רשב"ם דברים פרשת ואתחנן - עקב פרק ז
(יד) עקר - כולו קמץ. כמו מן חכם יאמר אשה חכמה, מן שפלשפלה איננה, כמו כן מן עקר עקרה. וכן מצאתיהו בכל ספרי ספרד:
רשב"ם דברים פרשת שופטים פרק יח
(יא) וחבר חבר - הניגון בחי"ת. כמו מן החרב, תאכל החרב, וזהמוכיח חובר חברים מחוכם. כמו מן מלך מלכים. וכמו מן עבדעבדים, כן יאמר מן חבר חברים. ואילו היה חבר טעמו בבי"ת כמוחבר אנכי לכל אשר יראוך ירך גדר כתף וגזל שטעמם למטה, היהלו לומר חובר חברים [כמו] מן ירך ירכו. גזלו, חברים מקשיביםלקולך. ובחי"ת [מנוגן] מצאתי אחרי כן בספרי ספרד כדבריי:
שו"ת הרשב"א חלק א סימן שצה
מונטפשליר. לחכם רבי יעקב בר מכיר. כתב מר כי ראית מהשהשבתי אני בענין הכפרה שעושין לנערי' בערבי יום הכפורי'ושאסרתי אני. והנאך ואתה מוסיף עוד לומר שקרוב לומרשהשחיטה פסולה שזה כמו שוחט לשם חטאתו. אני מצאתי מנהגזה פשוט בעירנו עם שאר דברים שהיו נוהגין כיוצא בזה. שהיושוחטין תרנגול זקן לכפרה על הנער היולד וחותכים ראשו ותוליםהראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים. והבלי' הרבה שנראו בעיניכדרכי האמורי ודחקתי על זה הרבה. ובחסד עליון נשמעו דברי ולאנשאר מכל זה ומכיוצא באלו בעירנו מאומה. אע"פ ששמעתי מפיאנשים הגונים מאד מאשכנז היושבים עמנו בבית המדרש שכלרבני ארצם עושין כן ערבי יום הכפורים ושוחטין לכפרה אווזיןותרנגולין. גם שמעתי כי נשאל לרבינו האיי גאון ז"ל ואמר שכןנהגו. ועם כל זה מנעתי המנהג הזה מעירנו. ומכל מקום אינורואה לפסול השחיטה מפני שלא פסלו אלא השוחט לשם דברהנדר והנדב. ודוקא תמימים אבל בעלי מומין לא. לפי שכל הרואהיודע שאין זה לשם עולה ולשם שלמים דוקא אלא דברי הבאיבעלמא. ולפיכך כתבתי אני בספרי ספר תורת הבית שהשוחטתרנגולין אווזין לשם אחד מכל אלו ששחיטתן כשרה. לפי שהכליודעין שאין אחד מאלו עולין לקרבן.