וְיֵשׁ דֵּעוֹת שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לִנְהֹג בָּהֶן בְּבֵינוֹנִית אֶלָּא יִתְרַחֵק מִן הַקָּצֶה הָאֶחָד עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר. וְהוּא גֹּבַהּ לֵב. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עָנָו בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁפַל רוּחַ וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד. וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ (במדבר יב ג) "עָנָו מְאֹד" וְלֹא נֶאֱמַר עָנָו בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ. וְעוֹד אָמְרוּ שֶׁכָּל הַמַּגְבִּיהַּ לִבּוֹ כָּפַר בָּעִקָּר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח יד) "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ". וְעוֹד אָמְרוּ בְּשַׁמָּתָא מַאן דְּאִית בֵּיהּ גַּסּוּת הָרוּחַ וַאֲפִלּוּ מִקְצָתָהּ. וְכֵן הַכַּעַס מִדָּה רָעָה הִיא עַד לִמְאֹד....
But there are traits which a person is forbidden to adopt in moderation, rather he must distance himself from one extreme to the other. And it is pride/arrogance/ haughtiness of heart. For the good way is not merely that a person should be modest, but that he should be humble of spirit, and that his spirit be extremely lowly. For this reason it is stated concerning Moses that he was "very modest" (Num 12:3), and it does not say simply "modest." And for this reason the sages commanded: "Be very, very humble of spirit" (Avot 4:4). And furthermore they said (Sotah 4b): "Anyone who raises up his heart denies the main teaching [of the Torah]," as it is stated: "And your heart be lifted up, and you forget the Lord your God" (Deut 8:14). And they also said: "One with arrogance in him should be excommunicated," (Sotah 5a) and even to a small degree. So too is anger a bad quality in the extreme....
(ה) כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת....דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם....
(5) How do they intimidate witnesses in capital cases?....But in capital cases the witness is held responsible for the blood of the accused and the blood of his descendants to the end of the world. For so have we found it with Cain who murdered his brother, for it says, “The bloods of your brother cry out” (Gen 4:10). It doesn’t say, “The blood of your brother”, but rather “The bloods of your brother,” meaning his blood and the blood of his descendants.... Therefore, the human was created as a single individual in order to teach you that anyone who destroys one life is considered by the Torah as if he has destroyed a whole world. And anyone who saves a single life is considered by the Torah as if he has preserved a whole world. And [also] for the pursuit of human peace [a single individual was first created], so that one person should not say to another, “My ancestors were greater than your ancestors”....And [also] to disclose the greatness of the Holy One who is blessed, for a person stamps many coins with one seal and they are all alike, but the King of all kings, the Holy One who is blessed, has stamped every person with the seal of the first human, yet no one of them is like another. Therefore, every single person is obligated to say, “For my sake the world was created.”
תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן
It is taught in a baraita: They said about Hillel the Elder that when he was rejoicing at the Celebration of Water Drawing, he would say: If I am here, everything is here. But if I am not here, who is here?
"If I am here, everything is here":
He [Hillel] would teach in public [at the Temple] that they should not sin by using the name of the Holy One who is blessed: "If I [God] am here, everything is here," [meaning] as long as I desire this House and My Presence dwells in it, its glory will endure, and everyone will come here. But if you sin, and I remove my Presence, who will come here?
אם אני כאן. פירש בקונטרס שהיה הלל אומר בשמו של הקב"ה אבל בירושלמי משמע שהיה אומר על עצמו דפריך ולקילוסיו הוא צריך כלומר וכי היה צריך לשבחו והכתיב אלף אלפין ישמשוניה ומשני דכנגד ישראל היה אומר וחביב עליו קילוסן של ישראל מן הכל שנאמר (שמואל ב כ״ג:א׳) ונעים זמירות ישראל וכתיב (תהילים כ״ב:ד׳) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ומיהו הא דקאמר אם אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך לא אפשר אלא בשכינה דהא דריש ליה מדכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:
"If I am here":
Rashi explained that Hillel was speaking in the name of the Holy One who is blessed. But in the Jerusalem Talmud it implies that he was speaking about himself, since the Talmud [there] objects, "But does He need their glorification?" in other words, is it the case that He needs their praise? "But [the Talmud continues] look, it is written, 'Thousands upon thousands [of angels] serve Him'" (Daniel 7:10). And the Talmud replies that he [Hillel] was speaking about Israel, and that Israel's glorification is more precious to Him than anything else [and therefore Hillel was talking about human presence in the Temple], as it is stated, "[God is] pleased by the songs of Israel" (II Sam 23:1), and it is written, "And You are holy, enthroned on the praises of Israel" (Ps 22:4).
הלל הזקן כד הוה חמי לון עבדין בפחז הוה אמר לון דאנן הכא מאן הכא. ולקילוסן הוא צריך. והכתיב (דנייאל ז) אלף אלפין ישמשוניה וריבות ריבויין קדמוהי יקומון. כד הוה חמין לון עבדין בכושר הוה אמר די לא נן הכא מאן הכא שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מה טעמא (שמואל ב כג) ונעים זמירות ישראל (תהילים כב) יושב תהלות ישראל.
When Hillel the Elder would see us acting recklessly [at the Water Drawing Celebration], he said to us: "Even if we are here, who is here? And does He need our glorification? But look, it is written, 'Thousands upon thousands [of angels] serve Him, and myriads of ten thousand stand before Him' (Daniel 7:10)."
When he would see us acting properly, he would say: "If we were not here, who would be here? For even though He has so much glory spoken before Him, being glorified by Israel is the most precious of all." What is the basis [for saying this] [God is] "pleased by the songs of Israel" (II Sam 23:1); "[He is] enthroned on the praises of Israel" (Ps 22:4).
תנו רבנן הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני
הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג ואחר כך מצא בגד ללבוש ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפני כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני
They taught in a baraita: One who sees throngs of Israelites says: Blessed is the one who is wise in secrets, for their minds are not like one another's and their faces are not like one another's. Ben Zoma, standing on a broad stair of the Temple Mount, saw a throng. He said: Blessed is the one who is wise in secrets, and blessed is the one who created all these to serve me.
He used to say: How much effort did the first human exert before he found bread to eat: He plowed, sowed, reaped, sheaved, threshed, winnowed, separated, ground, sifted, kneaded, and baked and [only] afterward he ate. But I get up and find all of these prepared for me. And how much effort did the first human exert before he found a garment to wear? He sheared, laundered, combed, spun and wove, and [only] afterward he found a garment to wear. But I get up and find all these prepared for me. People of all nations make an effort to come to the door of my home, and I get up and find all these things before me.
מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי, בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא, בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גוֹבַי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, פָּסַק הָעשֶׁר מִן הַחֲכָמִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטְנוּתָא, פָּסְקוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קַטְנוּתָא, שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, בָּטַל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי, בָּטַל זִיו הַכְּהֻנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי, בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא.
When Rabbi Meir died, the composers of fables ceased. When Ben Azzai died, the diligent Torah students ceased. When Ben Zoma died, the great sermonizers ceased. When Rabbi Joshua died, goodness came to an end in the world. When Rabban Shimon ben Gamaliel died, locusts came and troubles multiplied. When Rabbi Elazar ben Azaryah died, wealth came to an end among the sages. When Rabbi Akiba died, the glory of the Torah ceased. When Rabbi Hanina ben Dosa died, men of great deeds ceased. When Rabbi Yose Katnuta died, pious ones came to an end. And why was his name "Katnuta"? Because he was the youngest of the pious. When Rabban Yohanan ben Zakkai died, the splendor of wisdom ceased. When Rabban Gamaliel the elder died, the glory of the Torah ceased, and purity and abstention died. When Rabbi Ishmael ben Pavi died, the splendor of the priesthood ceased. When Rabbi died, humility and fear of sin ceased.
"When Rabbi died, humility and fear of sin ceased":
Rav Yosef [an amora from a later generation] said to the tanna [who recited Mishnah texts]: Do not say "humility"[ceased], for I exist. Rav Naḥman said to the tanna: Do not say "fear of sin," for I exist. [This is the last line in the tractate.]
א"ר אלכסנדרי כל אדם שיש בו גסות הרוח אפילו רוח קימעא עוכרתו שנאמר (ישעיהו נז, כ) והרשעים כים נגרש ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קימעא עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית אחת עאכ"ו
א"ר חייא בר אשי אמר רב ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית א"ר הונא בריה דרב יהושע ומעטרא ליה כי סאסא לשבולתא אמר רבא בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה
Rabbi Alexandri says: Anyone who has arrogance within him, even a slight wind disturbs him, as it is stated: “But the wicked are like the troubled sea "(Isaiah 57:20). And if the sea, which contains many quarter-logs [of water], is disturbed by a slight wind, all the more so a person who has [in his or her body] only one quarter-log [of blood]!
Rav Ḥiyya bar Ashi said in the name of Rav: A Torah scholar must have one-eighth of an eighth of arrogance. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: And it crowns him like the bristles atop a sheaf. Rava said: One with arrogance in him should be excommunicated; and one without arrogance in him should be excommunicated.
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה (דברים י, יב). הכלל, האדם צריך להיות עניו בכל דרכיו ובכל מעשיו ושמא תאמר בעבדות ה' גם כן יהיה עניו, חס ושלום לומר כן אדרבה האדם צריך לומר מעשי שאני עושה מצות ה' חשוב אצל הבורא יתברך והשם יתברך כביכול יש לו תענוג מן המצות שלי שאני עושה, כי אם חס ושלום האדם יהיה עניו במצות ה' ויאמר מה מעשי חשובים אל ה' זה הוא כפירה, אדרבה במצות ה' צריך האדם להיות לו לאמר מעשי שאני עושה רצון ה' הם חשובים בעיני הבורא ויש לו תענוג להשם יתברך ממעשי שאני עושה את מצותיו יתברך. וזו רמזו רבותינו ז"ל (סוטה ה.) שמתא מאן דאית ביה שמתא מאן דלית ביה שמיני שבשמינית...
“And now, Israel, what does the Lord your God ask of you other than to revere...." (Deut 10:12):
It is a general principle that a person needs to be humble in all his ways and in all his deeds, and [therefore] perhaps you might say that in the service of God one should also be humble--God forbid saying so! On the contrary, a person needs to say: 'The deeds which I do are commandments of God and are important to the Creator, may He be blessed. And God, may He be blessed, takes pleasure, so to speak, in my commandments which I do.'
For if, God forbid, a person were to be humble about the commandments of God and say: 'How can my deeds be important to God?'--this is heresy. On the contrary, concerning a commandment of God a person has to say: 'My deeds which I do are the will of God; they are important in the eyes of the Creator, and the Lord, may He be blessed, takes pleasure from my deeds when I do His commandments, may He be blessed.' And our Rabbis of blessed memory indicated this (Sotah 5a): One with arrogance in him should be excommunicated; and one without one eighth of an eighth of arrogance in him should be excommunicated....