Minors and the Obligation of Education

אמר מר כל לרבות את הקטנים והתנן נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה ל"ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא (כב) מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא: קטן שאינו צריך לאמו כו' היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו (כד) אמרי דבי ר' ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו רבי (שמעון) אומר כל שנעור משנתו ואינו קורא אמא [אמא] גדולים נמי קרו אלא (אימא) (כח) כל שנעור ואינו קורא אמא אמא: מעשה וילדה כלתו כו': (ל) מעשה לסתור חסורי מחסר' והכי קתני ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה בשביל הקטן:

כאן בקטן שהגיע לחינוך. כגון קטן שאינו צריך לאמו, אע"פ דמתניתין קתני לה בהדיא, דרך הש"ס להקשות ולתרץ כן. ודכוותי' פ"ק דחגיגה, (דף ד. ושם) "דדריש כל זכורך לרבות הקטנים," ופריך, "והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן." ומשני כאן בקטן שהגיע לחינוך דהיינו כדתנן התם כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית ואם יכול לעלות היינו הגיע לחינוך. וקס"ד דמקשה דכל קטן מרבי משום דקרא סתמא כתיב מרבינא להו, ודכוותה בריש בנות כותים (נדה דף לב. ושם) דאי לאו משום דבת שלש שנים ויום אחד לענין ביאה. הלכתא הוה מרבי אפי' בת יום אחד, מדכתיב ואשה משום דקרא סתמא כתיב, והשתא הגיע לחינוך, דאמרינן בכל דוכתא אין כולן שוים אלא כל אחד לפי עניינו דהכא אמרי' באין צריך לאמו וגבי חגיגה שיכול לעלות ובסוף לולב הגזול (לקמן דף מב.) גבי לולב ביודע לנענע וגבי ציצית ביודע להתעטף וגבי תורה ביודע לדבר:

תנו רבנן זכור להוציא את הנשים זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס כל זכורך לרבות את הקטנים אמר מר זכור להוציא את הנשים הא למה לי קרא מכדי מצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אצטריך סלקא דעתך אמינא נילף ראייה ראייה מהקהל מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ"ל אמר מר זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואית ליה צד זכרות ליחייב קמ"ל דבריה בפני עצמו הוא אלא טומטום ספיקא הוא מי אצטריך קרא למעוטי ספיקא אמר אביי כשביציו מבחוץ אמר מר כל זכורך לרבות את הקטנים והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן אמר אביי לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך קטן שהגיע לחינוך דרבנן היא אין ה"נ וקרא אסמכתא בעלמא ואלא קרא למאי אתא לכדאחרים (דתנן) אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחשת והבורסי פטורין מן הראייה משום שנאמר (שמות כג, יז) כל זכורך מי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאינן ראויין לעלות עם כל זכורך:

?(א) ר"מ היא דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי ר"מ אמרו לו לר"מ יפה אמרת שאין חולצין איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש ומה טעם אין מיבמין אמר להן קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה שלא במקום מצוה ורבנן זיל בתר רובא דקטנים ורוב קטנים לאו סריסים נינהו זיל בתר רובא דקטנות ורוב קטנות לאו אילונית נינהו אימר דשמעת ליה לר"מ מיעוטא דשכיח אבל מיעוטא דלא שכיח מי שמעת ליה הא נמי מיעוטא דשכיח הוא דתניא א"ר יוסי מעשה בעין בול והטבילוה קודם לאמה ואמר רבי מעשה בבית שערים והטבילוה קודם לאמה וא"ר יוסף מעשה בפומבדיתא והטבילוה קודם לאמה בשלמא דר' יוסי ודרבי משום תרומת א"י אלא דרב יוסף למה לי והא אמר שמואל אין תרומת חו"ל אסורה אלא במי שטומאה יוצאה מגופו והני מילי באכילה אבל בנגיעה לא אמר מר זוטרא לא נצרכה אלא לסוכה שמן של תרומה דתניא (ויקרא כב, טו) "ולא יחללו את קדשי בני ישראל" אשר ירימו לה' לרבות את הסך ואת השותה שותה למה לי קרא שתיה בכלל אכילה אלא לרבות את הסך כשותה ואיבעית אימא מהכא (תהלים קט, יח) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו אי הכי דידן נמי אנן דדרשינן אשה ואשה וכי חזיין מפרשי להו לא גזרו בהו רבנן אינהו דלא דרשי אשה ואשה וכי חזיין לא מפרשי להו גזרו בהו רבנן מאי אשה? ואשה דתניא: "אשה," אין לי אלא אשה. תינוקת בת יום אחד לנדה מנין? ת"ל: "ואשה," אלמא כי מרבי קרא בת יום אחד מרבי. ורמינהו: "אשה" אין לי אלא אשה, תינוקת בת ג' שנים ויום אחד לביאה מנין? ת"ל: "ואשה." אמר רבא: הלכתא נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי. הי קרא והי הלכתא? אילימא בת יום אחד הלכתא, בת שלש שנים ויום אחד קרא, קרא סתמא כתיב אלא בת ג' שנים ויום אחד הלכתא, בת יום אחד קרא, ומאחר דהלכתא קרא ל"ל

(א) לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב (ב) הא מדאגבהיה נפק ביה (ג) אמר אביי (ד) כשהפכו (ה) רבא אמר (ו) אפילו תימא שלא הפכו (ז) הב"ע כגון שהוציאו בכלי (ח) והא רבא הוא דאמר (ט) לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה (י) הני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא (יא) אמר רב הונא (יב) אומר היה רבי יוסי עולת העוף שנמצאת בין אגפיים וכסבור חטאת העוף היא ואכלה פטור (יג) מאי קא משמע לן דטעה בדבר מצוה פטור היינו הך (יד) מהו דתימא (טו) התם הוא דטעה בדבר מצוה פטור היינו דעבד מצוה אבל הכא דטעה בדבר מצוה ולא עבד מצוה אימא לא קא משמע לן (טז) מיתיבי רבי יוסי אומר (יז) השוחט את התמיד שאינו מבוקר כהלכתו בשבת חייב חטאת וצריך תמיד אחר (יח) אמר ליה (יט) בר מינה דההיא (כ) דהא אתמר עלה אמר רב שמואל בר חתאי אמר רב המנונא סבא אמר רב יצחק בר אשיאן (כא) אמר רב הונא אמר רב (כב) כגון שהביאו מלשכה שאינן מבוקרין: (כג) מתני' מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים בשבת רבי יהודה אומר (כד) בשבת מחזירין ביום טוב מוסיפין ובמועד מחליפין (כה) קטן היודע לנענע חייב בלולב: (כו) גמ' פשיטא (כז) מהו דתימא (כח) הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל קא משמע לן: (כט) קטן היודע לנענע: (ל) ת"ר (לא) קטן היודע לנענע חייב בלולב להתעטף חייב בציצית לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין (לב) יודע לדבר אביו לומדו תורה וק"ש (לג) תורה מאי היא? (לד) א"ר המנונא (לה) (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (לו) ק"ש מאי היא (לז) פסוק ראשון (לח) היודע לשמור גופו אוכלין על גופו טהרות לשמור את ידיו אוכלין על ידיו טהרות (לט) היודע לישאל ברשות היחיד ספיקו טמא ברשות הרבים ספיקו טהור (מ) היודע לפרוס כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות

(כא) הוא היה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחפה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה , בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם.