(א) לַכֹּל זְמָן. אַל יִשְׂמַח הָאוֹסֵף בְּהוֹן מֵהֶבֶל, כִּי אִם עַכְשָׁיו הוּא בְיָדוֹ, עוֹד יִירָשׁוּהוּ צַדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן, כִּי לְכָל־דָּבָר יֵשׁ זְמַן קָבוּעַ מָתַי יִהְיֶה: (ב) לְכָל־חֵפֶץ. לְכָל־דָּבָר. כָּל־הַדְּבָרִים קְרוּיִם חֲפָצִים בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה: (א) עֵת לָלֶדֶת. לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים: (ב) וְעֵת לָמוּת. קֶצֶב שָׁנוֹת שֶׁל כָּל־דוֹר וָדוֹר: (ג) עֵת לָטַעַת. גּוֹי וּמַמְלָכָה: (ד) וְעֵת לַעֲקוֹר. עֵת יָבֹא לְהֵעָקֵר: (א) עֵת לַהֲרוֹג. אוּמָּה שְׁלֵמָה, כְּשֶׁמַּגִיעַ יוֹם פְּקֻדָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג: (ב) וְעֵת לִרְפּוֹא. שִׁבְרָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם, "וְשָׁבוּ עַד־ה' וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם": (ג) עֵת לִפְרוֹץ. חוֹמַת הָעִיר כְּשֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ, שֶׁנֶאֱמַר, וְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם מְפֹרָצֶת: (ד) וְעֵת לִבְנוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם: (א) עֵת לִבְכּוֹת. בְּתִשְׁעָה בְאָב: (ב) וְעֵת לִשְׂחוֹק. לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר, "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ": (ג) עֵת סְפוֹד. בִּימֵי אֵבֶל: (ד) וְעֵת רְקוֹד. בַּחֲתָנִים וְכַלּוֹת: (א) עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים. בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל מֻשְׁלָכִים בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת, "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי־קֹדֶשׁ:" (ב) וְעֵת כְּנוֹס אוֹתָם מִן הַגּוֹלָה, "וְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי־נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל־אַדְמָתוֹ: (ג) עֵת לַחֲבוֹק. "כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר וְגוֹ'": (ד) וְעֵת לִרְחֹק מְחַבֵּק. "וְרִחַק ה' אֶת־הָאָדָם": (א) עֵת לְבַקֵּשׁ. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, אֶת־הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ. לְעִנְיַן נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל: (ב) וְעֵת לְאַבֵּד. וְעֵת שֶׁאִבְּדָם בַּגּוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר, "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם". (ג) עֵת לִשְׁמוֹר. "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ", כְּשֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ: (ד) וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. "וַיַּשְׁלִכֵם אֶל־אֶרֶץ אַחֶרֶת": (א) עֵת לִקְרוֹעַ. מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, "וָאֶקְרַע אֶת־הַמַמְלָכָה וְגוֹ'": (ב) וְעֵת לִתְפוֹר. "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ. . . וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת": (ג) עֵת לַחֲשׁוֹת. פְּעָמִים שֶׁאָדָם שׁוֹתֵק וּמְקַבֵּל שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן", וְזָכָה שֶׁנִּתְיַחֵד הַדִּבּוּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיְדַבֵּר ה' אֶל־אַהֲרֹן. . . יַיִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ": (ד) וְעֵת לְדַבֵּר. "אָז יָשִׁיר משֶׁה"; "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה"; "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים": (א) עֵת לֶאֱהֹב. "וַאֲהֵבְךָ:" (ב) וְעֵת לִשְׂנֹא. שֶׁנֶּאֱמַר, "כָּל־רָעָתָם בַּגִּלְגָּל כִּי־שָׁם שְׂנֵאתִים": (א) מַה־יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה. מַה־יִּתְרוֹן שֶׁל עוֹשֶׂה רַע בְּכָל־שֶׁהוּא עָמֵל? גַּם הוּא עִתּוֹ יָבֹא וְהַכֹּל אָבַד:
(א) לכל זמן:
- הנה בשאר המזלות חקרנו ודרשנו אם הכל תלוי במזל או בהשגחה לפי מעשה בני האדם
- ושם הזכרנו דברי הרמב"ם ז"ל בשמנה פרקיו שייחס אל סכלות ופתיות גדול המאמין כי המזל מעלה ומוריד שאם כן חלילה תפיל התורה כלה ושכר ועונש וכתב שאם כן על מה צותה תורה להמיתאת הרוצח והלא יתנצל באומר מה פשעי אם איש הרגתי לפצעי ואני נולדתי במזל מאדים המחייבני להיות שופך דם והנרצח נולד במזל המחייבו ליהרג ועל פי הדברים האלה ודומיהם.
- העלינו כי זה וזה אמת ולא ינגד זה את זה אך הוא מאז ברא אלקים את השמים וכסיליהם והיה גלוי לפניו יתברך כל אשר יעשה האדם מטוב ועד רע וכל אשר יהיה ראוי להביא עליו טובה או יסורין לפי מעשיו
- ומאז בחכמתו הגדולה עמד וימודד ותיקן שמים באופן לא ישפטו על האדם רק לפי הראוי אליו לפי מעשיו כי לא יביאהו אל העולם רק בעת ישפוט מזלו הראוי לו שאל"כ בטלה בחירת האדם
- וכל תוכחות מוסר התורה על עוזביה מראות מהעה"ז שאם הם לפי המזל מה יתן לו רשעו וזה יאמר פה שלמה בחכמתו באומרו לכל זמן ועת שהוא עת המזל ואותו העת הוא לכל חפץ ובחירת האדם תחת השמים כי עת המזל והחפץ אחד הוא כי העת נתקנה לפי החפץ כמדובר וזה לכל שנוי עתים עת ללדת וכו'.
- עוד לשוב אל פרטות עתים אלו בס"ד ובהתימו ספור העתים להכריח מאמרו אמר מה יתרון העושה באשר הוא עמל אחר היות עתים מזומנים מחויבים כל דבר ומה בצע לעמל בתורה ומצות להאריך ימים גם בעולם הזה כנודע כי גם בעולם הזה יאריך ימים כענין רבה ואביי שהאריכו ימים על תורה וגמילות חסדים כי בזבח ומנחה אינו מתכפר כ"א בתורה וג"ח
- וז"א מה יתרון העושה באשר הוא עמל כי גם בעולם העליון יהיה לו כי יתרון בעולם אשר היא עמל אין לו יתרון אם המזל מחייב ואיך יתקיים מקרא שכתוב והיה אם שמוע תשמע בקול ה' וכו' ונתנך ה' עליון ברוך אתה בעיר ומה יעשה אם המזל ינגד? אמנם ראיתי את הענין אשר נתן אלקים לבני אדם לענות ולהשיב בו בדבר הזה והוא כי את הכל עשה הוא יתברך יפה בעתו כי סידר הוברי השמים ולידה כל איש באופן יהיה יפה בעתו ולא ינגד המזל אל הבחירה ושכרה
- ואין צריך לומר איש כמוני כי ראיתי בחכמתי כי נבונותי איך יסודרו הדברים כ"א גם את העולם הוא המון העם נתן ה' בלבם יאמרו כן דרך אמונה מבלי אשר לא ימצא וכו' והוא כי הלא אם יאמרו לאומר כדבר הזה הנה לפניך דרך משל איש צדיק תמים ולא תמוש רע מביתו לפי מזלי ובכל אשר נגזר עליו במזלו על פיו יהיה לו כל ריב וכל נגע ואיך תצדק שפוט מזלו עם מעשיו וכן איש רע ובליעל בעיני אלקים ואדם וירכתי ביתו מלאים כל טוב לפי מזלו אך תשובת הדבר במאמר אליהוא לאיוב כי גם ההשגחה איננה על האדם לפי מעשיו של אותה הפעם כ"א לפי הראוי אליו מהפעמים הראשונים ויש צדיק לוקה על הקודם ויש רשע אוכל זכות הקודם וכמאמרי על מאמר רז"ל צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע וכו' באופן כי כדי לאמת אמונה זו כי הכל עשה יפה בעתו והעת והחפץ אחת היה ראוי ידע האדם כל מה שקרה לצדיק ורע לו בפעמים הקודמות למען יראה שלפי ההשגחה תאות רעתו לו וההקש ברשע וטוב לו לדעת את הקודם לו
- אך ה' נתן בלב העולם לומר שהכל עשה יפה בעתו(intermingling) והמזוג והחפץ אחד מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים בהשגחתו מראש ועד סוף כדי שיראה איך הטוב או הפכו אשר לאדם צודק אליו לפי סדר מעשיו ואשר הביא ה' עליו מראש גלגוליו עד סופו כי היה צריך ישיג האדם את כל מעשה האלקים אשר עשה בהנהגתו בעולם מראש ועד סוף כדי שעל ידי כן יתגלה אליו היות בכל אדם עת והשגחה צודקים אך היא כי ה' נתן בלבם אמונה זו בלי מופת וטעם ולמה עשה ה' ככה הנה ידעתי כי אין טוב בם באמונתם זו כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו כי לולא אמונה זו היו עצבים ולא יעבדו את ה' באומרם כי מה יתרון העושה באשר הוא עמל? אך באמונה זו ישמחו ויעשו טוב
- ואל תתמה שאמרתי לשמוח ולעשות טוב ולא אמרתי לאכול ולשתות ולשמוח ולעשות טוב שהוא שייטב לבו ויאכל ב' עולמות בשמחתו הלא הוא כי לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות כי מתת ה' היא ...:
(א) לכל זמן ועת לכל חפץ.
- התחיל לחקור אמיתת הבחירה. אמר שראה במראה הנבואה שלכל הדברים הנעשים בעוה"ז יש זמן קבוע.
- ועת לכל חפץ היינו אף לדברים התלויים בבחירה (כי חפץ לשון בחירה) למעלה קודם היותו כגון חורבן בהמ"ק וחטאים שעשו ישראל אפי' קודם עשותן כמ"ש רש"י (דברי' לד א') שהראה הקב"ה למשה המציקין שעתידי' להציק להן והראהו בנידן עובדי ע"ג.
- גם הראה לו המאורעות שעתידין ליארע לישראל ע"ש. (ומה שאמר אצל לכל זמן ואצל חפץ עת. הוא מחמת שביאר אח"כ כי יש מבוא לידיעה ולבחירה. וזמן נאמר ע"ד המזומן ומוכרח לבא בודאי כמו זמן הפרעון. שהפרעון חיובי הוא.
- משא"כ אם המלוה מייחד לאחד זמן שיבא ללות ממנו מחמת שלפי אומד דעתו חושב שיהיה לו אז מעות. אז לא יקרא מועד הזה זמן כיון שאין הדבר הזה מזומן לבא עכ"פ רק שהוא במחשבה. ועדיין הדבר תלוי בבחירה) כך ראה שלמה בנבואה הזמן שיהיה בהן אותו הדבר. וכמ"ש במדרש קהלת כל העתים נגד ישראל ע"ש: (א) עת ללדת. שהקב"ה אמר לשעה קלה אני מיילד לבניי כמ"ש (ישעיה נח) רני עקרה לא ילדה וכו' כי רבים בני שממה. ועת למות כמ"ש (דברים יד לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו: (ב) עת לטעת כמ"ש (עמוס ט׳:ט״ו) נטעתים על אדמתם. ועת לעקור נטוע כמ"ש (דברים כט כד) ויתשם ה' מעל אדמתם: (א) עת להרוג דכתיב (איכה ב ד) ויהרג כל מחמדי עין. עת לרפוא (ירמיהו ל״ג:ו׳) הנני מעלה עליך ארוכה ומרפא. עת לפרוץ (עמוס ד ג) ופרצים תצאנה. ועת לבנות דכתיב (שם) ובניתים כימי עולם: (א) עת לבכות. דכתיב (איכה א ב) בכה תבכה בלילה. ועת לשחוק דכתיב (תהילים קכב ב) אז ימלא שחוק פינו: (ב) עת ספוד דכתיב (ישעיה כב) ויקרא ה' אלקים ביום ההוא לבכי ולמספד. ועת רקוד. דכתיב (זכריה ח') ורחובות העיר ימלא: (א) עת להשליך אבנים. דכתיב (איכה ד׳:א׳) תשתפכנה אבני קודש: (ב) ועת כנוס אבנים. דכתיב (ישעיהו כ״ח:ט״ז) הנני יסד בציון אבן בוחן. עת לחבוק שנאמר (שיר השירים ב׳:ו׳-ז׳) וימינו תחבקני: ועת לרחוק מחבק דכתיב (ישעיהו ו׳:י״ב) ורחק ה' את האדם: (א) עת לבקש. דכתיב (דברים ד׳:כ״ט) ובקשתם משם: ועת לאבד שנאמר (ויקרא כ״ו:ל״ח) ואבדתם בגוים. עת לשמור. דכתיב (תהילים קכ״א:ד׳) הנה לא ינום וכו'. עת להשליך דכתיב (דברים כ״ט:כ״ז) וישליכם אל ארץ אחרת: (א) עת לקרוע דכתיב (שמואל א' טו) קרע ה' את ממלכתך. ועת לתפור דכתיב (יחזקאל לז) והיה לאחד בני ישראל: עת לחשות דכתיב (ישעיהו מ״ב:י״ד) והחשיתי מעולם. עת לדבר דכתיב (ישעיהו מ׳:ב׳) דברו על לב: (א) עת לאהב דכתיב (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם. ועת לשנוא דכתיב (ירמי' ב) ע"כ שנאיתיה. עת מלחמה. דכתיב (ישעיה מג) ויהפוך לאויב. ועת שלום דכתיב (ישעיהו ס״ו:י״ב) הנני נוטה עליהם כנהר שלום וכו'. הרי כל הדברים שנתנבאו הנביאים הן טובתן. הן רעתן. את הכל ראה שלמה המלך ברוח הקודש על כולן עת מיוחד וראה שלמה אותן במראה הנבואה קודם היותם (ומה שאמר כולן בלמ"ד. ובעת ספוד ועת רקוד. וכן בכנוס אבנים ובעת מלחמה ושלום אמר בלא למ"ד. נראה דלמ"ד הוא למ"ד הגרמה לומר שהעת הוא גורם לדבר זה (כמ"ש בס' יערות דבש ח"ב בדרשות שהיה דורש בהמבורג דרוש ה' ע"ש) שהיה אז ג"כ כוכבי שמים לרע. וא"כ בדברים הנעשים לישראל שייך לומר שהמזל היה ג"כ לרע עליהם והיה הזמן ג"כ גורם משא"כ בדבר שנעשה בהקב"ה ובהמ"ק לא שייך עליהם מזל רע. ולכך בעת ספוד שהוא ע"ש שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ב) ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. וכן בעת מלחמה שהוא ע"ש שנאמר (ישעיה מ ג) ויהפך להם לאויב שהוא דבר שעשה ה' בעצמו. וכן בכנוס אבנים שנעשה בבהמ"ק שהוא מקום השראת השכינה. ועושה זה למען השראת שכינתו. לא שייך לומר שהזמן גורם לו ולכך נאמר בלא למ"ד. משא"כ חורבן בהמ"ק שהשכינה נסתלקה זמן רב קודם חורבן הבית. וממילא חורבן הבית שלא היה אז שם השראת שכינה כלל היה החורבן בצירוף רוע המזל ולכך נאמר בלמ"ד להשליך אבנים: (א) מה יתרון. וכיון שנגזר על כל דבר אפילו הטוב והרע שעשו ושיעשו א"כ הדר' קושי' לדוכת' לכאור' דמה יתרון לעמול בתורה ובמצות כיון שיש ביטול הבחירה שהרי כל הדברים שנתנבאו הנביאים הן מוכרחי' קודם היותם שהרי ראיתי במראה הנבואה לאותה זמן הקבוע להן:
- Shlomo is being shown a prophecy that everything that happens in this world has got a specific time for it.
- There is a specific time even for things which are dependent upon free will. The word of חפץ really relates to the idea of free will), which must happen for example the destruction of the temple, and the sins which the Jews will do, even before they have done them
- He also showed Shlomo the events that will happen to Israel in the future. (the concept of 'Zman' relates to things that which is predestined).
- The concept of Zman is counter to an evaluation that something will happen in the future.
- Time for birth - I am going to allow my child to once again give birth -