אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים:
אמר רבי יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סידקית
תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח
הבעל שם טוב (בתוך: א' מרכוס, החסידות, עמ' יד-טו)
לתקופתנו עליונות ביחס לקודמות לה. לפני אלף שנה היה 'האוויר מגושם', האווירה הרוחנית מעורפלת כל כך, עד כי הפילוסופים נתפסו ברוחם לדעה הנפסדת על קדמות העולם. כעת חל שינוי לטובה, האווירה טהורה, ולא יימצא היום הוגה דעות שיטעה לחשוב כי העולם קדום הוא, ולא נברא מחדש.
הראי"ה קוק, אורות הקודש ב', עמ' תקלז
תורת ההתפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה, יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות... וכשחודרים בתוכיותו של יסוד ההתפתחות המתעלה, אנו מוצאים בו את העניין האלוקי מואר בבהירות מוחלטת, שדווקא אין סוף בפועל, מחולל הוא להוציא אל הפועל מה שהוא אין סוף בכוח... ההוויה כולה מתפתחת ועולה כשם שהדבר ניכר בחלקים ממנה.
שו"ת הרי"ד, סי' ס"ב
ננסים רכובים על צווארי הענקים
ר' צדוק הכוהן, צדקת הצדיק, עמ' 116
דכל נפש מישראל יש לו כוח מיוחד בקדושה, וכמספר הדורות שעברו, כך הם מספר כוחות הקדושה והדברי תורה שנתגלה בעולם. ולכך בכל דור ודור הקדושה הולכת ומתגלית יותר, הגם דהדורות מתקטנים כנודע, לפי שכבר נתגלו דברים שנגלו לקודמים, כנודע ממשל דננס ע"ג ענק.
ר' פנחס מקוריץ, מדרש פנחס, עמ' 82
בעניין אבן עזרא שקורא תגר על הקליר. אמר הרב, אני אוהב ללמד זכות על אבן עזרא... התנאים והאמוראים היו סמוכין לחורבן ביהמ"ק, והיה עדיין מאיר מאור שנסתלק בקרוב. והצדיקים האחרונים בדורות הללו סמוכין לאור של משיח, על כן אין חידוש עליהם שהם משיגים האמת... אבל האבן עזרא, שהיה רחוק מאור החורבן וגם רחוק מאור המשיח, לכן לא השיג מעלת הקליר.
ר' צדוק הכוהן, פרי צדיק, עמ' 217, בשם האדמו"ר מפשיסחא
שאף שהנפשות מתקטנים בכל דור, מכל מקום הנקודה שבלב נטהר בכל דור יותר.