כיצד נדע מתי מוטלת עלינו החובה להתאמץ ולהשיב את האבדה לבעליה? המשנה שלפנינו מגדירה את היחס לאבדה בעיקר באמצעות המושג סימן. קיומם או אי־קיומם של סימני היכר באבדה קובעים במידה רבה אם מחובתו של המוצא להשיבה לבעליה. סימנים כאלו יכולים להופיע בגוף האבדה, בכלי שהיא מצויה בו, באופן או במקום שבו נמצאה וכדומה. ההנחה המובלעת במשנה היא שאם ישנו סימן היכר או שוני כלשהו המייחד את החפץ שנמצא מחפצים דומים, לא רק שהמוצא הישר יוכל לאתר את המאבד האמיתי ביתר קלות, אלא גם המאבד יתאמץ יותר להשיבה אליו, ולא יתייאש ממנה בקלות.
1. אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז?
2. אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ:
3. מצָאָ פֵּרוֹת מְפֻזָּרִין,
4. מָעוֹת מְפֻזָּרוֹת,
5. כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים
6. ועְִגוּלּיֵ דְבֵלהָ,
7. כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם
8. מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים
9. וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר,
10. וְגִזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן
11. וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן
12. וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן –
13. הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ,
14. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.משנה
15. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
16. כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שִׁנּוּי, חַיָּב לְהַכְרִיז.
17. כֵּיצַד?
18. מָצָא עִגּוּל וּבְתוֹכוֹ חֶרֶס,
19. כִּכָּר וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת.
20. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
21. כָּל כְּלֵי אֶנְפּוֹרְיָא אֵינוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז.
(1) Which found objects belong to the finder and which ones must be proclaimed [in the lost and found]? These found objects belong to the finder: if a man found scattered fruit, scattered money, small sheaves in the public domain, cakes of figs, bakers’ loaves, strings of fish, pieces of meat, wool shearings [as they come] from the country of origin, stalks of flax and strips of purple wool, according to Rabbi Meir. Rabbi Judah says: “Anything which has in it something unusual, must be proclaimed. How is this so? If he found a fig cake with a potsherd in it or a loaf with coins in it [he must proclaim them].” Rabbi Shimon ben Elazar says: “New merchandise need not be proclaimed.”
22. וְאֵלוּ חַיָּב לְהַכְרִיז?
23. מָצָא פֵרוֹת בִּכְלִי אוֹ כְלִי כְּמוֹת שֶׁהוּא,
24. מָעוֹת בְּכִיס אוֹ כִיס כְּמוֹת שֶׁהוּא,
25. צִבּוּרֵי פֵרוֹת, צִבּוּרֵי מָעוֹת,
26. שְׁלשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה,
27. כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד
28. וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת
29. וְגִזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן,
30. כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן –
31. הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז.
(2) And these must be proclaimed: if a man found fruit in a vessel, or an empty vessel; or money in a bag, or an empty bag; piles of fruit or piles of money; three coins one on top of the other; small sheaves in the private domain; home-made loaves of bread; wool shearings as they come from the craftsman’s shop; jugs of wine or jugs of oil, these must be proclaimed.
32. וְעַד מָתַי חַיָּב לְהַכְרִיז?
33. עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בוֹ שְׁכֵנָיו,
34. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
35. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלשׁ רְגָלִים,
36. וְאַחַר הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹן שִׁבְעָה יָמִים,
37. כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ שְׁלשָׁה
38. וְיַחֲזֹר שְׁלשָׁה
39. וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד.
(6) For how long must a man proclaim [what he has found]? Until all of his neighbors know of it, according to Rabbi Meir. Rabbi Judah says: “At the three Pilgrimage Festivals and for seven days after the lest festival, to allow him three days to go back to his house, three days to return and one day on which to proclaim his loss.”
1. אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּו – אלו הן המציאות (אבדות שנמצאו) ששייכות למוצא, והוא אינו חייב להכריז עליהן ולהחזירן לבעליהן.
3. פֵרוֹת מְפֻזָּרִין – פירות שנפלו והתפזרו; מאחר שהם מפוזרים, אין בהם סימן, הרי הם הפקר (אינם שייכים לאיש) והמוצא יכול לקחתם לעצמו.
4. מָעוֹת – מטבעות.
5. כְּרִיכוֹת – חבילות קטנות של שיבולים. בִּרְשׁוּת הָרבַּיִם – במקום ציבורי, כגון רחוב או כיכר; מאחר שהכריכות מתגלגלות ממקום למקום באמצעות רגלי אדם ובהמה ואינן נותרות במקום אחד, אין בהן סימן.
6. וְעִגּוּלֵי דְבֵלָה – תאנים מיובשות ודחוסות שצורתן עגולה.
7. כִּכָּרוֹת – כיכרות לחם. נַחְתּוֹם – אופה; כיכרות של נחתום דומות זו לזו ואין בהן סימן .
8. מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים – דגים שהושחלו כמחרוזת על חוט; מאחר שכל הדייגים נוהגים לעשות כך, אין בהן סימן.
9. וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר – חתיכות בשר שחתך הקצב באטליז; מאחר שכל הקצבים נוהגים לחתוך את הבשר בדרך דומה, אין בהן סימן.
10. וְגִזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן – חבילות של צמר גזוּז שבאו מהמדינות שבהן נגזז; מאחר שלכל החבילות מראה דומה, אין בהן סימן.
11. וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן – חבילות של סיבי פשתן, צמח שמפיקים ממנו חוטים.
12. וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן – רצועות צמר הצבועות בצבע ארגמן.
13. הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ – של המוצא.
16. כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שִׁנּוּי – כל אבדה שיש בה סימן. חַיבָּ להְַכְרִיז – המוצא חייב לפרסם את דבר האבדה, לשאול ולחפש אחר המאבד כדי להחזיר לו את האבדה.
17. כֵּיצַד? – מהו חפץ שיש בו שינוי?
18. עִגּוּל – של דבלה. וּבְתוֹכוֹ חֶרֶס – שבר של כלי חמר. כִּכָּר וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת – כיכר לחם ובתוכו מטבעות.
21. כְּלֵי אֶנְפּוֹרְיָא – "אנפוריא" משמעו מסחר ביוונית; הכוונה לכלים שיוצרו בבית חרושת וכולם דומים זה לזה. אם הכלים חדשים והבעלים טרם השתמשו בהם, אי אפשר לזהותם, אף לא בטביעת עין, והם נחשבים לאבדות שאין להן סימן ולכן שייכות למוצא.
22. וְאֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז – ולגבי מציאות אלו חייב המוצא לפרסם את דבר האבדה, מפני שיש בהן סימן.
23. פֵרוֹת בִּכְלִי – פירות הנמצאים בתוך כלי (למשל סל או קערה); מאחר שבכלי עצמו יש סימן, המוצא חייב להכריז על האבדה. כְלִי כְּמוֹת שֶׁהוּא – כלי ריק שיש בו סימן.
24. מָעוֹת – מטבעות. בְּכִיס – ארנק, תיק או שקיק לשמירת כסף או חפצים. כְּמוֹת שֶׁהוּא – ריק.
25. צִבּוּרֵי פֵרוֹת – פירות הצבורים בערמה או בצורה מסוימת. במקרה זה, מספר הפירות ומקומם עשוי לשמש סימן היכר. צִבּוּרֵי מָעוֹת – מטבעות הצבורים בערמה או בצורה מסוימת. זֶה עַל גַּב זֶה – אחד על האחר.
27. כְּרִיכוֹת – חבילות קטנות של שיבולים. בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – במקום פרטי.
28. וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – כיכרות לחם שנאפו על ידי אדם פרטי, כי לכל אדם תבנית ביאור (המשך) מיוחדת לו לאפיית לחם.
29. וְגִזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן – חבילות צמר גזוז שנקנו מבית מלאכה.
30. כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן – כדים שמאחסנים בהם יין ושמן ויש בהם סימן.
32. וְעַד מָתַי חַיָּב לְהַכְרִיז – כמה זמן חייב להכריז על אבדה שיש בה סימנים.
33. עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בוֹ שְׁכֵנָיו – עד שיתפרסם דבר האבדה בקרב תושבי המקום שבו
נמצאה.
35. שָׁלשׁ רְגָלִים – עד אשר יעברו מיום המציאה שלושת החגים: פסח, שבועות וסוכות; כאשר היה בית המקדש קיים, עלו כל ישראל לבית המקדש בחגים אלו. כל מי שמצא אבדה היה מכריז עליה בפני הקהל הרב, ומי שאיבד דבר־מה היה בא לראות אם נמצאה אבדתו.
36. וְאַחַר הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹן – לאחר שעבר החג השלישי מיום שנמצאה האבדה. שִׁבעְהָ
ימִָים – שבעה ימים נוספים.
37. כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ שְלׁשָהׁ – כדי שיספיק המאבד ללכת שלושה ימים על מנת לבדוק אם חסר לו דבר-מה בבית.
38. וְיַחֲזֹר שְלׁשָהׁ – שלושה ימים יידרשו למאבד לחזור לירושלים.
39. וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד – כדי שיוכל המאבד להכריז ביום שלאחר מכן על דבר האבדה ועל סימניה, והמוצא יוכל להחזירה לו.
1. מלאו את הטבלה שלפניכם על פי המשנה: מהן האבדות שיכולות להישאר ברשותו של המוצא, ומהן האבדות שעליהן הוא חייב להכריז כדי להשיבן לבעליהן?
3. צרו טבלה כמו זו המופיעה בשאלה הראשונה ומלאו אותה בדוגמאות לאבדות משני הסוגים מחיי היום־יום. במקום ליצור טבלה תוכלו גם לכתוב את הדוגמאות כמשנה מודרנית: אלו מציאות שלו וכו'.
4. חזרו למשימת הפתיחה. לפי המשנה, על אילו מבין החפצים יש להכריז ועל אילו לא? השוו בין תשובותיכם שם ובין תשובותיכם כעת. האם יש הבדלים בין התשובות? הסבירו.
5. האם לדעתכם מספיק להודיע על אבדה, או שצריך לנקוט פעולות נוספות כדי השיבה לבעליה?
6. הסבירו בלשונכם עד מתי חייב אדם להכריז על אבדה לפי שיטת רבי מאיר, ועד מתי יש להכריז עליה לפי רבי יהודה. מה ההבדל בין שתי השיטות?
7. קראו את הקטע הבא והשיבו על שאלות שאחריו:
לעומת זאת, אם לחפץ יש סימנים, המאבד אינו מתייאש ומאמין שבאמצעות סימנים אלו יוכל המוצא להחזיר לו את האבדה. זאת הסיבה שאבדה שיש בה סימנים היא רכושו של המאבד, ועל המוצא לעשות כל מאמץ להחזירה לבעליה.
ב. נסו להסביר לאור זאת את מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר שבמשנה: מתי לדעת רבי יהודה ורבי מאיר מתייאשים הבעלים מן האבדה? עם מי מבין השניים אתם מסכימים? הסבירו.
א. בית הספר הוא מרחב שיש בו אבדות ומציאות רבות. נסו למצוא דרך לצמצם את התופעה של אובדן חפצים בבית הספר, ולסייע בהשבת אבדות לבעליהן.
~ נסחו תקנון השבת אבדה לבית הספר. התייחסו גם לנקודות האלה:
- אילו אבדות יש להשיב ואילו לא?
- מהו תהליך השבת האבדה?
- מי צריכים להיות בוועדת השבת אבדה?
- איפה כדאי לשמור על האבדות?
- מהו גורלה של אבדה שלא נמצאו בעליה?
הגדרות
"אבידה" - מיטלטלין [חפצים] שאבדו לבעליהם, או שבנסיבות העניין יש להניח שיצאו משליטתם.
חובת המוצא
המוצא אבידה ונוטלה חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה, זולת אם בנסיבות העניין יש להניח שבעל האבידה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה.
אבידה שלא נתגלה בעלה
לא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים, יראו כאילו התייאש ממנה והמוצא יהיה לבעל האבידה; התקופה האמורה תתחיל מהיום שהודיע למשטרה. לא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים לאחר שנודע למשטרה על מציאת האבידה, יראו כאילו התייאש ממנה והמדינה תהיה לבעלת האבידה; והוא הדין אם המוצא מסר את האבידה למשטרה והיה לבעלה לפי סעיף קטן (א) אך לא דרש אותה תוך חודשיים לאחר שהיה לבעל כאמור. על אבידות יקרות ערך, או שניתן להניח שהן בעלות ערך רגשי מיוחד לבעליהן, ועל סוגים מיוחדים אחרים של אבידות, לא יחולו הוראות אלו.
עבירות
מי שאינו מקיים את המוטל עליו לפי חוק זה, דינו - מאסר ששה חדשים או קנס.
- במה דומה חוק זה לתקנון שניסחתם בסעיף הקודם ובמה הוא שונה ממנו?
- במה דומה חוק זה לכללי השבת אבדה שבמשנה ובמה הוא שונה מהם?
- "מי שאינו מקיים את המוטל עליו לפי חוק זה, דינו – מאסר ששה חדשים או קנס" – מה דעתכם: האם נושא השבת אבדה צריך להיות עניין הנוגע למדינה או עניין פרטי?
- במה שונה גישת המשנה בנושא מגישתו של החוק? במה דומות שתי הגישות?
← היום נעזרים רבות במִרְשֶׁתֶת (אינטרנט) כדי להקל על יצירת קשר עם מי שאיבד דבר־מה ולהשיב לו את האבדה. ישנם אתרים מיוחדים להשבת אבדה, כמו למשל "איבוד – אתר השבת אבדה ישראלי" או אתר "Lost and Found" העולמי.
← חשבו על דרכים נוספות שבהן הטכנולוגיה והרשתות החברתיות עשויות לסייע בהשבת אבדות. תארו את הרעיון הטכנולוגי שהייתם רוצים לפתח וליישם.