(ח) אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית.
(8) There is no difference between and tefillin and mezuzot except that scriptural books may be written in any language, while tefillin and mezuzot may only be written in Aramaic script. Rabban Shimon ben Gamliel says, "Even concerning scriptural books, they only permitted them to be written in Greek."
(ב) בשלש קפות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה, וכתוב בהן אלף בית גימל. רבי ישמעאל אומר, יונית כתוב בהן אלפא ביתא גמלא.
(2) In three baskets each of [the capacity of] three seim they make the appropriation [of shekels] from the chamber. And on them was written: alef, beit, gimmel. Rabbi Ishmael says: Greek was written on them, alpha, beta, gamla.
(ה) המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני גוים, מפני לסטים, מפני רוח רעה, ואם בשביל החולה שיישן, פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה, חיב. ורבי יוסי פוטר: בכלן חוץ מן הפתילה, מפני שהוא עושה פחם.
(5) [If] one extinguishes the lamp because he is afraid of non-Jews, of bandits, of an evil spirit, or that the sick may sleep, he is exempt; but [if his intention is] to preserve the lamp, to preserve the oil, or to preserve the wick, he is liable. Rabbi Yose exempts in all [these cases] except the [act preserving the wick], because he thereby creates a coal.
(ה) רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: לפיכך אנחנו חיבין להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו, הוציאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאלה. ונאמר לפניו הללויה.
(5) Rabban Gamliel used to say: Whoever does not mentioned these three things on Passover does not discharge his duty, and these are they: ... Therefore it is our duty to thank, praise, laud, glorify, exalt, honor, bless, extol, and adore Him Who performed all these miracles for our ancestors and us; He brought us forth from bondage into freedom, from sorrow into joy, from mourning into festivity, from darkness into great light, and from servitude into redemption. Therefore let us say before Him, Hallelujah!
(ח) כִּֽי־מִדֵּ֤י אֲדַבֵּר֙ אֶזְעָ֔ק חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד אֶקְרָ֑א כִּֽי־הָיָ֨ה דְבַר־יקוק לִ֛י לְחֶרְפָּ֥ה וּלְקֶ֖לֶס כָּל־הַיּֽוֹם׃
(8) For as often as I speak, I cry out, I cry: ‘Violence and spoil’; Because the word of the LORD is made A reproach unto me, and a derision, all the day.
(יד) תְּשִׂימֵ֣נוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ׃
(14) Thou makest us a taunt to our neighbours, a scorn and a derision to them that are round about us.
(ו) אומרים צדוקים: קובלין אנו עליכם פרושים, שאתם אומרים כתבי הקדש מטמאין את הידים, וספרי המירם אינם מטמאין את הידים. אמר רבן יוחנן בן זכאי: וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד, הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים, ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים. אמרו לו: לפי חבתן היא טמאתן, שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרודות. אמר להם: אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טמאתן, וספרי המירם שאינן חביבין אינן מטמאין את הידים.
(6) The Sadducees say: We denounce you, Pharisees! For you say that holy Scriptures render the hands impure, but the books of Homer do not render the hands impure. Rabban Yochanan ben Zakkai said "And is this alone all we have [to object to] over Pharisees? For they also say that the bones of a donkey are pure, but the bones of Yochanan the high priest are impure." They [the Sadducees] said to him, "In accordance with their love is their impurity, so that one does not fashion the bones of his father or his mother into spoons." He said to them, "So too regarding the sacred Scriptures; in accordance with their love is their impurity; and the books Homer, which are not beloved, do not render the hands impure."
רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים. כגון ספרי בן סירא וסיפרי בן לענה אבל סיפרי המירס וכל ספרים שנכתבו מיכן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת מאי טעמא ויותר מהמה בני היזהר וגו' להגיון ניתנו ליגיעה לא ניתנו
R. 'Akiba says: Also he who read the apocryphal literature such as the books of Ben Sira and the books of Ben La'aga [has no share in the world to come], but he who reads the books of Homer and all other books that were written beyond that is considered like one who is reading a letter, for [it is written]: 'And furthermore, my son, beware of making many books, and much study [of them] is a weariness of flesh (Eccl. 12:12). It was given for knowledge but not for intensive study.
(ו) אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר חוץ מאחד בלבד. מעשה שאחד שבא אלי מן הדרום וראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים. נמתי לו מה ראית לשחת שער זה נאה. נם לי רועה הייתי בעירי ובאתי למלאות מן הנהר מים. ונסתכלתי בבבוא שלי ופחז יצרי עלי ובקש להעבירני מן העולם. נמתי לו רשע לא היה לך להתגרות אלא בדבר שאינו שלך לדבר שעתיד לעשות עפר רמה ותולעה הרי עלי לגלחך לשמים. המכתי את ראשו ונשקתיו ואמרתי, בני, כמותך ירבו עושי רצון מקום בישראל עליך נתקיים זה שנאמר (במדבר ו) איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר ליקוק.
Simeon the Righteous said: Only once in (all) my days have I eaten a nazirite penalty offering. When one person came from the south, with beautiful eyes and of handsome appearance, and with his locks arranged in curls, I said to him: “Why did you see fit to destroy this beautiful hair?” He said to me: “I was shepherding in my town and went to draw (water) from a river. When I went, my heart rose upon me seeking to remove me from the world. I said to it (my lustful heart): ‘Wretch! How you pride yourself in what is not yours, in what is of dust, worm and maggot! Behold I will (oath language) shave it off for the sake of heaven!’” I lowered his head and kissed him (and) I said to him: “May there be many like you carrying out the will of God in Israel and in you is fulfilled (the verse): ‘If anyone, man or woman, (explicitly utters a nazirite’s vow, to set himself apart for the Lord)’” (Numbers 6:2).
(יב) וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י עִם־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם וְט֣וֹב רֹ֑אִי (פ) וַיֹּ֧אמֶר יקוק ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּֽי־זֶ֥ה הֽוּא׃
(12) And he sent, and brought him in. Now he was ruddy, and withal of beautiful eyes, and goodly to look upon. And the LORD said: ‘Arise, anoint him; for this is he.’
(יא) רֹאשׁ֖וֹ כֶּ֣תֶם פָּ֑ז קְוּצּוֹתָיו֙ תַּלְתַּלִּ֔ים שְׁחֹר֖וֹת כָּעוֹרֵֽב׃
(11) His head is as the most fine gold, His locks are curled, And black as a raven.
(א) עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה. וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִין וְחֶשְׁבּוֹן? לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
(1) Akavia ben Mahalalel said: Keep in mind three things, And you will not come into the hands of sin: Know: From where you came, And to where you are going, And before Whom you will have to give an account and a reckoning. From where did you come? From a putrid drop. And to where are you going? To a place of dust, worms, and maggots. And before Whom will you have to give an account and a reckoning? Before the King of kings, the Holy One, Blessed be He.
Ovid's Metamorphoses (Book 3:402-510, Selections)
There was an unclouded fountain, with silver-bright water, which neither shepherds nor goats grazing the hills, nor other flocks, touched, that no animal or bird disturbed not even a branch falling from a tree. Grass was around it, fed by the moisture nearby, and a grove of trees that prevented the sun from warming the place. Here, the boy, tired by the heat and his enthusiasm for the chase, lies down, drawn to it by its look and by the fountain. While he desires to quench his thirst, a different thirst is created. While he drinks he is seized by the vision of his reflected form. He loves a bodiless dream. He thinks that a body, which is only a shadow. He is astonished by himself, and hangs there motionless, with a fixed expression, like a statue carved from Parian marble ... As he sees all this reflected in the dissolving waves, he can bear it no longer, but as yellow wax melts in a light flame, as morning frost thaws in the sun, so he is weakened and melted by love, and worn away little by little by the hidden fire. He no longer retains his colour, the white mingled with red, no longer has life and strength, and that form so pleasing to look at, nor has he that body which Echo loved. Still, when she saw this, though angered and remembering, she pitied him, and as often as the poor boy said ‘Alas!’ she repeated with her echoing voice ‘Alas!’ and when his hands strike at his shoulders, she returns the same sounds of pain. His last words as he looked into the familiar pool were ‘Alas, in vain, beloved boy!’ and the place echoed every word, and when he said ‘Goodbye!’ Echo also said ‘Goodbye!’
For further reading see: Saul Lieberman, Greek in Jewish Palestine and Hellenism in Jewish Palestine