סוגיה 13 - "אם אשכחך ירושלים" - הצער שבשמחה
צא
Byצורית ארמון

הרעיון המרכזי של הסוגיה:

הסוגיה מציגה את המקור למנהג המוכר של שבירת הכוס בחתונה. לאחר מכן מובאת ביקורת על המצב הקיים כיום עם מנהג זה, ומובאת דעה אחת הגורסת שאם כך הוא יש לבטלו (דעת הרב עוזיאל), ודעה נגדית שאומרת שיש להשאירו (שו"ת הרב עובדיה יוסף).

מיקום הסוגיה ברצף ההוראה

סוגיה זו עוסקת בחלק המסיים של טקס החתונה - שבירת הכוס.

שלד המהלך של הסוגיה

בתחילה מובא המקור מתהילים, שאותו התלמידים מכירים מהאמירה הידועה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, וגו'" הנאמרת ע"י החתן לפני שבירת הכוס.

לאחר מכן מובאים מקורות העוסקים בנקיטת מעשה של אבל. המקור הראשון ממסכת בבא בתרא (=שער אחרון, שייכת לסדר נזיקין. קדמו לה בבא קמא ובבא מציעא) מביא את מנהג נתינת אפר מַקְּלֶה על מצח החתן, במקום שבו מניחים תפילין, שנלמד מהפסוק "לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר" (ישעיהו סא, ג). מנהג שמעיד על געגוע לירושלים והרצון לראות בבניינה.

המקור השני ממסכת ברכות לוקח פסוק אחר מתהילים "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה", ומפרש את הביטוי: "גילו ברעדה", שהרי גיל זה שמחה, ורעדה זה פחד או עצב - כיצד הם באים יחד?

וכדי להדגים זאת מסופר על האמורא מר, בנו של האמורא רבינא שעשה הילולה (שמחת חתונה) לבנו, וראה שהחכמים מתבדחים ושמחים בצורה מוגזמת, ואז נטל כוס יקרה ושבר לעיניהם, כדי לגרום להם להתעשת ולהירגע. מובא עוד סיפור דומה מאוד עם רב אשי, שמעביר את המסר ששמחה צריכה להיות מאוזנת.

לאחר מכן מובא במקור הבא בסוגיה זו שולחן ערוך (שכתב רבי יוסף קארו, פוסק הלכה גדול מצפת, תקופת האחרונים) ומצטט את מנהג אפר מקלה שמניחים על ראש החתן במטרה לזכור את ירושלים.

ואילו הגה (כינוי לרמ"א, הפוסק לקהילות יהודי אשכנז, כותב הגהות-הערות על השולחן ערוך ומתייחס למנהגי עדתו) מוסיף אחריו גם את מנהג שבירת הכוס, שבמקור היה אמור לרסן את השמחה, אך לפי מנהגי אשכנז הוא משמש כזכר לחורבן ירושלים.

בסיום הסוגיה מובאות תשובותיהם של הרב עובדיה יוסף ושל הרב עוזיאל, העוסקות במצב כיום, שבו נשכח מימד האבל שבטקס החתונה, וכל הקהל מריע בשמחה בשבירת הכוס, ואינו מתייחס כלל לצער על ירושלים ו/או בית המקדש החרבים, שאמור להיות מובע בשבירת הכוס.

נשאלת השאלה ומתפרסמת בשו"ת (=ספר שאלות ותשובות הלכתיות שמפרסם כמעט כל רב גדול וידוע, מאוסף שאלות ששלחו אליו אנשים שביקשו ממנו לפסוק הלכה).

השאלה: האם בעקבות הזלזול וחוסר ההבנה שיש בימינו בזמן שבירת הכוס - צריך לבטל את המנהג?

המשיבים מביאים תשובות מנוגדות לכך. לדעת הרב עוזיאל (שהיה הרב הראשי הספרדי "הראשון לציון" הראשון במדינת ישראל) יש לבטל ואילו הרב עובדיה יוסף (שהיה "הראשון לציון" עד שנת 2013 ופוסק הלכה ידוע מאוד) כותב בשו"ת שלו "יביע אומר" כי: גם אם המנהג שפשט בישראל הפך את כוונתו ("רבים עתה עם הארץ שבעת ששוברים את הכוס ממלאים פיהם שחוק, בקריאות מזל טוב, והחתן עצמו עושה זאת בגבורה להראות כוחו"). עדיין לדעתו "לבטל כליל את מנהג שבירת הכוס אינו נכון בעיניי, הואיל ועל כל פנים יסודתו בהררי קודש". בביטוי הררי קודש הוא מתכוון לחכמים הגדולים מתקופת האמוראים, שהם ענקים כמו הרים ביחס לחכמי הדור שלנו.

במקום לבטל, הוא מציע לתקן את המנהג - על ידי כך שהרב מסדר הקידושין (הרב המחתן שמנהל את הטקס) ייתן הוראה לחתן לפני שבירת הכוס שיאמר אחריו בקול רם את הפסוק "אם אשכחך ירושלים..." ואז הקהל יבין את הרקע למנהג ולא ישתולל משמחה.

מושגים, אישים, מונחי לימוד…

אישים

רב יצחק

רב פפא

אביי

רב אדא בר מתנה

רבה

הרב עוזיאל

הרב עובדיה יוסף

מושגים

אפר מקלה

זכר לחורבן

"גילו ברעדה"

שו"ת

מונחי הדיון התלמודי

שנאמר… - למידה על מנהג מתוך פסוק

הרחבות ותוספות

  1. ניתן להיכנס לסרטי חתונות ב-Youtube ולראות את שמחת הקהל ברגע שבירת הכוס. היכן מנהגי האבלות? שווה לחפש סרט של חתונה דתית שבה החתן והכלה מתפללים מתחת לחופה ומייחדים תפילתם לירושלים בטרם שבירת הכוס. בין אם אנו מתאבלים על חורבן ירושלים ובין אם אנו סבורים שהיא כבר עומדת על תילה ואין צורך להמשיך ולהתפלל שתיבנה, שווה להכיר את התופעה.

בבא בתרא ס׳ ב:א׳-כ״ב

תנו רבנן כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין נטפל להן ר' יהושע אמר להן בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל אמר להם א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אפשר בפירות פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים אפשר בפירות אחרים מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים שתקו אמר להן בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה דכתיב (מלאכי ג, ט) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה אמר רב חסדא כנגד הפתח עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט מאי היא אמר רב פפא כסא דהרסנא עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא אמר רב בת צדעא שנאמר (תהלים קלז, ה) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי וגו' מאי על ראש שמחתי אמר רב יצחק זה אפר מקלה שבראש חתנים א"ל רב פפא לאביי היכא מנח לה במקום תפילין שנאמר (ישעיהו סא, ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר (ישעיהו סו, י) שמחו את ירושלים וגו' תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע מיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:

Bava Batra 60b:1-22
Go now, and come tomorrow. At night, Rabbi Yannai sent and had someone cut down that tree that belonged to him. The next day, that man came before Rabbi Yannai, who said to him: Go, cut down your tree. The man said to him: But the Master also has a tree that leans into the public domain. Rabbi Yannai said to him: Go and see: If mine is cut down, then cut yours down. If mine is not cut down, you do not have to cut yours down, either. The Gemara asks: At the outset what did Rabbi Yannai hold, and ultimately, what did he hold? The Gemara replies: At the outset, he held that the general public is amenable to having the tree there, as they sit in its shade. Once he saw that they were preventing someone else who owned a tree from keeping his, he understood that it was only out of respect that they did not object to his tree being there. He therefore sent someone to cut it down. The Gemara asks: But why did he tell the man to return the next day? Let him say to him: Go cut down your tree, and then I will cut mine down. The Gemara answers: Because of the statement of Reish Lakish, who said: The verse states: “Gather yourselves together and gather [hitkosheshu vakoshu]” (Zephaniah 2:1), and this can be explained homiletically to mean: Adorn [keshot] yourself and afterward adorn others, i.e., act properly before requiring others to do so. § The mishna teaches that one may not extend projections or balconies into the public domain. Rather, if he desired to build one he may draw back into his property by moving his wall, and extend the projection to the end of his property line. A dilemma was raised before the Sages: If one drew back into his property but did not extend the projection at that time, what is the halakha concerning whether he may return and extend it at a later date? Rabbi Yoḥanan says: If one drew back into his property, he may extend it even later, and Reish Lakish says: If one drew back into his property but did not build the projection at that time, he may not extend it later. The Gemara presents an alternative version of the dispute: Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa: I will explain the matter to you. To later extend a projection, everyone agrees that he may extend it, since he is adding within his own property. Where they disagree is with regard to whether he may return the walls to their prior place. And with regard to this disagreement the opposite was stated: Rabbi Yoḥanan says he may not return the walls to their prior place, and Reish Lakish says he may return them. Rabbi Ya’akov explains their reasoning: Rabbi Yoḥanan says that he may not return the walls to their prior place because of the statement of Rav Yehuda, as Rav Yehuda says: With regard to a path that the public has established as a public thoroughfare, it is prohibited to ruin it, i.e., to prevent people from using it. Once the public has become accustomed to using the place where his wall had stood, he may not repossess that space. And Reish Lakish says that he may return the walls to their prior place, because that matter applies in a case where there is no space, i.e., if he were to move back the wall there would be no space for the public to walk, but here there is space, since they can still walk through the public domain. The mishna teaches that if one purchased a courtyard in which there are projections and balconies extending into the public domain, this courtyard retains its presumptive status, allowing the owner to use the projections. Rav Huna says: If the wall of the courtyard fell, he may return and build it as it was, including the projections or balconies. The Gemara raises an objection based on that which is taught in a baraita (Tosefta 9:17): One may not plaster, and one may not tile, and one may not paint [mefayyeḥin] images in the present, as a sign of mourning for the destruction of the Temple. But if one purchased a courtyard that was plastered, tiled, or painted with images, this courtyard retains its presumptive status, and it is assumed that it was done in a permitted manner. If it then fell, he may not return and build it in its previous form. This indicates that one may not rebuild a building in a manner that is prohibited, even if there was an acquired privilege to maintain it in that manner. The Gemara answers: A case of forbidden matters is different, i.e., in the case of the baraita, he may not rebuild it because it is prohibited for him to do so. In this mishna, the issue is encroachment upon the rights of others, and once he had an acquired privilege to use the projections or balconies, he maintains that right. § With regard to the ruling of the above-quoted baraita, the Sages taught (Tosefta, Sota 15:9): A person may not plaster his house with plaster, but if he mixed sand or straw into the plaster, which dulls its luster, it is permitted. Rabbi Yehuda says: If he mixed sand into it, it is white cement [terakesid], which is of a higher quality than standard plaster, and it is prohibited, but if he mixed in straw, it is permitted. § Having mentioned the prohibition against plastering, which is a sign of mourning over the destruction of the Temple, the Gemara discusses related matters. The Sages taught in a baraita (Tosefta, Sota 15:11): When the Temple was destroyed a second time, there was an increase in the number of ascetics among the Jews, whose practice was to not eat meat and to not drink wine. Rabbi Yehoshua joined them to discuss their practice. He said to them: My children, for what reason do you not eat meat and do you not drink wine? They said to him: Shall we eat meat, from which offerings are sacrificed upon the altar, and now the altar has ceased to exist? Shall we drink wine, which is poured as a libation upon the altar, and now the altar has ceased to exist? Rabbi Yehoshua said to them: If so, we will not eat bread either, since the meal-offerings that were offered upon the altar have ceased. They replied: You are correct. It is possible to subsist with produce. He said to them: We will not eat produce either, since the bringing of the first fruits have ceased. They replied: You are correct. We will no longer eat the produce of the seven species from which the first fruits were brought, as it is possible to subsist with other produce. He said to them: If so, we will not drink water, since the water libation has ceased. They were silent, as they realized that they could not survive without water. Rabbi Yehoshua said to them: My children, come, and I will tell you how we should act. To not mourn at all is impossible, as the decree was already issued and the Temple has been destroyed. But to mourn excessively as you are doing is also impossible, as the Sages do not issue a decree upon the public unless a majority of the public is able to abide by it, as it is written: “You are cursed with the curse, yet you rob Me, even this whole nation” (Malachi 3:9), indicating that the prophet rebukes the people for neglecting observances only if they were accepted by the whole nation. Rabbi Yehoshua continues: Rather, this is what the Sages said: A person may plaster his house with plaster, but he must leave over a small amount in it without plaster to remember the destruction of the Temple. The Gemara interjects: And how much is a small amount? Rav Yosef said: One cubit by one cubit. Rav Ḥisda said: This should be opposite the entrance, so that it is visible to all. Rabbi Yehoshua continues: The Sages said that a person may prepare all that he needs for a meal, but he must leave out a small item to remember the destruction of the Temple. The Gemara interjects: What is this small item? Rav Pappa said: Something akin to small, fried fish. Rabbi Yehoshua continues: The Sages said that a woman may engage in all of her cosmetic treatments, but she must leave out a small matter to remember the destruction of the Temple. The Gemara interjects: What is this small matter? Rav said: She does not remove hair from the place on the temple from which women would remove hair. The source for these practices is a verse, as it is stated: “If I forget you, Jerusalem, let my right hand forget its cunning. Let my tongue cleave to the roof of my mouth, if I remember you not; if I set not Jerusalem above my highest joy” (Psalms 137:5–6). The Gemara asks: What is the meaning of: Above my highest [rosh] joy? Rav Yitzḥak says: This is referring to the burnt ashes that are customarily placed on the head [rosh] of bridegrooms at the time of their wedding celebrations, to remember the destruction of the Temple. Rav Pappa said to Abaye: Where are they placed? Abaye replied: On the place where phylacteries are placed, as it is stated: “To appoint to them that mourn in Zion, to give to them a garland in place of ashes” (Isaiah 61:3). Since phylacteries are referred to as a garland (see Ezekiel 24:17), it may be inferred from this verse that the ashes were placed in the same place as the phylacteries. The baraita continues: And anyone who mourns for the destruction of Jerusalem will merit and see its joy, as it is stated: “Rejoice with Jerusalem, and be glad with her, all that love her; rejoice for joy with her, all that mourn for her” (Isaiah 66:10). It is taught in a baraita (Tosefta, Sota 15:10) that Rabbi Yishmael ben Elisha said: From the day that the Temple was destroyed, by right, we should decree upon ourselves not to eat meat and not to drink wine, but the Sages do not issue a decree upon the public unless a majority of the public is able to abide by it. And from the day that the wicked kingdom, i.e., Rome, spread, who decree evil and harsh decrees upon us, and nullify Torah study and the performance of mitzvot for us, and do not allow us to enter the celebration of the first week of a son, i.e., circumcision, and some say: To enter the celebration of the salvation of a firstborn son; by right we should each decree upon ourselves not to marry a woman and not to produce offspring, and it will turn out that the descendants of Abraham our forefather will cease to exist on their own, rather than being forced into a situation where there are sons who are not circumcised. But concerning a situation such as this, the following principle is applied: Leave the Jews alone and do not impose decrees by which they cannot abide. It is better that they be unwitting sinners, who do not know that what they are doing is improper considering the circumstances, and not be intentional wrongdoers, who marry and procreate despite knowing that they should not.
אורח חיים תק״ס:א׳-ה׳

(א) לעשות זכר לחורבן ובו ה סעיפים:
משחרב בית המקדש תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונין לעולם בנין מסוייד ומכוייר [פי' מצוייר] כבנין המלכים אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד והלוקח חצר מסויידת ומכויירת הרי זו בחזקת' ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים:

(ב) וכן התקינו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב משיירה מין ממיני התכשיט שנוהגת בהם כדי שלא יהיה תכשיט שלם וכשהחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין: הגה ויש מקומות שנהגו לשבר כוס בשעת חופה או לשום מפה שחורה או שאר דברי אבלות בראש החתן (כל בו) . וכל אלו הדברים כדי לזכור את ירושלים שנא' אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי:

(ג) וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם: הגה ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה [טור] ואסור לשומעם מפני החורבן ואפי' שיר בפה על היין אסורה שנא' בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא על היין: הגה וכן לצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה הכל שרי [תוס' וסמ"ג והגהות מיימוני]:

(ד) וכן גזרו על עטרות חתנים שלא להניח כלל ושלא יניח החתן בראשו שום כליל שנא' הסר המצנפת והרם העטרה וכן גזרו על עטרות הכלה אם הוא של כסף אבל של גדיל מותר לכלה ודוקא לחתן וכלה אבל בשאר כל אנשים ונשים לא גזרו:

(ה) אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 560:1-5

(1) At the time when the Temple was destroyed, the sages of that generation decreed that one should not paint and mold one's house like the house of kings, but rather one should plaster one's house with mortar and whitewash it with lime. And one should leave a place, a square cubit in size, opposite the entrance, without whitewash. And if one acquires a painted and molded courtyard, this is permitted as it is already like that, and one is not obligated to peel away what is on the walls.

(2) And similarly, they decreed that one who lays a table for guests should leave something missing and leave a place without a bowl (that would have been suitable to place there). And when someone makes ornaments/jewellery of silver or gold, they should leave one missing from the kinds of ornament which are customary, so the ornament should not be complete. And when the groom marries a woman, take ashes from burnt food and place them on his head, in the place where the Tefilin rest. Gloss: There are places where they are accustomed to breaking a cup during the wedding ceremony, or placing a black cloth or other such items of mourning on the head of the groom. And all these things are in order to remember Jerusalem, as it is said, "If I forget you, Jerusalem...if I do not raise up Jerusalem over the height [head] of my joyfulness..." [Psalm 137:5-6]

(3) Similarly they decreed not to play [music] with instruments, and musical devices, and all things that make music to rejoice with them. There are those who say, [the prohibition is] specifically for those whom they regularly play them, like for kings who stand and rest to instruments or in the house of a feast. (Tur) It is forbidden to make them heard because of the destruction, and even song by mouth over wine is forbidden, as it says: "In song one may not drink wine" (Isiah 24:9). And all of Israel is already accustomed to saying words of praise or songs of thanks and remembering the goodnes of the holy one blessed be he over wine. Similarly for the need of a Mitzvah, like for house of a Groom and Bride, all this is permitted. (Tosefot, Smug, and Hagehot Maymoni)