The matter at hand...
The Jewish News
With just over a fortnight to go before the election, Rabbi Ephraim Mirvis, Chief Rabbi of Great Britain and the Commonwealth, issued a stark condemnation of Jeremy Corbyn’s handling of antisemitism in the Labour Party.
He said “the overwhelming majority of British Jews are gripped by anxiety” ahead of the December 12 election and that “a new poison” has taken hold in the party “sanctioned from the very top”.
The Sages: Character, Context and Creativity (Rabbi B. Lau)
There is a view that this was part of an attempt to conceal the miracle of the Hasmonean rebellion, or even a conscious attempt to suppress the record altogether. In this context, the claim is made that during the period of the Mishna’s compilation, after the Bar Kohba revolt, there was an attempt to pacify the Roman Empire by rewriting Jewish history. They were effectively saying: “We are not a rebellious nation. We do not seek political freedom. We despise wars.” Rabbi Yehuda the Prince, the redactor of the Mishna, “concealed” the rebellion in an effort to appease. A rebellion? Perish the thought!..... (Many years later) The Babylonian Talmud does refer to Hanukkah… And so, a new miracle story emerged, one which posed no threat to any empire, and which allowed us to remember and perpetuate the memory of Hanukkah without any disturbance. It became a festival bearing the deep imprint of the exile, lacking any suggestion of political independence… (page 166)
Hasmoneans: Heroes or Villians?
The Ramban (Bereishis 49:10):
The throne will never leave the tribe of Yehuda: This verse hints to the fact that Yehuda’s tribe will rule over the Jewish people…In my opinion, the Kings who reigned in the northern Kingdom of Israel after David were transgressing…and they were relying on the words of Achiya Hashiloni the prophet who anointed Yeravaam who stated:” And you will afflict the house of David for this…however not forever”. When the northern tribes continued setting up king after king and didn’t return to the kingship of Yehuda, they transgressed the will of that elder (Jacob), and they were punished as a result, as Hoshea states:” they chose a king but not from one of my own”. This was the punishment of the Hasmoneans that ruled in the second temple period. Were it not for these godly people, Torah and Mitzvot would be forgotten from the Jewish people. Nonetheless they were punished in a most severe manner because the kings which ruled in the Hasmonean dynasty with all their strength and successes (against the Greeks)fell into the hands of their enemies, to the extent that if anyone says that they come from the house of the Hasmoneans is a slave (Bava Basra 50B)…Furthermore, it is possible that it was a sin for them to be kings because they were priests and they were commanded to ‘guard their priesthood’…
Shem Mishmuel
It is very hard for us to imagine how such great leaders, men who had saved the Jewish nation by their valiance, could transgress a clearly stated Torah principle. Not only that, but it is reasonable to say that the Chashmonaim acted with the consent of the Sanhedrin and, by extension, the whole jewish people, and we have no evidence to suggest that any objection was raised to their reign. It is also problematic to suggest that while the heroes of the war were reightous, their descendents were not, and so they took the kingshiup. THe Gemara explicitly refers to the victors themselves as the “kingship of the House of the Chashmonaim implying that they actually ruled as kings.
However, we can suggest a solution to this quandary… As with the oil, the victory in the war against the Greeks was a great miracle. The Chashmonaim risked their lives, prepared to die for the holiness of God’s name and his Torah. A tremendous miracle occoured, and they won the war against all odds. Like the oil, the Chashmonaim were...raised above their natural physical boundaries and limitations, which enabled them to succeed in their mission. We could say that they were no longer subject to general Torah law...
(ט) ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ות"א ועיני לאה יאין ורחל הוית שפירא בריוא ויאיא בחזיא והנה התרגום הוא לכאורה תמוה שמתרגם על רכות יאין ועל יפת מראה ג"כ יאיא גם א' של תיבת יאיא הוא מיותר לגמרי שהיה די לכתוב יאי ונ"ל לפרש ע"ד הרמז כי הנה ידוע מספרים הקדושים שרחל נקרא עלמא דאיתגליא. ולאה נקרא עלמא דאיתכסיא ולהבין קצת מה הוא איתגליא ואיתכסיא דהנה העבדות צריך להיות בתחלה שיקבל האדם על עצמו באמת עול מלכות שמים לידע כי הבורא ב"ה הוא רב ושליט ומלכותו בכל משלה וזה הוא באיתגליא כי דבר זה הוא גלוי ומפורסם שאין עולם בלא מנהיג ואחרי שהאדם מקבל על עצמו עול מלכותו באמת ורוצה לעבוד אותו כעבד את רבו בכל מיני עבדות שיאות למלך הכבוד אזי הש"י מקרבו ומכניס אותו להיכלו היכלות הפנימים ושם יתוודע לו יותר מגדולת האלקים ונופל עליו בושה והכנעה גדולה ולבו נשבר בקרבו מאוד ובא מעבודה זו שקבל עליו מלכות שמים כנ"ל הנקרא עלמא דאיתגליא מחמת שהוא דבר נגלה ומפורסם להכנעה ותשובה שלימה שהיא בלב נשבר ונקרא עלמא דאיתכסיא כי עבודה זו עיקרה בלב ומוח ובהעלם גמור ומכוסה מעין כל וזה הוא
Yehuda
(א) ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו. יפה דרשו רז"ל סמיכות הפרשה לפי שהורידוהו אחיו מגדולתו. והנראה מפשט הכתוב כי יהודה ראה בצרת אביו שהיה בוכה ומתאבל תמיד על בנו. וראה יהודה בעצמו שהוא הגורם מכירת אחיו. ולפי שלא יכול להתאפק לראות בצרתו נתחרט מחטאתו והודה על פשעו וירד מגדולתו הוא מעצמו. לפי שאינו דומה המתבייש מעצמו למתבייש מאחרים כמוזכר... ולכן נפרש מאחיו ורצה להתבודד ולהצטער ולא לישב בסוד משחקים. ורצה לילך אל ארץ אחרת למקום שאין מכירין אותו ללבוש שחורים כמאמר ר' אלעאי. וזהו וירד יהודה מאת אחיו לעשות תשובה שלימה ולהודות על חטאתו. כי יהודה שמו והודאה עמו. כמאמר אמו הפעם אודה את ה'. וכמאמר אביו יהודה אתה יודוך אחיך. וכמאמר מרע"ה שמע ה' קול יהודה בהודאתו. ולפי שהודה על חטאיו וירד מעצמו מגדולתו. מדד לו השם מדה כנגד מדה. ואחרי מות יהושע היו ישראל רוצים לשים עליהם שר ומנהיג לצאת ולבא לפניהם והיו מסופקים בזה. ואולי כל אחד מהשבטים היה מתנשא לאמר אני אמלוך עד ששאלו מי יעלה בתחלה. ויאמר ה' יהודה יעלה. כלומר למה אתם מסופקים בדבר הברור. כי אחר שיהודה עשה הודאה והוא בעל הודאה וירד עצמו מגדולתו כדכתיב וירד יהודה מאת אחיו. ראויה לו העלייה מדה כנגד מדה ולכן יהודה יעלה. ואמר בעת ההיא להורות על תשובתו הנכונה. כי החוטא ראוי לו לשוב מיד מחטאתו כמאמרם ז"ל אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה....
Levi
(1) שמעון ולוי אחים SIMEON AND LEVI WERE BRETHREN in the plot against Shechem and against Joseph. Scripture states, (Genesis 37:19—20) “And they said one to another… (literally, one to his brother) come now therefore and let us slay him” (Midrash Tanchuma, Vayechi 9). Now, who were these? Should you say Reuben or Judah was one of them — but they were not consenting parties to slaying him (cf. Genesis 37:21, Genesis 37:22 and Genesis 37:26). Should you say they were the sons of the handmaids (Dan, Naphtali, Gad or Asher) — their hatred of Joseph was not so perfect a hatred that they would wish to kill him for it is said, (Genesis 37:2) “whilst a lad he used to be with the sons of Bilhah and with the sons of Zilpah etc.” Issachar and Zebulun would certainly not have spoken thus in the presence of their elder brothers. Consequently one must needs say that they were Simeon and Levi whom their father called “brethren” (Midrash Tanchuma, Vayechi 9).
(4) אכן נדע הדבר SURELY THE THING IS KNOWN — Explain it in its literal sense: the fact that I have killed the Egyptian is known. A Midrashic explanation is: now there is known to me that matter about which I have been puzzled — how has Israel sinned more than all the seventy nations, that they should be oppressed by this crushing servitude? But now I see that they deserve this (Exodus Rabbah 1:30).
(1) Whoever is for Ad-noy [come] to me. Moshe could not have been referring to everyone who did not worship the calf, for that would have included the majority of the people. Rather, he was calling upon those whose intentions were pure and who would give all they owned for God’s honor.