שירת הים

עברית

דרשה לפרשת בשלח / ענבר ארליך

שירת הים היא הפעם הראשונה במקרא שבה אדם אומר שיר או שר. גם לקורא שאינו בקיא באבחנה בין סוגיות טקסטואליות ברור שהטקסט השירי אינו זהה לטקסט שקראנו במקרא עד כה. הוא נראה אחרת, נשמע אחרת, מבטא התפרצות של רגש ומתוך כל אלה גם פועל על הקורא באופן אחר.

השאלה מהי שירה ? עלתה כבר בעת העתיקה. אריסטו הבחין בין שירה להיסטוריה וקבע שההיסטוריה מספרת את מה שהיה ואילו השירה מספרת את מה שיכול היה להיות. כלומר ההבחנה העיקרית בין השתיים היא מקומו של הדמיון והלגיטימציה הניתנת לו. ד"ר מיכל שוורץ

ארוע קריעת ים סוף כולל שני מוטיבים מרכזיים. הראשון, השמדת המצרים ושיחרורם המוחלט של ישראל מעבדות, והשני קריעת הים על ידי ה'. המוטיב הראשון קשור לארוע ומתאר את ניצחון ה' על המצרים ואילו השני נובע מן הארוע אך יש בו משמעות נצחית בדבר שליטת ה' בעולם.

שירת הים מוקפת בשני קטעים המנוסחים בלשון פרוזאית. השואת שני הקטעים מלמדת על קיומם של שני המוטיבים:

1. אשירה לה' ה' ימלוך לעולם ועד

כי כי גאה גאה:

1. כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים

סוס ורכבו רמה בים וישב עליהם את מי הים

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים: יח – יט

הפתיחה והחתימה מנוסחים בלשון פרוזה ובשניהם משפט המנומק בעזרת המילה "כי" אשר לאחריו משפט או מספר משפטים המהווים סיבה למסופר במשפט הפותח. בשניהם מוזכר ענין השמדת פרעה וחילו, המצוי בשירה עצמה. אולם דוקא השוואתם מעמידה בפנינו את ההבדלים שביניהם.

בפתיחה, השמדת פרעה וחילו הם נימוק לעצם השירה העומדת להאמר, בעוד בחתימה היא מהוה נימוק למעשה שכבר היה והוא המלכת ה' בעולם. בעוד הפתיחה מציינת רק את עובדת הטבעת פרעה ומרכבותיו ומתעלמת ממעבר בני ישראל בים, החתימה מתמקדת בשליטת ה' בים

וע"כ מציינת עובדה זו. המושג "ים" חוזר שלוש פעמים בקטע והוא מהוה סיום בכל משפט וסיום לשירה כולה. איזכור הליכת בנ"י בים הוא חשוב, משום שהוא מהוה ראיה לשליטתו של הקב"ה במים.

כבר עמד קאסוטו על הלשונות המצויים בשירה ומקבילותיהן בשירה הכנענית, לדעתו, התורה נקטה בלשונות המוכרים ע"י בני דור ראשון כאשר משמעותם הראשונית היתה מלכות האלים בעולם ונצחונם על המים והיא הסבה אותם למלכות ה' בעולם. ביטוים כדוגמת ים, תהום, מצולה, מים רבים ומים אדירים שימשו לתיאור נצחונם של האלים על הים ובשירת הים הם מבקשים להדגיש את נצחונו של האל האחד על הים.

חשיבות קריעת ים סוף הבאה לידי ביטוי בקריעת הים ושליטת ה' על המים,

ממשיכה אף בסיפורי הנדודים במדבר. היא מתגלית בקריעת הים אך באה לידי ביטוי גם במתן מים לבני ישראל במדבר הצחיח, וע"כ מוטיב זה מודגש בספר שמות דווקא. שליטתו של ה' במים נבחנת שוב אך הפעם מתוך ההעדר, בעיית השתייה מטרידה את בנ"י ואף בפעם זו, ה' מגלה את שליטתו במים. רק כך ניתן להבין כיצד מכונה הקריאה הפשוטה של ישראל "מה נשתה" כתלונה. לאחר קריעת הים בו הוכיח ה' את מלכותו בעולם וכוחו על המים,

היה להם להבין שה' אף יכול להביא להם מים טובים לשתיה, וע"כ קריאתם זו מגלה חוסר נאמנות ואמונה ב-ה'.

גישה זו מצויה בתהילים במזמור קי"ד:

"בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לעז: היתה יהודה לקדשו ישראל

ממשלותיו: הים ראה וינס הירדן יסב לאחור: ההרים רקדו כאילים גבעות כבני

צאן: מה לך הים כי תנוס הירדן תסב לאחור: ההרים תרקדו כאילים גבעות

כבני צאן: מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב: ההפכי הצור אגם מים

חלמיש למעינו מים:”

בעל המזמור מרכז את כל אירועי המים במזמור אחד, בהם הוא מגלה את כוחו של הקב"ה. (קריעת ים סוף )"הים ראה וינס"( וקריעת מי הירדן )"הירדן יסב לאחר"( נזכרים בנשימה אחת, שהרי בשניהם מוטיב אחד והוא קריעת המים ע"י ה'. גם הוצאת המים מן הסלע נזכרת במזמור

)"ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים"(, משום שהמזמור מתמקד בשליטת ה' במים

ומבחינה זו אין הבדל בין קריעת הים או הוצאת מים מן הסלע.

.

שני מוטבים מצויים בסיפור קריעת ים סוף המלחמה במצרים וקריעת הים. שירת הים מעמידה את עצם קריעת הים המלמדת על כוחו של ה' ומלכותו על המים במרכזה והיא אף מסיימת בו את השירה. השימוש בלשונות מיוחדים תוכן השירה ואף המבנה שלה היה בו ללמדנו על חשיבותה של תופעה זו. סיפורי המים הם מעין מראה הפוכה לאותו מוטיב קרי שליטתו של ה' במים אולם בעוד בסיפור הראשון נלחם ה' במים הרבים, בסיפורי המים נלחם ה' בתופעה של חוסר מים.

מאיר בוזגלו – דמותו של הנביא כאדם ששר.

שירת הים:

שִירַת הַיָּם היא אחת משלוש השירות שבתורה (האחרות הן שירת הבאר, ושירת האזינו). על פי המסופר בתורה, השירה נאמרה לאחר שים סוף נבקע לשניים, בני ישראל עברו בו והמצרים טבעו בו. שירת הים כתובה בספר התורה בצורה מיוחדת של שירה. השירה נאמרת מדי יום בתפילת שחרית בסופם של פסוקי דזמרא. היא גם נקראת בציבור פעמיים בשנה: בשבת פרשת בשלח, החלה בסמוך לט"ו בשבט, ובשביעי של פסח.

ברצוני להתייחס בדברי לשמה של השירה – השירה והים.

מבחינת השיר -

שירת הים היא הפעם הראשונה במקרא שבה אדם אומר שיר או שר. גם לקורא שאינו בקיא באבחנה בין סוגיות טקסטואליות ברור שהטקסט השירי אינו זהה לטקסט שקראנו במקרא עד כה. הוא נראה אחרת, נשמע אחרת, מבטא התפרצות של רגש ומתוך כל אלה גם פועל על הקורא באופן אחר.

השאלה מהי שירה ? עלתה כבר בעת העתיקה. אריסטו הבחין בין שירה להיסטוריה וקבע שההיסטוריה מספרת את מה שהיה ואילו השירה מספרת את מה שיכול היה להיות. כלומר ההבחנה העיקרית בין השתיים היא מקומו של הדמיון והלגיטימציה הניתנת לו. ( ד"ר מיכל שוורץ ).

ומי הם המשוררים ? הנביאים מנהגי העם: משה ומרים !

מרתקת בעיני העובדה כי דמותם של הנביאים הראשונים משה ומרים –מתאפיינת דווקא ביכולתו לשיר! מתאפיינת ביכולתם ללמד את העם לשיר – כפי שעשה משה " אז ישיר משה..." ולאחריו עונים לו העם בשירה " ויאמרו..." וביכולתה של מרים והנשים למשוך אחריה את העם בתופים ובמצילות.

כמה מנהיגים אנו מכירים המתאפיינים דווקא בשירתם ?

ובאשר לים -

השירה בעיקרה הינה שירת הלל והודאה – אך אם נשים לב טוב נבחין כי היא עוסקת בהרחבה בשני מוטיבים מרכזיים: טביעת המצרים בים ונצחונו שלל האל על הים. השירה נפתחת במילים " שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים" – הניצחון על המצרים ומסתיימת במילים " כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים סוס ורכבו רמה בים וישב עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" שלוש פעמים ברציפות נזכרת המילה ים.

קאסוטו בפרשנותו למקרא כבר דן בזיקה שבין שירת הים למיתוסים המסופוטאמים כדוגמת הכנענים והכתבים באוגרית והצורך של המקרא להדגיש את נצחונו של האל האחד על האלים ובכלל זה אל הים והתנין כיאלים החשובים שנטלו חלק בבריאתו של העולם.

גישה זו מצויה גם בתהילים במזמור קי"ד:

"בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לעז: היתה יהודה לקדשו ישראל

ממשלותיו: הים ראה וינס הירדן יסב לאחור: ההרים רקדו כאילים גבעות כבני

צאן: מה לך הים כי תנוס הירדן תסב לאחור: ההרים תרקדו כאילים גבעות

כבני צאן: מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב: ההפכי הצור אגם מים

חלמיש למעינו מים:”

בעל המזמור מרכז את כל אירועי המים במזמור אחד, בהם הוא מגלה את כוחו של הקב"ה. (קריעת ים סוף )"הים ראה וינס"( וקריעת מי הירדן )"הירדן יסב לאחר"( נזכרים בנשימה אחת, שהרי בשניהם מוטיב אחד והוא קריעת המים ע"י ה'. גם הוצאת המים מן הסלע נזכרת במזמור "ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים גםהמזמור מתמקד בשליטת ה' בים ובמים.

אך לים לדעתי משמעות הרבה יותר רחבה בחייו של משה בפרט ובחייו של העם ככלל

משה שנולד מרחם אישה, עבר מהסביבה הרחמית אל מימי היאור ומשם אל ידן האמונה של שיפרה ופועה ששמן אף הוא יש בו רמז למי השפיר ודמעות בכיו של הרך הנולד. חווית המים הראשונית נטבעה בו כל כך חזק, שמימי היאור שהשיטו אותו אל חוף מבטחים הוסיפו לפכות בו במהלך חייו ולהעניק לו את הכח לשלוט בימים ולהבקיע לו דרך בתוכם בחרבה.

אך המים היו גם אלה שהציבו בפניו את האתגרים הגדולים של חייו שעה שבני ישראל מגיעים למרתה ודורשים ממנו לשתות מים ומשה משליך עץ אל המים המרים וממתיקם ושעה שמשה כושל בהנהגתו ובמקום לדבר אל הסלע מכה בו ובשל כך לא זוכה להיכנס אל הארץ המובטחת. המים אם כן היו אלה שהביאו אותו לעולם, אלה שליוו את אחד מרגעי השיא החשובים ביותר בחייו ובחיי העם בקיעת ים סוף ואלה שבסופו של דבר מנעו ממנו לסיים את מסעו.

והעם – המעבר בים סימל את לידתו מחדש. כמו אשה הטובלת את גופה על מנת ולהיטהר כך גם העם עובר תהליך של הטהרות בעברו בחרבה את הים. מעבר מעבדות לחירות, מעבר משבטים עבריים לעם.

אלוהים מבטיח לאברהם כי ירבה את זרעו כחול אשר על שפת הים,

הים מסמן את גבולה המערבי של הארץ המובטחת, "וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם."

הים כביטוי לאמונה החובקת עולם של כל העמים האל "שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם."

והים כמקום אליו מנסה הנביא לברוח מפניו של האל "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם."

"והים כביטוי לשמחתו של היקום בקיומו של האל: יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ."

כאשר שמואל הנגיד רוצה לבטא את געגעויו לאחיו הבכור הוא שואל בצער "הים ביני ובינך " ? כאשר משה שמיר רוצה להציג את דמותו של החלוץ הוא מוליד אותו מתוך הים וכאשר אביב גפן רוצה לבכות הוא הולך אל הים " לכן הוא טוען הים מלוח. איש איש והים שבתוכו כל דור והים שלו.

ומהו הים שלי ? הים שלי הוא גם שירת הים , היהודית , ההסטורית והלאומית של שירת הים וגם ים השירה – אותו הים בו בניגוד לים האמיתי שכירושלמית אני פוחדת מפניו בו אני שוחה מזה שנים רבות וממלא ישותי.

שִירה על הים / בלפור חקק

בְּשַׁבַּת שִׁירָה רָאִיתִי מַרְאֶה

בְּשַׁבַּת שִׁירָה עוֹמֵד סָבִי

מְפַזֵּר לֶחֶם לָעוֹפוֹת

כְּזֵכֵר לַמָּן

מְפַזֵּר פְּסוּקִים לְכָל עֵבֵר

עוֹלֶה בְּסֻלַּם הַזְּמָן

וְרָצִיתִי לִרְאוֹתוֹ שׁוּב בָּשָׂר וָדָם

לָשִׁיר עִמּוֹ כְּאָז

שִׁירַת הַיָּם

וְהוּא עוֹמֵד בְּגָדָיו רְקוּמִים

מָגֵן דָּוִד

זָהָב שָחוּט כֶּסֶף וְשָחֹר

מְלַמֵּד אוֹתִי לָתֵת מִלִּים לְכֻלָּם

וּמִן הַנְּתִינָה הוּא מִתְמַלֵּא אוֹר.

חוֹלַלְתִּי לְיָדוֹ

נֵס קְרִיעַת הַמִּלִּים מִתּוֹכִי

נִדְבוֹת פִּי לכֻלָּם

שִׁירָה חֲדָשָה שַרְתִּי אָז

עַל שְׂפַת הַיָּם.

רָקַמְתִּי עַל בִּגְדִּי אֶת מָגִנּוֹ שֶׁל סָבִי

מָגֵן דָּוִד

וְכָךְ עָמַדְתִּי מַקְרִיב לֶחֶם אִשֶּׁה

לֶחֶם אִישִׁי

נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא

מַה נִכְסְפָה נַפְשִׁי