אך הפירוש לפי האמור שע"י הכונה וההכנה לכבוד שבת ע"י זה והיה משנה שהיה המן של שבת משונה בריחו ובטעמו וכמ"ש במכילתא והובא ברש"י על פ' לחם משנה ע"ש.

וכן אמר יוסף והכן שיהיה נעשה ההכנה ממילא ע"י כונת יוסף לש"ש שהכניס קדושה בהסעודה וז"ש ואין הכן אלא שבת וכו'. וע"י הכנה זו הטעים יוסף מקדושת סעודת שבת לכל השבטים וכל א' טעם בלחם כפי השייך לו. דכל שבט יש לו קדושה מיוחדת. וכענין חנוכת הנשיאים שחשב במד"ר לכל א' טעם מיוחד בקרבנו וכמש"ש שכל א' הקריבו לפי דעתו וכו' והיינו שכל א' היה לו כונה מיוחדת לפי קדושת שבטו (ונת' חנוכה מא' כג). וכענין זה קדושת י"ב חלות של שבת שאמ' ברע"מ (זח"ג רמ"ה א רע"א ב.) שהם י"ב אנפין נגד פני אריה שור ונשר ע"ש. ופני אדם לא חשיב דבפני אדם שהם עיקר הדמות כמפורש בכתוב ביחזקאל וע"ש ברש"י שהוא דמות פרצופו של יעקב אבינו נכלל כל הי"ב אנפין שהם הי"ב שבטים. ולזה הטעם וישתו וישכרו עמו הגם שהם לא ידעו מזה שעתה נשלמו הי"ב שבטים ביחד רק כי הרגישו בטעם הלחם מקדושת שבת ועל סמך זה שתו וישכרו. והגם דענין שכרות נאמר רק לגנאי בנח ולוט אמנם שתיה זו היה כענין הנסכים שנא' הסך נסך שכר לשון שכרות וכמ"ש (סוכה מט:) שפוקקין את השיתין כו' ומטעם זה רבא אכסא דברכתא אגמע גמועי והיינו דרך שביעה כנסכים. ועוד יש רמז בשבת חנוכה בחינוך לחם הפנים כי בחנוכה היה חנוכת המזבח ששקצום היונים והיה נצרך לחנך בקרבנות ובשבת ע"י הי"ב לחם היה החינוך של השולחן.

ואיתא בפסיקתא (ספ"ר ב) שבע חנוכות הם . . .

תַּבְלִין אֶחָד יֵשׁ לָנוּ, וְ'שַׁבָּת' שְׁמוֹ. לא דבר שקר חס וחלילה, אלא התבלין הוא ההארה של קדושת שבת הנמשכת בשבת על התבשיל גם כן על אשר נתבשל לכבוד שבת, וההארה זאת נקראת 'שַׁבָּת' כי היא נמשכת מקדושת השבת, ונרמזו התבלין באותיות 'שַׁבָּת' במילוי שלהם כזה שי"ן בי"ת תי"ו, דהמילוי עולה תפ"ו [486] ועם כולל ששה אותיות המילוי עולים מספר תַּבְלִין [492]. ובזה יובן בס"ד (שמות לא, טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, פירוש כדי לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת הם התבלין שנקראים 'שַׁבָּת' שהם לא יהיו אלא רק אצל שומרי שבת. או לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, רצונו לומר תבלים הרמוזים באותיות 'שַׁבָּת' כאמור. ונראה לי בס"ד הטעם שהארת השבת שהיא התבלין נרגשת בריח, שיהיה התבשיל ריחו נודף, והוא כי אמרו רבותינו ז"ל השבת הוא מעין עולם הבא כי בו נמשך נועם הבינה שה"ס [שהוא סוד] עולם הבא, וידוע כי בגן עדן אין אכילה ושתיה אלא נזונים מן הריח הטוב דוקא, ולכן הארת השבת השורה על התבשיל נרגשת בריח שיהיה ריחו נודף. ונמצא מן התבשיל של שבת אשר ריחו נודף אצל ישראל שומרי שבת דוקא, יש הוכחה שהשבת לנו הוא ולא לזרים, ועל כן תמצא זה הרמז באותיות תַּבְשִׁיל שהם נקראים למפרע לִי שַׁבָּת, רצונו לומר מן התבשיל מוכח שהשבת הוא לי ולא לזרים. ושמעתי מעשה שהיה בדורות הקדמונים פה עירנו בגד"ד יע"א, יהודי אחד המיר דתו לדת ישמעאלים אצל הממשלה, וכפי דתם לא תתקיים המרתו אלא עד שיבא חכם היהודים שבעיר וידבר עמו בינו לבינו באיזה דברים שירצהו לחזור בו, וכאשר זה ישמע דברי הרצויים של החכם ויסרב ולא יקבל דברי החכם, אלא רק להמיר אז תהיה המרה שלו חזקה שאינה תלויה בשום אונס וסיבה, אלא נמצא שהוא אוהב דתם מלב ונפש, ואותו היהודי בא אצלו החכם שבעיר וידבר עמו כמה דברים יקרים וטובים למשוך לבו לדת ישראל ולא יכול, אלא זה עודנו עומד במרדו להמיר, וקודם שנסתלק החכם בא יהודי אחד שהיה חבר של זה, והוא יודע בו שמקטנותו ערבים לו הבצים של שבת אשר מניחים אותם על חמין של קדירה, ואוהב לאכול בכל שבת שבעה ושמונה בצים מחמת שערבים לו הרבה, ויגש אליו ויאמר לו אם תמיר מה תעשה בשביל הבצים של שבת? כי זה הערבות של הבצים לא תמצא אלא אצל היהודים שומרי שבת! ודבריו של זה תיכף עשו פירות בלב זה האדם וחזר בו מן ההמרה בשביל הבצים של שבת עד כאן.