(א) וישלח יעקב מלאכים. מַלְאָכִים מַמָּשׁ (בראשית רבה):
(1) וישלח יעקב מלאכים AND JACOB SENT MESSENGERS (Heb. מלאכים angels) — actually angels (Genesis Rabbah 75:4)
(ד) מַלְאָכִים (בראשית לב, ד), אֵלּוּ שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם, רַבָּנָן אָמְרֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי הָיְתָה וְנִזְדַּמְּנוּ לָהּ חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים, זֶה שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמָה אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ שֶׁל בַּיִת נִזְדַּוְּגוּ לוֹ כַּמָּה מַלְאָכִים, זֶה שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יוֹסֵף קְטַנָּן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ שְׁלשָׁה מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לז, טו): וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ (בראשית לז, טו): וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ (בראשית לז, יז): וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, זֶה שֶׁהוּא אֲבִיהֶן שֶׁל כֻּלָּן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית לב, ד): לְפָנָיו, לָזֶה שֶׁבָּא שְׁעָתוֹ לִטֹּל הַמַּלְכוּת לְפָנָיו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר שָׁלַח פּוֹרְפִּירָא וּטְלָקֵיהּ קָדֳמוֹהִי, אָמַר לוֹ אֵין שְׁנֵי זַרְזִירִים יְשֵׁנִים עַל דַּף אֶחָד. (בראשית לב, ד): אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֵשָׂו, הוּא אָחִיו. (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם, הוּא אָדֹם, וְתַבְשִׁילוֹ אָדֹם, וְאַרְצוֹ אֲדֻמָּה, גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים, לְבוּשׁוֹ אֲדֻמִּים, וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם בִּלְבוּשׁ אָדֹם. הוּא אָדֹם (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי. תַּבְשִׁילוֹ אָדֹם, (בראשית כה, ל): הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה. אַרְצוֹ אֲדֻמָּה (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים (נחום ב, ד): אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים וגו'. וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם (שיר השירים ה, י): דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, בִּלְבוּשׁ אָדֹם (ישעיה סג, ב): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ.
(א) וישלח יעקב מלאכים כתרגומו איזגדין שלוחים.
(1) וישלח יעקב מלאכים, “Yaakov sent out messengers;” the meaning of the word: malachim here is, as understood by both translators into Aramaic, izgedin, runners, messengers; [human beings. Ed.]
(א) וישלח יעקב מלאכים לדעת מה בלב אחיו לדעה מה יעשה לו:
(1) וישלח יעקב מלאכים, in order to find out Esau’s state of mind concerning him.
(א) וישלח יעקב מלאכים, אע"פ שהבטיחו האל כמה פעמים היה מפחד מאחיו, כי בכעס היה עמו כשנפרד ממנו והיה מפחד ממנו שמא יגרום החטא כמו שכתבנו בראש פ' ויצא, ושלח לו מלאכים מאנשיו לפניו שיבוא הוא למצוא חן בעיניו.
(1) וישלח יעקב מלאכים, even though G’d had assured him of His support twice, he was still afraid of his brother. The reason was that at the time Yaakov had left home Esau had been very angry at him. He was now afraid that due to some sin he might have committed and that he had remained unaware of, he might forfeit G’d’s support. We elaborated on this concept already. In order to find out how Esau felt about him now, he sent some of his mean as emissaries. They were supposed to soften him up if that was necessary.
(א) וישלח יעקב מלאכים לפניו. שילכו לפניו. אי נמי לפניו של עשו פי' שיכירו מפניו מה שבלבו ואע"פ שהב"ה הבטיחו לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה והוא סימן לבניו שיתנהגו עם בני עשו כדרך שהנהיג הוא עצמו עם עשו שהזמין עצמו לתפלה ולדורון ולמלחמה:
(1) וישלח יעקב מלאכים לפניו, “Yaakov sent messengers ahead of him.” Their assignment was to walk in front of him. Alternatively, their assignment was to investigate the “face” of Esau, i.e. his attitude toward Yaakov at this time. Although G’d had given Yaakov all kinds of assurances, (some time earlier) he did not rely on his righteousness alone to save him from Esau, but took every prudent precaution to minimize the risk to his family and to himself. Yaakov’s conduct is to serve as a model for his children and future descendants to teach them how to deal with the descendants of Esau. Just as he prayed, offered bribes, and was prepared for battle, so his descendants should employ these three means of insuring their survival also.
(1) גרתי I HAVE SOJOURNED — I have become neither a prince nor other person of importance but merely a sojourner. It is not worth your while to hate me on account of the blessing of your father who blessed me (27:29) “Be master over thy brethren”, for it has not been fulfilled in me (Tanchuma Yashan 1:8:5). Another explanation: the word גרתי has the numerical value of 613 - תרי״ג - it is as much as to say, “Though I have sojourned with Laban, the wicked, I have observed the תרי״ג מצות, the 613 Divine Commandments, and I have learned naught of his evil ways.
(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:
(14) He [also] used to say: If I am not for myself, who is for me? But if I am for my own self [only], what am I? And if not now, when?