ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל נסיב איתתא אמר לה בשילי לי תרי טלפי (כ"י תלפוחי) בשילה ליה תרי טלפי (כ"י תלפוחי) רתח עלה למחר אמר לה בשילי לי גריוא בשילה ליה גריוא אמר לה זילי אייתי לי תרי בוציני אזלת ואייתי ליה תרי שרגי
תרגום לעברית:
מעשה בבן בבל שעלה לארץ ישראל. נשא אישה. אמר לה: בשלי לי שתי עדשים, בישלה לו שתי עדשים. כעס עליה. למחר אמר לה: בשלי לי סאה, בישלה לו סאה. אמר לה: הביאי לי שני בוציני, הביאה לו שני נרות. אמר לה: שַבְּרִים בראשו של "בבא", היה יושב בבא בן בוטא על הפתח ועוסק בדין, שברתם על ראשו. אמר לה: מה את עושה? אמרה לו: כך ציווני בעלי. אמר לה: את עשית רצון בעלך - המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
The Gemara cites another incident: There was a certain Babylonian who went up to Eretz Yisrael and married a woman there. He said to her: Cook two lentils, i.e., some lentils, for me. She cooked exactly two lentils for him. He grew angry with her. On the following day, so that she would not repeat what she had done, he said to her: Cook a se’a [geriva] for me, intending: A large amount. She cooked an actual se’a for him, far more than what one person could eat. He said to her: Go and bring me two butzinei, intending small gourds, as butzinei are small gourds in the Aramaic dialect spoken in Babylonia. She went and brought him two lamps [sheraggei], called butzinei in the Aramaic dialect spoken in Eretz Yisrael.
אמר לה זילי תברי יתהון על רישא דבבא הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא אזלת ותברת יתהון על רישיה אמר לה מה הדין דעבדת אמרה ליה כך ציוני בעלי אמר את עשית רצון בעליך המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
הדרן עלך רבי אליעזר
בשילי לי תרי טלפי - שני רגלי בהמה ובישלה ב' עדשים שלא היתה מכרת בלשונות שלהם בא"י לא היו טוענין כך ואית דגרסי בשילי טלופחי כלומר מעט עדשים שכן אדם נוהג לומר ואיהי סברה דשתי עדשים קאמר לה ובשלה לו שתי עדשים בלבד ולא רצתה לשנות על דבריו: ורתח עלה - למחר אמר אי אמינא לה נמי תרי תעביד לי כאיתמל ואמר לה בשילי לי גריוא מידה גדולה דסבר כי היכי דתטרח עלה דמילתא ולא תבשיל אלא כדי סעודה: תרי בוציני - לשון שני שרגי שני מנורות דתרוייהו נקראו בוציני בלשון ארמי:
He got angry (furious) with her - Tomorrow, if I say to her to make me two again, she'll do what she did today. So, he said to her, cook for me a geriva, a large amount, because he thought she'll prepare it and cook enough for a meal.
— Qal - טָלַף he hoofed, it hoofed. [Denominated from טֶלֶף (= hoof).]
עיון יעקב
מה האי בר בבל דסליק לארץ ישראל. נראה דהביא מעשה ללמוד מוסר שלא לעלות במעלה יתירה לנסוב אלא כדאיתא בפרק הבא על יבמתו [יבמות דף סג.] נחות דרגא נסוב איתתא לכך מביא האי עובדא דסליק לארץ ישראל שעלה לנסוב אשה חשובה מארץ ישראל דוקא ועל ידי כן אחזה במדות הגאוה ולא היתה רוצה לשמשו
כשפחה כראוי ושינתה מדעתו כל מה שצוה לה כדי שלא יחפוץ עוד בשימושה אך שהבעל לא נכוה בפושרין אפילו בחמי חמין ולא הרגיש בדבר אך בבא בן בוטא שהבין הדבר בחכמתו לכן עשה עצמו כלא ידע ואמר לה את עשית רצון בעלך כדי שמכאן ואילך תקח מוסר לעשות רצון בעלה לשמשו כראוי ואיתא בתנא דבי אליהו אין לך כשירה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה והובא באבן העזר סוף סימן ס"ט
בשם הגהות מיימוני ע"ש:
English
ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש ר' יהודה טעים אמר ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק ואני על אחת כמה וכמה
ר' מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא והוה תמה חדא איתתא יליפה שמעה קלי'. חד זמן עני דריש אזלת בעית מיעול לבייתה ואשכחת בוצינא מיטפי אמר לה בעלה הן הויית'. אמרה ליה מישמעא קליה דדרושא. אמר לה
מכך וכך דלית ההיא איתתא עללה להכא לבייתה עד זמן דהיא אזלה ורקקה גו אפוי דדרושא. צפה ר"מ ברוח הקודש ועבד גרמיה חשש בעייניה. אמר כל איתתא דידעה מילחוש לעיינה תיתי תילחושי. אמרין לה מגירתא הא ענייתיך תיעלין לביתיך עבדי גרמיך לחשה ליה ואת רקקה גו עייניה. אתת לגביה אמר לה חכמה את מילחוש לעיינא. מאימתיה עליה אמרה ליה לא. אמר לה ורוקקין בגויה שבע זימנין והוא טב ליה. מן דרקקת אמר לה אזלין אמרין לבעליך חד זמן אמרת ליה והיא רקקה שבעה זימנין. אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה. אילו אמרת לן לא הוינן מייתי ליה ומלקין ליה ספסליה ומרציין ומרצייה ליה לאיתתיה. אמר לון ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו. ומה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. וכבוד מאיר לא כל שכן:
Rabbi Amy Scheinerman
R. Meir regularly preached in the synagogue of Hammata every Sabbath eve, and there was a woman there who regularly came to listen. Once he spoke for a long time, and the woman went home to find that the lamps burned out. Her husband said to her, “Where have you been?” She said to him, “I was listening to the lesson.” He said to her, “I swear that this woman (i.e., you) shall not enter this house until she (i.e., you) spits in the face of the teacher.” R. Meir perceived [what happened] through the Holy Spirit, and pretended to have an eye ailment. He said, “Any woman who knows how to whisper an incantation over an eye, let her come and do so.” The woman’s neighbors said to her, “Here is an opportunity for you to return home. Pretend to whisper an incantation and spit in his eye.” She went to R. Meir. He said to her, “Do you know how to whisper an incantation for an eye ailment?” Out of reverence for him, she said, “No.” He said, “If one spits in it seven times, it is good for it.” After she spat he said, “Go and say to your husband, ‘You told me to spit once but this woman (i.e., I) spat seven times.’” His students said to him, “Should one disgrace the Torah in this way? Had you told us, we would have brought [her husband] here, lashed him to a bench, and forced him to make up with his wife.” He said to them, “Should Meir’s honor be greater than the honor of his Creator? For if Scripture says that the Holy Name, which is written in holiness, should be erased in the waters [the ritual of the sotah, Numbers 5:11–31] in order to restore peace between a husband and his wife, how much more Meir’s honor?”
QUESTIONS TO CONSIDER AND DISCUSS
- Many people understand the ritual of the Sotah as a “trial by ordeal” reflecting God’s judgment of guilt or innocence. R. Meir understands it differently. Which understanding do you think is correct and why?
- R. Meir draws a parallel between himself and God: as God willingly sustains dishonor to restore peace between a husband and wife, so, too, R. Meir willingly sustains dishonor in pursuit of the same end. Is comparing himself to God blasphemous? Is there another way to understand the parallel he draws?
- The wife is unwilling to lie, but R. Meir justifies his deception in order to restore marital peace as a higher good. When do the ends justify the means? Have you ever made the determination that you must commit a “wrong” in order to effect a greater good?
https://tenminutesoftalmud.blogspot.com/2019/10/146-spit-in-my-eye-rabbi-amy-scheinerman.html