- Why do we read the Haftarah?
A. Sefer HaPardes and Shibolei Haleket
- The ideal way to Daven is to prepare for an hour before Davening and stay for an hour after.
- The custom used to be to learn from the Neviim in the hour after the Davening.
- When it became too difficult to stay after Davening the stopped learning from the Neviim after Davening and instead read from them on Shabbos.
B. Abudraham and Levush
- At some point in history it was decreed [Sefer HaTishbi says that it was by the Greek king Antiochus] that the Jewish people may not read from the Torah in public.
- In place of reading from the Torah a corresponding section from the Torah was read.
- Even though the decree was rescinded the institution remained.
C. Rabbeinu Tam
- The mishnah in Maseches Megillah says that a Haftarah is read on Shabbos at Shachris but not at Mincha.
- The Gemara in Maseches Shabbos indicates that a Haftarah was read at at Mincha on Shabbos as well.
- Rabbeinu Tam explains that there were 2 different Haftarahs. The one spoken about in Megillah was from the Neviim and was instituted by Ezra. The one referred to in Shabbos was from Kesuvim and was a custom practiced only in some places.
D. Rav Reuven Margolios
There were those [Tzedokim] who claimed that the Neviim and Kesuvim are not part of the Torah. To oppose their view it was instituted to read from the Neviim to equate them to the 5 Books of the Torah.
- Why is called Haftarah?
A. Abudraham
- The root of the word is “patur” which means to exempt.
- When the Jews where unable to read from the Torah [see I B 1 above] they fulfilled their Torah-reading obligation with the reading of the Haftarah.
B. Rabbeinu Tam
- The root of the word is “peter” which means to open [as in “peter rechem”].
- During the reading of the Torah one may not talk at all [even words of Torah].
- When the reading of the Torah ends and the reading of the Haftarah begins talking words of Torah is no longer prohibited.
C. Machzor Vitri
- The root of the word is the same as the word “niftar” which means to take leave.
- The Haftarah is the conclusion of the Torah-reading section of the Davening.
- Alternatively, the Abudraham suggests that the Haftarah is the conclusion of the Shachris portion of the Davening.
כשבא אסף, התחיל לומר, האזינה עמי תורתי (תהל' עח א). . . אמרו ישראל לאסף, וכי יש תורה אחרת, שאתה אומר, האזינה עמי תורתי. כבר קבלנוה מהר סיני. אמר להם, פושעי ישראל אומרים, שהנביאים והכתובים אינן תורה, ואינם מאמינין בהם, שנאמר, ולא שמענו בקול ה' אלהינו ללכת בתורתיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים (דני' ט י), הרי שהנביאים וכתובים, תורה הם. לכך נאמר, האזינה עמי תורתי.
(1) The burden of the word of the LORD to Israel in the hand of Malachi.
(יא) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, אנכי ה'. אמר רבי יצחק, אף מה שהנביאים עתידין להתנבאות, כלם קבלו מהר סיני. . . וכן הוא אומר, משא דבר ה' ביד מלאכי (מלאכי א א). על מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי. ללמדך, שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני. . . ולא הנביאים בלבד, אלא אף כל החכמים שהיו ושעתידין להיות, שנאמר, את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דברי' ה יט).
(כז) וְרָבִיאוּ טַלְיָא וַהֲוָה עֵשָו גְבַר נַחְשִׁירְכָן לְמִצוֹד עוֹפַן וְחֵיוַון גְבַר נְפִיק חֲקַל קְטֵיל נַפְשִׁין דְהוּא קָטַל יַת נִמְרוֹד וְיַת חֲנוֹךְ בְּרֵיהּ וְיַעֲקב גְבַר שְׁלִים בְּעוֹבָדוֹי וּמְשַׁמֵשׁ בְּבֵית מֶדְרָשָׁא דְעֵבֶר תְּבַע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ
(ג) איש שדה. כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות:
As it sounds, a man who is idle and hunts with his bow animals and birds.
(מלאכי א): בן יכבד אב, זה עשו, שכבד אביו הרבה, שהיה יוצא לשדות וצד ציד, ומביא, ומבשל, ומכניס, ומאכיל לאביו בכל יום. . . ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי, אלא בשעה שאתם רואים עצמכם בצרה, אתם קוראים לי אביכם?!
אשר אתה בבית, שבהן היה משמש את אביו. אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו, אלא בבגדי מלכות, הה"ד: אשר אתה בבית.
. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (מלאכי א) בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדוֹנָיו. בֵּן יְכַבֵּד אָב דָּא יִצְחָק לְאַבְרָהָם. אֵימָתַי כַּבִּיד לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּעֲקַד לֵיהּ עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא וּבְעָא לְמִקְרַב לֵיהּ קָרְבָּנָא, וְיִצְחָק בַּר תְּלָתִין וּשְׁבַע שְׁנִין הֲוָה, וְאַבְרָהָם הֲוָה סָבָא, דְּאִילוּ הֲוָה בָּעִיט (ס''א ביה) בְּרַגְלָא חַד לָא יָכִיל לְמֵיקַם קַמֵיהּ, (כל שכן למעבד ליה), וְאִיהוּ אוֹקִיר לֵיהּ לְאֲבוֹי וְעֲקַד לֵיהּ כְּחַד אִימְרָא בְּגִין לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ דְּאֲבוֹי. (קמו ב) וְעֶבֶד אֲדוֹנָיו דָּא אֱלִיעֶזְרִ לְאַבְרָהָם. כַּד שַׁדַּר לֵיהּ לְחָרָן, וְעֲבַד כָּל רְעוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם, וְאוֹקִיר לֵיהּ כְּמָה דִכְתִיב, (בראשית כד) וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אֲדוֹנִי וְגו'. וּכְתִיב (בראשית כד) וַיֹּאמֶר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי, בְּגִין לְאוֹקִיר לֵיהּ לְאַבְרָהָם. דְּהָא בַּר נָשׁ דְּהֲוָה מַיְיתֵי כֶּסֶף וְזָהָב וְאַבְנֵי יְקָר וּגְמַלִּין וְאִיהוּ כְּדְקָא יְאוּת שַׁפִּיר בְּחֵיזוּ לָא אָמַר דְּאִיהוּ רְחִימָא דְּאַבְרָהָם אוֹ קָרִיבָא דִּילֵיהּ. אֶלָּא אָמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי, בְּגִין לְסַלְּקָא בְּשִׁבְחָא דְּאַבְרָהָם וּלְאוֹקִיר לֵיהּ בְּעֵינַיְיהוּ.
תרגום זהר הנ"ל
רבי שמעון פתח ואמר בן יכבד אב ועבד אדוניו בן יכבד אב זה יצחק לאברהם מתי כבד
אותו היינו בשעה שעקד אותו על המזבה ורצה להקריבו לקרבן ויצחק היה בן ל"ז שנים
ואברהם היה זקן שאם היה בועט בו ברגל אחד לא היה יכול לעמוד מפניו והוא כבד את אביו
ואביו עקד אותו כמו כבשה אחת ולא עמד כנגדו כדי לעשות רצון אביו ועבד אדוניו זהו
אליעזר לאברהם כאשר שלח את אליעזר לחרן ועשה שם כל רצונו של אברהם וכבד אותו
כמו שכתוב וה' ברך את אדוני וגו וכתוב ויאמר עבד אברהם אנכי כדי לכבד את אברהם.
שהרי בן אדם המביא כסף וזהב ואבנים יקרות וגמלים ובעצמו הוא כראוי ויפה מראה לא
אמר שהוא אוהבו של אברהם או קרוב שלו אלא אמר עבד אברהם אנכי כדי להעלות
שבחו של אברהם ולכבד אותו בעיניהם
פיוט ליום שני של ראש השנה
(ז) תָּאנָא, כָּל מַאן דְּשָׁמַע בְּרָכָה מֵהַהוּא דִּמְבָרֵךְ, וְלָא אִתְכְּוָון בְּאָמֵן, עָלֵיהּ נֶאֱמַר וּבוֹזַי יֵקָלּוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (מלאכי א) לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי.
תרגום זהר הנ"ל
שנה, כל מי ששומע ברכה מאותו שמברך ולא מתכיון באמן, עליו נאמר "ובוזי יקלו", כמו שאתה אומר "לכם הכהנים בוזי שמי"
(כב) וּ֠בָאוּ הַמַּ֨יִם הַמְאָרְרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּֽמֵעַ֔יִךְ לַצְבּ֥וֹת בֶּ֖טֶן וְלַנְפִּ֣ל יָרֵ֑ךְ וְאָמְרָ֥ה הָאִשָּׁ֖ה אָמֵ֥ן ׀ אָמֵֽן׃
(22) and this water that causeth the curse shall go into thy bowels, and make thy belly to swell, and thy thigh to fall away’; and the woman shall say: ‘Amen, Amen.’
(לו) וַיַּ֨עַן בְּנָיָ֧הוּ בֶן־יְהֽוֹיָדָ֛ע אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר ׀ אָמֵ֑ן כֵּ֚ן יֹאמַ֣ר ה' אֱלֹהֵ֖י אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
(יז) אָר֕וּר מַסִּ֖יג גְּב֣וּל רֵעֵ֑הוּ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס) (יח) אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס) (יט) אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
(17) Cursed be he that removeth his neighbour’s landmark. And all the people shall say: Amen. (18) Cursed be he that maketh the blind to go astray in the way. And all the people shall say: Amen. (19) Cursed be he that perverteth the justice due to the stranger, fatherless, and widow. And all the people shall say: Amen.