"(יא) בְּלָמְדוֹ סֵֽפֶר
(יב) מִפִּי מְשׁוּלֵי
(יג) עֲרֵמַת.
(יד) וְהֵבִין וְדִקְדֵּק
(טו) בְּדַת רְשׁוּמַת.
(טז) וּפָתַח בִּוְאֵֽלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
(יז) וְחָשַׁב מְזִמַּת.
(יח) וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ
(יט) וְנִמְצָא בְיָדוֹ
(כ) מוֹת יוּמָת:
(כא) גָּבַהּ לִבּוֹ בִּגְדוֹלִים.
(כב) וְצִוָּה לְמַלֹּאת פְּלָטֵֽרוֹ נְעָלִים.
(כג) וְקָרָא לַעֲשָׂרָה חֲכָמִים גְּדוֹלִים.
(כד) מְבִינֵי דָת
(כה) וּטְעָמֶֽיהָ בְּפִלְפּוּלִים:
(כו) דִּֽינוּ מִשְׁפָּט זֶה לַאֲשֻׁרוֹ.
(כז) וְאַל תְּעַוְּתֽוּהוּ בְּכָזָב לְאָמְרוֹ.
(כח) כִּי אִם הוֹצִיאֽוּהוּ
(כט) לַאֲמִתּוֹ וּלְאוֹרוֹ.
(ל) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ
(לא) גּוֹנֵב נֶֽפֶשׁ מֵאֶחָיו
(לב) מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל
(לג) וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ:
(לד) הֵם כְּעָֽנוּ לוֹ
(לה) וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא.
(לו) נָם אַיֵּה אֲבוֹתֵיכֶם
(לז) אֲשֶׁר אַחִיהֶם מְכָרֽוּהוּ.
(לח) לְאֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים סְחָרֽוּהוּ.
(לט) וּבְעַד נַעֲלַֽיִם נְתָנֽוּהוּ:"
(22) and commanded to fill his palace with shoes197In the Midrash (version II), it is stated that he “lined the entire palace with shoes in order that they should recognize for what item Yosef was sold, as it says: “For shoes”: for money to buy shoes (Amos 2:6).
(23) He summoned ten great scholars
(24) who understood the Law
(25) and all of its intricacies.
(26) [He ordered]: “decide this case objectively
(27) and don't distort it with intentional trickery,
(28) but rather bring it out
(29) to its true light:198According to the Midrash (version I), first the Sages agreed to judge the case objectively, after which the question was posed.
(30) If a man was found
(31) to have kidnapped one of his brothers,
(32) from among the Children of Yisrael;
(33) treating him as a slave and selling him.”
(34) They answered him:199According to the Midrash (version I), the dialogue proceeds as follows: “If so, then you deserve the death penalty.” They asked “Why?” He answered, “For the sale of Yosef, who was sold by his brothers.”
(35) “The kidnapper should be put to death.”
(36) He then exclaimed “Where are your fathers,
(37) who sold their brother
(38) and dealt him to a caravan of Ishmaelites
(39) for pairs of shoes.”200The source is the verse in Amos (2:6) “For you have sold a righteous man for money, and a pauper for shoes”; the Midrash Pirke De’Rabi Eliezer (38) explains that each brother took two silver coins to buy himself a pair of shoes.
(40) You, therefore, must accept
(41) the law of God upon yourselves,
(42) for from the time of your fathers
(43) there has been none like yourselves201In the Midrash (version III) it is written that Rabbi Yishmael asked the Angel Micha’el, “Hasn’t Hashem found anyone else from whom to take punishment for Yosef other than us?” He answered him “It is your good fortune that Hashem has not found any righteous among the sons of Yaakov but you.”
קראו את המקורות שלפניכם.
איזה מקור יותר מתאים לפיוט? למה?
באיזה מקור הפיוט משתמש בסופו של דבר?
מדוע אתם חושבים שזהו המקור הנבחר?
שאלו את עצמכם את השאלה הזו גם בנוגיע למדרש בהמשך.
(טז) וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (ס)
(ז) כִּי־יִמָּצֵ֣א אִ֗ישׁ גֹּנֵ֨ב נֶ֤פֶשׁ מֵאֶחָיו֙ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִתְעַמֶּר־בּ֖וֹ וּמְכָר֑וֹ וּמֵת֙ הַגַּנָּ֣ב הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃
מומלץ לראות את המקור הזה (ככל המקורות...) בהקשר הרחב שלו. בעיקר שימו לב להבדל בין ישראל ליהודה. מה ההבדל במעשים ומה ההבדל בעונש? כיצד זה קשור לענייננו?
(ו) כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְ-הוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם׃ (ז) הַשֹּׁאֲפִ֤ים עַל־עֲפַר־אֶ֙רֶץ֙ בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְאִ֣ישׁ וְאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶל־הַֽנַּעֲרָ֔ה לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי׃ (ח) וְעַל־בְּגָדִ֤ים חֲבֻלִים֙ יַטּ֔וּ אֵ֖צֶל כָּל־מִזְבֵּ֑חַ וְיֵ֤ין עֲנוּשִׁים֙ יִשְׁתּ֔וּ בֵּ֖ית אֱלֹ-
(ד) כשברא הקב״ה את האילנות גברו וגבהו וגדלו עד למאד, ושמחו שמחה גדולה. כיון שברא הקב״ה את הברזל נעצבו ואמרו אוי לנו שברא הקב״ה ברזל הקוצץ אותנו, [חזרו ואמרו אם לא ניתן לברזל עץ לבית יד לא יוכל לקצץ בנו], וכן ישראל - אלמלא שלמדו לקיסר תורה לא היו באים לידי כך. פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה ומצא כתוב וגונב איש ומכרו וגו׳ (שמות כ״א ט״ז) והלך וטח הבית כלו בנעלים ודבקם בכתלים (המחבר הבין נעלים כמו סנדלים, ולא נעלים מנעולים לסגור החדרים כדי לחבוש ולאסור את הזקנים שם), ושלח אחר רבן שמעון בן גמליאל וחביריו ואמר להם, מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו? אמרו לו, חייב מיתה. אמר להם, אם כן אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו, למה? אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף, דכתיב וימכרו את יוסף (בראשית ל״ז כ״ח), וכתיב על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (עמוס ב׳ ו'), ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף שנאמר בעבור נעלים - בדמי נעלים... ואותו קיסר הרשע היה יודע שמכרוהו בנעלים, ואמר להם קבלו עליכם דין שמים.
שמרתי את ההערה במקור (בכתב נטוי) שבה מעיר מגיה על העובדה שהמחבר מעדיף את הפרשנות של נעליים כמנעל, ולא כמנעול, למרות שהמחבר מתרץ לשיטתו את הבחירה הפרשנית שלו. למה לדעתכם הדבר כלכך קשה למגיה?
בס"ד
ניתן להוסיף לדף המקורות האלה עוד הרבה מקורות יפים וחשובים, אך מה שרציתי לעשות בדף מקורות זה (וכולי תקווה שהצלחתי) זה להראות כיצד פרט שנראה איזוטרי וקצת תלוש מהמציאות בפיוט בעצם נשען על מסורת מדרשית ותיקה שיש לה גם רגלים בטקסט והיא גם בעלת משמעות גדולה. אני מקווה שעתה הפרט הזה, כמו גם דרכי המדרש כולו נראים קצת יותר נהירים לכולנו, כמו גם בעזרת דפי המקורות הבאים שיבואו בעז"ה.
אני מקווה שאחד מכם יוכל לעזור לי בשאלה הגדולה יותר- מדוע הפרט הזה חשוב? מה הוא בא לבטא?
יתכן שלשאלה הזו לא יהיה תשובה, אך חשוב להעלות אותה.